עמוס עוז: דיוקן הסופר כמשורר צעיר

לפני שהפך לסופר גדול, ניסה עמוס עוז את כוחו בשירה. חשיפה ראשונה של השירים ששלח למשורר חיים גורי

יהושבע סמט-שינברג
24.12.2019
עמוס עוז, 1965. צילום: משה פרידן, לע"מ

רבים מחוקרי הספרות העברית החדשה מציינים את ספרו הראשון של עמוס עוז, 'ארצות התן' (1965), כנקודת מפנה בתולדות הספרות העברית. קובץ הסיפורים אפוף המסתורין , הציב את הצעיר בן ה-26 מחולדה, עמוס עוז, בקדמת הבמה.

'ארצות התן' עורר את סקרנותם של רבים מהקוראים, וברצנזיות עיתונאיות מאותה שנה אפשר למצוא כמה וכמה מבקרים שהעזו 'לקחת סיכון' ולהכריז שהסופר הצעיר שלפניהם עוד עתיד לתפוס מקום מרכזי על במת הספרות העברית.

עמוס עוז, מתוך ראיון ב'על המשמר' לאחר צאת ספרו "ארצות התן" 1965
 

שנתיים לאחר מכן, עם צאת הספר 'מיכאל שלי' (1967), הפכה תחזיתם של המבקרים למציאות שאין לערער עליה: הספר 'מיכאל שלי' זכה לסקירות, ביקורות, רצנזיות ולימים גם מחקרים, והפך את כותבו לסופר מוערך ומרכזי.

אם כן, בזכרון ההיסטורי הפכו 'ארצות התן' ו'מיכאל שלי' לשתי היצירות החשובות המסמנות את ראשית פריצתו של עוז לתודעת הקוראים בישראל.

אך 'מיכאל שלי' לא היה הרומן הראשון שכתב עמוס עוז; קדם לו הרומן 'מקום אחר' (1966), שיצא בספריית פועלים כשנה לאחר 'ארצות התן'.

'מקום אחר', הרומן הראשון של עוז בן ה-27, זכה למעט מאוד התייחסות בצאתו. גם לאחר שנות דור, מעטים המחקרים שהוקדשו לספר הזה, וכל דיון בו נעשה אגב התבוננות בתופעות רחבות בספרות העברית, כגון מקומו של הקיבוץ בספרות וכו'. על הרומן הזה פסק בשעתו חוקר הספרות דן מירון בשלוש מילים: "רומן בוסר מוצלח".

כריכת הספר 'מקום אחר' בהוצאתו הראשונה. 1966

את עלילתו של 'מקום אחר' הגדיר אסף ענברי כ"מלודרמה אירוטית שהיא אופרה בפרוזה". העלילה מתרחשת על רקע חיי קיבוץ בדיוני בשם 'מצודת ים'. אשתו של ראובן חריש, גיבור הספר, נוטשת את בעלה ואת בתה. חריש מתנחם בזרועות אשת איש משכניו לקיבוץ. כנקמה, הבעל הנבגד מנהל רומן סוער עם בתו של חריש, נגה, שהרה לו, ומשמש לה ספק אב ספק מאהב.

מעבר לעלילה היצרית של 'מקום אחר', שהייתה יכולה לפרנס רומנים ירודים למכביר, מעניין לראות כיצד שרטט עמוס עוז הצעיר בספר זה את יחסו לשירה ולמשוררים:

גיבור 'מקום אחר', ראובן חריש, הוא משורר ידוע ומפורסם בתנועה הקיבוצית. שיריו מוכרים לכל, שורותיו מלאות הפאתוס הולחנו לא פעם ובשל כך הפך לגאוות הקיבוץ כולו.

בניגוד לדמותו המז'ורית ולשיריו מלאי האון של חריש, הציב עוז את דמותו של עידו זוהר, נער בן ארבע עשרה, גרום ומיוסר, מעין 'ורתר הצעיר' שלא מוצא את מקומו בחברה הקיבוצית. זוהר כותב שירי אהבה פתטיים לבנות המשק, באישון לילה במועדון לחבר, ומפרסם אותם בעלון הקבוצה.

את דמותם של שני המשוררים הללו, שכל אחד מהם, המבוגר ה'אולד פשן' והצעיר המיוסר פתטי בדרכו, יצר עמוס עוז מתוך חמלה – אך לא בלי סרקזם. נראה שברקע יצירת הדמויות עמדה תחושת הזדהות עמוקה, בד בבד עם תחושת בוז ליומרה של השניים לכתוב שירה.  

