שירה מתורגמת | פרחי נֵרְדְּ של יגון מצויר

חמישה שירים מאת פדריקו גרסייה לורקה בתרגומה של טל ניצן

832 629 Blog

אורית חופשי, פרט מתוך: מקווה Laver, לוחות עץ אורן חתוכים ודיו, הדפס עץ וראבינג על נייר קוזו ואבאקה, עשוי ידנית, 813X267 ס"מ, 2019

פדריקו גרסייה לורקה

מספרדית: טל ניצן

.

לבנה במילואה

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

אוֹבְדִים פַּעֲמוֹנִים

וּמִתְגַּלִּים הַמִּשְׁעוֹלִים

בַּל־יֵחָדְרוּ.

.

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

הַיָּם עוֹטֵף אֶת הָאֲדָמָה

וְהַלֵּב מַרְגִּישׁ עַצְמוֹ

אִי בָּאֵינְסוֹף.

.

אֵין אִישׁ אוֹכֵל תַּפּוּזִים

תַּחַת לְבָנָה בְּמִלּוּאָהּ.

רָאוּי אָז לֶאֱכֹל

פְּרִי יָרֹק וְקַר.

.

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

בְּמֵאָה פָּנִים זֵהִים,

מַטְבֵּעַ הַכֶּסֶף

יִתְיַפֵּחַ בְּתוֹךְ הַכִּיס.

.

ריקוד

כַּרְמֶן בְּסֵבִילְיָה

רוֹקֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת.

לְבָנוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ

וְעֵינֶיהָ לוֹהֲבוֹת.

.

יְלָדוֹת,

סִגְרוּ אֶת הַוִּילוֹנוֹת!

.

בְּרֹאשָׁהּ מִשְׂתָּרֵעַ 

נָחָשׁ צְהַבְהַב,  

מְחַזְּרִים מִנְּעוּרֶיהָ

סוֹגְדִים לָהּ עַכְשָׁו.

.

יְלָדוֹת,

סִגְרוּ אֶת הַוִּילוֹנוֹת!

.

נְטוּשִׁים הָרְחוֹבוֹת

וְעָמֹק בִּפְנִים 

לְבָבוֹת אַנְדָלוּסִיִּים

מְחַפְּשִׂים קוֹצִים יְשָׁנִים.

.

יְלָדוֹת,

סִגְרוּ אֶת הַוִּילוֹנוֹת!

.

העיר סביליה היא בירת מחוז אנדלוסיה שבדרום ספרד.

.

השחר

לַשַּׁחַר בִּנְיוּ יוֹרְק יֵשׁ

אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי רֶפֶשׁ

וְהוּרִיקַן יוֹנִים שְׁחֹרוֹת

הַמַּטִּיפוֹת מַיִם עֲכוּרִים.

.

הַשַּׁחַר בִּנְיוּ יוֹרְק מְיַלֵּל

עַל מַדְרֵגוֹת הָעֲנָק

וְתָר בֵּין הַפִּנּוֹת הַחַדּוֹת

אַחַר פִּרְחֵי נֵרְדְּ שֶׁל יָגוֹן מְצֻיָּר.

.

הַשַּׁחַר עוֹלֶה וְאֵין אִישׁ מְקַבְּלוֹ בְּפִיו

כִּי הַבֹּקֶר וְהַתִּקְוָה לֹא יָבוֹאוּ שָׁם.

לְעִתִּים הַמַּטְבְּעוֹת בִּנְחִילֵי הַפֶּרֶא

מְנַקְּבִים וְטוֹרְפִים יְלָדִים נְטוּשִׁים.

.

הַיּוֹצְאִים רִאשׁוֹנִים מְבִינִים בְּעַצְמוֹתֵיהֶם

שֶׁלֹּא יִהְיֶה גַּן עֵדֶן, אַף לֹא אֲהָבוֹת קְטוּפוֹת;

יוֹדְעִים כִּי פְּנֵיהֶם אֶל רֶפֶשׁ הַמִּסְפָּרִים וְהַחֻקִּים,

אֶל מִשְׂחָקִים לְלֹא אָמָּנוּת, אֶל זֵעָה לְלֹא פְּרִי.

.

שַׁרְשְׁרָאוֹת וְשָׁאוֹן קוֹבְרִים אֶת הָאוֹר

בְּאִיּוּם גַּס שֶׁל מַדָּע עָקוּר מִשָּׁרָשָׁיו.

בַּפַּרְוָרִים יֵשׁ אֲנָשִׁים הַמִּתְנוֹדְדִים נְטוּלֵי שֵׁנָה

כְּמוֹ הֵגִיחוּ זֶה עַתָּה מִטְּבִיעָה בְּדָם.

.

המשורר אומר את האמת

אֲנִי רוֹצֶה לִבְכּוֹת בְּאָזְנְךָ אֶת צַעֲרִי 

כְּדֵי שֶׁתֹּאהֲבֵנִי וְתִבְכֶּה גַּם אַתָּה

בְּלַיְלָה שֶׁכֻּלּוֹ הוֹמֶה זְמִירִים

עִם פִּגְיוֹן, עִם נְשִׁיקוֹת וְאִתְּךָ.

