אוֹפֶלְיָה של השירים

בעקבות דמותה של אופליה בשירה העברית

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

אופליה.

מה עוד לא נאמר עליך, דמות משנית ראשית כל כך?

בתו האצילה של פולוניוס, יועץ מַלְכָּהּ של דנמרק הרקובה.

אהובתו של המלט, ושק החבטות שלו ("קלות הדעת זהו שמך, אשה"). אופליה הכלואה בסבך נאמנויות בלתי אפשרי. שעומדת באמצעו של מעגל דמים: בין אחיה- רוצח אהובה, ואהובה- רוצח אביה. אופליה הלבנה שמהפנטת אותנו בפשטותה ובעצמתה, וכבר ארבע מאות שנה דמותה עולה  מן האלמותית שבשורותיו של שייקספיר:

"אל המנזר לכי".

אופליה היפה בבנות: את לימדת את צופייך איך להיות באופן אבסולוטי גם הבת של אבא, גם אחות קטנה נאמנה, גם אשת סוד ואשת חיק אוהבת וכנועה. את שהכלת את שיגעונם של הגברים שמסביבך עד שדבק גם בך. עד שנטרפה דעתך ושיגעונך גזר עליך את מותך בטביעה בנהר, תחת עץ הערבה, יפה ועטורה בפרחי הבר.

 

מותה של אשה יפה

אמרת כנף נודעת של אדגר אלן פו גורסת כי "אין לך בעולם נושא יפה יותר לשירה מאשר מותה של אישה יפה".

ואכן, בניגוד לנוכחות המשנית של אופליה במחזה של שייקספיר, שאפילו מותה מתואר בו כבדרך אגב, זכתה אופליה המתה לייצוג באינספור יצירות אומנות ושירה.

במאה ה-19, בהשפעת הרומנטיקה האירופית גילמה דמותה של אופליה שלושה נושאים מרכזיים במחשבה הרומנטית:  האהבה, השגעון והמוות.

היא הוכתרה בכתר הדמות הנשית המצוטטת והמצויירת ביותר מכל כתבי שייקספיר ודי להקיש Ophelia בגוגל תמונות כדי לראות שברובה המוחלט, אופליה המצויירת שוכבת בשמלה לבנה, עטורת פרחים וזרים בתוך מי הנחל.

אופליה. John Everett Millais
אופליה. John Everett Millais

להיות או לא להיות המיתוס של אופליה? 

גם בשירה העברית ובזמר העברי הפכה דמותה של אופליה לנושא מדובר.

ברשימה הזו אנו מבקשים לבדוק מי מבין המשוררים העבריים שמר על דמות אופליה על פי המסורת האירופית. מסורת זו עיצבה את אופליה בדמות נערה רומנטית, זכה, אצילית, טראגית ויפה. ולעומת זאת, נתור אחר המשוררים העבריים שהלבישו את אופליה במלבושים חדשים, עם הגירתה לשפה, לזמן ולמקום אחרים.

שאלת העיצוב של "מיתוס אופליה" הפכה בשירו של אריה סיון לשאלת יסוד בה התלבט בין שתי האפשרויות ל"כתיבת אופליה".

אופליה המתה הופכת כאן לנערה מקומית: גופה חלולה שנסחפה בזרם בירקון.

.
מתוך: אריה סיון, אישרורים, 1981

בטרגדיה של אופליה אצל אריה סיון צופים שלושה (ומכאן הגדרת השיר כתלת-שיח):  שני אנשים פשוטים ומשורר אחד "אינטיליגנט".

צמד הצופים, ממש כמו זוג הקברנים בסצנה השייקספירית הידועה, מתבוננים למוות בפנים ומבטאים בפשטותם הגמלונית את חכמתו של המסכן: הם שואלים שאלות הרות גורל על מוות וחיים.

המשורר, בן דמותו העכשווי של המלט, ננזף על ידי הדוברים על נטייתו הטרחנית להתפלסף על הטרגדיה, במילותיו של המלט עצמו : מילים, מילים, מילים.

ומן העבר השני, אופליה של אריה סיון מתחננת על נפשה לצאת מן הכיעור ומן הסתמיות של גופת נערה בירקון, ולהיות שוב יצירת מופת רבת מעוף והשראה. או בלשונם הזהב של הקברנים המודרניים שצופים בה: לא לעשות לה שום דיפקט. לא לקלקל את הסחורה.

המלט והקברנים

אופליה ומיתוס "החבצלת הגדולה"

בשנת 1932, התפרסם בכתב העת "גזית" השיר אופליה החתום על ידי "נתן אלטרמן", בחור צעיר, ועדיין מעט אלמוני בקרב קוראי השירה בארץ .

.
צילום מכתב העת "גזית" גליון ו' 1932

הדובר בשיר של אלתרמן הוא דווקא המלט, המקונן על מות אהובתו הענוגה. השיר בנוי מסדרה של שלוש שאלות ששואל את עצמו המלט תוך שהוא מתבונן בארונה של אופליה שלו: מי ניצב למראשות ארונה של אופליה? (האבוקה), מי רובץ על חזה? (המוות) ומה סופד לה?(הבכי).

המלט שעומד למראשות ארונה של אופליה שומע את עצמו מתייפח על מותה, אך המלט, כמו המלט, לא בטוח שמקורם של הקולות שהוא שומע אכן באים מתוכו פנימה.

כמו שאפשר להרגיש כבר בקריאה ראשונה, השיר "אופליה" של אלתרמן מלאכותי מעט ובוסרי הרבה. ובכל זאת, הבחירה של אלתרמן הצעיר להציב את דמותה של אופליה במרכז אחד משיריו הראשונים שראו אור הייתה כעין "כרטיס כניסה" למועדון המשוררים הקלאסיקנים.

אופליה המיתולוגית, כאמור, גירתה את דמיונם של משוררים רבים בשירה האירופאית ואלתרמן הכיר ודאי את הטקסטים הקלאסיים שעסקו בדמותה, כמו שירו הנודע של רמבו "אופליה" בו מתואר המוות היפה, ואופליה היא "חבצלת גדולה" שצפה עם הפרחים על מי הנחל השלו.

אלתרמן הבין שלכתוב את אופליה, פירושו לקחת חלק במסורת ספרותית רבת שנים של שירה גדולה ומשוררים גדולים.

.
אופליה .ג'וליה מרגרט קמרון.1867

בשנת 1959, התפרסם בספר שיריו הראשון של דן פגיס השיר "אופליה". השיר מתאר את מותה של אופליה כמיטב המסורת הקלאסית: לובן גאה. מלכות.

אופליה של פגיס, בדומה למיתוס אופליה האירופאית, "החבצלת הגדולה",  היא פרח ענוג ככל הפרחים הצפים על המים ומותה של אופליה הצפה במעגלים הוא כליל המוות, מעגל תמים.

גם מי שלא מבין במשקלי השיר, ולא מזהה את הפנטמטר הימבי השייקספירי שפגיס אימץ לשירו, יכול להרגיש היטב את המוסיקליות של השיר, את האסטתיקה הצלילית שלו – המתאימה כל כך למסורות מותה הנינוח והקלאסי של אופליה.

