הכר את המומחית
פרופ' ורד נעם, כלת פרס ישראל לתלמוד לשנת 2020. עוסקת בספרות חז"ל ובספרות בית שני.
נשואה לאלחנן, אמא לשישה, וסבתא להרבה נכדים. גרתי בכפר אדומים כמעט 40 שנה ולפני שנה עברתי לירושלים.
תחביבים:
טיולים בארץ, קריאת ספרות יפה. עכשיו אני באמצע "אורלנדו" של וירג'יניה וולף
מה את חוקרת?
מעניין אותי להתחקות אחרי צמיחת העולם של חז"ל. זו תרבות דתית חדשה ושונה מזו שהיתה לפניה. אני משווה בין מסורות הלכתיות ואגדיות מימי הבית השני לבין גלגוליהן המאוחרים בעולמם של חכמים.
בימים אלה אני עובדת על מהדורה חדשה, הכוללת תרגום ופירוש חדש, לאחת ממגילות קומראן העוסקת בפולמוס בין הכתות בנושאים הלכתיים.
אולם מועדף בספרייה?
חד משמעית אולם קריאה יהדות.
קודם כל זה עניין של הרגל. כשהתחלתי ללמוד לתואר ראשון, עדיין חילקתי את זמני בין החוג לתלמוד והספרייה הלאומית בגבעת רם ובין החוג לארכיאולוגיה בהר הצופים. הייתי נוסעת בקו 28 בין הר הצופים לגבעת רם. לאחר מכן הלימודים כולם עברו להר הצופים, אבל לצורכי מחקר קבעתי את מושבי כאן. גדלתי פה. אני מכירה את אולם קריאה יהדות ברמה שאני יודעת איפה כל ספר נמצא וכשמזיזים ספרים אני מרגישה ש"הזיזו את הגבינה שלי". למרות שאני מלמדת באוניברסיטת ת"א, אני יושבת רק פה כדי לחקור. זה המקום שלי.
יש פה זמינות נפלאה של כל ספר שאני צריכה. יש פה חן ירושלמי שאני מאד אוהבת. החצר של הקפיטריה תמיד מוצלת ונעימה. יש בה משהו מאד אותנטי. יש לי מקום קבוע שאני אוהבת לשבת בו באולם הקריאה ואפשר לערום שם ספרים. יש פה גם סוג של קהילה שהיא בדיוק במינון הנכון לטעמי.
יש פה אנשים שרבים מהם הייתי מגדירה כידידים. חלקם ידידים של ממש, וחלק "ידידי ספרייה", חולקים יחד את האהבה למחקר ולמקום ושמחים לראות זה את זו במסדרון. זהו תמהיל מאד עדין בין הבדידות והריכוז שהמחקר דורש, שבמסגרתם אני עסוקה בעניינים של עצמי, ובין התחושה שיש משהו אנושי נעים מסביב.
וכמובן – יש את מי לשאול. כשאני נתקלת במשהו שאינו תחום ההתמחות שלי, אני פונה למי שמתמחה.
כמה שעות לדעתך העברת בספרייה הלאומית?
בתקופות שאני מלמדת אני פה יומיים בשבוע. כשאני בשבתון או בחופשים אני פה כמעט כל יום. גם כשאנשים רוצים להיפגש איתי, זה המקום הקבוע למפגשים.
למה דווקא הספרייה הלאומית, מה מיוחד ושונה בה?
אין בעצם הרבה מקומות שיש בהם "משאב של דעת" ברמה כל כך גבוהה, ויחד עם זה המקום פתוח לגמרי לציבור בחינם, ומאפשר לכולם להגיע.
יש פה דמוקרטיזציה משני סוגים: גם של אנשים – כל מי שרוצה, יכול לבוא וליהנות ממה שיש פה, וגם מכך שהידע עצמו מוגש בצורה לא היררכית ושיוויונית.
אירוע זכור במיוחד שקרה לך בספרייה?
כשהיא סונטת בי, הבת שלי אומרת לי "את תמותי בספרייה". בינתיים לא מתי אבל כמעט ילדתי בספרייה את הבן החמישי שלי, אורי. הייתי במירוץ אדיר לסיים את הדוקטורט, ועל השולחן שלי נערמו המון ספרים, ולפתע הרגשתי שאני עומדת ללדת ממש בקרוב. אז עוד לא היו טלפונים סלולריים, אז הסתכלתי במהירות מסביבי כדי להבין את מי אני מכירה שיוכל לעזור לי, וראיתי את פרופ' חנן אשל ז"ל. ניגשתי אליו ושאלתי אם הוא יכול לגשת לדבר איתי מחוץ לאולם. הוא לא מיהר לבוא כי הוא חשב אני רוצה לשאול שאלה מחקרית.
באותה תקופה נהגתי בסוג של טנדר שחנה בכניסה לקמפוס. כשהוא יצא הודעתי לו "אתה עכשיו תיקח אותי להדסה הר הצופים" ונתתי לו הוראות איך למצוא את הטנדר שלי ולהסיע אותי לבית החולים. הוא היה קצת בהלם ורק לאחר מעשה גליתי שהוא לא היה רגיל לנהוג. בדרך לבית החולים שאלתי אותו על הספר החדש שהוא כתב אז על מערות המסתור של בר כוכבא כדי שלא יהיה לחוץ במהלך הנסיעה.
המלצה לבאי הספריה, שרק יודעי ח"ן מכירים?
אני ממליצה לחפש בפייסבוק את התגית #אולם_קריאה_יהדות וליהנות מהגיגיו ושיריו של ד"ר אריאל סרי לוי – עוד חובב מושבע של המקום הזה – על המקום. יש עוד כמה מיושבי האולם שהצטרפו להאשטג המקסים הזה. בתגובה לשירים שהוא פרסם בפייסבוק, הצטרפתי פעם אחת גם אני וכתבתי בתגובה כך:
אולם קריאה יהדות הוא כמו בית כנסת שכונתי.
אני לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותי
אבל אין ספק לגבי שפת הגוף והפנים,
זה ההוא שיושב בשולחנות הלבנים.
וכמו במניין שחרית יומיומי
כולם יושבים ביחד וכל אחד בעולמו הפנימי.
ובסוף היום כשכולם מנתקים את המחשב וגוללים את הכבלים,
זאת הגרסה המקומית לחליצת תפילין.
טיפ לחוקר המתחיל
זה משהו טכני שבמפתיע למדתי אותו לאחרונה – כשאת מחפשת ספר באתר הספריה ורוצה לקחת אותו מהמדפים באולם הקריאה ולא להזמין אותו, מהמחסן, יש בצד שמאל של המסך אפשרות סינון ואחרי גלילה הרחק למטה אפשר לסמן את האופציה "אולם קריאה יהדות", וכך העותק המצוי באולם יופיע ראשון.