.

אֲנִי רוֹצֶה לַהֲרֹג אֶת הָעֵד הַיְּחִידִי

שֶׁחָזָה בְּמוֹ עֵינָיו בְּרֶצַח הַפְּרָחִים 

וּלְהָמִיר אֶת דִּמְעוֹתַי, אֶת אֶגְלֵי זֵעָתִי

בְּחִטָּה קָשָׁה כְּגַלְעֵד נִצְחִי.

.

הַלְוַאי לֹא תִּדְעַךְ לְעוֹלָם הָאֵשׁ 

שֶׁל אַהֲבָתִי אוֹתְךָ, אַהֲבָתְךָ אוֹתִי, 

עִם שֶׁמֶשׁ תְּשׁוּשָׁה וְיָרֵחַ חִוֵּר

.

וּמָה שֶׁלֹּא תִּתֵּן לִי וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ 

יִמָּסֵר לְמָוֶת, שֶׁלָּעַד לֹא יָטִיל 

וְלוּ צֵל עַל הַבָּשָׂר הַמִּצְטַמְרֵר.

.

המשורר מבקש מאהובו שיכתוב לו

לְבָבִי תּוֹךְ קְרָבַי, מוֹתִי בְּחַיַּי,

לַשָּׁוְא אֲיַחֵל לְמִלִּים פְּרִי עֵטְךָ,

אֲדַמֶּה, עִם הַפֶּרַח הַנּוֹבֵל בֵּין יָדַי,

כִּי טוֹב לִי מוֹתִי מִלְּאַבֵּד אוֹתְךָ.

.

הָאֲוִיר בֶּן אַלְמָוֶת, הָאֶבֶן הַדּוֹמֶמֶת

לֹא תֵּדַע אֶת הַצֵּל, מִן הַצֵּל לֹא תַּחְמֹק,

וְהַדְּבַשׁ הַקָּפוּא שֶׁהַלְּבָנָה יוֹצֶקֶת

כְּלָל אֵין בּוֹ צֹרֶךְ לַלֵּב הֶעָמֹק.

.

אַךְ כַּמָּה יִסּוּרִים נוֹדְעוּ לִי מִמְּךָ,

וְרִידַי כַּנָּמֵר וְיוֹנָה עַל מָתְנְךָ,

נִקְרְעוּ בְּדוּ־קְרָב בֵּין חֲבַצֶּלֶת לִנְשִׁיכָה.

.

מַלֵּא בְּמִלִּים אֶת טֵרוּף דַּעְתִּי

אוֹ הָנַח לִי לִחְיוֹת בְּלֵיל נִשְׁמָתִי

הַשָּׁלֵו, הֶחָשׁוּךְ לְתָמִיד.

.

לְבָבִי תּוֹךְ קְרָבַי – כאן עשיתי שימוש בצירוף משירו של שמואל הנגיד בשם זה. (ט"נ)

.

השירים הם מתוך צדף של אור בלילה, מבחר משירת פדריקו גרסייה לורקה, בתרגום טל ניצן, שיראה אור בהוצאת קשב לשירה בחודש הקרוב.

.

טל ניצן היא משוררת, סופרת ומתרגמת. ספר שיריה השמיני "היער שבדינו" יוצא לאור בהוצאת מקום לשירה בימים אלה. שירים, סיפורים ותרגומים שלה הופיעו במוסך בגיליונות אוקטובר 23, פברואר 24 וספטמבר 24.


>> במדור שירה מתורגמת בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת אירינה ציליק וואנו קרוגר בתרגומו של אלכס אוורבוך

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

Basis Musah 832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

מודל 2024 | חותרים מעבר לפחד לטבוע

"דמיינתי את הצוות שהודחנו ממנו משחיר את פניו בצבעי הסוואה לקראת הלילה. הגורל שלי כבר היה באמצע מהלך של תנועת פיצול וניתוק מגורלם, ובכל זאת ניסיתי לחשוב אם היה משהו חריג בפעם האחרונה שניסינו לנבא את העתיד." קטע מהרומן "חגורת הרסס" מאת תום הדני נוה

832 629 Blog

אורית חופשי, פרט מתוך: ארעי Transient, לוחות עץ אורן חתוכים ודיו, הדפס עץ, ראבינג ורישום בעפרונות צבעוניים על נייר קוזו ואבאקה, עשוי ידנית, 520.7X203 ס"מ, 2021

חגורת הרסס

תום הדני נוה

שלושה פרקים מתוך הרומן

.

*

הוצאנו את התרמילים מתא המטען של האוטובוס. משקלם דמה למשקל שהיינו אמורים לסחוב לו היינו במסכם. קים סגר אחריו את דלת תא המטען בתנופה, וקול החבטה נבלע בחלל האחסון. האוטובוס התרחק.