.
מתוך" דן פגיס, "שעון הצל" 1959
.
"אופליה", סר ג'ון גילברט,  1817-1897

גם "אגדת אופליה" של אהוד מנור חוזרת במידה רבה לייצוגה של אופליה המיתולוגית מן המסורת האירופית.

כפי ששייקספיר כתב, גם כאן היא מוקפת בפרחים רבים: זרי סרפד ומרגנית, וסחלבים סגולים.

.
מתוך: אהוד מנור, "אין לי ארץ אחרת"
.
"שמלותיה נרטבו כמו בת ים קטנה על גל". אופליה. Friedrich Heyser

פרשת מותה של אופליה אצל שייקספיר עמומה במכוון. הקורא במחזה כורה אוזנו לרכילותם של הקברנים הכורים את בור הקבורה ולמד כי מותה של אופליה הוא בעצם התאבדות.

מה שמעניין בשירו של מנור הוא הניסיון החוזר ונשנה למחוק מפרוטוקול נסיבות המוות של אופליה את כל החשדות למוות בחירי ורצוני.

 

"אגדת אופליה" של אהוד מנור בשני לחנים שונים. הלחן המוכר והעצמתי של יהודית רביץ, ובלחן הנאמן למקור(השומר על כל בתיו של השיר) של נפתלי אלטר בביצוע נירה גל, 1978.

לא להיות אופליה! – איך שוברים את המיתוס של אופליה?

אופליה של לאה גולדברג התפרסמה לראשונה בספר שיריה המאוחר והמדכדך "עם הלילה הזה".

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

חלקו הראשון של השיר של גולדברג זועק את זעקתה של אופליה כייצוג תרבותי נינוח ואסתטי. אופליה היפה ששוכבת לה פורחת, מקושטת ושלווה במי הנחל, אופליה שטובעת אל מותה כששיר על שפתיה, אופליה שמייצגת את היפה והרומנטי שבמוות, שאין בו אלימות. אופליה של לאה גולדברג צועקת: מה עשו ממני??

בחלקו השני של השיר מבקשת אופליה של גולדברג לקרוע מעצמה את "השלוות הרבות" שעטו עליה המסורות האמנותיות, לעשות הזרה באופליה הקלישאית והפרחונית שהורגלנו בה, ולהתנגד למיתוס ה"חבצלת הגדולה" שדבק באופליה:

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

כאן מזכירה גולדברג את האג'נדה הידועה שלה:

אין באהבה כואבת שום דבר רומנטי, שום דבר נשגב ושום דבר אסתטי. ואין לייפות אותה, ממש כשם שאין לייפות את המוות הכעור והסופי שבאופליה הטבועה. ושימו לב לצלילתן הגרפית של מילותיה של גולדברג אל קרקעית הנחל:

אֲנִי

אַהֲבָתִי

וְהַקְּלָלָה

.
ג'וליה מארלו כאופליה, ראשית המאה ה-20

"והמלכים דרכם להרצח"

שנת 1964.

מועדון החמאם ביפו מעלה ערבי בידור קלים לקהל הרחב. הקונספט: כמה פזמונים, קטעי קישור חביבים ולא מחייבים על כוסית משקה ונשנושים.

התכנית הפארודית "שיקספיר איננו" שהעלה מועדון החמאם כמעט נשכחה ברבות הימים. על המערכונים: דן בן אמוץ. על הפזמונים: חיים חפר ונעמי שמר.

 בין השאר מצאנו בארכיון התכנית: ראיון היתולי עם אלמנת שייקספיר, פארודיה על דו"ח ישיבת העייריה ביחס לשאלה כיצד להנציח את זכר שייקספיר, ופרולוג מנצח בשם "יזכור", אזכרה לכל "נרצחי שייקספיר", עם הערות בכתב ידו של חיים חפר. הרי הוא לפניכם:

.
מתוך ארכיון חיים חפר, הספריה הלאומית.

רק אחד מבין כל הטקסטים שעלו על במת החמאם זכה להיזכר בתודעה הציבורית: השיר "זה לא כדאי אופליה" שכתבה והלחינה נעמי שמר, עיבד אריה לבנון וביצעה להקת החמאם.

.
מתוך: ארכיון חיים חפר. הספריה הלאומית.

אופליה של נעמי שמר היא דרמה-קווין טינייג'רית שנקלעה לפרשיית אהבים עם בחור לא משהו. הוא מאמלל אותה ומסבך אותה, והכותבת, בקולה הסמכותי והנינוח, קצת "מסתלבטת" על אופליה ועל כל הטררם שיצרה סביב אהבתה הנכזבת. בנונשלנט ובקריצה מצביעה נעמי שמר על אופליה, על המלט, ובעצם, על הטראגדיה השייקספירית כולה, כמו אומרת: עזבו אתכם מכל המוות הזה והדרמה הזאת. זה פשוט לא כדאי.

 

"הפרחים שאי אפשר לקטוף"

שירו של יונתן גפן "אופליה הקטנה" הוא אחד העצובים ביותר בז'אנר שירי אופליה העבריים.

.
מתוך: יונתן גפן, "אתם זוכרים את השירים"

אופליה הקטנה של גפן היא בחורה חסרת מנוח בת 15. בניגוד לאופליה, הנערה האליזבטיאנית, שנקרעה בגלל הצורך לרצות את משפחתה ואת אהובה, אופליה גפן לא הולכת בתלם המשפחתי. אמא שלה מתביישת בה, יוצא לה שם לא טוב בכפר, והיא בכלל לא יודעת מה זאת אהבה.

גפן משחרר את אופליה מן המיתוס הרומנטי של המשוגעת היפה, האוהבת והמתה, וכובל את אופליה הקטנה במיתוס חדש: הנערה הכבויה, הדכאונית, המסטולה שנכנסת ויוצאת מאישפוזים.

זוהי אמנם תפיסה חתרנית ביחס לאופליה, אך לא חתרנית ממש, משום שגם לה ישנם מקורות רבים באמנות.

הנה למשל תמונה מתוך סדרת התמונות "אופליה" שצילם יו וולך דיימונד , שהיה רופא בריטי וצלם במאה ה-19, בה הוא מתעד את מטופלותיו פגועות הנפש לבושות בחלוקים לבנים, ומעוטרות זרי פרחים.

.
"אופליה" צילום:  יו וולך דיימונד

ומשהו קטן על המלט העברי

הקוראים העבריים של המלט , אוהביו של שלונסקי, המוכנים להישבע שתרגומו הוא המופלא והמופתי ביותר מתרגומי שייקספיר לעברית כולם, יופתעו אולי לשמוע ששלונסקי לא ממש שלט באנגלית, ולכן לא קרא את המלט במקור.

כאן תוכלו לקרוא כתבה מאוגוסט 1946 "האמלט made in Shlonsky" שהתפרסמה עם חגיגות צאת תרגומו של שלונסקי בעיתון "על המשמר". תוכלו לקרוא שם ממקור ראשון על נאומו של אלתרמן לכבודו של שלונסקי, ועל עדותו על כך ששלונסקי תרגם את המלט "בעיניים עצומות".

