כיצד נכשיר אברכים?

חדש על המדף, והפעם ספר מסתורי במיוחד: חשבנו שקיבלנו ספר של האדמו"ר מפיאסצנה, אבל גילינו בעיקר דפים ריקים

סקירה על הספר:

Preparation of young scholars : Rabbi Kalonymus Kalmish Shapira, son of Rabbi Elimelech of Grodzisk, son-in-law of Rabbi Yerachmiel Moshe of Koznitz / G.R. Sinclair.

השבוע הגיע אל שולחני במחלקת מיון/רמב"י של הספרייה ספר מפתיע במיוחד. על עטיפת הספר מופיעים בגדול הכותרים: "Hachsharat ha'avreichim" באנגלית ו "הכשרת אברכים" בעברית.

הספר "הכשרת האברכים" נכתב ע"י האדמו"ר מפיאסצנה, ר' קלונימוס קלמיש שפירא (תרמ"ט-תש"ד [1943-1889]) בזמן שהותו בגטו וורשה. בשנת 1943 לפני גירושו לטרבלינקה העביר האדמו"ר את כתבי היד של החיבורים שכתב בגטו ל"ארכיון עונג שבת", שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה. ה"ארכיון" הוקם ב1939 על ידי ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום (Emanuel Ringelblum, 1944-1900, מחבר הספר "רשימות מגטו ורשה" אשר פנה לאנשי רוח בגטו וביקש מהם לכתוב ולתעד את החיים בגטו, במטרה לשמר תמונה היסטורית שלמה ואמינה של הגטו. באוגוסט 1942 בעת הגירוש מגטו וורשה, וכן בפברואר 1943 הוטמן הארכיון בעשר תיבות מתכת ובשני כדי חלב. הארכיון התגלה בשני שלבים: ב-1946 וב-1950 ונשמר במכון היהודי ההיסטורי בפולין.

בשנת תשכ"ב הוציא לאור ועד חסידי פיאסצנה, בראשות בן אחי המחבר הרב אלימלך בן הרב ישעיהו שפירא, את "ספר הכשרת האברכים: מבוא השערים (לחובת האברכים) צו וזרוז".

בהקדמה לספר נכתב

ובהמשך

ערמת הספרים למיפתוח ומיון על שולחני גבוהה, ועל כן חשבתי להעתיק את הנושאים ממהדורות קודמות של הספר, ולעבור למפתח ספרים אחרים.

צבעוניותו של הספר גרמה לי לדפדף בספר, ולראות האם יש בספר משהו מעבר ל"תרגום" הספר.

לספר שני שערים:

 

ואחריהם מופיעה הקדמה קצרה בו מתאר/מתארת G.R Sinclair את המפגש הרוחני עם הספר. וחשבתי שעלי להוסיף גם נושאים של פיתוח עצמי וחווייה רוחנית ביהדות.

המשכתי לדפדף ולהפתעתי גיליתי שכל דפי הספר הינם למעשה דפי מחברת ריקים מעוטרים בפרחים ופרפרים.

וכאן התחיל מוחי לקדוח, כאותו אברך שאשתו מוצאת אותו במיטה שלוש שעות לאחר שהתעורר, ולשאלתה "מה אתה עושה במיטה?" ענה: התעוררתי והתחלתי לומר "מודה אני" ומאז אני תוהה מי זה "אני" ועל מה אני מודה?

שאלתי את עצמי, לאיזה אברך יהיה את האומץ להכניס חוברת כזו צבעונית ומעוטרת, המזכירה יומנים של ילדות קטנות בראשית בית הספר היסודי, ולסכם בהם תובנות רוחניות ודברי חסידות? ותהיתי אולי הכוונה לביטוי המקורי של המילה כפי שמסביר רש"י בפירושו לבראשית מא פס' מג: "דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה: "אַבְרֵךְ" זֶה יוֹסֵף, שֶׁהוּא "אָב" בְּחָכְמָה וְ"רַךְ" בַּשָּׁנִים." והחוברת מופנית לילדים?

אחר כך תהיתי: אולי מחבר/מחברת חוברת זו חשב ש"הכשרת האברכים" זה ההוראות שאשת האברך אמורה לכתוב לאברך על נייר יפה הוראות "נא לקנות…." "לא לשכוח…" וכו' ובסופם לצייר לב? או שמא אלו דפים המיועדים לשימוש האברך בכל פעם שייקנה מתנה לרעייתו וילדיו?

נזכרתי גם בבדיחה מילדותי על ספרו של דוד לוי הפותח ב"עם שחר יצאו הרוכבים מהעיירה" ומסיים "לפנות ערב שבו הרוכבים לעיירה" ובין לבין עמודים שלמים של "תים דם, תים דם" של דהרות הסוסים.

ואז נזכרתי בספרו הנוסף של האדמו"ר מפיאסצנה "אש קודש" וחששתי שמא כל בדיחות הקרש שבמוחי עלולים להיהפך מחמת האש לבדיחות שחורות.

הייתי שמח להזמין את הקוראים לעיין בספר ולהוסיף את תובנותיהם, מהי "הכשרת האברכים" בימינו, אך מחשש שמא הספרן באולם הקריאה ייראה אתכם כותבים בספר, דברים שאינם תואמים את הפרשנות האמיתית, ועלול לחשוב שהנכם משחיתים ספרים, אנא המנעו מכתיבה זו.

נשארתי רק בתהייה האם הספרייה הלאומית צריכה לשמר לא רק את מה שנכתב בעבר, אלא גם לשמר את הפלטפורמה לכתיבה העתידית? בבחינת מה שנאמר במדרש שמות רבה:

"אמר רבי יהושע בן לוי: עליהם – ועליהם, כל הדברים – ככל הדברים, המצוה – ככל המצוה – מקרא, משנה, הלכה, תלמוד, תוספות והגדות ואפילו מה שתלמיד וותיק עתיד לומר בפני רבו, כולם ניתנו הלכה למשה מסיני.

לזכותו של המו"ל נעיר שבדף האינטרנט מופיעה ההערה הבאה:

. **Please note that this is not the actual manuscript of R'Shapira, but a lined notebook that accompanies the manuscript that you are using for study.

שנזכה לקיים "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"

מה משותף לקטנוע למברטה, חטיף ופל, מפת ישראל וקלימטולוגיה?

הכירו את המבצע ששיגע את הנוער של 57': אכלו ופלים, הדביקו מפה, כתבו חיבור ואולי תזכו בקטנוע משלכם!

מתוך אוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית. מוציא לאור: יוסף שפירא

בשנת 1957 יצאה חברת הפרסום "כהן את כהן" במבצע שיווקי ל"ופל לנוער". על עלון המבצע הודפסה מפת הארץ ובצדה רשת משבצות ריקה להדבקת ריבועי המפה שהצרכן ימצא בעטיפת הופל. בצד ההיבט הצרכני (הצרכן מתבקש לאכול לפחות 52 ופלים כדי להשיג את ריבועי המפה), נכרך למבצע ערך חינוכי של הכרת המולדת: המשתתפים התבקשו גם לכתוב חיבור ולתאר טיול בנופי הארץ.

הפרס המובטח לבעל החיבור היפה ביותר היה קטנוע למברטה מודל 1957. נראה כי הפרס הספציפי קשור לעובדה שבשנים 1957 עד 1959 הורכב אופנוע זה בישראל במפעל בקרית שמונה.

פרסומת לקטנוע "למברטה" מודל 1957. אוסף הכרזות של הספרייה הלאומית

בתקנון שמצוי על גב המפה מודגש כי אין להשתתף בתחרות אם הנך מתחת לגיל 5, וכן אזהרה לא להעתיק את החיבור מספר לימוד, שכן בצוות השופטים יש אנשי הוראה שעלולים להבחין בכך…המפרסם מתחשב במציאות במדינה בעשור הראשון לקיומה ובעובדה שרבים הם העולים החדשים שהעברית אינה שגורה בפיהם ובעטם ומאפשר למשתתפים לכתוב את החיבור בכל שפה שיבחרו.

תקנון המבצע

מפת הארץ המופיעה בעלון יצאה לאור ע"י יוסף שפירא ומסומנים בה שבעה אתרים המוגדרים כ"מקום שאינו יישוב", ביניהם:

רבת אשלג –מפעל האשלג בצפון ים המלח ושכונת העובדים שלצידו.

בית הערבה – הקיבוץ בצפון ים המלח שפונה במהלך מלחמת העצמאות.

עטרות ונווה יעקב – שתי המושבות היהודיות מצפון לירושלים שפונו ונהרסו במהלך מלחמת העצמאות.

עלון המבצע עם המפה שייך לסוג חומר הקרוי אפמרה/חולפה (חומר שנועד לשימוש זמני ובד"כ לא נשמר בספריות – ככרטיסי תאטרון, תכניות קונצרטים, עלוני פרסום). העלון התקבל באוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית מארכיונו של הגיאולוג דב בלומנפלד, וזאת בזכות העובדה שלא השתמשו בו להדבקה ולשליחה אל משרד הפרסום, אלא נעשה בו שימוש משני: על המפה הוספו בכתב יד בעיפרון סימונים קלימטולוגיים, כנראה כתרגיל ביצירת מפת טמפרטורות.

