אירוויזיון 2023: חדת-קרן | יוניקורן – Unicorn של נועה קירל בתרגום המילים לעברית

אהבנו כל-כך את השיר שייצג אותנו באירוויזיון, שהחלטנו לתרגמו למען ציבור שוחרי העברית!

נועה קירל. צילום: ערן לוי

חדת-קרן | נועה קירל

הֵי, אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אֲנִי מְדַבֶּרֶת
הֵי, אָז אַתָּה עוֹמֵד שָׁם בַּצַּד קוֹרֵא לִי בְּשֵׁמוֹת
לֹא, אֵינֶנִּי הָאוֹיֶבֶת שֶׁלְּךָ
אָז אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת, פָּשׁוּט אַל

הֵי, רוֹצֶה לִבְדֹּק אֶת הַגֵּנִים שֶׁלִּי?
הֵי, סִפּוּרִים שֶׁהִתְיַשְּׁנוּ, זְמַן לָלֶכֶת
הֵי, וּלְהַאֲמִין בְּאַגָּדוֹת
אָז אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת…

אֶתְיַצֵּב כְּמוֹ חַדַּת-קֶרֶן
לְבַד שָׁם בְּגַפִּי
יֵשׁ לִי כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן
מָתַי כְּבָר תִּלְמַד?
לֹא אֶסְתַּכֵּל לְאָחוֹר
לֹא אַבִּיט לְמַטָּה
כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה מַעְלָה
כְּדַאי לְךָ לְהִסְתּוֹבֵב
כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן
כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן

הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ,
לֹא תִּרְצֶה לְשַׁנּוֹת זֹאת?
אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים, אַתָּה וַאֲנִי
לִכְתֹּב סֵפֶר חָדָשׁ
לֹא תִּרְצֶה לְשַׁנּוֹת זֹאת עַתָּה?

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
נָשִׁי נָשִׁי נָשִׁיּוֹנָלִי

אֶתְיַצֵּב כְּמוֹ חַדַּת-קֶרֶן
לְבַד שָׁם בְּגַפִּי
יֵשׁ לִי כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן
מָתַי כְּבָר תִּלְמַד?
לֹא אֶסְתַּכֵּל לְאָחוֹר
לֹא אַבִּיט לְמַטָּה
כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה מַעְלָה
כְּדַאי לְךָ לְהִסְתּוֹבֵב
כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן
כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת-קֶרֶן

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
נָשִׁי נָשִׁי נָשִׁיּוֹנָלִי

אֲנִי לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם
מוּל כָּל הָעוֹלָם

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
פֵנוֹמֵן-פֵנוֹמֵנָלִי
פֵמֵנִין-פֵמֵנִין-פֵמֵנִינָלִי

אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא לִי מַלְכָּה: אֵין לִי דָאוִין
רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?
רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?
רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?!
הַבֵּט בִּי!
חַדַּת-קֶרֶן!
חַדַּת-קֶרֶן!
חַדַּת-קֶרֶן!
חַדַּת-קֶרֶן!

יוצרי השיר: מאי ספדיה, ינון יהל, דורון מדלי ונועה קירל

"לזמר הקופץ אריק": ההקדשות האישיות של חיים חפר נחשפות

כשגדול הפזמונאים של דור תש"ח מאגד את פזמוניו המוכרים והחשובים ביותר בספר אחד, הוא נאלץ לחבר להם הקדשות חמות לכל חבריו ומכריו, הקולגות שעבד עימם והיוצרים שהעריץ וראה את עצמו כממשיכם

חיים חפר ברקע ההקדשות לספרו ששלח לחבריו. התמונה של חיים חפר לקוחה מתוך לשכת העיתונות המרכזית, מחלקת צילומים, D381-088.

בשנת 1961 יצא לאור הספר "מילים למנגינות" של חיים חפר. בכרך נפלא וקטן ממדים זה, שמעוטר בציורים משובבי לב פרי מכחולו של המאייר אריה נבון, צורפו יחדיו 50 פזמונים שאת מילותיהם חיבר חיים חפר – מתוך המאתיים שחיבר בשנות הארבעים של המאה ה-20, שנות הפלמ"ח והצ'יזבטרון. העשור שיש שיכתירו כעשור הפורה ביותר בחייו של הפזמונאי.

לרגל צאת ספר הפזמונים השני שלו, התבקש אחד מחשובי הפזמונאים של הדור, המנהל האומנותי של הצ'יזבטרון והאיש שחיבר כל כך הרבה פזמונים אהובים ומוכרים, להסביר בריאיון לעיתון דבר את שם הספר. כדרכו, סיפק חפר תשובה ישירה ולא מתחכמת עבור העיתונאי מיכאל אוהד: "אני אוהב לעבוד לפי מנגינה קיימת. ברגע שאני שומע מנגינה – אני יודע את מצב הרוח. אם תרצה, תשווה את עבודתי לצייר העובד בתוך מסגרת מוכנה: הוא יודע באילו פרופורציות עליו לצייר ראש ורגל".

כתבתו של מיכאל אוהד בעיתון דבר התפרסמה בגיליון העשירי בנובמבר 1961

חפר, כפי שניתן להבין מתשובה זאת, היה יוצר המרבה בשיתופי פעולה, ועל כל אחד מחמישים הפזמונים שהופיעו ב"מילים למנגינות" הוסיף את שם המלחין או המלחינה שאת מנגינותיהם הלחין, את המבצע או המבצעת של השיר ואת הכותבים שאיתם חיבר את מילות השיר במקרה שהיו כאלה. לרבים מפזמוניו, אגב, הייתה לא רק מנגינה שלה ציוות חפר מילים חדשות, אלא אף מילים וביצוע קודמים. חפר החליט לכתוב על פי המנגינה הקיימת שיר חדש.

קחו לדוגמה את שירו המפורסם של חפר "אנו כיתת סיירים", שביצעה במקור להקת הנח"ל ולאחר מכן גם להקת התרנגולים. על הלחן (והמילים המקוריות) חתום אחד מגדולי הזמרים-כותבים של צרפת, סרז' גינסבורג. השיר המקורי סיפר את סיפורו של כרטיסן במטרו של פריז. חפר שינה את זהות הצרפתי העמל לחורר חורים בכרטיסי הנוסעים בחברי כיתת סיירים פלמח"ית ש"הולכים בוואדיות ובהרים".

באותו ריאיון לעיתון דבר הסביר חפר את היתרון הבולט שבעבודת הצוות. מלבד הטמפרמנט השיתופי שבו התברך, היו לשיתופי הפעולה הרבים שלו צד פרקטי יותר: "עבודת צוות חוסכת זמן. אתה מקבל תגובות בו-במקום. אומר לי דן (דן בן אמוץ – ח.מ.). או שאומרת לי נעמי (נעמי פולני – ח.מ.): 'שמע, הפעם לא קלטת למטרה' – ואני מוכן לקבל את הדין".

כדי לחזור ולשחזר את העבודה על פזמוניו המוכרים יוכלו המתעניינים לקרוא בשני ספרים. בראשון, "חיים חפר מספר ומזמר: השירים הנבחרים ומה שמאחוריהם" (הוצאת זמורה-ביתן, 2004), אפשר למצוא את הסיפורים מאחורי השירים במילותיו של חפר עצמו. השני הוא הביוגרפיה המפורטת והמעמיקה שהקדיש לו מוטי זעירא (הוצאת כתר, שנת 2021). בכתבה זאת בחרנו להציץ ישירות לארכיונו של חפר, השמור בספרייה הלאומית, לא אל הסיפור מאחורי השירים, אלא אל הדרך שבה בחר חפר לחגוג ולשתף את חבריו הרבים.

אם כך, ראוי שנשאל: מה קורה כשאיש שמכיר ומוקיר אנשים כה רבים (והם אותו בחזרה) מוציא ספר שני החוגג את שיתופי הפעולה שלו? הוא מוכרח להקדיש עותקים רבים לחבריו. כאן נכנס לתמונה תיק ארכיון מבדר במיוחד שמצאנו בארכיונו של חפר המנוח. זהו תיק ההקדשות לחברים, או  אם נדייק – תיק הטיוטות להקדשות לחברים.

את העותקים המוקדשים לחבריו מסר חפר לפני שנים רבות. אצלו שמר את הדפים שבהם החל לחבר את ההקדשות.

הנדיבות והאדיבות של חפר מוצגים לראווה בהקדשות פרטיות אלו. לנעמי פולני כתב "שהרבה משלך יש בספר הזה – בידידות", ולדן בן אמוץ: "לדן שותפי לחצי חיים – שהרבה הרבה משלך יש בין השורות ובתוכן – בידידות תמיד".

