תיירים מגיעים לאזור שלנו ממגוון סיבות: דתיות, היסטוריות, או תרבותיות. ספרי צילומים ואיורים של ארץ ישראל וירושלים יצאו במאות, אם לא באלפים. מתברר שעדיין ניתן לפתוח תלם חדש בשדה חרוש זה.
הכירו את הספר: From Cairo to Beirut: in the footsteps of an 1839 expedition through the Holy Land (Sunil Shinde)
סוניל שיינד (Sunil Shinde) יצא למסע מקהיר לביירות, בעקבות מי שציוריו ואיוריו מהמאה ה-19 עדיין פופולאריים מאוד ומעטרים מזכרות רבות הנמכרות גם היום: הצייר הסקוטי דיוויד רוברטס. רוברטס הגיע במטרה לטייל ולצייר את מה שראה בדרכו, מתוך כוונה למכור מאוחר יותר את הציורים. כבר אז ביקשו אנשים לתעד את מסעותיהם, ואחרים ביקשו "לטייל מהכורסה" בעקבותיהם.
מסעו של רוברטס, אותו שיחזר סוניל שיינד, יצא מקהיר בפברואר 1838. רוברטס עבר במנזר סנטה קתרינה בסיני, המשיך משם לפטרה, חצה את מדבר יהודה דרך ואדי מוסא, ומשם – דרך חברון, עזה, יפו ורמלה – הגיע לירושלים. מירושלים יצא רוברטס לגיחה למנזרי מדבר יהודה, לירדן וליריחו ואז חזר לירושלים. בהמשך פנה רוברטס צפונה והגיע לבעלבכ הידועה במקדשים הרומיים שבה. רוברטס סיים את מסעו בביירות לאחר 3 חודשים בדרכים, במאי 1839.
בראשית המאה ה-19 הגיעו לארץ ישראל וסביבותיה נוסעים רבים, ממניעים שונים ומשונים. היו ביניהם חוקרי היסטוריה וטבע, מחפשי אוצרות, ארכיאולוגים חובבים, והרפתקנים שחיפשו "אקשן".
בניגוד למשלחות אחרות שחקרו את המזרח התיכון, משלחות שמומנו על ידי אגודות או יצאו בחסות צבאות או מדינות (בעיקר אירופיות), רוברטס מימן את המסע בעצמו. לאורך כל הדרך במהלך המסע אייר רוברטס נופים ואנשים שפגש בדרכו. איורים אלו עובדו לליתוגרפיות צבעוניות, ושימשו בסיס לציורי השמן שלו שזכו להצלחה רבה.
רוברטס פרסם ב-1840 את סיכום מסעו, באיור ובמלל, בכותר של 6 חלקים. הספר זכה להצלחה רבה, ועד המצאת הצילום נחשב למקור החזותי האמין והמדויק ביותר בשיקוף הנופים וחיי היום-יום בארץ הקודש.
סוניל שיינד, הייטקיסט ויזם במקצועו, חובב טיולים ומרבה לטייל עם משפחתו. הוא גם צייר מוכשר המתעד את טיוליו בציורים שהוא מפרסם בבלוג. שיינד, המתגורר בוושינגטון, היה בשנת 2017 בשבתון והחליט לצאת בעקבות רוברטס למסע מקהיר לביירות, לנסות להגיע למקומות אותם תיעד רוברטס ולהפיק רישומים משלו – רצוי מאותה נקודה בשטח שבה צייר רוברטס.
אנחנו חיים בעידן שבו לכולנו יש מצלמה זמינה בכיס וכל אירוע ואתר מתועדים מכל זווית אפשרית. תיעודים כאלו זמינים לאלפיהם במרשתת, והתחושה היא שספרים המתעדים מסעות למקומות מטוילים ומתוירים יעניינו – אם בכלל – את בני משפחתו וחבריו של המטייל בלבד. ייחודו של הספר של שיינד הוא תיעוד המסע בדרך של ציור, וניסיון לשחזור של ציורים היסטוריים שהפכו כבר להיות אייקוניים. התיעוד של חוויותיו בציור ולא בצילום מאפשר מבט מיוחד על האתרים שביקר בהם ומבט אישי על חוויותיו בדרך.
בניגוד לרוברטס שניסה לתעד במדויק את מה שראו עיניו, שיינד מודע לכך שהקורא בספרו יכול להגיע, בלחיצת כפתור, לתמונה עדכנית של האתרים שהוא מתאר – לפעמים עדכנית יותר מזו שהוא מתאר בספר. איוריו מעבירים אווירה – יותר מאשר תיעוד היסטורי. הם קלילים, ומתארים בקווים מעטים את התמונה שרוברטס עמל לתאר במשיחות מכחול מרובות.
דוגמא משעשעת לאנקדוטה היסטורית ניתן לראות בתמונות – הן של רוברטס והן של שיינד – מכנסיית הקבר.
בחזית כנסיית הקבר מונח סולם עשוי עץ של ארז הלבנון מאז שנת 1728. כשלושים שנה מאוחר יותר בשנת 1757 נחתם פירמאן (צו מלכותי עות'מאני) בין העדות הנוצריות בירושלים ומאז חל איסור על כל שינוי בכנסיה. כיוון שהסולם היה שם בעת החתימה הוא נשאר שם עד היום. הסולם מונצח הן ספרו של רוברטס והן בספרו של סוניל שיינד. התייר המצביע על הסולם בציור של סוניל שיינד מראה שהוא הפך להיות אטרקציה תיירותית המוכרת לכל.
הספר From Cairo to Beirut: in the footsteps of an 1839 expedition through the Holy Land שיצא ב2020 הוא פרי אותו מסע. סוניל מצרף לרישומים המאוירים יומן מסע מפורט, והתוצאה היא ספר עכשווי והיסטורי בו זמנית. במספר אתרים בהם ביקר סוניל שיינד מצורפים לאיוריו ציורים של דיוויד רוברטס מאותו מקום, המדגימים את ההתפתחות של כמעט 200 השנים שחלפו – גם מבחינה חברתית ותרבותית, וגם מבחינה טכנית של מסעות ושל איור.
עם זאת, הספר גם מלמד שיש דברים שאינם משתנים, וטוב שכך…
