"במרכזה של קריית האוניברסיטה ניצב בניין, המתגלה מצפון כלבנה־של־שיש, גדלת־מימדים, ישרת־קווים ומבהיקה, הנישאת על עמודים, ואילו מעברים אחרים, במורד ההר, הוא מתגלה במלוא גודלו, בכל שש קומותיו. כאן הוא ליבה של האוניברסיטה…"
כך מתואר בניין הספרייה הלאומית הממוקם בלב קמפוס האוניברסיטה העברית שעל גבעת רם, ירושלים, בחוברת "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", מאת יהודה האזרחי, שיצא בשנת 1966. החוברת מתארת את ההיסטוריה של המוסד הקרוי היום "הספרייה הלאומית של ישראל", ומקדישה לא מעט עמודים לבניין שבו היא שוכנת נכון לכתיבת שורות אלו (אמצע שנת 2020). כשפורסמה החוברת הזו, חלפו כשש שנים בלבד מאז שעברה הספרייה למשכן זה, והוא נחשב אחד מהמרשימים והמיוחדים מסוגו.
ההיסטוריה – הכללית והאדריכלית – של מבני הספרייה הלאומית היא נושא לשורת מאמרים. לא נסקור את כולה כאן. אולי נתייחס רק בחטף. בכתבה הזו נספר בעיקר על המבנה הנוכחי שלה ועל מתכנניו המפתיעים.
המבנה ההיסטורי של מה שנקרא אז "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי" היה בקמפוס האוניברסיטה העברית הראשון, ששכן על הר הצופים בירושלים. לאחר מלחמת העצמאות נותק ההר מירושלים המערבית, והאוניברסיטה פוזרה ברחבי העיר. גם הספרייה הלאומית נאלצה להשתמש בבניינים שונים, ובהם בניין טרה סנטה האיקוני.
אבל במסגרת הקמת קריית האוניברסיטה החדשה על גבעת רם שבמערב העיר, נקבע שגם במרכזה יוצב בניין שישמש את בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. נזכיר, שעד שנת 2008, הייתה הספרייה הלאומית חברה־בת של האוניברסיטה העברית, ושימשה בעיקר כספריית מחקר. עוד חשוב לזכור, שבניגוד למצב היום, אז גם הפקולטות למדעי החברה והרוח שכנו בגבעת רם, אותן פקולטות שהעסיקו את החוקרים שהיו קהל היעד המרכזי של הספרייה.
עם תכנון הקמפוס החדש, הוחלט ב-1955 לפתוח בתחרות תכנון עבור בניין בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי. כמה צוותי אדריכלים הגישו את הצעותיהם. ההצעות היו צריכות להתמודד עם תנאי השטח הלא פשוטים (על צלעה של הגבעה) ועם הצרכים המיוחדים של הספרייה (אחסון ספרים, כתבי יד עתיקים ושימורם לצד קבלת קהל ופעילויות נוספות). בין המשתתפים היו אדריכלים בכירים דוגמת זאב רכטר (ובנו, יעקב, שאך הצטרף למשרד האדריכלות וייעשה אחד האדריכלים המפורסמים בישראל בזכות עצמו); דוד בסט (שעבד באותה עת במשרד השיכון), ברוך וגילה משולם וארכיטקטים נוספים.
אך כשהודיעו בפברואר 1956 על המנצחים, נחלו האדריכלים המפורסמים אכזבה: בתחרות התכנון זכתה הצעתם של שני אדריכלים צעירים יותר, ממחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד, זיוה ארמוני וחנן הברון. השניים היו די אלמונים באותה העת, ולמעשה אך סיימו את לימודיהם. למרות זאת הצעתם היא זו שהתקבלה. שרטוטים וטיוטות של ההצעה שהגישו נמצאים בארכיוניהם של השניים, שנסרקו במסגרת האוסף הדיגיטלי הלאומי של הספרייה הלאומית בתחום האדריכלות.
עבודות התכנון עצמן החלו מאוחר יותר באותה שנה, והבנייה החלה כבר ב-1957. התכנון המסובך הוביל לכך שבסופו של דבר הוטלה המשימה על צוות משולב של שלושה משרדי תכנון: הזוכים בתחרות זיוה ארמוני וחנן הברון, האדריכלים אמנון אלכסנדרוני ואברהם יסקי והאדריכלים מיכאל נדלר, שולמית נדלר ושמעון פובזנר. על עיצוב הפנים הופקדה האדריכלית ומעצבת הפנים דורה גד (שגם ארכיונה נסרק במסגרת האוסף הדיגיטלי הלאומי של הספרייה הלאומית בתחום האדריכלות). בשל המורכבות של תכנון הבניין, סייעו למתכננים גם היועץ האדריכל של האוניברסיטה דב כרמי, ומנהל הספרייה באותן שנים ד"ר קורט וורמן. גם הביצוע עצמו לא היה פשוט כלל. כך, למשל, לטובת התקנת מערכות מיזוג אוויר על גג הבניין נדרש מסוק, שאותו גייסה האוניברסיטה מחיל האוויר(!).
סוף כל סוף, בסוף שנת 1960, נחנך הבניין החדש של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, במרכזה של קריית האוניברסיטה החדשה, סמל של מערכת ההשכלה והתרבות העבריות של מדינת ישראל המתחדשת.
בבניין עצמו, שנקרא על שמה של הפילנתרופית הידועה ליידי דייוויס, בולט השימוש בעמודים, וניכרים בו עקרונות התכנון של הסגנון הבינלאומי. בקומת אולמות הקריאה תכננו האדריכלים פתח ענק שיעניק אור לקומה (באולמות עצמם אין חלונות, אלא אור טבעי מן הגג). בסופו של דבר, על הפתח הזה הוצבו בשנות השמונים חלונות הויטראז' המפורסמים של האמן מרדכי ארדון, שהפכו לאייקון עיצובי של הספרייה.
בזמן ששורות אלו נכתבות, בקיץ תש"פ, שנת 2020, במרחק כמה מאות מטרים בלבד מבניין ליידי דייוויס, הולך ונבנה בניין חדש. המבנה שמוקם בימים אלו בין הכנסת למשרדי הממשלה ולמוזיאון ישראל, עתיד להפוך בתוך שנים ספורות למשכנה החדש של הספרייה הלאומית. אנחנו כבר לא יכולים לחכות לחנוכתו.
ארכיוניהם האישיים של זיוה ארמוני, חנן הברון, וכן אדריכלים נוספים שהשתתפו בתחרות ובעבודת התכנון (דוד בסט, משרד רכטר אדריכלים, ברוך וגילה משולם, דורה גד), נסרקו במסגרת שיתוף פעולה בין משרד ירושלים ומורשת, הספרייה הלאומית של ישראל, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, ומחלקת היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד. מעוניינים בחומרים נוספים? חפשו באוסף הלאומי הדיגיטלי של ארכיוני אדריכלות בספרייה הלאומית.
אנו מודים לאהוד בסט, ארכיון יד טבנקין, רכטר אדריכלים בע"מ וארכיון אדריכלות ישראל (אא"י) שבאדיבותם נסרקו ארכיונים אלה.
כתבות נוספות
מה עלה בגורלו של ארכיון פרנץ קפקא?
