באמצע חודש מרס 1977 עלה על המסך הגדול אחד מהסרטים המצליחים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי: "מבצע יונתן". שמונה חודשים בלבד לאחר המבצע לשחרור החטופים הישראליים והיהודים באנטבה, סיפורו הדרמטי והמרגש כבש את לב הציבור בארץ. סביר להניח שרוב גדול של אוכלוסיית ישראל באותן שנים ובשנים הבאות צפה בו בקולנוע, בטלוויזיה או בבתי ספר ומתנ"סים. צולמה לסרט גם גרסה אנגלית שהופצה בעולם, שהיה צמא לראות את סיפורו של המבצע שהצית את הדמיון.

הסרט הופק בתקציב הגדול ביותר לסרט ישראלי באותן שנים, וממשלת ישראל השתתפה במימון ההפקה על ידי תקציב גבוה שהוקצה להפקה, שיתוף פעולה רב עם צה"ל, ואפילו השתתפות של ראש הממשלה יצחק רבין ושריו שצולמו לסרט בתפקידי עצמם.

הנעימה המלווה את הסרט, שבוים על ידי מנחם גולן, הולחנה על ידי דובי זלצר תחת השם "אנטבה" – שמו הראשון של הסרט לפני שזכה לשמו "מבצע יונתן". לקראת צאת הסרט הטילה חברת התקליטים CBS על תלמה אליגון, פזמונאית צעירה שניהלה אז את הרפרטואר העברי של החברה, לכתוב פזמון על פי נעימת הסרט עבור כוכב הסרט יהורם גאון, שהיה אחד מהזמרים המובילים של החברה. אליגון, שחשה מבוכה לנוכח המשימה שנראתה לה כמקטינה את רושמו של אירוע כה חזק, חתמה על השיר בתחילה בשם בדוי. תוך זמן קצר היא כתבה את המלים, שבהן היא שחזרה את הרגשות החזקים שחשה, כמו כולם, בשעות ובימים שלאחר המבצע. השיר הוקלט על ידי יהורם גאון ויצא אל הרדיו ימים אחדים לפני צאת הסרט לאקרנים, ביום 10.3.1977.

מדוע נקרא השיר אֶרֶץ צְבִי?

זהו כינוי ותיק של ארץ ישראל, ומקורו בנבואת יחזקאל:

בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכׇל הָאֲרָצוֹת.

(יחזקאל כ ו).

כלומר הכינוי "צבי" בא כאן במובן של יופייה וכבודה של הארץ. לא רק הכינוי אֶרֶץ צְבִי לקוח מפסוק זה, אלא ניתן לשער שגם דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ לקוח מכאן.

ועדיין, "ארץ צבי" או "ארץ הצבי" הוא כינוי מליצי, שהשימוש המסורתי בו הוא בדרך כלל בהקשר של מחוז חפץ נשגב ובלתי מושג בתקופת הגלות, או של הקדושה הדתית של הארץ. זהו הקשר פחות טבעי לנושא השיר שלנו, שהוא החילוץ וההצלה החטופים והשבתם לישראל. הארץ המחכה להם אינה נשגבת בשיר אלא מואנשת: לְטַבּוּרָהּ קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ; דִּמְעוֹתֶיהָ נוֹשְׁרוֹת.

ייתכן שהכינוי "ארץ צבי" חושף רובד עמוק יותר בשיר. נתחיל במלים הפותחות את השיר:

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ, וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם.

התנ"ך מלא באירועים שקרו בחצות הלילה, אבל רק במקרה מובהק אחד קם גיבור בחצי הלילה ומכה בעורף האויב. זהו שמשון המכה בפלישתים ונושא איתו את שערי עזה:

וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן

(שופטים טז יג).