נעמדנו בצלו של עץ אשל והחלפנו את המדים בבגדים קצרים. תוך כדי התבוננתי בקים. הוא חלץ את נעלי הצבא ופתח את כפתורי חולצת המדים באצבעות זריזות. הוא הסיר את הדסקית, מיתר שחור כיסה את חוליות המתכת שלה, והשחיל אותה בחור של כיס המכנסיים. אחר כך, יחף, הוא שחרר את קפלי המכנס מהגומיות שהחזיקו אותם מעל לקו הנעל, מאפשר לקצוות להשתחרר מקומטים מעל הגרביים האפורים. הוא נשען על קליפתו המחורצת של העץ באופן שהבליט את שרירי בטנו. ללא חולצה הוא תמיד נראה חזק יותר. אחר כך פתח בתנועת אגודל מהירה את אבזם חגורת המכנסיים ופשט אותם בן רגע. על שוקי רגליו הוטבעו סימני הגומיות.

שלפתי את המצלמה שלי מהכובע של התרמיל והצעתי לקים שנצטלם ככה, בתחתוני בוקסר ובלי חולצות, על רקע העץ. ״עדיף בלי תיעוד,״ הוא אמר ושפשף את כפות רגליו היחפות בחול. רוח מהים הניעה את עלוות העץ. תחבנו את המדים אל תוך התרמילים, העמסנו אותם על הגב והידקנו את רצועות המותן והחזה. ידי נשלחה, כאילו מעצמה, לסדר את הנשק. נבהלתי מכך שהוא לא שם.

רגע עוד עמדנו בצלו של העץ ואז פתחנו בהליכה מהירה. אל הים הובילה דרך עפר, בוהקת בשטף של החזר אור השמש. בשולי הדרך התגבבו ערימות של פסולת בניין, ועשבים התייבשו בין השברים. המילה ״מסלול״ והמילה ״הדחה״ נהפכו בראשי למילים נרדפות, האחת דחקה את השנייה ותפסה את מקומה.

ככל שהתקרבנו אל הים העצים הנמיכו לכדי שיחים, והדרך נמתחה עד שסופה הסלול היטשטש בחול. ״חשבתי על 'מה אם…?' נוסף,״ אמרתי לקים מתנשף בזמן שצעדנו. ״מה אם כל לחיצת יד תגלה לך את הפעם הראשונה שבה האדם שמולך הזדיין.״ ״לא רע, לא רע,״ אמר קים והגביר את קצב הליכתו. ״אבל היית למשל לוחץ את היד של אבא שלי?״

קים האט כדי שאדביק את הקצב שלו. ״יש לי 'מה אם…?' משלי,״ הוא אמר. ״כשעזבנו את היחידה, ישר חשבתי שזאת הפעם האחרונה שאנחנו רואים את הצוות. אז חשבתי – מה אם תוכל לדעת בוודאות אם אי־פעם תפגוש מישהו שוב.״

״ו…״ אמרתי.

״ואם לא, יהיה איזה סימן.״

״כמו מה?״

״לא יודע,״ קים עצר רגע לחשוב. ״אולי כוכב מנצנץ או עיגול מהבהב מעל הראש שלו,״ הוא הרהר בקול רם. ״איזה סימן ברור שלא תראה אותו שוב. תחשוב על זה, אתה הולך באמצע הרחוב ועוברים מולך אנשים, ובתוך שנייה ברור לך חד וחלק את מי לעולם לא תפגוש שוב, לא בגלל שהוא ימות או שדווקא אתה תמות, ואתה הולך לך והרחוב מלא בסימנים כאלה.״ ״ואם בכל זאת תנסה עוד פעם לראות אותם?״ ״זה לא יקרה. כי זה לא אמור לקרות.״ חוף הים גבל בתחנת הכוח מצפון. פועלים רתומים במותניהם השתלשלו מאחת הארובות. מפתחה של ארובה אחרת התבדר אל־על שער עשן פרוע. רוח מערבית האריכה את תנועות הגלים כלפינו ונשאה עמה רסס מי ים, ולפתע חדלה. האופק זרם מעל לים ועצר במקום שבו כדור הארץ התעקם.

השלכנו את התרמילים הפוכים על התפר שבין החול הרך לקשה, פשטנו את הבגדים בחופזה, מוותרים מראש על בגד ים ומשקפת, ורצנו למים, מתחרים ודוחפים זה את זה. הים נפתח לפנינו במלואו ועקצץ על העור בשאריות של ארס מדוזות. העיניים צרבו. התרחקנו מהחוף בשחיית חתירה, מתחככים בתועפות הזמן של הים שהדף אותנו וטמן אותנו בין גליו, בעודנו שולחים יד אחר יד לגריפה כאל תוך מחילה שתוכנה עלום, שוחים במקביל לקו השחור של מסוע הפחם, מעל לנבכי הים, מתחלפים בהובלה, נעזרים זה בזה לשבירת הזרם, בולעים מי ים וחותרים מעבר לפחד לטבוע, להיבלע, עד שנגענו בפחד לאבד את הכוח לחזור.

הפסקנו לשחות והנחנו לגוף לצוף שקט על פני המים, נתון לזרם שסימן לנו לשוב לחוף. 

.

*

שתיתי מבקבוק המים והברגתי בחזרה את הפקק. גרגירי חול נגרסו עם סגירתו. נשכבתי על הגב להסדיר את הנשימה. בית החזה עלה וירד כמצוף. התהפכתי אל הבטן. מים שנאגרו בשקע הטבור נשפכו. הלב דפק כנגד החול החם והשאיר בו גומה, והגוף כולו נהיה כבד, כאילו רק חיכה לצאת מהים כדי להיהפך למשקולת.

