כדרכן של מלחמות עולמיות, מלחמת העולם הראשונה התרחשה לא רק באירופה שבה התלקחה ב־1914, אלא גם במזרח התיכון ואפילו ממש כאן בארץ ישראל. תפקידו העיקרי של כוח הצבא הבריטי שהוצב במצרים היה להגן על תעלת סואץ, המעבר הימי החיוני בין המושבות הבריטיות במזרח לאירופה, דרך הים התיכון. ב־1916 התרחב הכוח הבריטי שלחם באזור לכוח צבאי רב־לאומי בפיקוד בריטי שכונה "חיל המשלוח המצרי", EEF – Egyptian Expeditionary Force.

כדי להרחיק את הטורקים ובני בריתם הגרמנים מתעלת סואץ, וגם כדי להגביר את הלחץ על הטורקים וכך למנוע מהם להפנות כוחות ללוחמה בזירות אחרות של המלחמה, החליטו הבריטים להתקדם צפונה לכיוון ארץ ישראל.

את שנת 1917 פתחו הבריטים בהצלחה ראשונה בכיוון הזה. העיר רפיח נכבשה תוך יום אחד בלבד, ב־9 בינואר 1917. אך הפיקוד הבריטי הבין שיתקשה להגן על רפיח מפני הטורקים, ולכן הצבא הבריטי יצטרך לכבוש גם את העיר הגדולה באזור – עזה. ולא פחות חשוב: עזה נחשבה למפתח לכיבוש ארץ ישראל מכיוון דרום.

אבל עזה מעולם לא עשתה חיים קלים לכובשיה. במרץ ובאפריל 1917 נכשלו שני ניסיונות בריטיים לכבוש את עזה מדרום. הכישלונות העקובים מדם הביאו להחלפת מפקד ה־EEF, ולהצלת המצב מונה לתפקיד הגנרל אדמונד אלנבי, שפיקד עד אז על הארמייה השלישית בצרפת. משימתו הייתה לכבוש את ירושלים לפני חג המולד (של 1917) בתור מתנת עידוד לעם הבריטי השקוע בדיכאון המלחמה כבר שלוש שנים.

אלנבי, שלימים נחקק בהיסטוריה כגנרל המהולל שכבש את ארץ ישראל והביא לסיומן 400 שנות שלטון עות'מני, בחר באסטרטגיה מפתיעה וסדרת תרגילי הטעיה. הוא הבין שיש לנתק את עזה מבאר שבע ולהפיל את שורת המוצבים המחברים בין הערים. בזמן שהטורקים ציפו למתקפה על עזה, החליט אלנבי לכבוש קודם את באר שבע ולאחר מכן להפתיע את הטורקים בהתקפה על עזה ממזרח וכך לפגוע ביכולות תגבור הכוחות אליה.

הפרשים האוסטרלים מסתערים על באר שבע

שעת השין נקבעה ל־27 באוקטובר 1917. קרב עזה השלישי החל בהפגזה ארטילרית כבדה על העיר באמצעות 68 תותחים כבדים וירי מספינות בריטיות וצרפתיות. בינתיים, ובחשאיות האפשרית, התקדמו כוחות רבים לכיוון באר שבע, שאותה הטורקים עדיין לא סיימו לבצר. מלבד המחפורות בגבולות בדרומה ובמערבה, רוב העיר הייתה מחוסרת הגנה יעילה. הבריטים הקיפו את דרום מערב העיר ב־24,000 חיילים והחלו בירי וכיבוש עמדות אויב. בינתיים יחידות הפרשים מאוסטרליה וניו זילנד (אנז"ק) וכוחות רכובים נוספים, שכללו 11,000 חיילים, עשו את דרכם מזרחית לבאר שבע. כולם הגיעו ליעדם בלילה שבין 30 ל־31 באוקטובר.

התוכנית הבריטית קבעה שההשתלטות על באר שבע תיפתח בהסתערות רכובה של הפרשים האוסטרלים מכיוון מזרח.

ההתקפה החלה בשעה 16:30 ממרחק של כ־6.5 קילומטר מהעיר. הפרשים הגבירו לאט לאט את קצב הרכיבה עד להסתערות על יעדי המגינים הטורקים, שלא היו חמושים כראוי והיו גם כך בשלבי בריחה מהעיר. פרשי החטיבה הרביעית דילגו מעל העמדות הטורקיות, החיילים ירדו מסוסיהם והתחילו בלחימה פנים מול פנים. חטיבת הפרשים ה־12 המשיכה בהשתלטות על העיר. תוך זמן קצר באר שבע נפלה.