ואם תרצו לדעת מי היה יועץ הסתרים של שלונסקי, בענייני תרגום המלט, תוכלו לקרוא תיאור שהוא ספק עובדתי, ספק ספרותי על שיחה לילית אחת מרתקת בין דן מירון לאלתרמן בנושא התרגום המופתי להמלט.

.
אלתרמן זמורה ושלונסקי מתוך: חגית הלפרין, המאֶסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי

מירון הצעיר "שוחט" את התרגום של שלונסקי לאוזניו של אלתרמן, ולאחר מעשה מעיד:

"כשאמרתי מה שאמרתי לא ידעתי מה שנודע לי מאוחר יותר (לא מפי אלתרמן עצמו,
כמובן): דהיינו, שתרגום המלט של שלונסקי עבר תחת ידיו שלו, של אלתרמן, והוא שינה
ותיקן בו הרבה כל-כך, עד שמותר אולי לראות בתרגום קלאסי זה יצירה משותפת של שני
המשוררים.

לקריאה נוספת:

ד"ר דורית אשור: המלט, אופליה וקריאת הזולת

פרופ' חיה שחם: נשים ומסכות : מאשת לוט עד סינדרלה – תדמיות שאולות וייצוגי הדמות הנשית בשירי משוררות עבריות

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.

על דבש, ועל עוקץ

מסע בזמן בעקבות הדבורים בשירה העברית

.

כל מי שנעקץ על ידי דבורה בילדותו, זוכר ודאי את תחושת העלבון ואי הצדק שליוותה את צריבת העוקץ בבשר.

הדבורה היא אחד החרקים הידועים ביותר לשמצה בעולמם של הילדים אך ההיסטוריה האנושית דווקא נטתה לה חיבה.

בכל דור ובכל חברה התבוננו בני האדם בדבורים וראו בדיוק את עצמם:

ברומא תיאר אותן וירגיליוס כממלכה גדולה, בה ישנן ערים מבוצרות, וחוקים נוקשים מטעמם של חרקי ענק: דבורים אלילים, להן סוגדות הדבורים הפשוטות.

בעולם העתיק האמינו דבוראים וחוקרי חרקים שקבוצת הדבורים מתנהלת כמונרכיה המונהגת על ידי מלך רב עוצמה וכוח שאיננו יכול ללדת ילדים, אך יכול גם יכול לרדות בנתיניו.

בימי הביניים טענו חוקרי הדבורים שהדבורים נעלות מבחינה מוסרית משום שהן אינן מזדווגות, אלא נולדות מתוך הריקבון.

דבורים. מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית
דבורים. מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

 

 

 

ואז בא המיקרוסקופ…

בשלהי שנת 1673 תיעד לראשונה חוקר טבע בשם סוואמרדם ניתוח שעשה תחת עדשת מיקרוסקופ ל'מלך' הדבורים וקבע בתדהמה:

למלך יש שחלות!!

       מערכת הרבייה של הדבורה על פי סוואמרדם.
מערכת הרבייה של הדבורה על פי סוואמרדם.

 

חוקר נוסף שהיה לאבי הדבוראות המודרנית הוא דז'רז'ון, ששימש ככומר פולני-גרמני במאה ה-19. בעקבות תצפיות רבות על הדבורים טען הכומר כי הדבורים מתרבות בלידת בתולין (פרתנוגנזה).

ונחשו מה?

בתגובה לטענותיו של דז'רז'ון קראו מוסדות הכנסייה להטיל עליו חרם בטענה שהוא מאיים על אחד מיסודות האמונה הנוצרית משום שהוא הופך את הנס החד פעמי של לידת המושיע מבתולי אמו, לתופעת טבע שכיחה.

העיקרון, אם כן, ברור. חברות שונות נטו להשליך את אמות המידה המוסריות, הערכיות, הדתיות והרגשיות שלהן על כתפי הדבורים הדלות.

 

דברי שירך, דבורה!

גם בספרות ובשירה זכתה הדבורה למעמד לא רע והיא משמשת כסמל שכיח. גם המשוררים נטו להשליך על הדבורה אידאות, תחושות ורגשות שעמדו ברומו של עולמם הם.

הנה למשל שירו המפורסם של משורר תור הזהב בספרד,  ר' שלמה אבן גבירול העוסק בהתבוננות בדבורה.

לְאִטֵּךְ דַּבְּרִי שִׁירֵךְ, דְּבוֹרָה, / אֲשֶׁר קִרְיַת "שְׁמַע" מִפִּיךְ יְקֹרָא,

מְיַחֶדֶת וּמַאְרֶכֶת בְּ"אֶחָד" / וּמַתֶּזֶת בְּזֵכֶר רָם וְנוֹרָא,

אֲשֶׁר נָתַן דְּבַשׁ תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ / וְשָׂם לָךְ לַהֲדֹף אוֹיְבֵךְ מְררָה.

הֲלֹא אִם אַתְּ בְּעֵינַיִךְ קְטַנָּה – / כְּבוּדָּה אַתְּ וְלָךְ מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה.

חֲמוּדוֹת טִהֲרוּ אוֹתָךְ, וְאֵינֵךְ / כְּשֶׁרֶץ עוֹף אֲבָל צִפּוֹר טְהוֹרָה.

 

הדבורה של אבן גבירול, ממש כמוהו, היא דבורה דתיה. ולא סתם דבורה-לייט, היא דבורה-דוסית ממש. יש לה נטייה להקפדה יתרה בכל מה שקשור בהלכות קריאת שמע.

יהודי קורא 'שמע'. בודפשט. הונגריה. מתוך אתר מוזיאון בית התפוצות.
יהודי קורא 'שמע'. בודפשט. הונגריה. מתוך אתר מוזיאון בית התפוצות.

 

ולא זו בלבד, היא גם דבורה למדנית:

היא טרחה לעיין בסוגיה העוסקת בהלכות קריאת שמע, ומשם היא יודעת ש"כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו, אמר רב אחא בר יעקב – ובדלית",

כלומר: יש הידור גדול להאריך בקריאת שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד, דווקא באמירת המילה אחד, ובפרט באות ד' של המילה. הדבורה גם יודעת שעל פי ההלכה יש להתיז את האות ז' כאשר מגיעים לתיבת "תזכרו".

בדיוק בגלל זה, מקפידה הדבורה להשמיע את צליל הזמזום זזזזזזזזזז,  שנשמע בדיוק כמו זמזום דֿ רפויה (שבמקור נהגתה כמו th ונשמעה כמו ז') בבתי הכנסת הספרדים, בשעה שהמתפללים מאריכים: ה' אלוהינו ה' אחדדדדד, ולמען תזזזזזזזזכרו.