השמש השליכה כתם בהיר על הים והתמהמהה על מדרגת השקיעה. האוויר נותר חם, אבל החול החל לאבד ממידת חומו. התרחקנו מקו המים בחיפוש אחר מקום מוצל לישון בו. חיברנו את שתי יריעות בד האוהל זו אל זו ומתחנו אותן על גבי מוטות מתקפלים. קים היה יעיל וחד בכל פעולותיו. הוא לא בזבז זמן או מאמץ, ובעודו מחזיק את המוטות המתקפלים ביד אחת עזר ליריעות להיתפס במקומן בידו השנייה.

נותר מעט אור. מצאתי אבן שטוחה ודפקתי אותה חזק ביתד ברזל מעוקמת שהרעישה והתיזה זיקי אש בכל חבטה. החטאתי מכה, האבן השמיעה צליל עמום כשדפקתי אותה ישר בציפורן האמה. פקעת אוויר נלחצה מתוכי באנחה. הראייה היטשטשה. דם נקווה מתחת לשמי הציפורן שהתקדרו בן רגע. הנה ההדחה מקבלת צורה וכאב, והנה דפיקה מסתפחת לדפיקה. קים מיהר אלי. ״תראה מה קרה לך,״ הוא אמר בקול מודאג וניסה לקחת את ידי בידו. הדפתי את ידו וסימנתי לו שיתרחק ממני, נחוש לא להראות לו עוד מהכאב. השלכתי את האבן אל הים בתנועת זריקה גסה. רעש הפגיעה נטמע בין הגלים. קים התבונן בי וניסה להבין. אור השקיעה ריכך את החריצים הגסים שמשני עברי פיו והבליט עד כמה ריסי עיניו ארוכים.

קיררתי את האצבע במים. בינתיים קים מצא אבן נוספת, תקע את יתד הברזל ובמתיחת חבל חיבר אליה את יריעות הבד. אחר כך פרש שמיכת פיקה ואוורר מעליה את שקי השינה. ״תן שנייה לראות את האצבע שלך,״ הוא ביקש שוב. ״אני מתערב איתך על פחית שתייה, מה שתבחר, שהציפורן תנשור לך,״ אמר.

נשענתי על התרמיל, אגרוף סגור חזק על האצבע הדפוקה. ״תפסיק לגעת באצבע,״ קרא קים לעברי. התעלמתי ממנו. משהו משולח ומסקרן התחולל ברווח הבוער שבין הבשר לציפורן. הסתכלתי על הים, שנראה כמו רמה רחבה והאפיר מולי. הוא נהיה זר והתמלא אורות פזורים של אוניות משא שהמתינו לפריקה. חיפשתי נקודה אחת להתמקד בה, שתהיה שלי ותקבל קווי מתאר של כוכב אם רק לא אסיר ממנה את המבט או אמצמץ.

דמיינתי את הצוות שהודחנו ממנו משחיר את פניו בצבעי הסוואה לקראת הלילה. הגורל שלי כבר היה באמצע מהלך של תנועת פיצול וניתוק מגורלם, ובכל זאת ניסיתי לחשוב אם היה משהו חריג בפעם האחרונה שניסינו לנבא את העתיד.

.

*

אחת לחודש, בליל ירח מלא, היינו עומדים עירומים בשטח פתוח, מוקפים בדממה. זאת היתה מסורת ותיקה של היחידה. לפעמים נעמדנו עירומים בסוף מסע אלונקות, לפעמים אחרי תרגול פשיטה, בעודנו מתנשמים, והמדים זרוקים לצדנו כתלוליות רטובות מזיעה והנשק מונח לצדם. אז היינו מותחים ידיים לצדדים, מרווחים במאמץ בין האצבעות, מפשקים רגליים, מרחיקים עד כמה שניתן את הירכיים זו מזו. מפקד הצוות והסמל היו עוברים בינינו, לבושים, ובוחנים בקפידה את צל הגוף המוטל על האדמה. האמנו שמי שראשו לא נראה בצל ימות בקרוב, שמי שלא ניתן לראות בוודאות את אצבעותיו יאבד רגל או יד, ושמי שהזין שלו בכלל לא נראה בצל ימשיך להסתובב עם זין בלתי נראה.

.

תום הדני נוה, חגורת הרסס, ידיעות ספרים, 2024.

מודל 2024 עטיפה (2)

.

>> במדור מודל 2024 בגיליון הקודם של המוסך: פרק מתוך הרומן "אפריקה בלוז" מאת אילת שמיר

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

Basis Musah 832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

פודקאסט | פגישה מחודשת עם קפקא 

אחרי ״המשפט״ הגיע תורו של ״הנעדר״. אילנה המרמן מעניקה ליצירות הגדולות של קפקא עברית חדשה ורעננה

להאזנה באפליקציות ההסכתים הפופולריות – לחצו כאן

.

מפגש מקרי מחודש עם ״המשפט״ של קפקא הביא את אילנה המרמן לתרגם את היצירה מחדש, בשפה המגלה בטקסט לא מעט הומור. כעת היא שוקדת על תרגום מחודש ל״הנעדר״ (שהכרנו עד כה בשם ״אמריקה״) ועל תרגומים של פרוזה מערבית, שפה שלמדה רק אחרי שיצאה לגמלאות.

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

Basis Musah 832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

"בס"ך אדדם" – כשהרבנים שיחקו עם התאריך העברי

מסמכים מרתקים שהתגלו לאחרונה בארכיונים של רבנים, השמורים בספרייה הלאומית, מעידים על שיטות יוצאות דופן שפיתחו גדולי ישראל לכתיבת התאריך העברי.

997009633698405171 832

גלוית שנה טובה. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, נודע בכך שהשתמש בהתכתבויותיו בתאריכים עבריים בלבד. הוא נהג לכתוב תיארוך ייחודי: לא לפי מספר השנים מבריאת העולם, כמקובל, אלא לפי שנות גלות ישראל.

מכתב מאליעזר בן יהודה
מכתב מפרי עטו של אליעזר בן-יהודה, המתוארך: "שנת א' תתכ"ז לגלותנו". מקור: ארכיון חיים הירשנזון, הספרייה הלאומית

גם בעולם התורני נהגו לכתוב את התאריך העברי בדרכים שונות. במסגרת פרויקט קטלוג והנגשת ארכיונים של רבנים, המתנהל בימים אלו בספרייה הלאומית, התגלו מסמכים המעידים על השיטות היצירתיות שפיתחו גדולי ישראל לכתיבת התאריך העברי. בסקירה זו יודגמו כמה מהשיטות הללו.

השימוש באותיות לייצוג מספרי

ראשית, הסבר קצר על הקשר בין השימוש באותיות עברית לייצוג מספרי ובין אופן כתיבת התאריך העברי. במסורת היהודית נהוג להשתמש באותיות לייצוג מספרי: א' היא 1, ב' היא 2 וכן הלאה עד י'. לאחר מכן עוברים לדילוגי עשרות : כ' היא 20, ל' היא 30, וכן הלאה עד 100 המיוצגת ע"י האות ק', ואז בדילוגי מאות עד האות האחרונה, ת', השווה ל-400.

Gemat

לשם המחשה, השנה העברית הנוכחית היא ה' תשפ"ה. המשמעות היא שעברו 5,785 שנים מבריאת העולם לפי המסורת היהודית. כדאי לציין שפעמים רבות אין מציינים בתאריך את האלפים, וכדי להבהיר זאת מוסיפים את הביטוי "לפרט קטן", או לפ"ק. הדרך המקובלת יותר לציון השנה הנוכחית הינה תשפ"ה לפ"ק, או פשוט תשפ"ה.

לדוגמה, במכתב ששלח אל רבה של יפו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, השתמש אפרים ראסקין מוורשה בשתי שיטות התיארוך וכותב: "שנת תרע"ד א' תתמ"ד לחורבן הבית", כלומר 5,674 שנים לבריאת העולם, 1,844 שנים לחורבן הבית, היא שנת 1914.

מכתב מאפרים ראסקין לרב קוק
מכתב מאפרים ראסקין לרב קוק, "שנת תרע"ד א' תתמ"ד לחורבן הבית" (1914) מקור: אוסף "מכתבים שנשלחו לישיבת שערי תורה ביפו", הספרייה הלאומית.

במספור האוניברסלי, ערכה של כל סיפרה נקבע לפי מיקומה. הספרה 3 יכולה לייצג שלוש, שלוש מאות, שלושים אלף או שלושה מיליון, תלוי במיקומה בשרשרת הספרות המרכיבה את המספר. לעומת זאת, במספור העברי יש לכל אות ערך קבוע, דבר המאפשר גמישות ויצירתיות: המספר 41 יכול להיות מיוצג כ- מ"א, או כ- אי"ל. לסיכום, אין קץ לאפשרויות והשמים הם ה- גבו"ל

האפשרות להחליף בין אותיות פתחה בפני הכותבים מגוון אפשרויות "לשדרג" את התאריכים, במטרה שישמשו גם להעברת מסרים. תופעה זו נפוצה בייחוד עבור שנים שלמספרן קונוטציה שלילית, ואשר עברו "שיפוץ" למילה בעלת משמעות חיובית יותר. שנת תרצ"ח (1938), למשל, תופיע כמעט תמיד כשנת תרח"צ ושנת תרע"ב (1912) כשנת תער"ב. עם זאת, גם לשנים בעלות משמעות ניטרלית, השתדלו הכותבים להעניק תצורה חליפית חיובית או אופטימית. לדוגמא, שנת תרס"א (1901) הפכה לשנת אסת"ר ושנת תרע"ז (1917) לשנת תזר"ע.

בנוסף לחילוף סדר האותיות, היו כותבים שהחליפו גם את ערך השנה כולה במילה או ביטוי בעלי ערך מספרי זהה. לדוגמה, בארכיונו של הרב אליהו קלצקין נמצא מכתב מהרב חיים חזקיהו מדיני, לימים רבה של חברון, המתוארך "חיי שלום חיי ברכה". סך הערכים של הביטוי הוא 659, כלומר שנת תרנ"ט, המקבילה לשנים 1899-1898.

תמונה של הרב מדיני
הרב חיים חזקיהו מדיני. מקור: אוסף אברהם שבדרון-פורטרטים, הספרייה הלאומית
מכתב של הרב מדיני לרב קלצקין
מכתב של הרב מדיני לרב קלצקין. מקור: ארכיון הרב קלצקין, הספרייה הלאומית

שיטה נפוצה אחרת לציון השנה היא בחירה של אותיות מסוימות מתוך פסוק, אשר מונים רק אותן בסדר השנים. לדוגמה, במכתב ששלח יוסף קטקובסקי מפריאסלב לרב הירץ, רבה של יפו, נרשם התאריך: "יום ה' הנני נותן לו את בריתי שלום לסדר ולפרט לפ"ק".

מכתב קטקובסקי לרב הירץ
Hatima
מכתבו של יוסף קטקובסקי מפריאסלב לרב הירץ, והכיתוב: "יום ה הנני נותן לו את בריתי שלום" מקור: אוסף "מכתבים שנשלחו לישיבת שערי תורה ביפו", הספרייה הלאומית

הכותב בחר בפסוק אופטימי וחיובי, "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כ"ה י"ב), והדגיש את האותיות נ' י' א' ר' ת' בעזרת סימון של שלוש נקודות מעל כל אות. סכום האותיות הנבחרות הוא תרס"א, השנה המקבילה לשנת 1901. דוגמה זו ייחודית, מאחר שאמנם שיטת כתיבת התאריך הנהוגה בה מצביעה בראש וראשונה על שנת חיבור המכתב, אך היא טומנת בתוכה מידע גם על התאריך המדויק של הכתיבה, כפי שיוסבר בשורות הבאות.

כתיבת התאריך על פי פרשת השבוע

ברוב המסמכים, התאריכים כתובים באופן דומה לנהוג כיום, למשל יום א' ח' תמוז. לעתים, במקום התאריך המפורש, ירשום הכותב את ה"סדר", כלומר את פרשת השבוע: יום א' לסדר חוקת. במקרים אחרים, פרשת השבוע אינה מוזכרת במפורש, אלא נרמזת באמצעות פסוק מתוכה, כאשר הכותב והנמען יודעים מה הפרשה שיקראו בשבת הקרובה, ובקיאים דיים בכתובים, כדי לזהות את הפסוק ולשייך אותו לפרשה הנכונה.

לדוגמה, במכתב שקיבל הרב הירץ, הכיתוב הוא: "יום ה' הנני נותן לו את בריתי שלום לסדר ולפרט לפ"ק". הפסוק לקוח מתוך פרשת פנחס, ולכן יש להבין את התאריך כך: יום חמישי שלפני השבת בה קוראים את פרשת פנחס, תרס"א. המילים "לסדר ולפרט" מבהירות לנו שהפסוק מכוון הן לפרשה (לסדר) והן לשנה (לפרט). ואמנם, עיון זריז בלוח השנה מגלה כי מדובר ב- כ"ב תמוז תרס"א, או ה- 28/7/1901.

במקרה אחר, בזימון לבית דין ששלח הרב משולם ראטה, רב העיר טשרנוביץ, לחיים שלמה רוזנפלד בשנת 1936 קיצר הכותב את התאריך, ורשם אותו בראשי תיבות:  יא' מטמ"ס התרצ"ו.  

זימון לבית דין
זימון לבית דין, מקור: ארכיון הרב משולם ראטה, הספרייה הלאומית

הבקיאים בפרשיות השבוע יגלו מיד את הפתרון: יום א' לשבת בה קוראים שתי פרשיות מחוברות, מטות-מסעי (ובראשי תיבות: מטמ"ס), לשנת תרצ"ו. במלים אחרות, הכוונה היא ליום ראשון, כ"ב תמוז ה' תרצ"ו, ה-12 ביולי 1936.

המקרים הללו מדגימים שיטות רישום תאריכים פשוטות למדי, אשר מספיק מעט ידע בגימטרייה ופרשיות השבוע כדי לפענח אותם. ואולם, ישנם מקרים בהם נדמה שהכותבים נהנו לאתגר את נמעניהם בתאריכים מרומזים, שהיוו מעין חידות או שעשועי לשון, במטרה, אולי, לערוך תחרות סמויה שתוכיח מי פיקח יותר, הכותב או הנמען.


מה זה "בס"ך אדדם"?

במסמך התחייבות מבית הדין של לובלין, השמור גם הוא בארכיונו של הרב אליהו קלצקין, נרשם התאריך הבא: "י"א בס"ך אדדם לסדר זה הדבר תר"פ". מה פירוש הביטוי "בס"ך אדדם" ולמה הוא מתייחס? מסתבר שזהו חלק מפסוק בתהילים, פרק מ"ב פסוק ה: "אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים…". במקרה זה, אין מדובר בקטע מפרשת השבוע, או ברמז לפרשה כלשהי, וגם לא בחלק מההפטרה, שאותה נוהגים לקרוא בשבת לאחר הפרשה. לפיכך, הביטוי אינו מכוון לשבת ספציפית. גם המלים "לסדר זה הדבר" אינן מסייעות להגיע לפתרון, כיוון שהן אינן ייחודיות ויכולות להצביע לפרשיות שונות בתורה. מהו, אם כן, תאריך החתימה של המסמך?

