נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים,
מָה רַבּוּ הַסִּפּוּרִים,
לִי יִלְאַט הָאוֹר
לִי יִלְאַט הָאוֹר

לא מעט מן השירים העבריים שלנו וכמובן גם משירי החגים שלנו היום מושאלים משירים ביידיש או מנעימות זרות. אחד מהם הוא השיר היפה והמרגש שאנו מכירים כיום בתור "נרותי הזעירים". שיר זה נולד למעשה ביידיש בשם "די חנוכה ליכט". הנה הוא בביצוע של רוחמה רז:

את המילים ל"די חנוכה ליכט" כתב העיתונאי והמשורר היידי החשוב מוריס רוזנפלד. רוזנפלד, שנולד בפולין בשם שם משה יעקב אלטר, היגר לאמריקה ועבד שם בתור חייט במתפרה. בכל רגע פנוי היה רוזנפלד כותב שירים ביידיש על גורלו, גורל אחד הפועלים העמלים ללא הרף בעבודת פרך ב"סדנאות היזע" באמריקה. שירי הפועלים היהודיים שלו, "שירי סדנת היזע" התפרסמו, תורגמו וזכו לתהילה בגרמנית, אנגלית, צרפתית, איטלקית, רוסית, פולנית, צ'כית ואפילו יפנית, וכך קנה רוזנפלד את עולמו בתור משורר חשוב.

חייו של המשורר רוזנפלד היו טראגיים. בנעוריו נאלץ לעזוב את לימודי התורה וכבר בגיל 14 נעשה לפועל. הוא נדד מארץ לארץ אחר פרנסה וביקש להגר עם משפחתו לאמריקה. כשהגיע לאמריקה חווה על בשרו את חיי ההגירה הקשים על כל עליבותם. ב-1905 נפל עליו אסון גדול, יוסף, בנו יחידו, מת כשהיה רק בן-15. בעקבות הטרגדיה נפגעה בריאותו של רוזנפלד קשות, הוא נעשה משותק בחצי גוף וראייתו נחלשה מאוד עד כדי עיוורון.

חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, התחקה אחר גלגולי השיר שהתפרסם לראשונה ב-1897 ומאז נפוץ בעולם וזכה לחיים חדשים בזכות לחנים ושלל תרגומים. אפשר שהגלגול החשוב ביותר התרחש בשנת 1908 כאשר רוזנפלד יצא לביקור באירופה. לכבוד הביקור שבו זכה המשורר רוזנפלד לכבוד ויקר, הלחין את השיר המוזיקולוג פרופ' צבי הרמן ארליך ("הרמן עהרליך מורה-נגן מאושר מטעם הממשלה" כמו שהיה כתוב בשירונים שבהם התפרסמו עיבודיו לפסנתר ולקול). ארליך שידוע בזכות הלחן שלו ל"פה בארץ חמדת אבות" איבד את מאור עיניו כשהיה בן תשע. וכך זה היה שהיוצר שהעניק לנו את המנגינה המרגשת ביותר של שיר חג האורים, חיבר אותו בהשראת הזיכרון של האור.

ארליך לא היה היחיד שהלחין את השיר, לשיר היה לחן נוסף מוכר שחיבר המורה, המלחין ומנצח המקהל משה ליב ליוב. כך הוא נשמע.

במקור היה שירו של רוזנפלד שיר נוגה והסיפורים שסיפרו הנרות – עצובים, אך עם השנים והאירועים ההיסטוריים שהתרחשו במהלכן, אירועים כמו 'הצהרת בלפור' והתחייה הלאומית של העם בארץ ישראל, כמעט כל התרגומים לעברית עשו את השיר לאופטימי ומלא תקווה.

הפעם הראשונה שבה שרו את השיר בארץ הייתה ב-1913 והוא נקרא אז "הוי, נרות קטנים". מחבר התרגום ההוא לעברית נותר עלום, אבל ידוע שמי שהביא את הלחן ארצה היה המלחין והמורה חנינא קרצ'בסקי, ושבזכותו באותה שנה שרה את השיר "מקהלת הגימנסיה העברית הרצליה" בחגיגות החנוכה.

כעבור שנים, תרגם את השיר מחדש קדיש יהודה סילמן וקרא לו "האורות הרכרכִּים".  את הגרסה הזו הפיצו בכל בתי הספר בארץ בשירון העברי הראשון , שירון בהוצאת לוין קיפניס, שנקרא  "שירים לבית הספר".

אבל בכך לא תמו סיפורי "הנרות הזעירים" כי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה תורגם השיר שוב, הפעם על ידי המלחין בנימין עומר (חתולי) שקרא לו "נרותי הנחמדים". כעבור כמה שנים, ב-1952 תרגם את השיר חיים בנציון אילון-ברניק וקרא לו "הנרות הדקיקים".

את התרגום המוכר לשיר שאותו אנו שרים עד היום עשה ראובן גרוסמן (אבינעם), במילותיו הפך השיר "די חנוכה ליכט" תחילה ל"נרותי הזעירים" ואחרי כן, בתרגום נוסף שלו ל"נרותי הזערורים". גם בחיי ראובן גרוסמן הייתה טרגדיה: בנו היחיד נהרג במלחמת השחרור. גרוסמן שמאז הולדת בנו השתמש בשם "ראובן אבי-נעם" בתור שם עט, שינה את שם משפחתו לאבינועם שנה לאחר מות הבן, כדי לשאת את שמו ולהפיץ את אורו.

נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים,
מָה רַבּוּ הַסִּפּוּרִים,
לִי יִלְאַט הָאוֹר
לִי יִלְאַט הָאוֹר;
עַל דָּמִים וְכִשְׁלוֹנוֹת,
עַל תְּרוּעוֹת שֶׁל נִצְחוֹנוֹת,
עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר,
עַל קְרָבוֹת שֶׁל דְּרוֹר.

עֵת אֶרְאֶה אוֹרְכֶם הַקָּט
יַעֲטֵנִי צֵל בַּלָּאט,
קוֹל אֵלַי יִקְרָא,
קוֹל אֵלַי יִקְרָא:
יִשְׂרָאֵל, שָׂבַעְתָּ קְרָב,
אֶפֶס גַּם יָדַעְתָּ רַב,
עֹז וְתִפְאָרָה
עֹז וְתִפְאָרָה.

וּגְדֻלָּה הָיְתָה לְךָ,
וַתִּכּוֹן הַמַּמְלָכָה,
וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ,
וַתִּשָּׂא הָרֹאשׁ.
קוּם, בֵּיתְךָ שֵׁנִית קוֹמֵם
וְחַדֵּשׁ מִבְצָר שׁוֹמֵם!
קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ!
קוּם, עֲלֵה וּכְבֹשׁ!

נֵרוֹתַי הַזְּעִירִים
כֵּן סִפְּרוּ לִי סִפּוּרִים
עַל עָבָר שֶׁל עַם
עַל עָבָר שֶׁל עַם.
וַאֶשְׁמַע כָּל נֵר וָנֵר
לִי קוֹרֵא: קוּם, הִתְעוֹרֵר,
עַם חָיָה וָקָם!
עַם חָיָה וָקָם!

תודה לחוקר הזמר העברי אליהו הכהן שכתב על גלגולי השיר במאמרו: "נרותי הזעירים: קורותיו של שיר חנוכה ומלחינו", כתב העת "אריאל" 191 (2010)

תודה למחלקת המוזיקה על העזרה בחיבור הכתבה

נ, ג, ה, פ – ארבע אותיות שאוצרות בתוכן את הסיפור של עמנו, או לפחות את אחד מהסיפורים היותר מוכרים של עמנו: סיפור על הצורר היווני אנטיוכוס שהחליט לטפל אחת ולתמיד בעם הסורר שלא מפסיק להתרברב בפני כל על כמה שהוא עם נבחר, עם סגולה, עם ממש חד פעמי והחליט להציב פסלים וצלמים בלב ליבו של בית המקדש.

בזכות התערבות אלוהית ולא מעט עורמה צבאית יהודית הצליחו המכבים להביס את האויב הצר על ירושלים, להוכיח לאליטה היהודית-המתייוונת שאין מבטח אלא בשם ובתורתו וגם למצוא פך שמן קטן שהספיק לשמונה ימים. בדומה ל-מ.ש.ל (מה שצריך להוכיח) שמופיע בסוף הוכחה גיאומטרית, כך מוטבע ה-נ.ג.ה.פ – נס גדול היה פה, על הסביבון – המשחק המזוהה ביותר עם חג החנוכה.

אך האם ידעתם מה מקורו של הסביבון? רמז: לא מדובר במנהג יהודי עתיק יומין.

 

טוטם, דריידל או סביבון?

לא מעט מנהגים ופעילויות שקשורות לחגי ישראל נטועים בעבר רחוק ולעתים גם נשכח: מדוע מלבבים לביבות בחנוכה וממה היו עשויות בטרם הגיע תפוח האדמה מאמריקה במאה ה-16? או מדוע מנופפים בדגלי תורה בזמן חג מתן תורה?

לפעמים, כמו במקרה של הסביבון, ניצבים רבנים וחכמי הלכה בפני עובדה מוגמרת: בחנוכה משחקים בסביבון – עובדה שמעוררת את הצורך למצוא (או להמציא) הסבר הלכתי או סיפור למה שהיה עד אז בגדר מסורת מעט מעורפלת.

במאה ה-19, כשנעמדו רבנים מול אותה הבעיה, הם פתרו אותה בדרך יצירתית: הסביבון, טענו אותם רבנים, היה משחק בו היו משחקים יהודים בכל פעם שהיה יווני נקלע לסביבה ובכך היו משטים בו ומסתירים את העובדה שהם בעצם לומדים תורה. האמת קצת יותר מפתיעה.

מקורו של הסביבון לא לחלוטין ברור, אך מרבית החוקרים מסכימים שמדובר בצעצוע שהתפתח ממשחק הימורים אנגלי הנקרא טוטם או טיטוטום. ייתכן שהמשחק הובא כבר בימי האימפריה הרומית לאנגליה על ידי חיילי האימפריה.

בין אם זה המקרה ובין אם לא, במאה ה-16 כבש הצעצוע המסתובב את אנגליה ואירלנד. במאה התשע-עשרה הוטבעו ארבע אותיות על ארבעת פאות הסביבון:

T – Take all, קח הכל.

H – Half, חצי.

P – Put in, הכנס.

N – Nothing, כלום.

כשהגיע המשחק לגרמניה השתנו האותיות לאלו המוכרות לנו כיום (עם שינוי אחד): G היה הכל (Gant), H עדיין סימל חצי, N המשיך לסמן כלום ו- S שימש כמקבילה הגרמנית ל- Put in.

בגרמניה – כנראה בגלל האיסור שהוטל על יציאת יהודים מביתם בזמן חג המולד – אומץ הסביבון במסגרת "יום ללא תורה" בתור משחק הימורים מועדף. האותיות הלטיניות-גרמניות הוסבו לאותיות העבריות של היידיש – נ, ג, ה, ש. משמעות האותיות נשארה זהה לזו הגרמנית.

מתי, אם כן, הפך הדריידל (כפי שכונה על ידי יהודי אשכנז) לאחד ממשחקי חנוכה?

בגלל החפיפה השכיחה בין חג המולד לחנוכה הפך ברבות השנים משחק ההימורים שאומץ על ידי יהודי גרמניה למשחק ילדים תמים שמשוחק בזמן "חג האורות". הסימונים שעד אז הבהירו מי הזוכה והמפסיד קיבלו עתה משמעות דתית- היסטורית שונה: "נס גדול היה שם" – נס הניצחון ופך השמן.

בארץ שונתה ה-ש' שעל הדריידל ל-פ' כדי לסמן ש"נס גדול היה פה", בארץ ישראל. בארץ גם שינה הדריידל את שמו לסביבון – ככל הנראה בעקבות חידוש של איתמר בן-אב"י, "הילד העברי הראשון".