 

הפריט לקוח מתוך אוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית. מוציא לאור: יוסף שפירא

 

יהודית מונטיפיורי תלמד אתכם איך מבשלת ליידי יהודייה

מעטים מדי בארץ מכירים את שמה של יהודית מונטיפיורי. מחקר קצר באוצרות הספרייה על הליידי יהודית גילה שלא רק שהייתה שותפה מלאה לעסקיו של בעלה, אלא גם העורכת המסתורית של ספר הבישול היהודי הראשון שיצא באנגליה – תעלומה קטנה ובסופה גם מתכון בן 176 שנה

דיוקנה של יהודית מונטיפיורי על רקע הספר שערכה

אין קלישאה יותר פטריארכלית ולא מודעת לעצמה מאשר "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה". רק שבמקרה של סר משה מונטיפיורי, זה לגמרי נכון. פרויקטים משותפים? את מה שהנסיך הארי ומייגן מרקל עושים היום, הזוג מונטיפיורי עשה כבר לפני 200 שנה. רק שבעוד שבישראל את עיקר ההתייחסות מקבל "השר משה", יהודית הייתה שותפה מלאה ושווה לא פחות לכל פעילותו ולהחלטותיו. בתקופתם – אמצע המאה ה-19 –  היא קיבלה הרבה יותר קרדיט, ולא רק ביישוב היהודי בארץ-ישראל, אלא בעולם כולו. 

1
סמל משפחת מונטיפיורי. מתוך ספר מזמור שיר חנוכת בית, הספרייה הלאומית

החלפת שמו של "גשר יהודית" בתל אביב ל"גשר יצחק נבון" הייתה סיבה טובה לנבור בארכיון הספרייה בחיפוש אחרי אחת הנשים החשובות שהוציא מתוכו העם היהודי. יהודית מונטיפיורי לא רק עומדת מאחורי התרומות המשמעותיות שהחזיקו את היישוב היהודי בארץ ישראל, אלא פעלה גם לקידום החיים היהודיים בכל מקום ואף נרתמה למשימות של דיפלומטיה.

1
ציור של משה מונטיפיורי יושב מול דיוקנה של יהודית. מתוך ארכיון יד יצחק בן צבי, חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל.

במשך שנים החזיקה הספרייה הלאומית בעותק של ספר הבישול וכלכלת הבית היהודי הראשון באנגליה. הספר יצא בשנת 1846, ונקרא "המדריך היהודי: מידע שימושי לבישול יהודי ומודרני". באופן מסתורי למדי, העורכת שלו הוזכרה כליידי עלומה, אך ללא קרדיט מפורש. מאז פרסומו, יוחס הספר למונטיפיורי אך לא נמצאו לזה כל תיעוד או הוכחה. אמנם באנגליה הוויקטוריאנית מעטות היו היהודיות בעלות תואר ליידי, ובכל זאת זו אינה קבוצה קטנה ולא מעט מועמדות יכלו לשאת בתואר.

1
"נערך על ידי ליידי". עמוד הפתיחה של הספר "המדריך היהודי: מידע שימושי  על בישול יהודי מודרני". מתוך עותק דיגיטלי ששמור בספריית הקונגרס של ארה"ב

מעבר להיותו ספר בישול יהודי, שמאפשר – כפי שמעידה העורכת בהקדמה – בישול איכותי וטעים גם בתנאי הכשרות המחמירים, זהו מדריך לעקרת הבית היהודייה ממעמד הביניים. הקוראת צריכה להיות כמובן בעלת לפחות משרתת אחת שתסייע בניהול המטבח, הבית והטיפוח האישי – כלומר אל"ף-בי"ת של אשת חיל. בהקדמה מציינת העורכת האלמונית שהספר נכתב עבור נשים צעירות כמדריך לניהול שולחן מגוון, כבסיס לאושר משפחתי ולאינטראקציות חברתיות מוצלחות.

חלקו הראשון של הספר מוקדש למתכונים יהודים שונים, או אולי נכון יותר לומר לדרך שבה ניתן להכין מאכלים כך שיתאימו לחוקי הכשרות. בספר יש מתכונים, גם למאכלים יהודים, בעיקר מספרד, מהולנד ומגרמניה, מקורות שאפיינו במקרה את האוכל שהוגש בבית מונטיפיורי. מי שיחפש בספר מאכלים מזרח אירופאים, כמו גפילטע פיש, כבד קצוץ, לטקס או בורשט, יתאכזב, משום שההגירה היהודית המאסיבית ממזרח אירופה אל מערבהּ התחילה רק בשנות ה-80 של המאה ה-19.

1
אל תבשלו עם קטשופ ורוטב סויה. מתוך "המדריך היהודי", עותק דיגיטלי בספריית הקונגרס של ארה"ב

לא רק מתכונים יש בחלק הזה של הספר. הליידי שמאחורי הספר נותנת גם כמה עצות כלליות שחשובות לכל מארחת מתוחכמת. למשל, ממליצה העורכת האלמונית, אל תבשלו עם רוטב סויה או קטשופ, שטבחים נחותים נוטים להוסיף לתבשיליהם. את הרטבים האלה כדאי לשים על השולחן, ושכל אחד מהאורחים יוסיף אותם לפי הטעם.

חלקו האחרון של הספר מוקדש לטיפוח ולא במקרה. לטענת העורכת אישה צריכה לא רק להיות אינטליגנטית, המקור האמיתי ליופייה, אלא גם לשמור על גופה ולטפח אותו. ניתן למצוא שם לא מעט מתכונים ועצות לטיפוח עור הפנים, לטיפוח השפתיים וכמה טיפים חשובים לשמירה על כפות ידיים לבנות וחלקות.  

עניין מחודש שהתעורר בספר הביא כמה היסטוריונים חובבים לקשור בין "המדריך היהודי" ליהודית מונטיפיורי. מחקר מקיף גילה כי המעדנים בספר מתאימים לסגנון המאכלים שהוגשו בבית מונטיפיורי, אך לא רק בזה הסתיימו הקשרים. עיון מדוקדק בספר מגלה שהאישה שערכה אותו מצויה כמובן בחיי המעמד הגבוה; לצד זאת היא טיילה בעולם ואפילו הגיעה לפלשתינה ומשם ייבאה מתכון למרק. יהודית מונטיפיורי היא הליידי האנגלייה היחידה שהגיעה לארץ-ישראל ואף עשתה זאת חמש פעמים, כשהתלוותה כהרגלה לבעלה. יהודית מונטיפיורי נשבתה בקסמה של ארץ הקודש ואף למדה ערבית, בנוסף לעברית שכבר ידעה – ולארבע או חמש שפות נוספות שדיברה. 

***

מתכון למרק ארטישוק ירושלמי מספרה של הליידי יהודית מונטיפיורי

תבשיל מפרק עגל וכף רגל עגל וכמחצית קילו של צ'וריסו ועוף גדול. בארבעה ליטר מים, הוסיפי חתיכת קליפת לימון טרייה, שישה ארטישוק ירושלמי, צרור עשבי תיבול מתוקים, מעט מלח ופלפל לבן, ומעט אגוז מוסקט, והכיסוי החיצוני של קליפת אגוז מוסקט (blade of mace); כאשר העוף מוכן לגמרי, הסירי את החלקים הלבנים כדי להכין מראש לעיבוי, והניחי לשאר להמשיך להתבשל עד שהציר חזק מספיק, את החלקים הלבנים של העוף יש לכתוש ולבזוק עליהם קמח או אורז טחון ולערבב אותם במרק לאחר שסונן, עד שהוא מסמיך.

 

1
מתכון למרק מפלשתינה. מתוך "המדריך היהודי", עותק דיגיטלי בספריית הקונגרס של ארה"ב

***

אין הוכחה חותכת להשערה שמונטיפיורי היא הליידי המסתורית מאחורי הספר, אבל אנחנו מאמינים שכן. ספרה מעולם לא תורגם לעברית ואולי על אף כל השנים שעברו הגיע הזמן שיעשה כן. יהודית הלכה לעולמה בספטמבר 1862. הזוג מונטיפיורי הם אלו שתרמו את הכסף לשיפוץ מבנה קבר רחל שבבית לחם, ולכן אחרי מות אשתו האהובה, בנה מונטיפיורי את אחוזת הקבר של יהודית בהשראת אותו המבנה. בבוא היום גם השר מונטיפיורי נקבר שם לצידה, ושם הם שוכנים עד היום.

אם תרצו להוסיף פרטים, לתקן, לשאול, להעיר או להגיב, אפשר לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוקבטוויטר או באינסטגרם.

ללעוס את הסיפור הציוני

בעטיפות המסטיק של פעם מסתתר הסיפור של כולנו

מסטיק של פעם היה רצועה של גומי לעיסה ורוד ומתוק, ונייר עטיפה.

המסטיק נלעס והושלך, מן הסתם, לטובת אחד חדש. נייר העטיפה, לעומת זאת, זכה לעדנה ארוכת ימים והיה לפריט "החלפות" ואיסוף בעולם הילדים של שנות החמישים והשישים.