במקרה זה, הפתרון נמצא בביטוי בס"ך אדדם, הרומז לספירת העומר: ערכה של המילה אדדם הוא 49 (1+4+4+40), כמניין הימים שבין פסח לשבועות. לפיכך, י"א בס"ך אדדם פירושו היום ה-11 מתוך סך ארבעים ותשעה ימי הספירה, ותאריך החתימה על המסמך הוא, כפי הנראה, כ"ו בניסן, הוא י"א לעומר, תר"פ (14/4/1920).

מכתב התחייבות של דיין
מכתב התחייבות של דיין בבית דין. מקור: ארכיון הרב אליהו קלצקין, הספרייה הלאומית
תמונה של הרב קלצקין
הרב אליהו קלצקין. צלם: צדוק בסן. מקור: אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

כדי להוכיח את ההשערה הזו, יש לוודא שגם פרשת השבוע תואמת לתאריך, אך כאן מתעוררת בעיה:
בשבת שאחרי כ"ו ניסן, קראו בתורה את הפרשיות המחוברת תזריע-מצורע, אך צמד המלים "זה הדבר" אינן מצביעות על הפרשיות האלה. מהו, אפוא הפתרון לקושי זה?

מסתבר שהפתרון הוא כדלקמן: בחו"ל חוגגים בפסח, שבועות וסוכות שני ימי חג, ולא יום אחד כנהוג בארץ ישראל. כאשר אחד מימי החג חל בשבת, קוראים בחו"ל פרשה ייחודית לרגל האירוע. לעומת זאת, בארץ ישראל אין מדובר ביום חג, וקוראים בשבת את פרשת השבוע הרגילה. כך נוצר מצב בו קוראים בחו"ל פרשה שונה מזו הנקראת בארץ, עד להשלמת הפער. בשבת שלאחר כתיבת המכתב המדובר, כלומר בניסן תרצ"ו, אכן קראו בארץ את פרשיות תזריע-מצורע, אך בחו"ל, שם המסמך נכתב, קראו את פרשת שמיני, הקודמת להם, אשר צמד המילים "זה הדבר" מופיעות בתחילתה.

במסמכים שנכתבו במהלך ספירת העומר מופיעות עוד שיטות מקוריות לתיארוך מכתבים ומסמכים אחרים. דרך אחת, נפוצה ומוכרת, היא לרשום: "י"א למב"י "- י"א למניין בני ישראל, כלומר לספירה שנוהגים היהודים, היא ספירת העומר. שיטה רווחת נוספת הינה: "י"א למ"ט מונים (או למ"טמונים)", כלומר היום הי"א במניין ה-מ"ט, הארבעים ותשע, היא ספירת העומר.


מי זה גמליאל בן פדהצור?

הרב חיים ברלין, ראש ישיבת וולוז'ין שבליטא, שלח את המכתב הבא לעמיתו, הרב הילמן, שכיהן כרב בברעזין, ולימים היה דיין בלונדון, בתאריך "יום ג' יום גמליאל בן פדהצור לפ"ק יהי מארת".

Crop
מכתב מהרב חיים ברלין לרב הילמן. מקור: ארכיון הרב שמואל יצחק הילמן, הספרייה הלאומית

מי היה גמליאל בן פדהצור ומה הקשר שלו לתאריכים? בספר במדבר (ז' נ"ד) הוא מוזכר כנשיא שבט מנשה, אחד הנשיאים שהביאו קרבן לרגל חנוכת המשכן, שהתקיימה בא' ניסן. בתורה מסופר כיצד בכל יום הביא נשיא אחר את קרבנו: "ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן־פדהצור". גמליאל בן פדהצור הביא, אם כן, את קרבנו ביום השמיני לחנוכת המשכן, הוא יום ח' בניסן, הנקרא על שמו. באיזו שנה מדובר? השנה היא "יהי מארת לפ"ק", ללא ציון האלפים. ערכן של המלים "יהי מארת" הוא 666, או תרס"ו. לסיכום, הרב ברלין חיבר את מכתבו בתאריך ח' ניסן תרס"ו,  3/4/1906, שאכן היה יום שלישי.

אמור לי מי אתה ואומר לך מה התאריך

לעתים, זהות המחבר היא המפתח לפתרון התאריך. לדוגמה, המכתב הבא מתוארך כך: "אור ליום ג ואתחנן פסחים טו". מה פירוש התאריך הזה? המשמעות מתבהרת כאשר מגלים כי הכותב הוא הרב מאיר שפירא מלובלין, ראש ישיבת "חכמי לובלין", ומייסד מפעל "הדף היומי", שבמסגרתו לומדים יהודים בכל העולם, באופן מתואם, דף ספציפי מהתלמוד הבבלי מדי יום, עד להשלמת המחזור כולו, האורך כשבע שנים. משמעות התאריך הוא אם כן: יום שלישי בפרשת ואתחנן, בו לומדים בדף היומי את פסחים ט"ו.