הדימוי של צעירים ישראלים נועזים הנושאים על גבם את שערי עזה העוינת היה רווח בישראל. בשנות השבעים הוא עוד היה זכור היטב מהספדו של הרמטכ"ל משה דיין בשנת 1956 לרועי רוטברג שנפל בנחל-עוז. הוא תיאר שם את הנח"לאים היושבים מול עזה ונושאים על גבם מרצון את שערי עזה הכבדים בשליחות המדינה כולה, אל מול גזירת עוינותו של האויב שמעבר לגבול. בכלל, דמותו של שמשון, הגיבור המקראי החוץ ממסדי הפועל שלא על פי הכללים המקובלים ומעבר לקווי האויב, סיפקה מודל פעולה ומקור השראה עבור צה"ל של מדינת ישראל הצעירה. גם הספרות העברית והאמנות הישראלית עסקו בהרחבה בסיפוריו של שמשון ובדמותו.

יתרה מכך. ישראל שלאחר המבצע חשה את עצמה כמי שיצאה ממבוכת מלחמת יום כיפור שנתיים לפני כן, אולי כמו שמשון הנושא בעצמו את שערי עזה במקום שמשון שנגזזו מחלפותיו. למשל במאמרו של הפובליציסט הבכיר של "מעריב" שמואל שניצר ביום שלמחרת המבצע:

מלבד שלוש המלים וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, לקראת סוף הפסוק מופיעות שלוש מלים נוספות העשויות לסמן דרך אפשרית למענה על שאלת מקומו של הביטוי "ארץ צבי" בשירנו: (וַיַּעֲלֵם) אֶל רֹאשׁ הָהָר. הביטוי "אל ראש ההר" מוביל אותנו אל רובד נוסף בתרבות הישראלית שאולי חבוי בשיר. כמעט כל אחד מילידי הארץ ובוגרי תנועות הנוער בשנת 1976 הכיר היטב את שירו הוותיק (משנת 1919) של לוין קיפניס (בלחנו של חנינא קרצ'בסקי) הנושא שם זה, פותח במלים אלה וגם פזמונו המוכר חוזר אליו: הַעְפִּילוּ! הַעְפִּילוּ! אֶל רֹאשׁ הָהָר הַעְפִּילוּ!

מלבד הקישור האסוציאטיבי האפשרי מסיפורו של שמשון בעזה אל שירו של קיפניס, שתי שורות הפתיחה של השיר מספקות את הזיקה הישירה בינו לבין מבצע יונתן – נושא שירה של אליגון:

אֶל רֹאשׁ הָהָר! אֶל רֹאשׁ הָהָר!
הַדֶּרֶךְ מִי יַחְסֹם לִפְדוּיֵי שֶׁבִי?

הלא בפְּדוּיֵי שֶׁבִי שיש להעפיל אל ראש ההר כדי להביאם לארץ עסקינן כאן, בעַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה, שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר. ומהן שתי השורות הבאות בשיר "אל ראש ההר"?

מֵעֵבֶר הַר הֵן זֶה מִכְּבָר
רוֹמֶזֶת לָנוּ אֶרֶץ צֶבִי.

הרי לנו מקור אפשרי לכינויה החריג של ארץ ישראל בשירנו. אם "אל ראש ההר" משמש קישור אפשרי לפסוק על אודות שמשון, הרי שהוא מחבר אותנו גם אל נושא שירה של תלמה אליגון וגם אל שמו.

ואם נפליג עוד, ונמשיך לבתים הבאים ב"אל ראש ההר", נמצא שם גם:

אֶחָד פִּתְאוֹם נָפַל לִתְהוֹם – קָרְבָּן רִאשׁוֹן אַךְ לֹא אַחֲרוֹן הוּא. ובהמשך: אֶחָד נָפַל. הַאֵין רוּחוֹ חַי בָּנוּ?

מלים אלה הולמות היטב את נפילתו של מפקד כוח הפריצה במבצע (וגיבור הסרט) יוני נתניהו, שמבוטאת כמובן גם בשירה של אליגון:

עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב.