מה לא היה שם על נייר העטיפה? "עלמה" עברייה חסודה ושחקנית קולנוע נוצצת מתוצרת חוץ, גיבורי תנ"ך מהעבר, סטלמך ורפי לוי גיבורי ההווה, ויורי גגרין שבישר על העתיד. אתרים ונופים חשובים בארצנו, לצד תמונות העולם הגדול ופלאיו.

חיטטנו באלבומים ואוספים, חזרנו שוב אל מראות ארצות ועמים כדי לברר מה היה ומה נהיה בנייר עטיפה תמים שהוא גם קצת אנחנו.

מבין שלל העטיפות בחרנו להתמקד בכתבה הזו בסיפור הציוני: מצד אחד מנהיגי הארץ, אך מצד שני הסתכלות והערצה אל כוכבי הוליווד. מצד אחד כדורגל עברי, ומצד שני צבא ההגנה לישראל.

גיבורי ארצנו

דוד בן גוריון – ראש הממשלה ושר הבטחון, משה שרתוק – שר החוץ, אליעזר קפלן – שר הכספים, בכור שטרית – שר המיעוטים.

לא, אין מדובר כאן בשאלון קבלה לעבודה בשירות החוץ, אלא על חברי הממשלה הזמנית 1948 כפי שהופיעו על גבי עטיפות נייר מסטיק.

כל יצרני המסטיק, כמוהם כאחרים, אמצו את הקו השיווקי-לאומי. מי לא היה שם בעידן של גאווה לאומית "מוכרת"? הרצל, טשרניחובסקי, אחד-העם, מונטיפיורי, איינשטיין ונורדאו. טרומפלדור, ז'בוטינסקי, ויצמן, רוטשילד, סוקולוב והנרייטה סולד. את כולם לעסנו.

חייל גיבור

אחרי אלפיים שנות גלות היה גם לנו, סוף סוף, חייל עברי גיבור ומנצח. כל היצרנים נתנו באהבה וגאווה, ביטוי לדמות החייל והצבא שכוחם כאן בארצנו.

חיל אוויר, חיל שריון, חיל הרגלים, חיל קומנדו, ככה פתאום המסטיקים לבשו מדים.

בעט סטלמך, בעט

נחום סטלמך, יעקב חודורוב ויהושע גלזר, כשלצידם גם "סתם" שחקני נבחרת ישראל, היו בין הבולטים בגיבורי התקופה בראשית שנות השישים.

שחקני הכדורגל של נבחרת ישראל היו גם בעידן של "הפסדים בכבוד", דוגמה ומופת להקרבה, נחישות לאומית ואהבת מולדת. תהילתם הרבה נישאה בימים שלפני עידן הטלוויזיה בארץ, מעל כותרות העיתונים ובעיקר מפיו של שדר הרדיו נחמיה בן אברהם.

רבים מן הילדים שלא חזו בהם מעולם, נהגו לאספם ולשמרם גם כדיוקן על נייר עטיפה של מסטיק.

הכוכבים באים

מי מכיר כאן בארצנו ולו מעט מארסנל השמות של שחקני הקולנוע הצרפתיים? מי יודע את שמם של כוכבי הבד הגדולים של ארץ גאליה? מה אומרים לך למשל שמות כמו דניאל דרייה, סימון סיניורה, פרננדל ומישל מורגן? אבל הילדים הלועסים של אז ידעו, הכירו, אהבו וסיננו בחמדה של מבוגרים: "יפה כמו בריג'יט בארדו".

התחלנו בשיק של פריז ומשם היישר לאמריקה: דני קיי הוא שלנו, אליזבט טיילור היא כזאת יפה, יול ברינר הוא קירח ופול ניומן הוא מכוחותינו על האונייה "אקסודוס". גארי קופר גבר גבר, ג'יימס דין בחור זועם ומרילין מונרו דווקא מחייכת אל ג'ון קנדי.

ולסיכום

דורות של ילדים באו והלכו וגם המסטיק ההוא מאז שוב לא נשאר.

בעידן של טלוויזיה ומרחבי מחשב שוב לא היה מקום למסטיק עברי מצויר-מצולם של פעם. המעבר מאוריינטציה לאומית חינוכית מגויסת שקידשה קוד של ידע הראוי להילמד לחברה תזזיתית וביקורתית לא הותיר לנייר העטיפה הישן כל סיכוי.

הטקסטים והתמונות בכתבה לקוחים מתוך הספר "מסטיק של פעם", מאת חיים גרוסמן ז"ל וחגי מרום. הספר יצא לאור בשנת 2012 בהוצאת מרום תרבות ישראלית.