 

היו הקדשות פשוטות יותר, אך חמות לא פחות. למשל זאת שהקדיש חפר לפשה, הוא האמרגן והמפיק האגדי אברהם דשא (פשנל), ובה כתב פשוט: I Love You.

 

והיו גם תודות על דברים טריוואלים יותר. לאידה ולאהרן מגד הודה חפר "על האירוח ב-23.1.58 ועל זה שלא שמתם לב כששפכתי כוס תה לא בכוונה".

וגם לפחות הקדשה מסקרנת אחת, לסופר בנימין תמוז: "בלחיצת יד, הרמת גבה וחיוך מוזר – שלך בידידות".

חפר לא שכח כמובן להקדיש עותקים מספרו למבצעים ולמבצעות שעימם עבד וקיווה להמשיך לעבוד. ליוסי בנאי כתב: "בחרוזי תודה ובתקווה לעבודה משותפת". ליונה עטרי, בה ראה עילוי, קרא בהקדשה "נסיכת הפזמון הישראלי", והוסיף "ממעריץ וחבר". ולשחקן ולבמאי שמואל בונים כתב: "ידידי לשירים ולרעיונות – העמדתך האיתנה היא שנתנה לי ספר זה – בחיבוק אדירים – שלך תמיד".

אחת ההקדשות היפות שחיבר הייתה לזמר צעיר ומתחיל בשם אריק איינשטיין, שהתברך כך נראה באנרגיה אדירה. וכך כתב לו חפר:

היו לו גם מילים חמות למלחינות ולמלחינים שעבד עימם. למשה וילנסקי קרא שותף וידיד. למאיר נוי איחל שימשיכו את שיתוף הפעולה. ולסשה ארגוב "שעושה מן המילים שירים".

אך מרגשים במיוחד הם הרמזים שפיזר חפר בהקדשות למשוררים ולפזמונאים שהעריך. אלו רמזים למקום שבו מיקם את עצמו בתוך התרבות הישראלית. חפר ראה את עצמו כחולייה (הפעם לא חולייה צבאית דווקא) בתוך שרשרת ארוכה של יוצרי ומחדשי הספרות והשירה העברית, חלק ממסורת ותרבות שקורמים עור וגידים בעבר הקרוב ובהווה.

למשורר והפזמונאי יחיאל מוהר הוא צירף תקווה שיזכה "בתקווה להתראות על אצטבת סופרים אחת".

לאברהם שלונסקי: "מורה ואב אשר בשדהו חרזתי כשור וכחמור במינור ובמז'ור – באהבה".

למשורר יעקב אורלנד: "אשר הדים מתוך שיריו שלו הולידו כאן שורות שלמות – בידידות".

לפי הקדשות אלו, נראה שלנתן אלתרמן הרגיש חפר שהוא חב את החוב הרב ביותר, ועם יצירתו רצה להיות הכי מזוהה. וכך כתב לו: "החוט אשר עליו תלויים חרוזים אלה – שלך הוא – אוהבך ומוקירך".

ואולי העובדה שהספר, שיצא בעצת ובדחיפת המו"ל עמיקם גורביץ, רק בשנות השישים, כמעט 20 שנה מכתיבת הפזמונים עצמם, איפשר לחפר מרחק וגעגוע, וגם להגיע להבנה שהוא חלק ממכלול גדול ועשיר. ההקדשות שחיבר לחברותיו וחבריו, וכל שותפיו לדרך בהחלט מעידות על כך.

אחת ולתמיד: מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?

מיום ראשון ועד מוצאי שבת עמלנו, פשפשנו ולבסוף מצאנו את הסיבה האמיתית לפסים של הזברה האהובה משירו של ע. הלל

מתוך חוברת מס' 3 של ספרית "חלון" - "למה לובשת הזברה פיג'מה". איורים: שושנה הימן

מי יודע מדוע ולמה
לובשת הזברה פיג'מה?

אז למה הזברה לובשת פיג'מה? כותב השיר, ע. הלל (הלל עומר) מנמק ומספר בשישה בתים את הסיבות לכך. ולכבוד השיר המקסים כל כך, הנה שש עובדות על השיר, ועוד סיבה נוספת ללבושה המיוחד של הזברה שמתחבאת בסוף הכתבה.