עד כאן מצאנו בשיר "ארץ צבי" ובשמו סימנים לסיפורו של שמשון מן התנ"ך ולמקומו בתודעה הישראלית, ורובד אפשרי נוסף של שיר עם עברי ותיק כמקור השראה.

וכאן המקום להעלות עוד שאלה העולה מן השיר. לאחר שורות הפתיחה, הבית הראשון מסתיים במלים המסכמות את ייעודו של המבצע: כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם. בהמשך השיר מתוארת היטב מטרתו של המבצע, המובנת מאליה: חיילי צה"ל נחלצו לשחרר את בני עמם החטופים ולהביאם אל ארצם המצפה להם. מהיכן אפוא הגיע לכאן הייעוד לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם? הלוא ספק אם הישראלים, הנרגשים מהמבצע ומתוצאותיו, חשו שהוא השיב את כבוד האדם באשר הוא. הוא היה עבורם סיפור ישראלי (וגם יהודי) משלהם, ועוד לנוכח מה שנראה ככתף קרה שהפנו רוב מדינות העולם אל ישראל במצוקתה.

הפתרון לשאלה זו נעוץ לדעתי בתאריך שבו נערך המבצע: הארבעה ביולי 1976. הידיעות על המבצע החלו להגיע בעצם יום העצמאות ה-200 של ארה"ב, שנחוג שם בחגיגיות יתרה. רשתות הרדיו והטלוויזיה שהיו עסוקות בתיאור חגיגות יום העצמאות המאתיים הפסיקו את שידוריהן כדי לדווח על המבצע ועל תוצאותיו.

הרושם המידי שהותיר המבצע בארה"ב היה חזק ועמוק, והוא עורר התרגשות בין אזרחי ארה"ב ומנהיגיה החוגגים את עצמאותה ועוצמתה של ארצם. הם ראו במבצע הנועז והעולה על כל דמיון לשחרור החטופים אלפי קילומטרים מישראל מתנה לחגיגה שלהם. היתה זו בעיניהם הגשמה של ערך כבוד האדם המשותף לישראל ולארה"ב. ישראל, שהיתה תלויה אז בארה"ב לביצור כוחה לאחר מלחמת יום הכיפורים, מיהרה לקפוץ על ההזדמנות. יום למחרת המבצע, בטקס לחנוכת יער בהרי ירושלים שהוקדש ל-200 שנות עצמאות ארה"ב, ייחד הנשיא אפרים קציר את נאומו לערך כבוד האדם המשותף לשתי המדינות, כפי שבא לידי ביטוי במבצע:

"כבוד האדם וחירותו, ערכים החרותים על דגלן של ישראל וארצות-הברית כאחד, באו על ביטוים בצורה מזהירה בפעולת צה"ל הלילה באוגנדה. שילוב האירועים — האחד חגה של אמריקה, שהוא בעל משמעות כה נעלה לכולנו, והשני מעשה החטיפה באוגנדה, שאין מלים לגנותו – יש בו כדי להעמיק את תחושת האחווה וההזדהות בין שני עמינו, הלוחמים למען חירות האדם וקדושת החיים, בעולם שבו פועלות ממשלות וכנופיות טרור חסרות מצפון". (אגב, מעניין לראות שבחתימת נאומו חזר גם הנשיא קציר לסיפורי שמשון מספר שופטים).

בישיבה חגיגית של הכנסת לציון יובל ה-200 לעצמאות ארה"ב הדגיש גם ראש הממשלה יצחק רבין את השותפות הערכית בין המדינות לאור המבצע: "יש זיקה עמוקה של תוכן וסמל בין חגה של ארה"ב ומבצע אנטבה" (במקומות אחרים הוא גם הדגיש במיוחד את הערך של כבוד האדם. למשל כחודשיים לאחר המבצע, בנאומו באירוע מיוחד יחד עם החטופים ששוחררו).

