מבט אל הירח. גיא פרל על "מעט", ספר חדש לליאור שטרנברג

"הַמַּשְׁכַּנְתָּא / הַיָּרֵחַ / הַנִבְעָט כְּמוֹ כַּדּוּרֶגֶל זוהֵר".

Purchase, The Elisha Whittelsey Collection, The Elisha Whittelsey Fund, 1960

אל"ף-בי"ת

הַתְחֵל בַּחַיִּים:
הַלֶּחֶם
הַמֶּלַח
הַיְלָדוֹת
הַמַּשְׁכַּנְתָּא
הַיָּרֵחַ
הַנִבְעָט כְּמוֹ כַּדּוּרֶגֶל זוֺהֵר
מֵעַל לַגְּבָעוֹת
הַנִּשְׁקָפוֹת מִן הַמִּרְפֶּסֶת,
אִשְׁתְּךָ הַמְקַפֶּלֶת רֶגֶל אַחַת
בִּשְׁנָתָהּ לְמָשָׁל, נְשִׁימוֹתֶיהָ פִּתְאֹם
קָרוֹב לְאָזְנְךָ לִפְנֵי כַּמָּה לֵילוֹת
כְּשֶׁנִּרְדְּמָה לְפָנֶיךָ, פָּנֶיהָ סְמוּכִים
אֶל שֶׁלְּךָ, אוֹתָם רְגָעִים בְּטֶרֶם
נִרְדַּמְתָּ אַתָּה, הִרְהַרְתָּ
אֱלֹהִים יוֹדֵעַ בְּמָה, זֶה נָמוֹג וְנִשְׁאַרְתָּ
גּוּף שׁוֹקֵעַ בְּשֵׁנָה, חָבוּק
בְּתוֹךְ מַשֶּׁהוּ דַּק
מִלְּהַסְבִּיר

 

זהו השיר הפותח את ספרו החדש (השישי במספר) של שטרנברג. לא בכדי נבחר 'אל"ף-בי"ת' לפתוח את הספר, הוא מכיל את תמצית תנועתו הפואטית – התנועה מן היום-יומי אל מה שמשתרע לכאורה מעבר לו – אך צפון למעשה בתוכו. שירים רבים בספר אכן עוסקים ב'אל"ף בי"ת' של חיי גבר במחצית חייו, החי עם אשתו ושתי בנותיו בשכונה ירושלמית, עובד כמורה ומתמודד עם החזר משכנתא וטרדת הפרנסה.

ספק מתמסר-ספק נכנע למציאות חיים זו, שטרנברג חושף בכליו הפואטיים שוב ושוב את עורקי המשמעות, היופי והאהבה המשתרגים בשגרת הקיום הפרוזאית. בשיר 'אל"ף-בי"ת', לדוגמה, קיימות שתי נקודות הצצה אל מעבר לאותה מציאות: בראשונה – שאליה עוד נחזור בהרחבה בהמשך – הוא מרים את מבטו אל הירח; בשנייה, המופיעה בסוף השיר, שכובים שטרנברג ובת-זוגו במיטתם ברגע של שגרה לילית. ברגעים החולפים בין הירדמותה להירדמותו שלו, הוא מזהה: "משהו דק מלהסביר" החובק אותו – רובד נוסף המתקיים קבע לצד השגרה, אך רק ברגעים הללו יכול המשורר להשגיח בקיומו.

חוויה דומה מאוד לזו מופיעה גם בשיר 'Haus Aigner'  (עמ' 12), שנכתב במהלך חופשה באוסטריה. גם בשיר זה נותר המשורר ער לבדו (הפעם מתוארת גם הירדמותן של בנותיו ביחד עם הירדמותה של אשתו); גם בשיר זה מופיעה, לקראת סיומו, ההכרה ברובד הנוסף, הרובד "הדק מלהסביר" שמעבר ליום-יומי. השורה המסיימת הוכנסה אל בין סוגריים באופן המדגיש את השאלה הקיימת בנוגע למידת שייכותה לרצף המציאות הגלויה – "(עַל גְּבוּל הַיַּעַר, בְּחָצֵר סְמוּכָה, עֹפֶר אֶחָד מְהַסֵּס פִּתְאוֹם / אֶת גּוּפוֹ הַנִּפְלָא אֶל תּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה) (עמ' 12).

מהלך דומה מופיע בשירים רבים בספר ואסתפק כאן בשתי דוגמאות נוספות בלבד, אשר בשתיהן מתוארת התעוררות ההכרה בסופו של השיר: בשיר 'הבנות' (עמ' 10) מתואר רגע פרוזאי וסיזיפי שבו רודף המשורר אחר בתו המטנפת את רצפת הבית במים – "אֱלֹהִים, אֲנִי רָץ אַחֲרֶיהָ עִם נְיַר מִטְבָּח מְקֻפָּל / וְלָמָּה בְּעֶצֶם, הַמַּיִם הָאֵלֶּה עוֹלָם סוֹבֵב / עַל צִירוֹ, טַעַם הַיָּמִים כֻּלָּם. זְמַן אָרֹךְ מְאוֹד / תִּזְלֹג טִפָּה אַחַת בַּקַּיִץ הַמְּגַדֵּל אוֹתָן / לְפִי הֲבָנָתוֹ, וְעָלַי מוֹרֶה: / תַּבִּיט"; גם בשיר 'אקווריום' (עמ' 18), כמו בדוגמאות הקודמות שהבאתי, מופיעה התרחבות התודעה רק בסוף השיר. בשיר מתואר באריכות ותוך התעכבות אחר פרטים טכניים רבים, מהלך חייו וגוויעתו של אקווריום, ורק בארבע המילים האחרונות, בבת-אחת, מובילים סיפור מותם של שלושה דגים, הצטברות ירוקת, הזזת האקווריום ממקום אחד לאחר בבית, קלקולים במשאבת החמצן והחזרת הדגים שנותרו אל החנות – להכרה במעגל החיים והמוות בעולם: "הָאַקְוַרְיוּם הָרֵיק וְכָל אֲבִיזָרָיו הֻנְּחוּ אַחַר כָּבוֹד / עַל צְפַרְדֵּעַ הָאַשְׁפָּה הַיְּרֻקָּה מוּל הַחַלּוֹן. / בָּא אֲוִיר רֵיחוֹת שֶׁל עֶרֶב בְּאַפְּרִיל. / בַּבֹּקֶר כְּבָר לֹא הָיָה שָׁם דָּבָר. / הַכֹּל הוּשַׁב אֶל הָעוֹלָם".

נתמקד עתה במוטיב הירח – המופיע בשירי 'מעט' לא פחות משמונה פעמים – ובכל מופעיו הוא מהווה עדות, או תזכורת, לקיומו של אותו רובד נוסף המלווה את ההתרחשות הארצית ומתגלה לעיני המשורר ברגעים שבהם הוא נושא אליו אל מבטו. עד כה התמקדנו בנקודת התרחבות התודעה המופיעה בסופו של השיר אל"ף-בי"ת, אך, כאמור, גם באמצע השיר ניבט אל הקורא רגע כזה: שטרנברג מרים את מבטו אל הירח לפני להתכנסות המחודשת אל השגרה. הופעת הירח בשיר מרתקת, משום שכפי שהוא: "נבעט כמו כדורגל זוהר מעל הגבעות", כך מזדהרת המילה 'ירח' מעל המילה האפורה וספוגת השגרה שקדמה לה – 'משכנתא'. כך, לדוגמה, מופיע הירח גם בשיר השני שהזכרנו, 'Haus Aigner', שם הוא מתגלה כבר בשורה הראשונה – "הַיָּרֵחַ בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ הֶהָרִים הַמִּיסְטִיִּים", כמעין רמז מטרים להתרחבות התודעתית שתתרחש בסיומו.

אחד ממופעיו הנוספים של הירח מצוי בשורה הראשונה של  השיר 'ארמון הנציב' (עמ' 17) – ובו מזוקקת משמעותו הסמלית. השיר מורכב מחמישה בתים אשר כל אחד מהם הוא שיר הייקו שבו מתוארת תמונה מחיי היום-יום בשכונת ארמון הנציב בירושלים. הניסיון האופייני למסורת ההייקו – ללכוד את האיכות התודעתית החמקמקה והבלתי ניתנת להיאמר המתאפשרת בשעת ההתמסרות להתבוננות בתמונת ההווה – מתאים מאוד להתרחבות התודעתית האופיינית לשיריו של ספר זה (ואכן כלולים בו כמה מחזורים של שירי הייקו). התמונה הפותחת את השיר מביאה לשיאו את המתח שבין השגרה לבין הרובד המתקיים לצִדה ובתוכה. התנועה היא תנועה של ירידה – מן הירח אל עורב נובר בפחי אשפה. בשלושת התמונות הבאות מתוארות שלוש התרחבויות תודעתיות שבהן הופכת איכות חמקמקה כלשהי שהתקיימה בשולי המציאות – איטיות החיפושית, אודם התפוח, תנועת הנדנדה – למרכז ההוויה. פח אשפה חוזר ומופיע גם בתמונתו האחרונה של השיר, ושוב נוצר המתח שבין השגרה שהוא מייצג לבין הרובד הנוסף.

 

יָרֵחַ חִוֵּר
חָלוּט בְּאֵד הַבֹּקֶר.
עוֹרֵב בַּפַּחִים.

חִפּוּשִׁית זֶבֶל.
כָּל כָּךְ לְאַט בַּדֶּרֶךְ לְגַן הַמִּשְׂחָקִים,
בִּתִּי וַאֲנִי.

שְׁתִי מַגְלֵשׁוֹת כְּחֻלוֹת,
שְׁתַּיִם צְהוּבּוֹת. אָדֹם
הַתַּפּוּחַ בְּיָד בִּתִּי.

צָהֳרַיִם.
רַק הַתְּנוּעָה נוֹתְרָה
בַּנַּדְנֵדָה הָרֵיקָה.

הַפַּח הָרֵיק בְּיָדִי.
הַיּוֹם מִתְכַּנֵּס
אֶל יָפְיוֹ.

 

הבית הראשון בשיר מתאר מגמת ירידה – מן הירח אל פח האשפה. אולם, שלושת הבתים שאחריו אינם עוסקים בהתרוממות, כי אם בהתרחבות התודעה אל תוך נימיה הדקים של המציאות. למרות שפח אשפה שב ונזכר בבית החמישי והאחרון, כאן שטרנברג אינו מתאר תנועה של התרוממות שתאזן את הירידה שבה פתח. בסוף השיר הזה, הוא אינו חוזר אל הירח ואל מה שנפרש מעבר לחיי היום יום – כי אם אל היופי הצפון בתוכם.

 

הספר 'מעט' ראה אור בהוצאת הקיבוץ מאוחד.

 

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 5

     
     
      
     

 

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 4

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

פעם בשנתיים, הזברה קמה

הזוכים בפסטיבל בין-לאומי לסרטים קצרים המבוססים על שירה, 'זברה'

מאת ריקי כהן

קריאת שירה היא לרוב תחביב אינטימי, החוויה שכל אדם עובר מול השיר היא פרטית ואפילו דיסקרטית. גם בעידן שבו שירה מופצת ברשתות החברתיות וכל נחשף יכול להגיב, לבטא ולשתף בתחושות שעלו בו בעקבות הקריאה, המסתורי לא נפרם, הפענוח של הצופן בשיר, הוא עניין אישי. עולה התהייה האם פרשנות קולנועית לשיר מפקיעה ממנו את המסתורין הפרטי במובן כלשהו ומנכסת אותו, או אולי להפך, מעצימה את הטקסט, מעניקה לו בפרשנות הויזואלית זיקה רגשית, אסתטית ואינטלקטואלית אל הצופה.

סרטוני קולנוע קצרים המבוססים על שירים הם נושא פסטיבל בינלאומי דו-שנתי המתקיים בגרמניה מאז 2002, "פסטיבל זברה לסרטוני שירה". כמה מסרטיו מוקרנים גם בישראל במוזיאון ת"א במסגרת פסטיבל אופוס. הפסטיבל האחרון התקיים באוקטובר 2016, הוגשו 1100 סרטים ממדינות ברחבי העולם ורק 80 מתוכם נבחרו כמועמדים בתחרות הראשית בו. שלושה סרטים, מיפן, אנגליה ונורבגיה, זכו בתחרות בפרס של 12,000 יורו.

המעניין בסרטים הזוכים, שרק שניים מהם מופיעים ברשת, הוא שהסרטים אינם מחויבים לשמש אילוסטרציה לשיר ומקפידים על נרטיב עצמאי. הקורלציה לשיר מתרחשת בניואנסים. הסרט האנגלי, Off the trail, שמקריין המשורר גארי סניידר, מהדהד את השיר במחוות ויזואליות פיוטיות, חלקן סוריאליסטיות, והוא יפהפה.

 

Goldfish" – CHOREOGRAPHIC CAPTURES 2016" (שיר יפני, כתוביות למילות השיר גם באנגלית)
Rain Kencana
Poem: "Golden Fish" Shuntaro Tanikawa

 

Rain Kencana "Goldfish" – CHOREOGRAPHIC CAPTURES 2016 from CHOREOGRAPHIC CAPTURES on Vimeo.

 

OFF THE TRAIL
Jacob Cartwright & Nick Jordan
Poem: "Endless Streams and Mountains" Gary Snyder

 

Off the Trail from Nick Jordan on Vimeo.

 

הסרט השלישי הוסר מהרשת על ידי הבמאית.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 5

     
     
      
     

 

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 4

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

'להחליף מילה' לאביטל ז'נט קשת, לחן וביצוע: אבי עדאקי

"טוֹב שֶׁהַדִּבּוּר עוֹד לֹא נֶחְרַךְ"

אביטל ז'נט קשת. צילום: דרורלי שרה קשת

להחליף מילה

מוקדש לאנשי הדרום

אֲנִי, אַבָּא וְנִסִּים מֵהַמַּכֹּלֶת
מַחֲלִיפִים דִּבּוּר בְּמוּצָרִים
זֶה טוֹב שֶׁהַדִּבּוּר עוֹד לֹא נֶחְרַךְ
יֵשׁ יָמִים בָּהֶם אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף דִּבּוּר
הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים

לְמָחֳרָת אָנוּ קָמִים
כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא אֵרַע
לְמַזָּלֵנוּ נִסִּים שָׁב וּמוֹכֵר לָנוּ בְּהַקָּפָה
בִּתְמוּרָה מֻחְלֶפֶת הַמִּלָּה
בְּעוֹד מִלָּה
נְשַׁלֵּם מָחָר
"יִהְיֶה בְּסֵדֶר," נִסִּים אוֹמֵר
הַפַּחַד נִשְׁקָף מֵעֵינָיו.

"צַחְצְחִי לָשׁוֹן, תָּמִיד תִּהְיִי נֶחְמָדָה
וְנִקְנֶה עִתּוֹן," אָבִי נֶאֱנָח
וּמוֹסִיף, "אֵין שָׁם בְּשׂוֹרָה".

כְּבָר שָׁנָה שְׁלֵמָה שֶׁאָבִי מֻבְטָל.
בְּבָתֵּי הַקָּפֶה מַמְתִּינִים הַהֲמוֹנִים
לְמוֹצָא פִּיו, לַהֲבָנָה.
אָבִי מְנַתֵּחַ לַיּוֹשְׁבִים
אֶת דִּבְרֵי הָעִתּוֹן וְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה

תָּמִיד טוֹב שֶׁיֵּשׁ עִם מִי
לְהַחְלִיף מִלָּה.

 

 

אביטל ז'נט קשת, בעלת תשובה, כותבת ויוצרת בתחומי הבמה. ספרה "לפני ואחרי בבני ברק סיטי" ראה אור בהוצאת ידיעות ספרים ב-2015. פרסמה מאמרים חברתיים על מצב בעלי התשובה ושירה ב'משיב הרוח', 'זוטא', 'בגלל', 'ליריקה' אנתולוגיות שונות ועוד. ביחד עם נטלי וקנין ארביב היא הקימה מיזם של ערבי שירה לנשים בשם "קול באישה שירה".

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 5

 

     
     
      
     

 

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 4

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

 

ספר התורה של המלך ליום אחד

אחד מהשמות הידועים ביותר של חג השבועות, מלבד "יום הביכורים" ו"חג הקציר", הוא כמובן חג מתן תורה. לכבוד חג זה בחרנו להציג בפניכם ספר תורה קטנטן וייחודי שהוזמן על ידי דמות ייחודית לא פחות: רבי שאול ואהל, שהיה מלך פולין ליום אחד.

ספר התורה שהוקדש לרב שאול ואהל

שאול קצנלבוגן נולד לתוך משפחת אצולה יהודית. אביו היה הרב שאול יהודה קצנלבוגן, רבה הראשי של קהילת ונציה המשגשגת. לאחר שגדל והתחנך בפדובה שבאיטליה, נשלח אל פולין כדי ללמוד באחת מישיבותיה הידועות. הוא הוכיח את עצמו במהרה כתלמיד מבריק וגדול בתורה והוסמך בבגרותו לרב ולראש ישיבה. תפקידיו הדתיים לא מנעו ממנו להתעסק גם ב"ענייני העולם הזה". הוא נכנס לעסקי מסחר, עשה חיל בתחום ובשנת 1580 אף חכר את מכרות המלח של מלך פולין – לשם כך עבר להתגורר בקרקוב. ברבות השנים, הפך שאול ליועץ קרוב ונאמן של המלך. הוא נפטר בשנת 1617.

 

סטפאן באטורי, מלך פולין לו ייעץ הרב שאול

 

אם כאן היה מסתיים סיפורו של היהודי האיטלקי שעלה לגדולה, היינו אומרים ניחא. הוא אכן מרשים וראוי להערכה, אבל לא בדיוק הסיפור שהיינו עוצרים בשבילו את ארוחת השבועות. אז זהו, שכאן המקום לגלות לכם שיש דרך נוספת לספר את חייו של שמואל קצנלבוגן/ואהל – דרך בה אגדה ומציאות נארגות יחדיו לסיפור הפנטסטי הבא.

יום אחד ביקר הנסיך הפולני באיטליה. המסע המפואר ככל הנראה הכביד על כיסו של בן המלוכה וכל כספו אזל. בעודו בוונציה הציע רבה של הקהילה לדאוג לכל צרכיו של הנסיך: הוא סיפק לו מזון, שיכן אותו במגורים הראויים לנסיך ודאג לשלוח אותו למסע חזרה הביתה עם סכום כסף נכבד. הנסיך, אסיר תודה על המחווה יוצאת הדופן שהפגין כלפיו הרב, חיפש את בנו של הרב מרגע שחזר הביתה. הוא מצא את הבחור הצעיר, שאול קצנלבוגן שלנו, באחת מישיבות הממלכה, והפך אותו ליועצו הקרוב. כשפגש המלך (אביו של הנסיך) את שאול, התרשם ממידותיו הטובות ומשכלו החריף ומינה אותו לשר משרי הממלכה.

משעה שמת המלך, כמעט ונקרעה הממלכה לגזרים במלחמות ירושה כואבות. החוקה הקדושה של פולין קבעה שמלך חדש נבחר בידי אצילי הממלכה – תהליך שאסור שיארך יותר מ-21 יום. לצורך כך סגרו עצמם אצילי הממלכה באולם גדול, בעוד הדיונים הלכו והתארכו, הוויכוחים התרבו והרוחות סערו. ועדיין, שום הכרעה לא נראתה באופק. האצילים המכובדים מיצו את 21 הימים העומדים לרשותם.

על מנת שלא להפר את החוקה ולדרדר במהרה את הממלכה אל מצב של אנרכיה מוחלטת, הוצע הרעיון הבא: שאול קצנלבוגן, שר הממלכה הנודע, יוכתר כמלך זמני ליום אחד. כל אצילי הממלכה אהבו את הרעיון, היות שידעו שאדם הגון כשאול לא יעז לדרוש את הכתר ליותר מהיממה שהוקדשה לו. בהכתרתו המהירה קיבל שאול את שם המשפחה "ואהל", שמשמעותו בפולנית הוא "הנבחר". בניגוד למצופה, המלך ליום אחד לא בזבז את זמנו, ובעוד האצילים עמלים במציאת פתרון הולם, העביר הוד מעלתו ואהל שורה ארוכה של חוקים המיטיבים את מעמדם של יהודי הממלכה הפולנית. בתום יום המלכות שלו התבקש המלך הזמני להכריע בין שני המועמדים שהוצגו בפניו. הוא נתן את קולו לנסיך זיגמונד השלישי, אשר הוכתר ברוב טקס והדר למלך פולין הקבוע.

בין אוצרות הספרייה השונים נמצא בידינו ספר תורה קטנטן, עשרה סנטימטר גובהו, המוקדש לשאול ואהל.

 

 

האם מדובר בספר שהועתק והוקדש בחופזה למלך היהודי על מנת שיישא עמו ספר תורה לכל אשר ילך, על פי המצווה המוטלת על מלך יהודי? האם בכלל היה מלך יהודי בשם שאול ואהל?

 

 

הסיפור הפנטסטי הזה לא מופיע במקורות לא-יהודיים ואמינותו ההיסטורית מוטלת בספק. ובכל זאת, הרי לכם סיפור טוב שאפשר לחלוק עם המשפחה בערב שבועות.

 

תמונות ספר התורה: חנן כהן, הספרייה הלאומית