מכתב מהרב מאיר שפירא לרב הילמן
מכתב מהרב מאיר שפירא לרב הילמן. מקור: ארכיון שמואל יצחק הילמן, הספרייה הלאומית
תמונה של הרב שפירא
הרב מאיר שפירא מלובלין, 1922 בקירוב

מיזם הדף היומי של הרב שפירא יצא לדרך בראש השנה תרפ"ד, ומיד למחרת סיום המחזור הראשון של הלימוד, בט"ו בשבט תרצ"א, החל המחזור השני. הדף המדובר, פסחים ט"ו, נלמד פעמיים בימי חייו של הרב שפירא: ב-י"ב אב תרפ"ד (1924) וב-ט"ו טבת תרצ"ב (1932). הרב שפירא נפטר ב-ז' בחשוון תרצ"ד (1934).

ציון פרשת השבוע, ואתחנן, הנקראת תמיד בחדשי הקיץ, מכוון אותנו לשנת תרפ"ד כשנה שבה נכתב המכתב. הרב שפירא חיבר אם כן את המכתב בתאריך י"ב אב תרפ"ד, ה-12 באוגוסט 1924.

שתי תעלומות לסיום

בחלק מהמקרים, הפתרון לשאלת התאריך סבוך במיוחד, ואינו ודאי. לדוגמה, במכתב ששלח פנחס קויפמן לרב אליהו קלצקין, נרשם: "יום ו ערשק' ח"ו תרפ"ח". השנה היא, אם כן, תרפ"ח, והמכתב נכתב ביום שישי. אך מה משמעות ראשי התיבות ח"ו?

מכתבו של פנחס קויפמן לרב קלצקין
מכתבו של פנחס קויפמן לרב קלצקין. ארכיון הרב אליהו קלצקין, הספרייה הלאומית
Date2

פתרון סביר הוא כדלקמן: בשנת תרפ"ח חל חג השבועות ביום שישי, ובחו"ל בימים שישי ושבת. במקרה זה, כאשר השנה אינה מעוברת, נוצר פער בין הפרשה הנקראת בשבת בארץ ישראל ובין זו הנקראת בחו"ל. כדי להדביק פער זה מצרפות קהילות הגולה את פרשיות חוקת ובלק, במטרה לסיים את קריאת התורה עד שמחת תורה. האם יתכן שבמקרה זה, פירוש ראשית התיבות ח"ו הוא חוקת ובלק? התשובה אינה ודאית, מכיון שהנוסח המקובל יותר לראשי תיבות אלה הוא ח"ב (חוקת-בלק) או חו"ב (חוקת ובלק). לא ברור אם כן מדוע נעדרת האות ב' ונעשה שימוש ב-ו' החיבור לצורך ראשי תיבות. כך או כך, אם אמנם כוונת המחבר לפרשיות חוקת ובלק, ניתן לתארך את המכתב ליום שישי, יא' תמוז תרפ"ח, ה-29 ביוני 1928.

מקרה אחר מהווה תעלומה של ממש: בארכיון הרב אליהו קלצקין נמצא מכתב שנתקבל מברוך מרדכי מווילנא, המתוארך כך: "ב"ה יום עשרים יום לחודש תשרי אחרי דברי לא ישנו לפרט וכלל- לפק".

מכתב מאת ברוך מרדכי מווילנא
מכתב מאת ברוך מרדכי מווילנא. ארכיון הרב אליהו קלצקין, הספרייה הלאומית
Date3

באיזו שנה נכתב המכתב? מקור הפסוק "אחרי דברי לא ישנו" בספר איוב כ"ט, כ"ב. אך חיבור ערכן של המילים שווה למספר 832, או תתפ"ב, המקבילה לשנת 2072! האם טעה הכותב בחשבון הגימטרייה או שמא שכח לציין מהן האותיות הרלוונטיות למניין השנים? התשובה לכך אינה ידועה.

תם ולא נשלם…

פרויקט הקטלוג וההנגשה של ארכיוני רבנים, הציב בפני ארכיונאי הספרייה הלאומית אתגרים מורכבים ויוצאי דופן, בדגש על פענוח כתבי היד המיוחדים והבנת סגנון הכתיבה הטיפוסי של כל אחד מהמחברים, לרבות שיטות רישום התאריך העברי. מתוך המסמכים בכלל, ומתוך החידות והרמיזות שבתאריכים בפרט, מסתמנת האינטימיות הטקסטואלית של הכותבים והנמענים עם המקורות העבריים.

כתבה זו התאפשרה הודות לתרומתו האדיבה של מר אהרון פרידמן, שתרם לטובת רישום והנגשת הארכיונים המוזכרים בה. הארכיונאית יעל ברזון אחראית על קטלוג והנגשה של ארכיוני רבנים במסגרת פרויקט המתנהל בספרייה הלאומית. תודה לד"ר יעקב פוקס, ממחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית, על עזרתו הרבה בהכנת הכתבה.