סקירה על הספר:
Preparation of young scholars : Rabbi Kalonymus Kalmish Shapira, son of Rabbi Elimelech of Grodzisk, son-in-law of Rabbi Yerachmiel Moshe of Koznitz / G.R. Sinclair.
השבוע הגיע אל שולחני במחלקת מיון/רמב"י של הספרייה ספר מפתיע במיוחד. על עטיפת הספר מופיעים בגדול הכותרים: "Hachsharat ha'avreichim" באנגלית ו "הכשרת אברכים" בעברית.
הספר "הכשרת האברכים" נכתב ע"י האדמו"ר מפיאסצנה, ר' קלונימוס קלמיש שפירא (תרמ"ט-תש"ד [1943-1889]) בזמן שהותו בגטו וורשה. בשנת 1943 לפני גירושו לטרבלינקה העביר האדמו"ר את כתבי היד של החיבורים שכתב בגטו ל"ארכיון עונג שבת", שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה. ה"ארכיון" הוקם ב1939 על ידי ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום (Emanuel Ringelblum, 1944-1900, מחבר הספר "רשימות מגטו ורשה" אשר פנה לאנשי רוח בגטו וביקש מהם לכתוב ולתעד את החיים בגטו, במטרה לשמר תמונה היסטורית שלמה ואמינה של הגטו. באוגוסט 1942 בעת הגירוש מגטו וורשה, וכן בפברואר 1943 הוטמן הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. הארכיון התגלה בשני שלבים: ב-1946 וב-1950 ונשמר במכון היהודי ההיסטורי בפולין.
בשנת תשכ"ב הוציא לאור ועד חסידי פיאסצנה, בראשות בן אחי המחבר הרב אלימלך בן הרב ישעיהו שפירא, את "ספר הכשרת האברכים: מבוא השערים (לחובת האברכים) צו וזרוז".
בהקדמה לספר נכתב
ובהמשך
ערמת הספרים למיפתוח ומיון על שולחני גבוהה, ועל כן חשבתי להעתיק את הנושאים ממהדורות קודמות של הספר, ולעבור למפתח ספרים אחרים.
צבעוניותו של הספר גרמה לי לדפדף בספר, ולראות האם יש בספר משהו מעבר ל"תרגום" הספר.
לספר שני שערים:
ואחריהם מופיעה הקדמה קצרה בו מתאר/מתארת G.R Sinclair את המפגש הרוחני עם הספר. וחשבתי שעלי להוסיף גם נושאים של פיתוח עצמי וחווייה רוחנית ביהדות.
המשכתי לדפדף ולהפתעתי גיליתי שכל דפי הספר הינם למעשה דפי מחברת ריקים מעוטרים בפרחים ופרפרים.
וכאן התחיל מוחי לקדוח, כאותו אברך שאשתו מוצאת אותו במיטה שלוש שעות לאחר שהתעורר, ולשאלתה "מה אתה עושה במיטה?" ענה: התעוררתי והתחלתי לומר "מודה אני" ומאז אני תוהה מי זה "אני" ועל מה אני מודה?
שאלתי את עצמי, לאיזה אברך יהיה את האומץ להכניס חוברת כזו צבעונית ומעוטרת, המזכירה יומנים של ילדות קטנות בראשית בית הספר היסודי, ולסכם בהם תובנות רוחניות ודברי חסידות? ותהיתי אולי הכוונה לביטוי המקורי של המילה כפי שמסביר רש"י בפירושו לבראשית מא פס' מג: "דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: "אַבְרֵךְ" זֶה יוֹסֵף, שֶׁהוּא "אָב" בְּחָכְמָה וְ"רַךְ" בַּשָּׁנִים." והחוברת מופנית לילדים?
אחר כך תהיתי: אולי מחבר/מחברת חוברת זו חשב ש"הכשרת האברכים" זה ההוראות שאשת האברך אמורה לכתוב לאברך על נייר יפה הוראות "נא לקנות…." "לא לשכוח…" וכו' ובסופם לצייר לב? או שמא אלו דפים המיועדים לשימוש האברך בכל פעם שייקנה מתנה לרעייתו וילדיו?
נזכרתי גם בבדיחה מילדותי על ספרו של דוד לוי הפותח ב"עם שחר יצאו הרוכבים מהעיירה" ומסיים "לפנות ערב שבו הרוכבים לעיירה" ובין לבין עמודים שלמים של "תים דם, תים דם" של דהרות הסוסים.
ואז נזכרתי בספרו הנוסף של האדמו"ר מפיאסצנה "אש קודש" וחששתי שמא כל בדיחות הקרש שבמוחי עלולים להיהפך מחמת האש לבדיחות שחורות.
הייתי שמח להזמין את הקוראים לעיין בספר ולהוסיף את תובנותיהם, מהי "הכשרת האברכים" בימינו, אך מחשש שמא הספרן באולם הקריאה ייראה אתכם כותבים בספר, דברים שאינם תואמים את הפרשנות האמיתית, ועלול לחשוב שהנכם משחיתים ספרים, אנא המנעו מכתיבה זו.
נשארתי רק בתהייה האם הספרייה הלאומית צריכה לשמר לא רק את מה שנכתב בעבר, אלא גם לשמר את הפלטפורמה לכתיבה העתידית? בבחינת מה שנאמר במדרש שמות רבה:
"אמר רבי יהושע בן לוי: עליהם – ועליהם, כל הדברים – ככל הדברים, המצוה – ככל המצוה – מקרא, משנה, הלכה, תלמוד, תוספות והגדות ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד לומר בפני רבו, כולם ניתנו הלכה למשה מסיני.
לזכותו של המו"ל נעיר שבדף האינטרנט מופיעה ההערה הבאה:
. **Please note that this is not the actual manuscript of R'Shapira, but a lined notebook that accompanies the manuscript that you are using for study.
שנזכה לקיים "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"