ע. הלל בשנת 1949

יום א': הטיוטה של ע. הלל

כי בבוקר יום א'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה מן הסתם
מכנסיים וחולצה
אך מיד היא הרגישה
שאין היא מרוצה
מיהרה ולבשה פיג'מה

איזה כיף שארכיון ע. הלל נגיש דיגיטלית בספרייה הלאומית דרך מכון גנזים? כך נמצאה די בקלות הטיוטה המקורית כפי שהקליד אותה ע. הלל:

פתיחת השיר כפי שהקליד אותה ע. הלל. ארכיון הלל עומר, מכון גנזים

יום ב': הפרסומים הראשונים של השיר

בבוקר יום ב'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה בשמחה
את בגדי ההתעמלות
אך אוי דבקה בה
מחלת העצלות
מיהרה ולבשה פיג'מה

את הפרסום הראשון של השיר מצאנו, איך לא, בעיתוני הילדים. כמו הרבה מאוד קלאסיקות ילדים אחרות, השיר הזה פורסם לראשונה ב"דבר לילדים", אי שם ב-23 בדצמבר 1958. והנה הוא לפניכם:

קצת אחר כך, פורסם השיר בחוברת מס' 3 של ספריית "חלון" שנתנה הצצה לקלאסיקות ילדות, עם האיורים המשגעים של הפסלת והמאיירת שושנה הימן.

העמוד הפותח של השיר בחוברת של ספרית "חלון"
והנה הזברה שלנו בשמלת מלמלה

יום ג': מי יודע מדוע ולמה לובשת הדוכיפת חליפת שבת?

בבוקר יום ג'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
טרחה וטרחה
ומדדה לה סרבל
אך היה זה בגד
חם ומסורבל
מיהרה ולבשה פיג'מה

בזכות הבלוג של ארכיון גנזים גילינו עוד פרט מעניין. חשבתם שזברה עם פיג'מה זה מוזר? אז מה תגידו על הדוכיפת שהתעקשה ללבוש חליפת שבת?

מסתבר שהסופר, המשורר והמתרגם מנחם זלמן וולפובסקי, כתב שיר ילדים בשם "מעשה בדוכיפת שלבשה בגדי שבת" (השיר התפרסם בדבר ילדים ב-15/07/1937).

"מעשה בדוכיפת שלבשה בגדי שבת". ארכיון גנזים

האם ע. הלל הושפע מהשיר הנ"ל? האם קרא אותו בעצמו כילד בן 11 ב"דבר ילדים"? אין לדעת.

 

יום ד': בול בפוני (של הזברה)

בבוקר יום ד'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
לבשה בשמחה בגד ים
אך אוי ואבוי
היא קיבלה מחלת ים
מיהרה ולבשה פיג'מה

ואיך יודעים ששיר הוא להיט? כאשר השירות הבולאי של דואר ישראל מנפיק לכבוד השיר, לא בול אחד, אלא שניים!

בול אחד הונפק בשנת 1984 לכבודו של השיר, באיור של אלונה פרנקל (זו מ"סיר הסירים"):

מכתב שמצאנו בארכיון חושף כמה התרגש ע. הלל מהמחווה.

ארכיון הלל עומר, מכון גנזים

ובשנת 2013 יצא בול חדש כמחווה לשיר, הפעם בעיצובו של ראנת אבודרהם דדון

יום ה': כמה מילים על הלחן

בבוקר יום ה'
הזברה קמה
פשטה את הפיג'מה
עמדה ומדדה לה שמלת מלמללה
אך מיד ובטרם
בטרם התרגלה לה
מיהרה ולבשה פיג'מה

המלחין האגדי דובי זלצר מספר:

"בשנת 1956-7 החליטה חברת התקליטים קולומביה (סי.בי.אס) בניו יורק, להקליט תקליט שירי ילדים של גאולה גיל, בעברית. בתקליט היו שירים מתוך מחזות זמר אמריקאים, שירים ישראלים וכמו בכל תקליט חדש של גאולה, היו שני שירים חדשים שאני כתבתי במיוחד.

"במקרה פגשתי בניו יורק את המשורר ע. הלל (שאחי אסף ז"ל היה איתו באותה כיתה בקיבוץ משמר העמק, ואביו חתולי היה מורה למוסיקה באותו בית הספר). שאלו את הלל אם יש לו להציע מילים עבור אותו תקליט. הוא הציע לי את 'הזברה' ואת 'שתי חברות', שהולחנו ונכנסו לתקליט".

השיר נכנס למצעד הפזמונים למרות היותו שיר ילדים ושנים אחר כך הפך מחדש ללהיט, בביצוע להקת משינה.

יום ו' עד מוצאי שבת: אז… למה לובשת הזברה פיג'מה?

