הירשמו לפודקאסט "הספרנים":
מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי
אורח: ד"ר מרדכי נאור
הפקה: KeyPod הפקות הסכתים
עריכה: חן מלול
"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר", אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר במרץ 1973. המשפט הזה יהפוך לימים לסמל היהירות והזחיחות של מדינת ישראל חצי שנה לפני מלחמת יום הכיפור. תחושת האופוריה, העוצמה ושיכרון הכוח לאחר הישגי מלחמת ששת הימים העניקו לצה"ל גלי הערצה ישראלית ועולמית.
זאת הייתה שעתם היפה של הגנרלים שביקשו להשפיע על האידיאולוגיה, הערכים והמורל של החיילים – ועל הדרך גם על האזרחים. היטיב לבטא את התפיסה הזאת אלוף פיקוד מרכז דאז רחבעם זאבי (גנדי) שאמר: "כשאנחנו מדברים על ערכים זה נשמע כמו נאום של הסוכנות. אבל כאשר הם מופיעים בתוך השירים, הם נקלטים ונטמעים". וכך הפכו הלהקות הצבאיות מקבוצות הווי ובידור לחיילים לדובדבן של הקונצנזוס, סביב מטרותיו, יעדיו וערכיו של צה"ל.
האורח בפרק הזה של הסכת "הספרנים" הוא ד"ר מרדכי נאור, היסטוריון וחוקר תרבות ישראל.
את שני הפרקים הקרובים נקדיש לתור הזהב של הלהקות הצבאיות. נתחקה אחרי ראשיתן של הלהקות, נחשוף את הפוליטיקה הצבאית שעיצבה אותן ואת הדינמיקה שאפיינה את הקשר בין המפיקים המוזיקלים לגנרלים של התקופה.
כאן נספק לכם טעימה קטנה ממה שמחכה לכם בפרק הראשון בסדרה המרתקת הזאת של פודקאסט "הספרנים":
המהפכה קרתה כמעט בין לילה, מה שהיה לפני מלחמת ששת הימים השתנה לחלוטין מיד אחריה.
"צריך לזכור שהלהקות הצבאיות קמו עם המדינה פחות או יותר. יש אמנם מספר מועט של להקות אבל הם על מים בינוניים – לא על מים סוערים. לפעמים הלהקות מצליחות ולפעמים לא. וכך אנחנו מגיעים עד 1967. בשנת 67' הלהקות הפכו ללחם חוק של התרבות הישראלית. המפקדים והאלופים בפיקודים גילו מחדש את הלהקות של עצמם, או שהם בנו אותם. דוגמה מצוינת זאת גנדי. אלוף רחבעם זאבי שהזכרת. הוא התחיל להיות אלוף פיקוד מרכז תכף אחרי מלחמת ששת הימים וממש עד ערב מלחמת יום הכיפורים. והוא ראה את הלהקה כמשימה עליונה של הפיקוד. עד כדי כך".
בוא נדבר על השירים עצמם. בחרנו כמה בודדים מתוך המאות שנכתבו שמשקפים את רוח התקופה. אולי אחד השירים שהכי מזוהים עם מלחמת ששת הימים הוא "גבעת התחמושת", שיר שכתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום. על הקרב המפורסם במלחמת ששת הימים ב"גבעת התחמושת". השיר בוצע על ידי להקת פיקוד מרכז.
"בשיר יש שילוב של עדויות של הלוחמים עם הבתים המולחנים של השיר. זה דבר בלתי מקובל כי בדרך-כלל שיר שרים. במקרה הזה שחקני הלהקה הקריאו קטעים מתוך זיכרונות, מתוך שיחות של הלוחמים, ביניהם כאלה שנפלו. יורם טהרלב שילב את העדויות בתור קטעים מובילים לבתי השיר.
"לשיר הזה היו שתי מעלות לדעתי. אולי דבר והיפוכו במידה מסוימת. מצד אחד זה היה שיר גיבורים של 'ניצחנו'. מצד שני זה שיר קשה, שיר על קרב עם המון הרוגים והמון פצועים. איך מחברים את שני הדברים ביחד? כיוון שזה לא היה שיר רגיל במובן של באו, עלו ושרו, אלא גם הדקלום של הקטעים יצר אפקט חזק במיוחד וניגנו אותו בלי סוף. הוא נחשב עד היום לאחד הסמלים המושרים של מלחמת ששת הימים. כמובן הקרב עצמו והמקום תרמו גם כן. וצריכים לזכור שבניגוד למקומות אחרים המקום הזה ממשיך לחיות כמרכז הנצחה, גן גדול עם כניסה מאוד מסוגננת".
שיר נוסף שנכתב אחרי המלחמה, גם הוא על ידי טהרלב ורוזנבלום וגם הוא ללהקת פיקוד מרכז, הוא "שירו של צנחן". אולי זה הזמן לדבר על מעורבות של מפקד פיקוד מרכז שכבר הזכרנו, הוא גנדי.
"גנדי היה בעניין הזה במאי על. שום דבר לא נעשה בלעדיו. אני זוכר אפילו שבשיר הזה היה ויכוח – האם יגידו שיפתח או כשיפתח".
כי שיפתח – מרמז על כך שיכול להיות שהמצנח יפתח או לא יפתח. ולכן, גנדי התעקש שישנו את זה ל"כשיפתח" כי ברור שבצבא ההגנה לישראל המצנחים נפתחים.
"גנדי היה שלם עם עצמו במאתיים אחוז, ולכן הוא לא יכול להרשות לעצמו ספק קטן שבקטנים באיזשהו עניין. לכן הוא התעקש על אות אחת. הוא גם לקח את יורם (טהרלב) לבקעת הירדן לראות מוצבים, יחידות, לראות צנחנים. יורם אמר לו שהוא היה בצנחנים, אבל גנדי התעקש ואמר 'תראה עוד פעם'. הוא חיפש אותנטיות הכי מלאה ומלאה כל הארץ כבוד של פיקוד המרכז".
ונדמה לי שהוא חייב את הבנים בלהקה לעבור קורס צניחה.
"נכון. הוא רצה אותם פייטרים. שלא יהיו רק זמרים אלא שיעלו על הבמה עם כנפי צניחה. הוא היה סמל – טוב ולא כל כך טוב. המעורבות שלו הייתה גם מוגזמת לגמרי. אבל התוצאות היו די טובות מבחינתו. מבחינת המאזינים והצופים, הם קיבלו להקות גדולות, משוכללות ומודרניות. אצלו יותר מאשר האחרים. שמו את האקורדיון בצד. מוזיקה מודרנית עם השפעה אירופית ואמריקנית".
תודה מיוחדת לד"ר שמואליק טסלר שפרטים מספרו 'שירים במדים' נלקחו ושולבו בפודקאסט
