אשתו השנייה של יוסף שניידר, לילי, מדליקה נר חנוכה יחד עם בנה לאומי
בתום כארבעה חודשי מעצר וחקירה, נשפט יוסף שניידר בשנת 1957 לארבע שנות מאסר עם עבודות פרך בכלא הסובייטי במורדוביה. ההאשמות שהועלו כנגד מסורב העלייה כללו תעמולה ציונית, קשר עם השגרירות הישראלית, השמצת ברית המועצות, ניסיון לחטוף אנייה סובייטית כדי להימלט למדינת ישראל, החזקת נשק ללא רישיון והכנות לרציחתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר. השנים שהעביר בכלא לא שברו את רוחו של שניידר. למעשה, בבית הכלא הכיר שניידר פעילים ציונים רבים, פעילים שלאחר שחרורם ישמרו על קשר ויסייעו בהקמת תאים ציוניים ברחבי ברית המועצות.
ארבע שנים לאחר ששוחרר יוסף שניידר מהכלא, ובזמן שהיה עדיין מסורב עלייה – תיעד שניידר במצלמתו את מסיבת החנוכה החשאית שקיימו הוא ומשפחתו בביתם שבריגה. השנה הייתה 1965. שניידר היה מודע היטב לסיכון שבמעשיו: בתקופה זו נאסר על יהודים לחגוג ולקיים טקסים דתיים בפומבי ובמוסדות ציבור, והם נרדפו בשל דתם.
בתמונה הראשונה (למעלה) אנו רואים את אשתו השנייה של שניידר, לילי, יחד עם בנם לאומי שנקרא על שם ארגון צבאי לאומי.
בתמונה השנייה אנו רואים את איתן שניידר, בנו של יוסף שניידר. איתן הקטן מופיע בתמונה כשלראשו כיפה המכילה את הכיתוב ״לירושלים״.
תמונות נדירות אלו הן חלק מארכיון צילומים גדול ועשיר במיוחד של שניידר, והן מצטרפות לא רק לתיעוד חיי הקהילה היהודית בברית המועצות, אלא גם לתיעוד הנדיר של חיי האסירים הפוליטיים היהודיים בתקופת שהותו בכלא. את התיעוד מבית הכלא הסובייטי החביא שניידר ככל הנראה בתחתית כפולה של מראה, וכך הצליח להבריחם מן הכלא.
יוסף שניידר כאסיר ציון, מחנה 7 מורדוביה, ברית המועצות 1960
בשנת 1969 עלו יוסף שניידר ומשפחתו למדינת ישראל. בארץ עבד בתפקיד בכיר במשטרת ישראל והתגורר עם משפחתו בגבעת זאב. במהלך כל השנים המשיך לפעול למען יהודי ברית המועצות, עד לפטירתו בשנת 2006.
לאחרונה העביר בנו של יוסף, אורי שניידר, את הארכיון של אביו הכולל מאות תצלומים נדירים לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית. באמצעות אלבומי התמונות שבארכיון, ניתן לשחזר חלק ניכר מהפעילות המחתרת הציונית שהתקיימה בלטביה בפרט וברחבי ברית המועצות בכלל לאחר מלחמת העולם השנייה.
שעת בוקר מפציעה, השולחן ערוך לכתיבה, והיד נוטלת קולמוס העשוי מנוצה, טובלת בקסת וכותבת טקסט עם ניחוח קדומים, אות אחר אות ומילה אחר מילה, וכך מתמלאת היריעה שורות שורות ועמודות מיושרות ואחידות. נראה שבעידן הטכנולוגי ישנן עדיין מלאכות שקיומן הוא עולם קטן שבו כביכול הזמן עצר מלכת. אם כן, מדוע ולמה?
ובכן, כתיבת סת"ם מהי?
ראשי התיבות הם ספר תורה, תפילין, מזוזות. ובימי בית שני נוספה לקודקס גם מגילת אסתר, הנקראת בציבור בפורים.
לכן הכותב נקרא סופר סת"ם. נראה שבשלהי ימי בית שני נקראו הכותבים "סופרים" שהוא גם כינוי לחכמים, ואף מצוי הכינוי "לבלר", שמוצאו מהמילה הלטינית Liber שפירושה ספר.
החומרים המשמשים לכתיבה הם: קלף, קולמוס, דיו.
קלף
קלף מיוצר מעור של בהמה כשרה, כמו בקר לסוגיו, כבש או עז. כל תהליך העיבוד נעשה על פי הנחיות הלכתיות אשר מעוגנות במקורות ההלכה היהודית, משנה ותלמוד ועד מקורות כמו הרמב"ם וה"שולחן ערוך" עד לספרות ההלכה בת ימינו. בסיום תהליך העיבוד מתקבלת יריעת קלף דקה אשר צד הכתיבה הינו עדין ורך, כדי שהכתיבה תהיה חלקה ומיושרת. חלק מהכנת הקלף לכתיבה הוא שירטוט שורות ועמודות על ידי מרצע עדין, כך שהשורות ניכרות על היריעה היטב.
קולמוס
הקולמוס הינו כלי הכתיבה. בעבר הרחוק, כפי שמתואר בתלמוד, הכתיבה נעשתה על ידי גילוף קנה שהוא שיח הגדל על מקורות מים, ושמו ביוונית קלאסית הוא Kalamos. השימוש בקנה ככלי כתיבה היה נפוץ בין יהודי ארצות האיסלאם עד ימי העליה לארץ. אצל יהודי אירופה היה נפוץ השימוש בקולמוס העשוי מנוצה.