בערב שבת
הזברה קמה
אך בטרם פשטה את הפיג'מה
ישבה וחשבה
אם כדאי ליום אחד בלבד
לטרוח וללבוש את שמלת השבת

ישבה וחשבה וחשבה וחשבה
וחשבה עד מוצאי שבת

אם כל הנימוקים עד כה לא שכנעו אתכם, אז הנה מצאנו את הסיבה האמיתית והנחרצת של ע. הלל לדילמת הזברה והפיג'מה. שימו לב לכותרת שבחר ע. הלל לקובץ שירי הילדים שהוא הקליד (ובהם גם שיר הפיג'מה):

למה לזברה יש פסים? היא ניסתה משבצות אבל זה לא התאים.

ומאז איש אינו שואל מדוע ולמה
לובשת הזברה פיג'מה.

 

ארכיון הלל עומר זמין דיגיטלית במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל (ע"ר), משרד ירושלים ומורשת ותכנית ציוני דרך, חטיבת היודאיקה בספריית הרווארד והספרייה הלאומית של ישראל

לונלי פלנט, 1900: מדריך טיולים לציר הציוני בלונדון

בדומה למארגני כנסים בימינו, מארגני הקונגרס הציוני בלונדון לפני 122 שנים הציעו לצירים מסלולים תיירותיים בעיר והמלצות לאטרקציות; הצירים שטרחו, נסעו מרחבי הקהילות היהודיות בעולם והתקבצו בלונדון, יוכלו ללמוד על אודות אתריה המעניינים מנקודת מבט יהודית, בקובץ הדרכה מפורט ומאיר עיניים שהוכן במיוחד למטרה זו

מגולה לגאולה - גלויה לכבוד כינוס הקונגרס הציוני הרביעי, לונדון, 1900. מאוסף אברהם שלום יהודה, מחלקת הארכיונים, הספרייה הלאומית

בחודש אוגוסט 1900 עתיד היה להתקיים בלונדון הקונגרס הציוני הרביעי. במסגרת ההכנות לקראתו, התפרסם מדריך התמצאות בעיר בשפה העברית, לשימוש הצירים המגיעים מהקהילות היהודיות ברחבי העולם. הבסיס היה מדריך כללי ללונדון (באנגלית) בצירוף מפת העיר (בהוצאת ג'ורג' וושינגטון בייקון BACON – מו"ל אמריקאי שייסד בלונדון הוצאה לאור שהתמחתה במפות.) התוספת המותאמת בעברית צורפה כקבוצת דפים בצבע צהוב בסוף החוברת. מדבקה בגווני הכריכה המקורית הודבקה בחלק התחתון של שער החוברת עם כותרת: "מורה דרך בעד הנוסעים להקונגרס הציוני בלונדון 1900" וכן עם כותר מקביל ברוסית, ומשמאל מגן דוד גדול. אין אנו יודעים מי חיבר את המדריך בעברית, אך ניכר כי התמצא היטב בעיר וידע להדגיש נושאים שיעניינו את משתתפי הקונגרס היהודיים המגיעים לעיר זו לראשונה. לפי תוכנו, המדריך כוון בעיקר אל המגיעים מאזור רוסיה; בפרק הראשון העוסק בהגעה אל העיר המלים הפותחות הינן: "בעד הנוסעים מרוססיא ללונדון, טוב ללכת דרך ברלין…"

המדריך מחולק לפרקים ומתאפיין בסדר, דיוק ופירוט רב על מנת לאפשר לציר הקונגרס למצוא דרכו בקלות ובנוחות בעיר הזרה ולהביא לו תועלת מעשית. הוא כולל רשימת מלונות, מסעדות, בנקים, מדריך נסיעות מפורט ביותר (למשל מחיר כרטיס המסע ללונדון וחזרה במחלקה השניה) עם ציון משך הנסיעה ("בין 20 ל- 35 שעות, מהן 5 שעות דרך הים").

"הנסיעה במסילות הברזל העירוניות היא היותר מהירה ועולה בזול. המסילה משתרעת מתחת לארץ והמרכבות הן בעלות שלש מחלקות… מקום מכירת הכרטיסים ייקרא בוקינג אפיס. המסעות בכל 3-6 רגעים". נראה ש-122 שנה מאוחר יותר, תושבי תל אביב וירושלים יכולים רק לקנא בקיום הרכבת העירונית "מתחת לארץ" ובתדירות הנסיעה…

פרק 5 – "בתי מלון ומאכל"
ב-Cecil Hotel אלף מאתיים חדרים השוער הראשי הוא יהודי רוססי…"
ב-De Keysers Royal Hotel "הדבור גם באשכנזית" [=גרמנית].

