שירים מאת ריקי דסקל, נעמה יונג, אדוה מגל כהן ורחל מדר
.
את החבילות שהיא קשרה אני פורמת
שָׁעָה לִפְנֵי שֶׁמֵּת
עוֹד הִתְעַקֵּשׁ אָבִי לִבְרֹר אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר
כָּאֵלּוּ שֶׁיִּהְיוּ בְּמֵיטָבָן גַּם בְּעוֹד שָׁבוּעַ
בָּאוֹטוֹבּוּס הָעוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ בְּמַעֲלֶה הָהָר
צָבַט בִּשְׁתֵּי יָדַיִם אֶת תִּפְסֵי הַחַלּוֹן וְהֵרִימוֹ
כְּדֵי לִשְׁאֹף אֲוִיר.
מַרְאֵה הַמְּנוֹפִים בַּמֶּרְחָק הַדָּלוּחַ הָיָה לוֹ טִבְעִי
מֻכָּר כְּמוֹ הַטִּלְטוּלִים קָדִימָה וְאָחוֹרָה.
אֶת הַדֶּרֶךְ מִן הַתַּחֲנָה עָשָׂה כָּרָגִיל
שִׁשָּׁה צְעָדִים מְהִירִים כְּחַרְדּוֹן וּמְנוּחָה
שֶׁהָלְכָה וְהִתְאָרְכָה בְּצֵל אַחַד הָעֵצִים
הַחִוְּרִים מֵאָבָק.
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיָּרַד בַּמַּדְרֵגוֹת הָעֲקֻמּוֹת
נִשְׁעַן אֶל עַמּוּד הַבֶּטוֹן
שֶׁלְּמָחֳרָת תִּתָּלֶה עָלָיו מוֹדַעַת הָאֵבֶל
וְחָטַף נְשִׁימָה עֲמֻקָּה כְּכָל שֶׁיָּכֹל.
אֶת עֲלִיַּת הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה בְּמַדְרֵגוֹת הַשֻּׂמְשׂוּם
עָשָׂה בְּלִי לָדַעַת זֹאת.
נִכְנַס הַבַּיְתָה וְהִתְיַשֵּׁב בִּקְצֵה הַסַּפָּה הַכְּחֻלָּה.
הוּא כְּבָר הִזִּיעַ וְהָיָה לָבָן כְּמוֹ הַקִּיר מֵאֲחוֹרָיו.
אִמִּי לֹא הִסְפִּיקָה לִדְלוֹת אֶת הָעַגְבָנִיּוֹת
מִסַּל הַפְּלַסְטִיק הַמְּחֹרָר וְשָׁמְעָה
אֶת לִבּוֹ הַסָּמוּק מֵחָרוֹן עֶבְרָה וָזַעַם
מִתְפּוֹצֵץ.
כתיבה אוטומטית
לְפֶתַע צָצָה שַׂיָה
צָפָה כִּגְוִיָה בְּיַם הַזִּכָּרוֹן שֶׁלִּי
נֶעֱמֶדֶת מוּל מְקָרֵר הַנִּירוֹסְטָה הָעֲנָק
בַּחוּץ וּבִפְנִים אוֹגוּסְט הַנּוֹרָא
יָדָהּ מִתְרוֹמֶמֶת לִמְשֹׁךְ בַּיָּדִית הַצּוֹנֶנֶת
היא פּוֹתַחַת אוֹתוֹ לְהַשִּׁיב
מְעַט קֹר עַל פָּנֶיהָ הַנּוֹצְצִים
עַל שְׂעָרָהּ הַקָּצָר
על עֵינֶיהָ הַתְּכֻלּוֹת
אֲנִי סוֹרֶקֶת, תָּרָה אַחַר דִּמּוּי הוֹלֵם
רֶגַע
כְּפַסֵּי תְּכֵלֶת קַדְמוֹנִית
שָׁדֶיהָ מִתְפָּרְצִים מִתַּחַת לַחֻלְצָה הַקִּבּוּצִית
לְחָיֶיהָ תַּפּוּחֵי שִׂמְחָה
יְרֵכֶיהָ זְהֻבּוֹת
בֵּיְגָּלֶה גַּרְבַּיִם מֵעַל נַעֲלֵי עֲבוֹדָה חוּמוֹת
אוּלַי הָיְתָה לָהּ פְּרִיחָה מְשֻׁנָּה בְּמַרְפְּקֶיהָ
אוֹ שֶׁכֻּלָּהּ הָיְתָה פְּרִיחָה שֶׁל נְעוּרִים
אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת
הָיִיתִי יַלְדָּה
הִיא הָיְתָה אִשָּׁה צְעִירָה
הַיּוֹם הָיְתָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת אִשָּׁה כִּמְעַט זְקֵנָה
הַכֹּל שֻׁנָּה וְאֵין לְהַכִּיר
היא פּוֹתַחַת אוֹתוֹ לְהַשִּׁיב
מְעַט קֹר עַל
הֶבֶל אוֹגוּסְט
וּקְלִיק הַמַּתֶּכֶת שֶׁל טְרִיקַת הַדֶּלֶת
סוֹבֵב עוֹד ומְהַדְהֵד עוֹד בָּעוֹלָם…
.
.
גיל המעבר במוזיאון חיל הים
אֲנִי פְרִיגָטָה
שְׂבֵעַת קְרָבוֹת
בִּטְנָהּ כְּבֵדָה
שׁוֹקַעַת נִסְיוֹנוֹת
שַׁטָּה, קְרֵבָה לְאִטָּהּ
מְכַוֶּנֶת חַרְטוֹמָהּ
לִנְמַל הַבַּיִת
הַבָּא
בַּיָּמִים.
.
.
אלפּים שוויצריים
אַחַר כָּךְ שַׁבְנוּ לְבַת יָם. תָּמִיד בַּחֹשֶׁךְ, תָּמִיד מִרְפָּסוֹת פְּתוּחוֹת,
אֲנָשִׁים שְׁעוּנִים עַל מַעֲקִים הִבִּיטוּ בִּמְכוֹנִיּוֹת חוֹלְפוֹת, הִבִּיטוּ בָּנוּ.
וִילוֹנוֹת מְסֻלְסָלִים בְּצִבְעִי אַרְגָּמָן נִתְלוּ עַל קַרְנִיזִים,
שַׁנְדֵּלִירִים הִשְׁתַּלְשְׁלוּ מִתִּקְרוֹת שִׁכּוּן נְמוּכוֹת,
מִרְפָּסוֹת גָּלְשׁוּ כְּגַלִּים לָרְחוֹב שֶׁשָּׁב לְאָחוֹר לְתוֹכָן.
מַמָּשׁ לִפְנֵי הַפְּנִיָּה לַחֲנִיָּה, בַּבַּיִת שֶׁל אֹרֶן, קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מֵעַל הַמַּכֹּלֶת,
אַלְפִּים שְׁוֵיצָרִיִּים יְפֵיפִיִּים כִּסּוּ אֶת רֹחַב קִיר הַסָּלוֹן בְּטַפֵּט גָּדוֹל.
אַבָּא שֶׁל אֹרֶן אִבֵּד רֶגֶל בְּיוֹם כִּפּוּר, אֹרֶן הִכָּה אוֹתָנוּ בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת,
אִמָּא אָמְרָה שֶׁטַּפֵּט זֶה זְוָעָה וְלֹא נוֹתֵן לַקִּיר לִנְשֹׁם.
.
.
חיזיון ראשון לחימנה
הֵם מִתְקַבְּצִים עָלֶיהָ,
רָאשֵׁיהֶם כַּדּוּרֵי טֶנִיס קֵרְחִים,
מְעֻוָּתִים. חֲבָל עָלַיִךְ, הֵם צוֹוְחִים.
זֶה הַפַּחַד, תָּמִיד הַפַּחַד.
הָיָה יָפֶה אָז, יָרֹק וּבוֹעֵר,
קַיִץ וְחֹרֶף.
נָדִים בְּרֹאשָׁם,
חֶלְקָם עוֹמְדים בַּצֵּל,
אֲחֵרִים בָּאוֹר הָעַז שֶׁל הֶחָצֵר.
מֵאֲחוֹרֵי גֵּוָהּ הֵם מְצִיצִים בָּעֵט
הָרָץ עַל הַשּׁוּרוֹת, עוֹמְדִים
וּמְצַקְצְקִים,
לְבוּשִׁים מַדֵּי צֶלוֹפָן צִבְעוֹנִיִּים
מִצַּוָּאר עַד בְּהוֹנוֹת, כֹּה צוֹדְקִים.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מאיה ויינברג, עמרי משורר הרים, לילך גליל ויובל פז
תגובות על כתבה זו