באותה ישיבה חגיגית בכנסת הוקראה גם אגרת ברכה מיוחדת ששלח סגן נשיא ארה"ב נלסון אולדריץ' רוקפלר, אשר קשרה גם היא בין המבצע הנועז לבין הערך המשותף של כבוד האדם:

"מסירות נפש משותפת למען החרות, למען הדמוקרטיה, למען כבוד האדם, מונחת ביסוד הידידות המיוחדת, הקיימת בין שתי מדינותינו, מאז זכתה ישראל בעצמאותה. ידידות מתמידה והדוקה זו תמשיך להתקיים גם במאה השלישית של אמריקה. העם האמריקני ינק השראה מאומץ הלב, מן התעוזה ומן התושיה שגילה העם בישראל, כאשר ניצב מול פני אתגרים חוזרים ונשנים לעצם קיומו".

זהו אם כן רובד נוסף בשיר, הפעם אקטואלי ובן הזמן, המעיד על ממד נוסף המבוטא בשיר. בעזרת תוספת של שתי מלים היטיבה תלמה אליגון לבטא בשירה ממד אוניברסלי של המבצע, שגם ישראלים רבים חשו בו. והלוא המשמעויות הפוליטיות הבינלאומיות של המבצע הן שהיו הגורם להשקעה הרבה כל כך של ממשלת ישראל בהפקת הסרט "מבצע יונתן", שהשיר היה תוצר שלו.

זו היתה רוח הדברים גם הקריקטורה שפרסם דוש בעיתון מעריב ביום שלמחרת המבצע (הרומזת גם לדימוי העצמי של ישראל שזקפה את קומתה):

כאמור, תלמה אליגון כתבה את שירה ללא הכנות מרובות: "השיר פרץ מתוכי בלי לחשוב יותר מדי על כל פרט. באופן אסוציאטיבי". כמו כל שיר או פזמון החודר אל הלבבות ועומד במבחן השנים, אותן אסוסיאציות שבוטאו בו, ואולי כאן חשפנו כמה מהן, נשאו בקרבן תכנים עמוקים ורחבים. ממרחק השנים היא מספרת שלא לכולן היא היתה מודעת, וההסבר שלה לכך נתלה בחידושו של קרל גוסטב יונג על "התת מודע הקולקטיבי" המשפיע על האדם גם מבלי שנחשף אליו ישירות בעצמו. כלומר, ייתכן שהמטען התרבותי הלאומי הישראלי השפיע עליה בכתיבת השיר אולי גם מבלי שנחשפה בעצמה לכל המקורות שהעלינו כאן.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה הֵם קָמוּ
וְהִכּוּ בִּקְצֵה הָעוֹלָם
כִּבְנֵי רֶשֶׁף חָשׁוּ הִרְחִיקוּ עוּף
לְהָשִׁיב אֶת כְּבוֹד הָאָדָם

אֶל אֶרֶץ צְבִי
אֶל דְּבַשׁ שְׂדוֹתֶיהָ
אֶל הַכַּרְמֶל וְהַמִּדְבָּר
אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱשֶׁה
שֶׁאֶת בָּנָיו לֹא יַפְקִיר לְזָר,

אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁבְּהָרֶיהָ
פּוֹעֶמֶת עִיר מִדּוֹר לְדוֹר
אֶל אֶרֶץ אֵם לְטַבּוּרָהּ
קְשׁוּרִים בָּנֶיהָ בְּטוֹב וּבְרַע.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה עוֹבֶרֶת
בִּשְׂדוֹתֵינוּ רוּחַ שָׁרָב
עֲרָבָה אִלֶּמֶת תַּרְכִּין אָז רֹאשׁ
עַל אֲשֶׁר עִם שַׁחַר לֹא שָׁב

אֶל אֶרֶץ צְבִי…

אֶל אֶרֶץ צְבִי שֶׁדִּמְעוֹתֶיהָ
נוֹשְׁרוֹת עַל שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת
שֶׁעִצְּבוֹנָהּ וּשְׂשׂוֹנָהּ
הֵם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבֶגֶד יוֹמָהּ.