דף מתוך סדר קריאת שמע שעל המיטה. הועתק על ידי ברוך בנדיט סגל. ניקלשבורג. תקל"ה. 1775
דף מתוך סדר קריאת שמע שעל המיטה. הועתק על ידי ברוך בנדיט סגל. ניקלשבורג. תקל"ה. 1775

 

השיר של אבן גבירול אמנם משתייך לז'אנר ידוע של שירי התיאור, העוסקים בהתבוננות באובייקט של טבע מבויית (כמו בפרח מן הגן, או יצירת אמנות), אבל בקריאה שניה – הוא הרבה יותר מזה. הוא עוסק בהתבוננות של הדובר בבת דמותו, מתוך תחושת אמפטיה ושיתוף גורל.

הוא איננו מדבר על הדבורה, הוא מדבר אליה. הוא פונה לדבורה, כפי שפונה אדם לחבר קרוב כדי לתמוך בו:

הֲלֹא אִם אַתְּ בְּעֵינַיִךְ קְטַנָּה –  כְּבוּדָּה אַתְּ וְלָךְ מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה.

המשורר מנחם את הדבורה שמרגישה קטנה ומתוסכלת, ואומר לה שהגודל לא קובע. ויש לזכור: שלמה אבן גבירול הוא אותו משורר ידוע חולי, חלש, וצעיר שמעיד על עצמו שהוא "שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה", אך מאידך גם טוען: "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי – וְלִבִּי בָן כְּלֵב בֶּן-הַשְּׁמֹנִים".

 

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים

בקרב משוררי ההשכלה היהודית שחיו באירופה במאה ה-18 וה-19 פעלו מספר כותבים שכונו "בעלי מכתם".

על פי רוב היו אלה משוררים ואנשי רוח שאספו, תרגמו וכינסו להנאתם ולהנאת קוראיהם מכתמים שנונים.

המכתם הוא שיר קטן;  קצר בשורותיו, ומצומצם ברעיון אותו הוא מביע. על פי רוב עוסק המכתם באופן הומוריסטי או סרקסטי בביקורת של תופעה חברתית: שכרות, רדיפת כבוד, רדיפת כסף ונשים. הרשימה ארוכה. רבים מהמכתמים המשכיליים הם תרגום של אפיגרמות מהשירה היוונית והרומית, האנגלית, הצרפתית והגרמנית.

בעלי המכתמים המשכיליים הבינו שייחודו של המכתם קשור בשלושה מאפיינים שלו:

הוא קטנטן

ועוקץ את הראוי לעקיצה

ומהנה במתיקותו את הקורא.

ממש כמו דבורה.

מהמוכרים והחשובים שבין בעלי המכתמים המשכיליים היה יהודי ליטאי מבריק ומלא הומור בשם אייזק בן יעקב.

הוא הוציא ספר מכתמים מועתקים מלשונות אחרות, או פרי עטו שלו, והוסיף עליו מאמר בשם "מכתם ללמד" – העוסק בתורת המכתם.

לשער המכתמים בספרו קרא בן יעקב: עדת דבורים.

1

 

 

המכתם הראשון בספרו של בן יעקב הוא ארס פואטי: הוא מכתם העוסק באופיו של המכתם, תוך שהוא ממשיל את המכתם לדבורה:

1

בהמשך קובץ המכתמים מביא בן יעקב מכתם הכתוב בצורת דו-שיח בין הזבובים לדבורה.

מקוצר בינתם אין הזבובים מסוגלים להבין איך הדבורה מצליחה להיות מקור סבל מעוקצה וגם מקור עונג מדבשה. הם מאשימים אותה בגנבת הדבש, אך הדבורה לא מתרגשת מ"זבובי המוות" הקוהלתיים שכל תפקידם בעולם לעטות על הפגרים, ועונה בהתנשאות שבניגוד אליהם, הניזונים מריקבון הפגרים, הצוף שלה אסוף מפרחים ושושנים.

1

כמו מכתמים רבים, גם מהמכתם הזה ניתן ליהנות כפשוטו, אך אם נקרא אותו בהקשרו המשלי, על פיו המכתם משול לדבורה, הרי שיתכן שלפנינו ביקורת ספרותית של "זבובי מוות" מקומיים הלועגים לז'אנר המכתמים המשכילי השאול ברובו מלשונות זרות.

 

זום זום זום

הלאה. משירת ההשכלה לשירת התחייה, ואל אחד המצלולים היפים ביותר שידעה העברית:

מִזְמוֹר מִזְמוּטֵי מְזֻמָּנִים, נִזּוֹנִים מִזֶּרַע מִתְמַזְמֵז,

זִמְרַת זִמְזוּמֵי זַמֶּרֶת: הֲמָזוּג לִי יֵינִי וְזֻמַּן,

הוֹי מַזְמִינָתִי, לַזְּמַן?  מַזָּל טוֹב!  מַזָּל טוֹב!  זוּזִי!

 

מזהים את הזמיר המזמזם? מזהים את הזיקה הזאולוגית? מזהים את הזהות המוזיקלית?

מי אם לא טשרניחובסקי, בפואמה האדירה "עמא דדהבא" (עם הזהב) שנכתבה בשנת 1940 אך התפרסמה רק לאחר מותו.

רישום של טשרניחובסקי לפואמה "עמא דדהבא". באדיבות מכון גנזים.
רישום של טשרניחובסקי לפואמה "עמא דדהבא". באדיבות מכון גנזים.

בפואמה הזו מתאר טשרניחובסקי בדייקנות מדעית ממש את חיי הדבורים: תולדות המין שלהן, אופן התנחלותן בנחיל, כלי הכוורת, יצור הדבש ומעל לכל – המלכה שכידוע, מזדווגת עם הזכר פעם אחת בלבד במשך כל חייה.

תראו כמה יפה:

"הַמַּלְכָּה צְעִירָה, בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;

"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.

"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,

"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבֹּק לָהּ חָבֹק בַּעֲלָה.

"כֵּן, רַק פַּעַם אֶחָת!  אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנּוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת חַיָּתָהּ

"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!

"הַלְּלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".

באצטלה מדעית משליך טשרניחובסקי על המלכה את תפיסותיו הרומנטיות על אופייה החד פעמי של האהבה. על פי רבים מפרשניו של השיר, משליך טשרניחובסקי על עם הדבורים את תפיסותיו ביחס לציונות, כשהוא מתאר את דבש הכוורות כתוצרתו של עם הזהב היושב בציון, וטוען שמקורו בצוף הפרחים היפים ביפיפותו של יפת בין אומות העולם.

ממשיכים הלאה.

 

המלכה עירומה

עשרים שנה אחרי תיאוריו הוורדרדים והענוגים של טשרניחובסקי את מלכת הכוורת, צועקת לעברו לאה גולדברג "המלכה עירומה" !

השיר 'הסתכלות בדבורה' פורסם לראשונה ב"על המשמר" בשנת 1962.

7

פרסום ראשון של הסתכלות בדבורה. על המשמר. 18 באפריל 1962.מתוך ארכיון עיתונות יהודית היסטורית

 

8

שמו של השיר "הסתכלות בדבורה" עלול לבלבל את הקורא, ולשכנעו כי לפניו שיר תיאור אובייקטיבי העוסק בהסתכלות בדבורה.

אלא שכדרכה של השירה, ההתבוננות החוצה היא מסווה בלבד להתבוננות כואבת ואכזרית בעולמה הפנימי והשברירי של הכותבת עצמה, המלכה העירומה.

פרשנים רבים של שירת לאה גולדברג נטו לקרוא את השיר הזה בנשימה אחת עם השיר "דיוקן המשורר כאיש זקן" בו מתארת גולדברג בכאב את הפניית העורף של דור המשוררים הצעיר לשיריה:

"אל תנסה ללכת עם הדור. הדור אינו רוצה שתלך עם הדור. הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה".

 

בניגוד לסיפורו של אנדרסן, "בגדי המלך החדשים", בו מייצג הילד את נקודת התום האמיתית ביותר, בשיר של גולדברג מייצגת קריאתו של הילד הקטן את קולו של הדור הצעיר שמתאכזר לשירתה ומאשים את שירתה בזיוף.

9
לאה גולדברג בהרצאה. באדיבות מכון גנזים

די לקרוא את מאמרו של נתן זך על שירתה בכתב העת "יוכני" שהתפרסם בחודש מרץ של שנת 1962, כחודש לפני פרסום השיר "הסתכלות בדבורה", כדי להבין שהעלבון היה מוצדק.

זך מתייחס לשירתה כ"אנדרלמוסיה גמורה", "סכמה צורמת בטכניות הקרה שלה", "פרוזה" "נאיביות של שירת ילדים", "שירה שמעוררת אי נוחות בחוסר ההתאמה שלה", וכמובן, האשמת ההאשמות: גולדברג מחקה את אלתרמן.

הנה כי כן, נותרת המשוררת הזקנה לבד, סביבה דור צעיר, שאפתני ואכזר שלא מהסס לפגוע בה. היא מפוחדת וחסרת אונים כפי שעולה מסיומו של השיר "הסתכלות בדבורה":

.

ומה קורה בטבע למלכת הכוורת הזקנה?

ממש כמו בשירה.

כאשר המלכה זקנה, הדבורים הצעירות מפנות לה עורף, היא מודחת ממלכותה, ונתינותיה בכוורת הורגות אותה.

מוריס מטרלינק, המשורר והנובליסט הבלגי, הקדיש ספר שלם לתיאור חיי הכוורת:  "מחיי הדבורים". וכך כותב מטרלינק על מלכת הכוורת הזקנה:

"המלכה הזקנה נבוכה. מרגשת היא כי גורל חדש נכון לה. היא מילאה באמונה את חובת היצירה. והנה פרי עבודתה הנאמנה: יגון ואסון. כח בלתי נמנע מדריך את מנוחתה; עוד מעט והצטרכה לעזוב את עיר ממלכתה. וממלכתה זו הלא היא יצרה. שוב אין היא נותנת פקודות, אלא נכנעת בעצמה כאחרון נתיניה לאותו הכח הטמיר והמלא תבונה, שנקרא לו "נשמת הכורת".

.
.

הספר "מחיי הדבורים"  שיצא בהוצאת אחיאסף בורשה הגיע לידנו בלי ציון שנת ההוצאה (תרפ"?), אך חמור מכך: ללא ציון מתרגם הספר.

כל הקורא בתרגום זה, חש כי זהו תרגום מופת מעשה אומן, אך אין כל זכר לשמו של המתרגם.

זוהי קריאה לקוראי הבלוג: האם תוכלו לחדש לנו דבר בעניין התרגום הנ"ל?

 

לקריאה נוספת:

אליצור, שולמית: הדבורה הקוראת שמע.

הרצאתו של ד"ר יהושע גרנט "שירה מסתכלת בדבורה" – בין שלמה אבן גבירול ללאה גולדברג.

שמיר, זיוה: "הסתכלות בדבורה", דיוקן המשורר כאיש זקן: לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה

קדמי, יחיאל: "עמא דדהבא" לשאול טשרניחובסקי כבעיה אמנותית ‬

 

 

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.

שִׁירִים לְאִילְאִיל: איך כותבים שיר אהבה בעברית?

מסע אל נפשו של הרומנטיקן שאול טשרניחובסקי

טשרניחובסקי ובתו

טשרניחובסקי ובתו. באדיבות מכון גנזים

אחת לאיזה זמן נרעשת ונרגשת הבִּצָּה הספרותית מגילוי חדש הנוגע לזהותה אפופת המסתורין של מושא אהבתם של משורר או משוררת מפורסמים.

כך כאשר נתגלו מכתבי רחל למיכאל, הסטודנט הרוסי, או כאשר נחשפו מכתבי ביאליק לאירה יאן, ושפכו אור חדש על כמה משיריו, וכך אצל זהבה ברלינסקי, אשת החברה התל אביבית ששמה נקשר עם הזהב השחור של חלפי. הדוגמאות לכך רבות.

אבל נדמה ששם אחד בשירה העברית מהלך קסם על הקוראים ומסקרן במיוחד: אִילְאִיל. שמה של גיבורת הפואמה הארוכה והנודעת של טשרניחובסקי "שִׁירִים לְאִילְאִיל".

את אחד עשר השירים לאִילְאִיל כתב שאול טשרניחובסקי לאורך שנת 1925 כשהיה כבר בגיל חמישים. השירים נכתבו בסוינמינדה, תל אביב, ברלין ופיכטנגרונד. הם הפכו בחלוף השנים לשירים כמעט מיתולוגיים ורבים מחשיבים אותם ליפים, הצרופים והמרגשים ביותר שבשירי האהבה העבריים.

שירים לאילאיל בכתב ידו של טשרניחובסקי. אוסף הספריה הלאומית.
שירים לאילאיל בכתב ידו של טשרניחובסקי. גנזים אגודת הסופרים.

בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ לָהּ אֶקְרָא אִילְאִיל

וְאִם אָמוּת אָנֹכִי – וְיַחֲלֹף כָּלִיל

שׁוּב לֹא יִקְרָא לְעוֹלָם גֶּבֶר לְאִשָּׁה – אִילְאִיל.

אִילְאִיל…!

מיהי אותה אִילְאִיל שהציתה את דמיונו של טשרניחובסקי ולכבודה הגה שם חדש ובִּלְעָדִי, שם סתרים שבינו ובינה עד עולם? במהלך השנים היו כמה וכמה שטענו לכתר:

הסופר משה בן מנחם העיד על טשרניחובסקי:

"בחברת הנשים יפות נתעלה טשרניחובסקי האדם. הוא היה שופע בדיחות, אניקדוטות ומעשיות פיקנטיות ממולחות ומפולפלות מנסיונו כרופא- חומר שיש בו מהלכים בחברה בכלל ובחברת נשים נאות בפרט…

דוניה היתה הנערה החמודה ביותר בחבורת נשים זו. זקן ונער אהבוה ושיבחו את יופיה, ולה הִטָּה המשורר אוהב היופי חסד יותר מכל הנשים היפות שבכפר. השיר הנפלא "את אינך יודעת" הוא כולו מבושם מיפיה הסלאבי הגזעי של נערה צעירה זו שהתהלכה כמין יצור עליון ביער פיכטנגונד ואצלה מזיוה על כל אפלוליותו המקסימה"

שאול  טשרניחובסקי. מתוך אוסף הפורטרטים שבדרון. הספריה הלאומית
שאול  טשרניחובסקי. מתוך אוסף הפורטרטים שבדרון. הספריה הלאומית

 

בשנת 1975 התפרסמה לראשונה פרשת אהבה עלומה מחיי המשורר תחת הכותרת המנכסת את השיר: "אהבת שאול לאילאיל". בסקופ בעיתון "את" שהתפרסם רק לאחר מותה, התראיינה רחל רוזה רוזנשטיין שסיפרה על הרומן שלה עם טשרניחובסקי שלטענתה כתב את מחזור שירים לאילאיל עבורה.