קרב עזה השלישי

לאחר זמן מה למנוחה ולהשקיית הסוסים, התחיל אלנבי לקדם את כוחות הרגלים והפרשים מבאר שבע מערבה. אך הטורקים נאחזו בכמה מקומות בין באר שבע לעזה, והלחימה הייתה קשה ומורכבת. אחד היעדים המאתגרים היה המרכז הצבאי הלוגיסטי בתל א־שריעה(היום תל שרע ליד רהט). לאחר לחימה עזה נכבשו לבסוף התל ותחנת הרכבת הסמוכה בידי חטיבות הדיוויזיה הלונדונית ה־60 בסיוע כוחות נוספים.

בדרום עזה היו הטורקים מחופרים היטב בסדרת תעלות שהגיעו עד לים התיכון, וביניהן מספר מוצבים שולטים. הבריטים כבשו חלק מהביצורים ועלו לאורך קו החוף לתוך השטח הטורקי עד לכפר שייח' חסן (היום אזור מחנה הפליטים שאטי), אך הם נבלמו וכיבוש עזה התעכב. הטורקים הבינו שעזה לא תוכל לעמוד יותר בהפגזות ולעצור את הכוחות הבריטים המתקדמים, וב־6 בנובמבר 1917 פינו את העיר. כשהבריטים נכנסו לעזה הם מצאו אותה חרבה ונטושה. הדרך צפונה אל ארץ ישראל הייתה עכשיו פתוחה. הכוחות הבריטים התקדמו לכיוון יפו, ותוך מספר שבועות הגיעו לירושלים ושחררו אותה מידי הטורקים ללא קרב.

רוב החיילים הבריטים שנהרגו בקרבות על עזה נקברו בבית הקברות הצבאי שהוקם בעיר לאחר מלחמת העולם הראשונה, היום בשכונת תופאח ליד כביש סאלח א־דין. בבית הקברות יש 3,691 קברים, רובם של חיילים שנפלו בשלושת הניסיונות לכבוש את עזה.

בעקבות החללים היהודים בעזה

כמיליון וחצי יהודים נלחמו במלחמת העולם הראשונה, מתוכם כ־50,000 חיילים יהודים מרחבי האימפריה הבריטית. חלקם לחמו בארץ ישראל. 8,600 חיילים יהודים מצבא בריטניה נפלו במלחמה. אפשר להניח שחלקם השתתפו בקרבות על עזה.

בזמן הכנת הכתבה חיילי צה"ל נלחמים בעזה במלחמת חרבות ברזל. הקרבות העזים והאבדות הכבדות ששוברות את הלב הזכירו לי את החיילים היהודים מהצבא הבריטי שנפלו בעזה ב־1917. החלטתי לנסות להתעמק בסיפורים של כמה מהם.

שמות החיילים היהודים שלחמו בצבא הבריטי נאספו לאחר המלחמה ופורסמו בספר "British Jewry Book of Honour", הכולל גם רשימה של הנופלים. לפני כשנה קיימנו שיחת זום עם זוג יהודי מלונדון שחקר את הספר, עריכתו והחיילים הרשומים בו. אין דרך למצוא בספר חלל לפי תאריך או מקום המוות, אז ניסיתי את מזלי באתר של בתי הקברות הצבאיים הבריטיים, Commonwealth War Graves Commission.

לא ידעתי את שמות הנופלים היהודים, מספרם האישי או היחידה שבה שירתו, אז בחיפוש המתקדם רשמתי בשם בית הקברות Gaza War Cemetery וקיבלתי 2,696 קברים. השיטה היחידה, גם אם לא מדעית, למצוא חייל יהודי היא לפי שם שנשמע קצת יהודי. חיפשתי כמובן את "כהן". עלתה תוצאה אחת: רב"ט Frederick Arthur Cohen, שנפל בקרב עזה השני, באפריל 1917. אבל שמו לא הופיע בספר "British Jewry Book of Honour". אז ניסיתי את "לוי". עלתה תוצאה אחת: סג"מ J. Levy, אבל גם הוא לא הופיע בספר. נראה שבספר יש אי־דיוקים ושלא הצליחו לאסוף את שמות כל היהודים. וייתכן גם שלמרות שם המשפחה, מדובר בלא יהודים.

אז התחלתי לעבור על רשימת 2,696 שמות ההרוגים שנקברו בבית הקברות הצבאי הבריטי בעזה.

לאחר זמן רב הגעתי לחייל עם שם יהודי: Hyman Goodfriend. אפשר לנחש ששמו המקורי היה חיים גודפריד. הוא נפל ב־7 בנובמבר 1917, זאת אומרת ביום האחרון של קרב עזה השלישי. מצוין גם מיקום הקבר לפי חלקה, ובאתר אפשר להוריד מפה ישנה של בית הקברות. Hyman נקבר קרוב לחלק הקדמי של בית הקברות מצד ימין. שמו מופיע גם בספר, אבל עם תאריך אחר. התאריך באתר, כפי שרואים גם בתצלום המצבה, הוא כנראה הנכון.

לפני כמה שנים קמה יוזמה לאיסוף מידע על יהודים בריטים במלחמת העולם הראשונה. היוזמה, ששמה We Were There Too, הפכה לאתר אינטרנט ובו אפשר בין היתר לחפש שמות של חיילים. מצאתי את Hyman עם תצלום שלו במדים ושמות בני משפחתו. תאריך מותו נלקח מהספר ולא מהמצבה. בן 25 היה בנופלו.

Hyman שירת בגדוד ה־17 של הרג'ימנט הלונדוני, שצורף לחטיבה ה־180 של הדיוויזיה ה־60 שבין היתר לחמה בארץ ישראל. בקרב עזה השלישי משימתה הייתה לכבוש עם כוחות נוספים את תל א־שריעה. הגדוד הסתער על עמדות מקלעים טורקיים וכנראה שבקרב הזה נפל Hyman.

לפי מספר הקברים הבנתי שצמוד לקברו של Hyman קבור קצין יהודי בשם Wilfrid Gordon Aron Joseph. הוא נהרג בקרב השני על עזה באפריל 1917. היה בן 21 בנופלו והשאיר אחריו אישה.

לא רחוק ממנו קבור טוראי Sam Bernstein, חייל בן 40 שעבד כחייט בעיר לידס באנגליה ושירת בגדוד קלעי המלך ה־39. אומנם הוא נקבר בעזה אבל נהרג במצרים שנה לאחר הקרב, באוקטובר 1918.

באתר בתי הקברות הצבאיים הבריטיים, דף הבית המוקדש לבית הקברות בעזה נפתח בתמונה גדולה ופסטורלית של בית הקברות על מרבדי הדשא המטופחים בו. מעל לתמונה מופיעה כיום הודעה אקטואלית צפויה:
November 2023 – This cemetery is currently closed to visitors.

בקצה הימני של התמונה נראית מצבה עם סמל של מגן דוד.

בתמונה בלתי אפשרי לזהות את שם החייל, אבל מהשוואה בין התמונה למפה הבנתי שמדובר בקבר מספר XIV B 1.

באתר Find a Grave אפשר לחפש קברים בכ־250 מדינות, גם לפי מספר קבר ספציפי. בעזרת המאגר הזה מצאתי מי נקבר בקבר XIV B 1 שבתמונה מעזה. שמו Maurice Magasiner והוא שירת בגדוד ה־11 של הרג'ימנט הלונדוני. הגדוד הזה צורף לדיוויזיה 54 שהציב הגנרל אלנבי קרוב לרצועת החוף דרומית לעזה. חיילי הגדוד עלו לאורך החוף תוך לחימה קשה מול הטורקים, עד שנעצרו בכפר שייח' חסן. הטורקים הגיבו בהפגזת האזור ב־2 בנובמבר, ונראה שאז נפל מוריס. הוא נולד בברדיצ'ב שבאוקראינה ובגיל 4 היגר לאנגליה. בן 21 היה במותו. מוריס השאיר אחריו אישה.

אפשר להניח שנקברו עוד יהודים בבית הקברות הצבאי הבריטי בעזה, ויש גם בית קברות צבאי נוסף בדיר אל־באלח. קשה לדמיין מתי בפעם האחרונה נערך להם טקס אזכרה יהודי.

קרבות רבים התנהלו בעזה מאז שלושת הקרבות הבריטיים של שנת 1917. הלוואי שמלחמת חרבות ברזל תהיה מלחמת עזה האחרונה.