כיום כותבים בקולמוסים העשויים מחומרים כמו פלסטיק או נירוסטה ומיעוטם בקנה ונוצה. אני כשלעצמי כותב עדיין בנוצה, אשר משלבת יתרונות של גמישות וחדות. מלאכת הכנת הקולמוס מקנה או נוצה אף שהיא נראית פשוטה, מורכבת היא, ודורשת שימת לב לפרטים קטנים וחשובים, כדי שהיכולות הקליגרפיות יבואו לידי ביטוי. וגם כיום כשמגיעים אלי תלמידים ללמוד קליגרפיה, חלק אינטגרלי מהלימוד הוא בכתיבה עם נוצה.
דיו
דיו לכתיבת סת"ם מיוצר מחומרים טבעיים בלבד. אמנם התפתחו עם השנים שיטות שונות בהכנתו, ואף ניכרות השפעות תרבותיות בהכנתו, אך בבסיסו הוא אותו הדיו.
החומרים שבדרך כלל משתמשים בהם: מים, גומא (Gum Arabic), עפצים, פיח עשן שמנים טבעיים, דבש וחומר הנקרא ביוונית "קנקנתום" שהוא למעשה גופרת ברזל שבאה במגע עם חמצן. הרמב"ם מונה גם קליפות רימונים, שידועים בפיגמנטים שיש בהם.
ככלל, הקריטריונים העיקריים הם שהדיו יהיה שחור ועמיד לאורך ימים ושנים. ואכן כפי שהתגלה ממגילות מדבר יהודה, הכתיבה שרדה במשך כ–2000 שנה.
קסת דיו
מלאכת הכתיבה
כתיבת סת"ם היא קליגרפיה אומנותית במלוא מובן המילה. בניית האותיות, האחידות הנדרשת, והכנת הקולמוס, יוצרות תהליך מרתק של הבנת הכתיבה. בנוסף חומרי הכתיבה והגדרים ההלכתיים דורשים מהסופר לשים לב לקשת שלימה של פרטים כדי להוציא מתחת ידו כתיבה כשרה הלכתית ומהודרת במראה.
בין הפרטים השונים לדוגמא שאות לא תיגע באות אחרת, כתב אחיד ועוד. צורת האותיות מדוקדקת מאוד ועברה במסורת מדור לדור. על מספר אותיות מוסיפים סוג של כתרים הנקראים "תגים" בעיקר על אותיות ש,ע,ט,נ,ז,ג,צ , ו"תג" בודד על אותיות ב,ד,ק,ח,י,ה. ניתן להניח כפי שנראה בממצאים ארכיאולוגיים או בכתבי יד עתיקים מאוד שמסורת הכתיבה ובעיקר צורת האותיות ההלכתית ,עברו שינויים מסויימים .
בהקשר הטכני הסופר נדרש לדעת כי הקלף הוא חומר אורגאני, והינו מושפע ישירות ממזג האוויר, טמפרטורה ובעיקר לחות יחסית. במזג אויר יבש נדרש איזון הלחות בחדר העבודה כדי שזרימת הדיו תהיה אופטימאלית לכתיבה ללא תקלות. הדיו עשוי להיות סמיך או דליל, ויש להתאים גם את הקולמוס לאחיזה נכונה ולזרימת דיו רצויה.
כדי להמחיש את העניין והאתגר, נדגים זאת על ספר תורה.
בספר תורה יש מעל 300,000 אותיות! כתיבתו נעה בין מספר חדשים לשנה בדרך כלל, בזמן כתיבתו, הסופר נדרש לשים לב אל כל הגורמים שמניתי לעיל, ושבסוף התהליך, הכתיבה הקליגרפית שלו תהיה אחידה ונקיה מטעויות לגמרי. ללא ספק אומנות.
אני החילותי ללמוד מלאכה זו לפני כ – 28 שנים, במקביל ללימודי לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, במחלקה ללימודים קלאסיים ובמחלקה לפילוסופיה כללית.
כתבתי את כל סוגי הסת"ם, אך התמקדתי בעיקר בכתיבת ספרי תורה ומגילות אסתר. במשך רוב שנותיי המקצועיות התפרנסתי בעיקר ממלאכה זו. עד היום יצאו מתחת ידי מעל 30 ספרי תורה ממגוון מסורות הכתיבה שהן מסורת הכתיבה המזרחית/ספרדית ומסורת הכתיבה האשכנזית שמוצאה ארצות אירופה. ההבדלים העיקריים מצויים בצורת האותיות ובסגנון הכתיבה.
בנוסף לאורך שנות עבודתי בכתיבת סת"ם העמקתי באומנות עצמה וגיליתי נקודות השקה מעניינות מאד לאומנויות קליגרפיות נוספות כמו: הכתב האנגלי בסגנון הגותי, כתיבה רנסאנסית לטינית, כתיבה ערבית מוסלמית ואףבמידה מסוימת הקליגרפיה היפנית.
מציאת מכנה משותף למגוון הקליגרפיות מתרבויות שונות עוררה בי סקרנות לחקור הלאה כתבי יד שונים, ולכך עמדו לי לעזר גם ידיעותי מהלימודים האקדמיים בלטינית ויוונית קלאסית, ועדיין אני מקדיש זמן ללמוד אודות הקשר בין התרבויות השונות לאמנות הכתיבה, לגלות חומרי עבודה וטכניקות , שימוש בציור ככלי לביטוי הטקסט , וכתיבה עם מגוון סוגי דיו ופיגמנטים.
נכון להיום אני עוסק בעיקר בקליגרפיה כללית עברית ואנגלית, עיטור וציור, בכתיבה המסורתית, ומלמד קליגרפיה במגוון סגנונות.