"אהבת שאול לאילאיל" במלאת מאה שנה למותו של טשרניחובסקי [צ"ל – הולדתו] הכתבה בעיתון "את". 1975.
"אהבת שאול לאילאיל" במלאת מאה שנה להולדתו של טשרניחובסקי [צ"ל – הולדתו] הכתבה בעיתון "את". 1975.

לרשימת הנשים הפוטנציאליות שעבורן נכתבו השירים לאִילְאִיל אפשר לצרף את המסמך המתמיה או המצחיק (כרצונכם) הבא, בכתב ידו של המשורר, שכותרתו: "אלה אשר אהבתי".

אם תצפו למצוא פה רשימה לירית על מראות, מקומות ערים או יצירות ספרותיות שאהב המשורר, ודאי לא תתאכזבו לגלות שזוהי בעצם רשימה של כל ה"כיבושים" של טשרניחובסקי, או כל הנשים שאהב בחייו, ובתוספת ציון מקום האהבה ("ביער", "באניה", "בדרך") , מקצוע הנשים ("האחות", "המורה") וליד אחדות מהן, הגדיל לעשות כשסימן את הסימן הגרפי + . אולי לציון הטובות ביותר, או אולי לציון מערכת יחסים מתמשכת.

רשימתו של טשרניחובסקי "אלה אשר אהבתי" באדיבות ארכיון מכון גנזים. אגודת הסופרים
רשימתו של טשרניחובסקי "אלה אשר אהבתי" באדיבות ארכיון מכון גנזים. אגודת הסופרים

 

אף על פי שמספרן עולה על עשרים, ואף על פי שטשרניחובסקי היה צ'ארמר נודע, ולמרות שידע לאהוב בנדיבות (ממכתביו לאהובותיו עולה דמותו כמאהב נואש: " אני יוצא מדעתי – דברים נאים למטורפים אני נכון להגיד לך". "איני פוסק מלהגות בך. אך בך. אך בך" "אני אוהב, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך, יותר משאת יודעת, יותר משאני בעצמי יודע זאת")  נראה לי שהשאלה למי מרשימת אהובותיו כתב טשרניחובסקי את הטקסט המופלא "שירים לאִילְאִיל" לא רלוונטית לתפקיד לו ייעד טשרניחובסקי את השיר במכלול השירה העברית.

כך מעיד בן ציון כ"ץ, ידידו של המשורר ומי שהניח את היסודות לכתיבת ביוגרפיה על טשרניחובסקי: "על השירים ל“אִילְאִיל” היה טשרניחובסקי אומר לי כי זו תהיה הפואמה היותר גדולה והיותר חשובה שכתב כל חייו" .

מכל שירי האהבה הרבים שכתב, ראה טשרניחובסקי דווקא בשירים לאילאיל חשיבות וגְּדֻלָּה, וייעד להם תפקיד משמעותי ביצירתו. לשם כך דאג מבעוד מועד להרחיק מהטקסט הזה כל ניסיון למצוא בו עקבות של אשה ספציפית:

הוא נתן לאהובתו בשיר שם שעוד לא נקרא מעולם בפי גבר, וגם טרח לציין בצורה די מפורשת:  "אֲנִי אֶתֵּן לָהּ שִׁירַי, שִׁירִים שֶׁל יָם וּשְׁמָהּ לֹא יִזָּכֵר וְלֹא יִהְיֶה שְׁמָהּ בָּם".

מהו התפקיד שייעד טשרניחובסקי לשיריה של אִילְאִיל?

כדי לענות על השאלה הזו עלינו להביט ימין ושמאל, אל האטמוספרה ההיסטורית והתרבותית שבתוכה נכתבו השירים, ולשאול שאלה גדולה בהרבה.

איך כותבים אהבה בעברית?

שירת דור התחייה, דורם של טשרניחובסקי וביאליק, מתמודדת באופן מרתק עם ההכרח החדש שיצרה התקופה:

מתוך גלות ממושכת מתחיל עם ישראל לשוב לארצו, המרכז הספרותי בארץ ישראל מתפתח, ומעמדה של העברית הולך ומתחזק. השפה העברית קמה לתחייה כשפת דיבור.

מתוך תחושת אחריות על התרבות העברית, ניגשים אנשי הרוח של תקופת התחייה לתרגם, לייבא וליצור ספרות יהודית חדשה שכוללת את כל מרכיביה של התרבות: שירים וסיפורים לילדים, שירי עם ופזמונים, שירים לאומיים ופרוזה מרוממת, וגם… שירי אהבה עבריים חדשים.

בווידאו: שאול טשרניחובסקי נושא דברים לכבוד שבוע השפה העברית 1937

מובן ששירי אהבה בעברית אינם המצאה חדשה. כבר בשירת המקרא נכללו שירי שיר השירים היפים והאלמותיים שהיו ויהיו המסד לרבים משירי האהבה בעברית עד ימנו.

גם השירה העברית בספרד המוסלמית עסקה באופן אינטנסיבי באהבה, ובאיטליה בעת החדשה נוצרה שירת אהבה בשפה העברית.

ובכל זאת – נראה ששירת האהבה העברית נכתבה במשך דורות בתבניות שגרתיות וסביב מוטיבים ונושאים קבועים וממוסדים. פעמים רבות חסרה בהם אותה בערה של האוהב הכותב את אהבתו, שאם היא יֶשְׁנָהּ, השיר שיר אהבה, ואם היא איננה – השיר מוחמץ.

גם בדור שקדם לשירת התחייה העברית, דורם של משוררי ההשכלה, כשמסביב נוצרו מיטב שירי האהבה של הרומנטיקה האירופית, קשה למצוא אצלנו, בשירה העברית, שירי אהבה. ואין לתמוה על כך. בדור שבו הממסד והקהילה עשו כל שניתן כדי לשמר סדר חברתי ישן, הדבר הקרוב ביותר לשירי אהבה שאפשר למצוא, אלו שירים העוסקים באי יכולתו של היהודי להכיר את מנעמי האהבה. שורתו הניצחית של יל"ג מדגימה זאת היטב:  "הֶאָהַבְתְּ? – אֻמְלָלָה, הֲטֶרֶם תֵּדָעִי כִּי אַהֲבָה בִּלְבַב בַּת יִשְׂרָאֵל אָיִן?"

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

 אחר כך קמים שני ענקים – יכין ובועז של השירה העברית – ביאליק וטשרניחובסקי.

ביאליק וטשרניחובסקי. באדיבות מכון גנזים. אגודת הסופרים
ביאליק וטשרניחובסקי. באדיבות מכון גנזים. אגודת הסופרים

 

ביאליק עוד קצת מתנדנד. ברגל אחת הוא עומד על סף בית המדרש, עוד שייך לעולם הישן של השטעטל וחי את חייו על פי הַסֵּדֶר החברתי הישן, אך ברגל השנייה – הוא כבר בעולם אחר.

הוא שומע סביב על אהבה ומכיר בחולשותיו ובגבולותיו של העולם הישן. הוא מבקש להפנות לו עורף. להיות אחר. הוא רוצה לגעת בכוכבים, לחיות את היופי והתשוקה, להרגיש את החשמל.

אבל הוא לא יכול משום שאינו יודע "מה זאת אהבה".

פעם  סיפר עליו ראובן בריינין:

"דיברנו על אודות האהבה והנה הוא קופץ ממקומו וקורא ברגש: ייקחני אופל! מה מאד הייתי חפץ להתאהב!

ביאליק כותב שירי אהבה. ואולי נכון לדייק – ביאליק כותב שירי צָמָא לאהבה. הוא שואל "אַיֵּךְ?" ומחפש ומבקש אותה כל חייו. ועל פי רוב הוא איננו מוצא.

וכמו צל, מלווה את ביאליק גם מצוותו של רבו ומורו אחד-העם, שקבע עקרון מחמיר מאד לפרסום שירה ב"תעודת השילוח" שלו, שהוא בעצם עקרון מחמיר לכתיבת שירה: רק שירה שבכוחה להביא להתעוררות לאומית. בלי השתפכויות, בלי טבע ובלי אהבה:

"ופואזיא בלבד, השתפכות הנפש על הדר הטבע ונועם האהבה וכדומה – יבקש לו כל החפץ בלשונות העמים וימצאנה במידה מספקת"

אחד העם. מתוך אוסף שבדרון הספריה הלאומית
אחד העם. מתוך אוסף שבדרון הספריה הלאומית

לפעמים נענה ביאליק לצו של אחד העם, ולפעמים הוא מתמרד ומפרסם שירי אהבה, ודבר זה לא נעלם מעינו של אחד העם:

"רואה אני זה כבר בדאבון לב שביאליק שלנו פרץ את גדרי ופתח את 'השילוח' לדברי תאווה ופריצות. ומה אוכל לעשות? דור דור ועורכיו, דור דור ומושגיו"

וטשרניחובסקי?

טשרניחובסקי לא מתפלסף בשאלות כמו מה זאת אהבה. הוא יודע לאהוב מאד. ויודע לכתוב על אהבה. טשרניחובסקי יודע שהשירה העברית זקוקה לו שינסח עבורה, אולי לראשונה, שירי אהבה מחשמלים. כאלה שיש בהם הרבה גוף ("הַקַּו הַמְּרֻמָּז עַד חֶמְדַּת שׁוֹקַיִךְ"והרבה לב ("הֵן כְּשֶׁבֶר תִּקְווֹתָיו הַנְּעִימוֹת,גַּם לִבּוֹ יִשָּׁבֶר בּוֹ חִישׁ"), וריחות משגעים ("אַתְּ כֹּה רֵיחָנִיָּה!"), ופרחים ("מִכָּל פִּרְחֵי מְלֵאֵי טָל"…וטירוף חושים ("עִם טֵרוּף עִשְׂבֵי-מוֹר"). הקורא זקוק לו, על מנת ללמוד לדבר אהבה עברית.

ללא מחסומים ועכבות של בן ישיבה, ללא הגבלות אידאולוגיות של מנהיג לאומי, ללא תבניות ומוסכמות וללא התחכמויות: נטו אהבה.

טשרניחובסקי. מתוך אוסף שבדרון. הספריה הלאומית
טשרניחובסקי. מתוך אוסף שבדרון. הספריה הלאומית

 

'את אינך יודעת' בכתב ידו של המשורר. ארכיון הספריה הלאומית
'את אינך יודעת' בכתב ידו של המשורר. גנזים אגודת הסופרים.

 

אורי, אילאיל והלמ"ס:

אִילְאִיל…! הַיְדַעְתֶּם מַדּוּעַ?  עַל שׁוּם זֶה שֶׁשֵּׁם זֶה לֹא שָׁמְעָה מִפִּי אָב וָאֵם;

לאחר פרסום שירה של רחל "עקרה" הפותח במילים "בן לו היה לי" רבים מאנשי הישוב העברי נתנו לבנם את השם "אורי", בהשראתו של השיר הנודע.

כאשר יצר טשרניחובסקי עבור אהובתו השירית את השם אִילְאִיל, הוא דמיין שם סתרים שלא יִנָּשֵׂא לשווא בפי זרים. שם שהוא יציר דמיונו, לאהובתו בלבד.

האם שיער שבשנים לאחר שיקרא בשמה של אִילְאִיל לראשונה, יקראו אִילְאִיליות רבות בשם זה?  האם תיאר לעצמו את השפעת השיר?

פנינו ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה כדי לקבל נתונים על השם אִילְאִיל ועל מידת השימוש בו.

בקובץ אקסל רחב מימדים תחת הכותרת: "שמות נדירים בשכיחות של 3-10 לשנה מ1948" מצאנו את אִילְאִיל. מאות רבות של פעמים, כלומר: אִילְאִיל אמנם נדירה, אך לא נדירה מאד.

 

כרית

האם גם אתם זמזמתם פעם את השיר בלחנו העדין של שלמה ארצי וכשהגעתם לשורה היפה: "כְּעִקְּבוֹת בַּת-גַּלִּים עַל גַּבֵּי תֵל-חוֹל שֶׁלְּאַחַר הַכְּרִית" שאלתם את עצמכם מהי "כְּרִית"? 

כְּרִית היא המילה העברית המתארת את קו הקצף הלבן שיוצרת השתברות הגלים על החוף. וראו איזה פלא: אילאיל יפהפייה בעדינותה, אף יותר מקו הקצף הלבן. היא מדומה לפס הדקיק שנותר כעקבות בחול לאחר הקצף! 

צילום: יהושבע סמט-שינברג
צילום: יהושבע סמט-שינברג

 

"מה זאת? שיר לירי? אין כאן שום רגש!"

ולסיום מציאה. מכתב קטן מארכיון טשרניחובסקי שהוא מעט המחזיק את המרובה.

השנה שנת 1943. טשרניחובסקי שוכב על מיטת חוליו, והוא על ערש דווי.

צעיר ירושלמי פונה אל טשרניחובסקי כמנטור בענייני שירה. הוא מעיד על עצמו שהוא בעל כשרון כתיבה ומבקש מטשרניחובסקי שישיא לו עצה איך לעלות "על במתי השירה" ולהכנס לעניינים. המכתב המנוסח בעברית פומפוזית ונמלצת נחתם בבקשה נוגעת ללב: "ואם אנכי כרוך בדמיון כוזב, ולאמיתו של הדבר אין לי שום מושג בחיבורי שירים אף זאת יודיעני, ולמען האמת אודה לו בכל לב".

 לבקשה זו מצרף הכותב 'שיר למבחן'. הנה הוא לשיפוטכם:

האם זהו שיר טוב?

בעפרון ובעט העיר טשרניחובסקי את הערותיו על השיר:

"החריזות דלות"

"איוולת!"

"מה זאת? שיר לירי? אין כאן שום רגש!"

  ומעברו השני של הדף ניסח טשרניחובסקי תגובה כללית למכתב, שלא להשיב את פניו של הצעיר ריקם:

יקירי,

אם כבר אתה משוכנע שיש לך כשרון ורגש בשירה (מה זאת רגש בשירה?) למה אתה פונה אלי? לצערי השיר למבחן אינו מאשר זאת. אין תאור. אין רגש. אין מוסיקה ואין קצב ומשקל. שיר של ילד בן שמונה. למד עברית. קרא את השירים של הקדמונים והאחרונים. קנה לך את ספרו של א. ברש תורת הספרות ודבר בלשון בני אדם. ומה לך המליצות הנבובות והתפוחות….

מכתב קטן שיש בו כל כך הרבה: ניתוק וכנות, מחשבות על שירה ועל חינוך, על אמפתיה ושרירות לב, חלומות שמגרדים את השמיים, ושברם – כשהם מתנפצים ארצה. ומעל לכל אלה – המשורר שיודע היטב שבחשבון אחרון: לֹא תָּמוּת בַּת-הַשִּׁיר, לֹא תָּמוּת לְעוֹלְמֵי-עַד!

 

 

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.

ארכיון האישי של שאול טשרניחובסקי שמור בארכיון גנזים אגודת הסופרים.  

 

כתבות נוספות

אתר שאול טשרניחובסקי של הספרייה הלאומית

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"

על שירה הנודע של רחל "רק על עצמי", ועל קוראים חסרי חמלה 

 

מי אתם חיילי מלחמת יום כיפור?

מאות צילומים נדירים מתוך קרבות מלחמת יום הכיפורים, נמסרו לאחרונה לספרייה. הצלם, נתן פנדריך, היה בביקור בארץ כשפרצה המלחמה. הוא לקח את המצלמה וירד לחזית. אבל מיהם חיילי צה"ל המופיעים בצילומים? אולי אתם תוכלו לזהות את אבא, את הבן, את האח או את הדוד?

כמה ימים לפני יום כיפור של שנת 2018 התקבל בספרייה הלאומית ארכיון צילומים עשיר, חשוב ומרגש במיוחד. מדובר במאות תמונות שצילם נתן פנדריך, יהודי אמריקאי, שנקלע למלחמת יום הכיפורים לגמרי במקרה.

בגיל 39 הגיע נתן פנדריך לישראל לצלם ולתעד אתרים היסטוריים וארכיאולוגים בארץ, אבל לאחר שבוע בלבד לשהייתו בישראל פרצה מלחמת יום כיפור. בתוך 24 שעות מתחילת המלחמה, כשהוא מצויד בתעודת צלם עיתונות, החל פנדריך לתעד את הלחימה העזה הן בחזית הצפון – הן ברמת הגולן והן בחזית הדרומית – בסיני.

הצילומים שלו מנציחים את הקרבות הקשים, את צליחת תעלת סואץ, את ההתקפות באוויר ובקרקע ויש באוסף גם כמה תמונות של שבויים וחללים. אבל האלמנט הבולט ביותר בצילומיו של פנדריך הם החיילים עצמם – צעירים ומבוגרים, חיילי סדיר ומילואימניקים – כולם התמסרו למצלמתו תוך כדי הקרב וגם ברגעי ההפוגה והמנוחה, במפגשים עם הפיקוד הבכיר ובהווי החיים של הלוחמים בין הקרבות.

צילומים אלו מתווספים למאות ארכיונים ואוספים חשובים הנמצאים בספרייה הלאומית, ובהם אוספי תצלומים רבים הכוללים מיליוני צילומים המתעדים את מדינת ישראל והחברה הישראלית זה מעל מאה שנים.

נתן פנדריך, כמו רבים מהיוצרים – סופרים, אנשי רוח, משוררים, מלחינים וצלמים – תרם את האוסף מיוזמתו ובידיעה שהוא יגיע למיליוני המשתמשים באתר הספרייה הלאומית בארץ ובעולם ללא תמורה.

"החוויה העזה של מלחמת יום כיפור, שבמקרה נפל בחלקי לתעד אותה במצלמתי, השפיעה על כל מהלך חיי עד היום", מספר פנדריך מביתו שבאורגון, ארה"ב. "במשך כל השנים אני מספר לקהלים שונים בארצות הברית על המלחמה, אך תמיד שאפתי שהתמונות שבהן תיעדתי את חיילי צה"ל במהלך הקרבות, ונותרו מאז בביתי בחוף המערבי של ארה"ב, יישמרו במוסד ישראלי שידאג לחשיפתן לציבור בישראל ובעולם כולו בטכנולוגיות המידע של המאה ה-21. הספרייה הלאומית היא המוסד המקצועי ביותר המתאים למטרה זו, ולכן שמחתי מאוד על ההזדמנות להעביר אליה את האוסף, וכך להשיבו למקומו הטבעי – בישראל, במקום שידאג לשמרו לדורות".

נתן פנדריך (מימין) מקבל טיפול רפואי במהלך המלחמה

 

בימים אלו מתחילה הספרייה הלאומית להעלות ולהנגיש את האוסף המרגש באתר הספרייה ואנו פונים אליכם – החיילים בתמונות ובני המשפחות של הלוחמים – לזהות את עצמכם ולספר לנו על הקרב, החזית, האירוע והסיטואציה שבה הייתם במלחמה בזמן הצילום.

ריכזנו כאן מקבץ ראשון של התמונות. האם אתם מזהים את עצמכם בתמונות? האם אתם מזהים מי מחברכם בתמונות, ויכולים לספק לנו קצת מידע? כל פיסת מידע תתקבל בברכה! כל מידע שיש לכם, נשמח שתכתבו בתגובות לכתבה זו, או לחילופין שלחו מייל למחלקת הארכיונים שלנו: archives@nli.org.il. שימו לב לציין על איזו תמונה אתם מספקים מידע. שימו לב שלחיצה על כל אחת מהתמונות תציג את התמונה בגודל מלא ובאיכות מקסימלית.

מכירים אנשים שיכולים לסייע לנו? נשמח שתשלחו/תשתפו איתם את הכתבה.

 

התמונות:

 

תמונה 1
תמונה 2
תמונה 3
תמונה 4
תמונה 5
תמונה 6
תמונה 7
תמונה 8
תמונה 9
תמונה 10
תמונה 11
תמונה 12
תמונה 13
תמונה 14
תמונה 15
תמונה 16
תמונה 17
תמונה 18
תמונה 19

 

כתבות נוספות

השיר שהיה לתפילה: "לו יהי"

דוש מצייר מהחזית את קרבות מלחמת יום הכיפורים