הוא נולד ברומא והיה חלק מספרייתו של נסיך איטלקי, כעבור שנים היגר לארגנטינה ולבסוף עלה ארצה – הכירו את הספר המודפס העתיק בספרייה הלאומית, ספר שחוגג היום 550 שנה להולדתו
באוספי הספרייה הלאומית כלולים אלפי ספרים נדירים, רובם הודפסו לפני מאות שנים ובארצות שונות. כ-300 מהם ראו אור בתקופת דפוסי הערש, אינקונבולה – תקופת הדפסת הספרים הראשונים שנמשכה במהלך 50 השנים הראשונות לתולדות הדפוס – בין השנים 1500-1450. כידוע, טכנולוגית הדפוס הומצאה סביב שנת 1450 על ידי יוהנס גוטנברג בעיר מיינץ בגרמניה. אחד הספרים הראשונים שגוטנברג ושותפיו הדפיסו היה ביבליה – התנ"ך והברית החדשה בשפה הלטינית במהדורה גדולה יחסית. ספר זה התקבל בברכה בשל הדפוס האיכותי והריבוי המבורך של עותקים לטקסט הקדוש. קרוב ל-50 עותקים שרדו עד ימינו והם נחשבים ספרים יקרי ערך ונדירים במיוחד. בספרייה הלאומית שמור רק דף אחד בודד מאחד העותקים שהודפסו סביב 1455-1450.
טכנולוגית הדפוס התפשטה במהירות, תחילה בגרמניה – עד 1500 כבר פעלו מכבשי דפוס ב-300 מקומות – אך גם בשאר מדינות אירופה: באיטליה החל ב-1464, שנה לאחר מכן גם בארצות השפלה ומ-1469 בצרפת. בשנת 1473 התחילו להדפיס ספרים בספרד ומ-1476 אף באנגליה. לעיתים קרובות המדפיסים הראשונים בארצות אלו היו מומחי דפוס גרמניים שלמדו את המלאכה בבתי הדפוס במולדתם ולאחר מכן היגרו למקומות אחרים באירופה על מנת לייסד בתי דפוס חדשים. התפשטותם המהירה של בתי הדפוס הובילה למהפכת הידע הראשונה. בהתחלה הדפיסו ספרי דת נוצריים, אך גם חיבורים פילוסופיים ואפילו ספרות פופולרית. גם יהודי אירופה הכירו ביתרונות הדפוס ומשנות ה-70 של המאה ה-15 התחילו לייצר ספרים עבריים באיטליה ובספרד. ברוב המקרים, המהדורות היו קטנות יחסית, בנות 200 עד 300 עותקים בלבד ולכן הספרים הראשונים היו יקרים למדי.
בין דפוסי הערש השמורים בספרייה הלאומית נמצא עותק הכולל כמה טקסטים פילוסופיים עתיקים, שכולם נכתבו במקור במאה השנייה לספירה: חיבורים מאת לוציוס אפוליוס מדאורנסיס, "הרמס טריסמגיסטוס" (לא היה באמת מחבר כזה, מדובר במחבר או במחברים מהמאה השנייה, השם האמיתי אינו ידוע) ואלבינוס פלטוניקוס. זו הייתה הפעם הראשונה שהטקסטים הודפסו – בעיר רומא ועל ידי המדפיסים קונרד סוויינהיים וארנולד פנרץ ב-1469, שרק מספר שנים לפני כן היגרו מגרמניה לאיטליה.
עבודת הדפוס, כך מדווח הקולופון (הערת המחבר או המעתיק שמופיעה על פי רוב בסוף הספר), הושלמה ב-28 בפברואר באותה שנה, זאת אומרת לפני 550 שנה בדיוק. התאריך המדויק מאפשר לנו לקבוע שמדובר בספר המודפס העתיק בספרייה הלאומית, שלגבי מועד הדפסתו קיימת ודאות.
כפי שהיה נהוג בתקופה זו, הסַדָּרִים השאירו מקום לאותיות ראשונות (initials) בתחילת החיבורים השונים. רוכשי הספרים היו יכולים לבקש ממאייר מקצועי להוסיף אותיות צבעוניות, אשר לעיתים קרובות עשו את הספרים ליצירות אמנות מרהיבות. אולם, בעותק שלנו נשארו מקומות אלה ריקים. לעומת זאת, בין הקוראים שעיינו בספר במהלך מאות שנים היו לפחות שניים שהוסיפו הערות שוליים רבות בכתב ידם לאורך כל הספר.
לפי תוויות הבעלות (ex libris) והחותמות אפשר לשחזר חלק מההיסטוריה של הספר: במשך תקופה מסוימת בסוף המאה ה-18 הוא היה חלק מספרייתו של הנסיך מרקו אנטוניו בורגזה (Borghese) מאיטליה, בתחילת המאה ה-20 היה בבעלות האספן מרסל שלימווויץ, ולאחר מכן הוא היה שמור בספרייה של הקהילה היהודית בארגנטינה. לפני כ-40 שנה נתרם הספר לספרייה הלאומית.
תגובות על כתבה זו