"הארוחה נקראת ברעקפעסט והיא: תה (קאפע או קאקאא), לחם-חמאה, גם בשר, דגים… ביצים.

בתי מאכל כשר היותר טובים הם: א…. ב…. שלשה רגעים מבית אוצר התישבות היהודים." (על בית אוצר התישבות היהודים נרחיב בהמשך).

מחבר המדריך אינו מתעלם מן הצירים הצמחוניים:

"בבתי מאכל בעד נזירי-הבשר (וועגעטאריענער) הארוחות טובות ובזול…"

פרק 6 – בתי קפה ובתי מקרא

בהפוגה ממושבי הקונגרס, הציר יוכל לשבת בבית קפה או בספרייה ציבורית אליה הכניסה חופשית:

"בתי קאפע לפי טעם האשכנזים המה מעטים למאוד… בתי קאפע לפי טעם האנגלים נמצאים לרוב בכל רחבי העיר… בתי מקרא בחינם נמצאים ברוב חלקי העיר".

פרק 8 עוסק בבילוי בשעות הפנאי:

בפרק נמצא אזכור לתיאטרון אלהמברה בכיכר לסטר, ותאטרון Empire "הנחשבים בכל אירופה לבתי משחק ובאלעט הכי גדולים ומהודרים"; בצידם מוצעים אתרי טיול: הייד פארק ו-Zoological Garden ובו "אוסף החיות היותר גדול באירופה".

אם חפץ הציר לנצל את זמנו החופשי לספוג תרבות במוזיאונים, פרק 9 עוסק בבתי אוסף (מוזיעאום) ומזכיר בין השאר את Indian Museum "קבוץ גדול מענפי הקולטורא ומלאכת מחשבת מפרץ הודו".

פרק 10 – הבנקים – "בתי הבאנק"

ברשימת הבנקים מודגש במיוחד בית אוצר התיישבות היהודים (The Jewish Colonial Trust), שהוקם בעקבות החלטת הקונגרס הציוני בבזל, 1898, להקים בנק עברי-ציוני, ושהתגבש בפועל בלונדון ב- 1899. השליטה בו היתה 75% ע"י יהודי רוסיה, עובדה המעידה על משקלם הכלכלי המכריע בתנועה הציונית בתקופה זו. "… עד האחרונה נכנס רק ערך מיליון רובל וחצי…" . כן מוזכר בהמשך הפרק המועד המדויק של האספה הכללית של בעלי המלוות.

ייעוד בנק זה היה לשמש הזרוע הפיננסית של התנועה הציונית ולהשיג ממון ואשראי כדי לסייע בהשגת זכיון בארץ ישראל. מטרה זו לא התממשה באופן ישיר עקב פער גדול בסכום שגייס הבנק מול הנחוץ בפועל.

פרק 12 – בתי תפלה – המחבר מחלקם לפי סיווג "בנוסח ספרד", "בנוסח אשכנז", ו-"מנהג רוססיא ופולין" (שוב ניכר הדגש בהתייחסות לקבוצת הצירים מרוסיה).

פרק 13 – האגודות הציוניות בלונדון

לונדון היוותה מרכז חשוב של התנועה הציונית בתקופה זו, ולראיה המחבר מציין ומונה את ארבע עשרה האגודות הציוניות בעיר כולל מספר חבריהן.

פרק 14 – הקונגרס הרביעי הציוני

ציון כתובת הכינוס – באנגלית וגם בתעתיק לעברית – ומועדו. ללשכה בעיר ניתן לפנות לצרכי קבלת "ידיעות… לפני הנסיעה ללונדון ובמשך הקונגרס".

בסיום הטקסט מוזכר שמו של "ראש הלשכה… פראנסיס מאנטיפיורי".

סר פרנסיס מונטפיורי שימש יושב ראש הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית באנגליה.
תמונה וחתימה מאוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

מדריך יחודי זה בעברית כולל חותמת "גנזי יוסף בירושלם", המעידה כי נרכש בידי יוסף חזנוביץ' – הרוח החיה שמאחורי הקמת הספרייה הלאומית – ונשלח על ידו לירושלים, כחלק מתרומתו העצומה להעשרת אוספי הספרייה בראשית ימיה.