דמות המשורר בספריו של עמוס עוז

כאן צריך לומר: שירה ומשוררים עניינו את עוז הפרוזאיקן מאז ומעולם.

הקוראים המושבעים שלו זוכרים בוודאי כי יצירתו בפרוזה רצופה לכל אורכה בדמויות של משוררים, או אנשים המתיימרים להיות משוררים: למשל נחמקין, המשורר הירושלמי מ'הר העצה הרעה'; יורם, הנער הצעיר המבוייש מבני עקיבא ב'מיכאל שלי'; גדעון האומלל מ'דרך הרוח; יובל דהאן הצעיר היומרני מ'חרוזי החיים והמוות', ועוד.

אולם דמותו של המשורר ראובן חריש מ'מקום אחר' זכתה מצד עוז ליחס מיוחד: בשרטוט דמותו שילב מספר קטעי שירים לדוגמה משירתו של חריש, על מנת ללעוג ליצירת ה'אנו באנו' הקלישאתית שלו:

לא צריך להתאמץ כדי לשמוע את הנימה הסרקסטית הלועגת של המספר לשורותיו הפומפוזיות של חריש. במהלך הספר הביא עוז עוד חמישה "ציטוטי" שירים כאלה, כדי להדגים את יצירתו המביכה והלא מותאמת של ראובן חריש.

מקובל לחשוב ששירים אלו נוצרו בידי עוז לצורך הרומן. כך למשל כתב אברהם בלבן:

עוז לא רק בדה את ראובן חריש כמשורר, אלא גם בדה לגיבור זה חמישה קטעי שירה ושילב אותם בפרקי הרומן, תוך הקפדה שבתוכנם ובדרכי ההבעה שלהם יהיו ברוח השירה של משוררי תקופת העליות.

ובמסה על יצירתיו הלא מוכרות של עוז, כתב אבנר הולצמן:

הצורך להתבטא בחריזה ובמשקל המשיך כנראה לפעם בו ומצא נתיב בשירים שחיברו, כביכול, כמה מגיבורי הסיפורים והרומנים שלו. אחד מהם הוא ראובן חריש, מן הדמויות הראשיות ברומן הביכורים מקום אחר.

בין שנטען בעבר על שיריו של ראובן חריש שעוז יצר אותם כבדיה לצורך הטקסט, ובין שנטען כי הצורך של עוז להתנסות בחרוז ובמשקל בא על סיפוקו באמצעות דמותו של חריש, מסכימים כולם כי "יצירתו השירית" של עוז ב'מקום אחר' היא רק תוצר לוואי ליצירתו בפרוזה.

אך לא כך הדבר.

הנה למשל השיר 'שרב' מאת הדמות הבדויה, 'המשורר ראובן חריש':

והנה לפניכם, מתוך ארכיון הספריה הלאומית, בכתב ידו של עמוס עוז בן ה-17 – עשור לפני פרסום 'מקום אחר' – אותו השיר ממש:

מתברר איפוא שאת שירו של ראובן חריש כתב עמוס עוז בנעוריו, כשהיה בן 17, והחליט לגנוז אותו לפי שעה עם ניסיונות פואטיים נוספים.

עמוס עוז
 

חיים גורי ועמוס עוז – בין משורר לפרוזאיקן

את שירי הבוסר של ילדותו, מגיל 10 ועד גיל 13, פרסם עוז בעלון 'חברנו'. על ניסיונות ילדותו של עוז לכתוב שירה הרחיב לאחרונה פרופ' דוד אסף, ברשימתו על ביכורי יצירותיו של עמוס עוז, 1951-1949.

עוז לא פסק לכתוב שירה גם בשנים מאוחרות יותר בנעוריו, אך את השירים הללו לא פרסם, וניכר כי לא הצליח לגבש דעה ביחס לערכם האומנותי.

את שיריו מגיל 17 שלח עוז הצעיר בשנת 1958 לחיים גורי, המשורר המנוסה שהיה מבוגר ממנו ב-16 שנים, מתוך תקווה שיוכל להעריך אותם ולהשיא עצה לגבי עתידו כמשורר.

מתוך קובץ השירים ששלח עמוס עוז לחיים גורי
 

תשובתו של גורי היא תמצית האצילות, העדינות, ורדיפת האמת של המשורר. ממכתבו לעוז אפשר ללמוד על גישתו המעורבת ביחס לשיריו, גישה שיש בה יותר ביקורת מהערכה. וכך הוא כותב:  

לעמוס שלום

קראתי את השירים וחיכיתי לך. אינני בר סמכא ואינני מסוגל לפסוק הלכות וודאי אינני רוצה להופיע כיועץ או כשופט או מבוגר הטופח על הכתף.

שונים השירים אלה מאלה. כולם כתובים במתח. מחושמלים…

אני בכל זאת יועץ לך כאדם המנסה זה שנים רבות לכתוב, לרסן, להתאפק, לבחור במילים בנות אוקטבות נמוכות יותר. להעדיף את התמונה, המטאפורה, מעגל הזרם הרעיוני על תארים.

הזהר מתאורים החונקים את השיר […]

עבור ביד זהירה מאד, כמו במגרפה על השירים, והיה כי נתקלת במליצות או במוסכמות עקור – אל תחוס. רוב השירים סובלים מעודף מתח אישי עצום. לך אל ההכללה, אל התמצית שהיא תחילתה וסופה של השירה. ישנם שירים שלמים שלווים יותר, מבוגרים יותר, בהם השתחררת מהכח שהוא חולשה, בהם הצעקה נשמעת מעבר הדומיה.

גמור לקרוא שורות אלה ושכח אותן.

תחזור אל עצמך. אתה משורר. אך הותר מעצמך. זאת אומרת, צא נגד הנטיות הקלות שבך אל סגנון מסויים.

שלך גורי

נ.ב

אל תנסה להתלבש על משקל. תן לצורה להבקיע אט אט מתוך הכאוס והתכנים. פעם בהזדמנות עבור כאן ונשתה קפה יחד. הנ"ל  

מתוך ארכיון חיים גורי, הספרייה הלאומית
 

חרף הסייגים במכתבו, חתם גורי את דבריו אל עוז הצעיר בקביעה הנחרצת: "אתה משורר".

חיים גורי באוניברסיטה העברית, 1952

נראה שתבונתו של עוז עמדה לו לקרוא מבין השורות את הסתייגותו הברורה של גורי, ולזנוח את השירה לטובת הפרוזה. עשור בלבד לאחר אותם נסיונות בוסר פואטיים, היה עוז לאחד הסופרים הבולטים ביותר בספרות העברית החדשה.

באמצע שנות השישים, והוא כבר סופר בשל, יכול היה עוז לשוב לשיריו מגיל 17 ולהתייחס אליהם כמשובת נעורים. עתה, מנקודת מבט רטרוספקטיבית, יכול היה לראות את המימד המופרז והפתטי שבהם.

אך במקום להסמיק, לקרוע, לזנוח או לגנוז ולהתנכר ליצירת נעוריו, בחר עוז לשבץ אותה בדמותו של משורר טרחן, פרי עטו, ובכך לקבור באופן סופי את חלומות נעוריו ביחס לשירה, ולגייס אותם לעשות לו שֵׁם כסופר צעיר.

עמוס עוז, 1973. אוסף דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

במלאת לעמוס עוז 70, הוזמן חיים גורי לברך במסיבת יום ההולדת שנחגגה לו בערד. וכך אמר:

לפני 53 שנים קיבלתי צרור שירים מידי משורר צעיר החי בקיבוץ חולדה בשם עמוס עוז […] עמוס החל כמשורר והיה לימים לאחד מגדולי הפרוזאיקנים של הספרות העברית החדשה. שירתו נבלעה לימים בסיפורים וברומנים שכתב והעניקה להם עושר נוסף וסמוי המעצים ומייפה אותם. אני אומר זאת היום בערד, מעלה באוב את הפגישה הראשונה שלי עם יצירתו של עמוס.

הייתה בהם, בשירי הביכורים האלה עצמת ביטוי, וסיוטי מראות וקולות, בצד חטאות נעורים של שימוש מופרז במקצת בתארים למינהם […]

הנער שהחל את דרכו כמשורר מיוסר מכאובים ופחדים היה לסופר מבוגר ובשל הממשיך את המסורת הריאליסטית בספרותנו ונותן בפי גיבוריו עברית המייחדת אותם […] בארץ קשה זו המקמצת לא פעם במחמאות רצוי לומר לו סמוך ליום הולדתו השבעים את "כל המילים הטובות שישנן, שישנן עדיין".

עמוס. עוז חותם על אחד מספריו, 2017
 

כתבות נוספות

"יותר מאשר צל אחד"- עמוס עוז בין צלליו של עגנון הדיבר האחד-עשר: עמוס עוז חושף את דתו המתנה של עמוס עוז לאמא  

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation