ענני לובן בתכלת
לִפְעָמִים הַזִּכָּרוֹן כָּל־כָּךְ מִזְדַּכֵּךְ…
מַמָּשׁ כָּמוֹךְ, הֶעְדֵּרֵךְ הוּא אוֹר.
לָכֵן לֹא חִפַּשְׂתִּי שׁוּם נֶחָמָה
זוּלַת אֲחִיזָה בְּחוּט חִיּוּכֵךְ.
כַּיּוֹם, כְּדֵי לֹא לְאַבְּדֵךְ, אֵין צֹרֶךְ
לִקְמֹץ אֶגְרוֹף בְּאוֹתוֹ כֹּחַ
שֶׁקָּמַצְתִּי בְּעֵת מוֹתֵךְ:
אוּלָם זֶה יָבוֹא, הַיּוֹם
מְסֹעַר הָרוּחוֹת שֶׁבּוֹ יֵחָטֵף מִיָּדִי
חוּט עֲפִיפוֹנֵךְ, ז'וֹאָנָה.*
*ז'וֹאָנָה (2001-1970) — בתו של המשורר. למגבלותיה, למחלתה ולמותה הקדיש עשרות שירים.
שלום לך, תל אביב
בִּמְבוֹאַת הַמָּלוֹן הַקָּטָן,
שָׁם, עִם שׁוֹעֵר הַלַּיְלָה,
מַמְתִּין לִי נַהַג הַמּוֹנִית —
אֲנִי יוֹצֵא לְצִלְלֵי שַׁחַר בּוֹקֵעַ.
שָׁלוֹם לָכֶם רְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב
כֹּה רֵיקִים בַּשָּׁעוֹת הָאֵלֶּה:
בְּהִירוּת רַצְיוֹנָלִית נְאוֹתָה,
נְחִישׁוּת יְחִידָנִית לָשׁוּב לִהְיוֹת
עַם שֶׁהֶחְלִיט לַחְפֹּן וּלְהַשְׁלִיךְ
אֶת מַפְתְּחוֹת הַבָּתִּים שֶׁמֵּהֶם גֹּרַשְׁתֶּם.
הַמּוֹנִית מְאִיצָה וְהַיְּהוּדִי
הַמָּרוֹקָאִי מְחַפֵּשׂ מוּסִיקָה בָּרַדְיוֹ.
אֲנִי מְחַפֵּשׂ מִלִּים לַפְּרֵדָה הַזֹּאת,
מִלִּים שֶׁיִּתְחַפְּרוּ בֶּעָפָר,
יֵרָקְבוּ לְאִטָּן כְּעָלִים —
לִקְרַאת אָבִיב שֶׁבּוֹא יָבוֹא.
שָׁלוֹם לָכֶם רְחוֹבוֹת תֵּל אָבִיב,
בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, בְּעוֹדִי חָשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ
מַנִּיחַ אֶבֶן קְטַנָּה עַל קִבְרִי.
חֵרוּתְכֶם הָעִקֶּשֶׁת מְלַוָּה אוֹתִי.
כְּתום ארוחת הערב
דּוֹפְקִים בַּדֶּלֶת, אֲנִי נִגָּשׁ לִפְתֹּחַ,
אוּלָם אֵין שָׁם אִישׁ. מְהַרְהֵר
בַּאֲהוּבַי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ. אֵינִי סוֹגֵר.
נָכוֹן לְקַבָּלַת פָּנִים כַּפִּי נִשְׁעֶנֶת
עַל הַדֶּלֶת. הַחַיִּים סְמוּכִים
עַל מַכְאוֹב כְּבַיִת עַל יְסוֹדוֹת.
אֲנִי יוֹדֵעַ בִּשְׁבִיל מִי אֲנִי מִשְׁתַּהֶה
בְּהוֹתִירִי אֲלֻמַּת אוֹר
מְאִירַת פָּנִים לָרְחוֹב הַנָּטוּשׁ.
אנשים בשפת הים
מַחֲנָה אֶת רִכְבָּהּ בַּדֶּרֶךְ הַנּוֹשֶׁקֶת לַחוֹל.
יוֹרֶדֶת לְאִטָּהּ. מוֹצִיאָה כִּסֵּא גַּלְגַּלִּים.
מְרִימָה אֶת הַבָּחוּר, מוֹשִׁיבָה וּמְיַשֶּׁרֶת
אֶת רַגְלָיו. מְזִיזָה קְוֻצַּת־שֵׂעָר מִפָּנֶיהָ
וְדוֹחֶפֶת אֶת הַכִּסֵּא לְעֵבֶר הַמַּיִם בְּעוֹדָהּ
מַרְגִּישָׁה אֶת חֲצָאִיתָהּ הַמִּתְבַּדֶּרֶת בָּרוּחַ.
קְרֵבָה לִשְׂפַת הַיָּם בִּנְתִיב לוּחוֹת הָעֵץ
הַמִּסְתַּיֵּם מֶטְרִים סְפוּרִים מֵהַמַּיִם.
בְּקִרְבַת מָקוֹם הַמַּצִּיל נוֹעֵץ עֵינָיו בַּיָּם.
הָאִשָּׁה מְרִימָה אֶת הַבָּחוּר. בְּגַבָּהּ לַיָּם
לוֹפֶתֶת אוֹתוֹ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו וְגוֹרֶרֶת.
רַגְלָיו חַסְרוֹת הַיֵּשַׁע שׂוֹרְטוֹת זוּג תְּלָמִים
עֲגוּמִים בַּחוֹל. מְבִיאָה קָרוֹב לַגַּלִּים
וּמַנִּיחָה אוֹתוֹ בַּחוֹל. שָׁבָה עַל עִקְּבוֹתֶיהָ
וּמְקָרֶבֶת שִׁמְשִׁיָּה וְאֶת כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים.
הַמֶּטְרִים הַסְּפוּרִים הָאֵלֶּה הַחֲסֵרִים תָּמִיד.
הַמֶּטְרִים הָאֲרוּרִים, הָאַחֲרוֹנִים, הָאֲיֻמִּים,
שֶׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת לִבְּךָ. לַחוֹלוֹת אֵין אַהֲבָה,
לַשֶּׁמֶשׁ אֵין אַהֲבָה, גַּם לֹא לְלוּחוֹת הָעֵץ,
לְעֵינֵי הַמַּצִּיל אֵין אַהֲבָה. לַיָּם אֵין אַהֲבָה.
הַמֶּטְרִים הָאַחֲרוֹנִים הֵם אַהֲבָתָהּ, בְּדִידוּתָהּ.
השירים מתוך הספר 'אותות האהבה', שיראה אור בקרוב בהוצאת קשב לשירה.
ז'ואן מרגריט (1938) הוא אדריכל ומשורר ספרדי קטלאני, חתן הפרס הלאומי לשירה בספרד (2008). בעברית ראו אור ספריו: "מעולם לא ראיתי עצמי יווני" ו-"מבט במראה הפנימית", שניהם בתרגומו של שלמה אביו ובהוצאת קשב לשירה.
תוכן עניינים – גיליון מס' 4
אמנית מלווה: שרון רשב"ם פרופ
