שירה מולחנת – "שיר הרוך הגדול של העיר" ליודית שחר, בביצוע גל זיו

"לבצוע רוך לחמים נפרשים עד תוך"

יודית שחר. צילום: איריס נשר

שיר הרוך הגדול של העיר / יודית שחר

בַּשִיר הַזה אֵינְרוֹךְ
למרות שיצאתי במסע
ארוך לנגוס גויָבות רוך
בערב הלום סתיו,
ללוֹק רוך מלח
מטיח מתקלף בקיר מַאפיר,
בַּשיר הזה אֵינְרוֹךְ
ואין עיר

בַּשיר הזה אֵינְרוֹךְ,
שאלתי לכסוף קשקשי רוך
דגים מפרפרים,
לבצוע רוך לחמים נפרשים
עד תוך,
שהרי אני הבשר אני הרוח,
מהיכן צמחה בי היוהרה?
בשיר הזה אין רוֹך

והייתי מבקשת תן בִּי רוֹך,
אין בִּירוֹך,
האין זו בקשה צנועה
לקצת רוֹך כשאינך

בשיר הזה אֵינְרוֹךְ
אֵינְעִיר
אֵינְאִישָה

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 4

אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ


     
     
     
     

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו