שירה | הַחוּט יִמָּתַח יִתְמוֹדֵד יֵאָבֵק יִתְנַתֵּק

אורית מלכה

שמלה

תִּרְאִי אֵיךְ אַתְּ נִתְפֶּסֶת הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת הַסָּרִיג שֶׁלָּהּ הוּא מָלֵא עֵינַיִם כָּל רֶגַע חוּט נִמְשָׁךְ וְאִם הַמִּשְׁטָח
לֹא חָלָק מַמָּשׁ הִיא בָּטוּחַ נִדְרֶכֶת נִפְתַּחַת נִקְרַעַת זֶה מְאוֹד חֲבָל זֶה עָלָה הָמוֹן
זֶה הַבַּד הָעִלִּי הַסְּרִיגָה הָעֲדִינָה הַקִּמּוּרִים הַחִבּוּרִים דַּקִּים מְאוֹד חוּטֵי מֶשִׁי שְׁקוּפִים מְלֻפָּפִים מְצֹרָפִים
לְתַבְנִית מַחְשֶׁבֶת כָּל דָּבָר שֶׁאַתְּ רוֹצָה כָּל דָּבָר שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת נִכְנָס הַקֶּרֶס נִתְפָּס נִנְעָץ בְּרִקְמָה כָּל נְשִׁימָה
תְּיַצֵּר תְּנוּעָה בִּלְתִּי נִמְנַעַת אַתְּ תָּזוּזִי קְצָת הַחוּט יִמָּתַח יִתְמוֹדֵד יֵאָבֵק יִתְנַתֵּק

.

מטרקלין לפרוזדור

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ זֶה מְסֻבָּךְ לִי עוֹבֵר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר מִמָּדוֹר לְמָדוֹר מִדִּירָה עֶלְיוֹנָה לְדִירָה תַּחְתּוֹנָה מֵחָצֵר לְמָבוֹי מִטְּרַקְלִין לִפְרוֹזְדּוֹר. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְאָן אֲנִי נִכְנָס. הַדֶּלֶת נִטְרֶקֶת מֵאֲחוֹרַי, מֵהַחַלּוֹן נוֹף אַחֵר לֹא מֻכָּר אֲנִי שׁוֹכֵחַ כְּבָר אֶת הַחֶדֶר הַקּוֹדֵם אֶת חַלּוֹנוֹ אֶת זְמַנּוֹ אֶת אֲסוֹנוֹ אֶת יְגוֹנוֹ אֶת יְגוֹנִי, מִי בִּכְלָל אָמַר שֶׁאֲנִי 

לֹא יָכוֹל לַעֲבֹר מֵחֶדֶר לְחֶדֶר הִנֵּה פָּתַחְתִּי עוֹד דֶּלֶת פָּעַרְתִּי עוֹד שַׁעַר שָׁבַרְתִּי נִתַּצְתִּי פָּרַצְתִּי עוֹד סֶכֶר נוֹתָר אַחֲרַי זֶרֶם מַיִם אַדִּירִים הֵם עוֹד רֶגַע יַכְרִיעוּ אֶת קוֹרוֹת הַתְּמִיכָה הַחֶדֶר הַהוּא אוּלַי יִקְרֹס. כְּשֶׁזֶּה יִקְרֶה לֹא אֶהְיֶה כָּאן כְּבָר אֲנִי מוֹדֶה וְעוֹזֵב אֲנִי עוֹבֵר לִיקוּם אַחֵר לְחָלָל מַקְבִּיל לוּלָאָה בַּזְּמַן שָׁם אֵין אוֹתָךְ וְכָל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּךְ לֹא פְּתוּחוֹת הַקִּירוֹת מוּגָפִים הֵם שׁוֹמְרִים עָלַי מִפְּנֵי הָרֶצֶף וְהָאוֹר וְאֹרַח הַמֵּישָׁרִים.

.

מלך סין 

שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת. בַּחֲלוֹמִי מֶלֶךְ סִין בָּא אֵלַי, הוּא מַנִּיחַ אֶת הַנֶּשֶׁק בַּכְּנִיסָה וּמִתְפַּשֵּׁט. הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ יָפוֹת אֲבָל הַהַבָּעָה חֲלוּלָה, הוּא מְהַבְהֵב בְּאוֹר נֵאוֹן כְּחַלְחַל וְקַר. הוּא מְסַפֵּר לִי סִפּוּרִים, אַגָּדוֹת שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד. הוּא מְסַפֵּר אֲבָל הַקּוֹל שֶׁלּוֹ מוּזָר, מַתַּכְתִּי, חוֹרֵק כְּמוֹ מְכוֹנָה. הַסִּפּוּר הוּא עַל פַּרְפַּר שֶׁהָיָה שָׁבוּר וּמְבֻלְבָּל בִּגְלַל שֶׁהַיּוֹעֵץ שֶׁל מֶלֶךְ סִין הָיָה טִפֵּשׁ בְּעֶצֶם. הוּא סְתָם אָמַר, סִפֵּר סִפּוּר, אַחַר כָּךְ הִתְנַדֵּף. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת טוֹבוֹת הוּא בִּתְשׁוּבָה צִטֵּט שִׁירִים, נִסָּה לְהִשָּׁמַע חָכָם. כָּכָה זֶה בְּאַגָּדוֹת הַקְּלִישָׁאוֹת שְׁחוּקוֹת כָּל כָּךְ שֶׁמֶּלֶךְ סִין בְּעַצְמוֹ נִרְדָּם.

.

ד"ר אורית מלכה היא מרצה בכירה באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לתלמוד ובפקולטה למשפטים, וחוקרת במרכז קוגוד להגות יהודית במכון שלום הרטמן. מחקריה עוסקים בהלכה תלמודית ובמחשבה משפטית עתיקה. זהו פרסום ראשון משיריה.

.

נעם טל

תרצה הייתה נהדרת

 אַבָּא מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים בּוֹרֵא פְּרִי הַמִּלָּה

אַתָּה הַמְּדַבֵּר כְּטוֹוֶה חוּטֵי זָהָב מִפִּיו שֶׁל אֱלֹהִים

אַתָּה הָאוֹמֵר מִלִּים וּמִשְׁקָלָן כָּבֵד מִכָּל הַמִּלִּים כֻּלָּן

בְּגַרְגְּרֵי חוֹל בָּנִיתָ אֶת תְּכוּלָתִי אֶת קְלִפָּתִי

שֶׁמֶשׁ זָרְחָה חָזָק מֵעָלֶיךָ וּבְזֵעַת אַפְּךָ הַמְּטַפְטֶפֶת

הִדַּקְתָּ גַּרְגְּרַי וְעִם יָדְךָ הַמַּבְטִיחָה פִּסַּלְתָּ אֶת שֶׁאֲנִי וְהִנֵּה הַמַּיִם לוֹקְחִים

אֶת הַשּׁוֹמֶרֶת נַפְשָׁהּ אֶל הַכָּחֹל הַגָּדוֹל כְּאֶבֶן לֹא צָפָה

עַנְנֵי אוֹקְטוֹבֶּר נִבְלָעִים בִּשְׁתִיקָתִי וּרְעֵבָה אֲנִי מְאוֹד

.

דְּבָרִים נוֹפְלִים עָלַי אַבָּא

עוֹרִי כְּמוֹ עוֹרְךָ נֶאֱכָל הַתּוֹלָעִים מְצַפּוֹת

אוֹתִי

וּבַחַיִּים אֲנִי אַבָּא

בַּחַיִּים אֲנִי

.

אֲנִי אוֹמֶרֶת מְעֻנֶּנֶת חֶלְקִית

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֶלֶת מֶזֶג אֲוִירִי אֲנִי מְעֻנֶּנֶת

חֶלְקִית

חֶלְקִי הַגּוֹשֵׁם מַנִּיחַ קֶשֶׁת אָפֹר לָבָן עַל הַקִּיר

דֶּרֶךְ חֶלְקִי הַשֵּׁנִי בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת

אֲנָשִׁים אֲחֵרִים

אַבָּא לִקֵּק אֶת זֶה אֶת

כָּל זֶה

וְזָרַם

בִּוְרִידֵי הַהִיסְטוֹרְיָה

אִמָּא הֵזִיזָה בֻּבּוֹת

עַל חוּטִים וַאֲנִי מָה

אֲנִי הֵזַזְתִּי לְבֵנִים כְּבֵדוֹת עֲשׂוּיוֹת לִבִּי

לִבִּי אוֹ לֵב אָבִי אוֹ לֵב אִמִּי וְשֶׁל מִי הוּא

אֲנִי הַיְּחִידָה הַנּוֹשֵׂאת בְּעֻלּוֹ

רִכְנוּ אֵלַי לִנְשִׁיקַת תְּהִלָּתוֹ

וַדַּאי כְּשֶׁאָמוּת תְּנַשְּׁקוּנִי

הִיא הָיְתָה נֶהְדֶּרֶת

תִּרְצָה הָיְתָה נֶהְדֶּרֶת

.

אָבִי אָמַר כִּי הָעוֹלָם מְחַכֶּה לִי מְחַכֶּה לִי מְאוֹד וְקָרָא לִי

שֶׁאֶעֱשֶׂה בּוֹ זְמָמִי הַמְּיֻחָד מִכֻּלָּם

הִבְטִיחַ לִי בְּכַף יָדוֹ וְקָרָא לִי לִשְׁמֹר

נַפְשִׁי

וּמַדּוּעַ זֶה הִיא רוֹעֶדֶת כְּצִפּוֹר מְבֹהָלָה בְּתוֹךְ כַּף יָד

בְּכַף יָדִי הִיא רוֹעֶדֶת הַאֻמְנָם בְּכַף יָדוֹ

בְּכַף יַדְכֶם הִיא רוֹעֶדֶת הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי הָרְטֻבָּה הַמְּבֹהֶלֶת

.

אֲנִי מְכֻוֶּצֶת עֵינַיִם וּמוֹרֶטֶת אוֹתִי כְּמוֹ שַׂעֲרָה דּוֹקְרָנִית

אֶת זְקִיקֵי הַטְּרָגֶדְיָה אֲנִי מוֹרֶטֶת

מִתְּבוּנָתִי הַפּוֹעֶמֶת אֲנִי מִתְאַמֶּצֶת

לְהִפָּרֵד מִנְּטִיָּתִי הָעֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר אֲנִי

נִכְנַעַת אֵלֶיהָ קֹדֶם אֲנִי נִכְנַעַת אֵלֶיהָ

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת בְּכָל לִבִּי לְהִתְעוֹרֵר

מֵעוֹלָם לֹא בִּקַּשְׁתִּי דְּבַר מָה הַסָּפוּג בְּיוֹתֵר תַּחֲנוּנִים מִזֶּה

מַהִי בַּקָּשַׁת לִבִּי

לְהִתְעוֹרֵר אוֹ שֶׁמָּא לָלֶכֶת לִישֹׁן

מַהוּ הַמֵּמַד מִמֶּנּוּ עָלַי לְהִפָּרֵד לְשָׁלוֹם

לָזֶה הַמֻּקְרָן תַּחַת עֵינַי הָעֲצוּמוֹת אוֹ לָזֶה הַצּוֹרֵב אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ אֲדֻמָּה

אֲנִי צוֹנַחַת מַטָּה מֵעַנְנֵי הַגֹּבַהּ וּמְחַלֶּקֶת אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל

אֲנִי מְטִיחָה עוֹר וְגִידִים עַל אֲוִיר קָצָר

וְאוֹר בָּהִיר עוֹלֶה מֵעַל הָעוֹר הַמְּחֹרָר

וְצָף עַל פְּנֵי הַמִּדְרָכָה הַמְּחַבֶּקֶת אֶת תִּרְצָה וְנַפְשָׁהּ הַשְּׁמוּרָה לֹא בּוֹ עוֹד

מָעַדְתִּי אוֹ שֶׁמָּא לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לָחוּשׁ בְּרַעַד הַצִּפּוֹר הָרְטֻבָּה

וַחֲבַצֶּלֶת בַּר תִּפְרַח בַּמָּקוֹם בּוֹ הַקֵּץ שֶׁלִּי

נָשַׁק לָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת

וְלַמְרוֹת הַכֹּל, לַמְרוֹת הַכֹּל

הַכֹּל נִגְמַר

.

נעם טל, משוררת, מתגוררת בתל אביב. מוכרת כמי שמפרסמת את שיריה ברשת החברתית כבר תקופה, שהחלה בהדבקת שירים על דלתות שירותים. סטודנטית לכתיבה בבית הספר מנשר, מוזיקאית. שיריה התפרסמו בעיתון 77.

.

שירי פסל

תליון

בְּאוֹתוֹ הַקַּיִץ כָּל הַדְּבָרִים נָטוּ 

קָדִימָה וּלְמַעְלָה,

סֻלְמוֹת הַכְּמִיהָה נִפְתְּחוּ שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב.

.

הֶעָתִיד הָיָה צָפוּן בְּתוֹךְ תִּלְיוֹן, 

עָנוּד לְצַוָּארִי,

וְלָרִאשׁוֹנָה, הֶאֱמַנְתִּי לוֹ. 

.

בַּלֵּילוֹת, הַלְּבָנָה הָיְתָה נוֹקֶשֶׁת

בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אוֹר

עַל הַדְּלָתוֹת.

.

אוֹ שֶׁאוּלַי זוֹ הָיִית אַתְּ,

נוֹשֶׁקֶת לְעַצְמוֹת הַבְּרִיחַ.

.

*

אִם אֵי פַּעַם אַגִּיעַ אֶל מִפְתָּנֵךְ

אִמְרִי שֶׁחִכִּית

.

לֹא אֶעֱמֹד בַּמַּחְשָׁבָה

שֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי

.

בְּצַד הַדֶּרֶךְ קַבְּצָן רָפֶה

סוֹפֵר זָהָב אֶחָד לְאֶחָד

.

אֲנִי מוֹנָה אֶת שְׁמוֹתַיִךְ

בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַגְּדוֹלוֹת

.

אור, פרח, זמן

א.

יַלְדָּה מַצְבִּיעָה וְאוֹמֶרֶת 'אוֹר',

מַמְתִּינָה.

עֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת מִמָּה שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ 

וְעַכְשָׁו הוּא שֶׁלָּהּ.

.

הִיא יוֹדַעַת מַשֶּׁהוּ 

עַל הָעוֹלָם – 

כָּל הָאוֹתִיּוֹת הֵן רַק מַצָּע 

לִדְבַשׁ הָעֲצָמִים הַמּוּאָרִים

הַנּוֹטֵף עַל סַנְטֵרָהּ.

.

ב.

הַזְּמַן הַקָּטָן שֶׁל חַיֶּיהָ מֻנָּח בְּתוֹךְ הַזְּמַן הַגָּדוֹל

כְּמוֹ סֵט קַעֲרִיּוֹת נְחֹשֶׁת,

וּמַיִם שְׁקֵטִים בִּפְנִים

וּפֶרַח צָף, נְטוּל שֵׁם,

רְצוּף אַהֲבָה.

.

כָּל כַּמָּה שֶׁיִּסְתּוֹבְבוּ הַזְּמַנִּים –

הַפֶּרַח יַצִּיב,

עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת פְּרוּשִׂים.

.

ג.

הִיא לְעוֹלָם אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ

כְּפִי שֶׁמַּבִּיטָה בָּעֲצָמִים שֶׁבַּחוּץ,

וּבְכָל זֹאת אוֹמֶרֶת – 'אֲנִי'.

.

הִיא מוֹשִׁיטָה אֶצְבַּע 

אֶל הַפְּנִים הַכָּמוּס

וְאוֹמֶרֶת 'פֶּרַח' וְאוֹמֶרֶת 'אוֹר'        

וְהֵם מִזְדַּקְּפִים מִתּוֹךְ הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב

וְעוֹנִים.

.

שירי פסל, מתגוררת בגליל, פסיכולוגית קלינית. שיריה התפרסמו בכתבי עת "הליקון" ו"משיב הרוח". ספר שיריה הראשון עתיד לצאת לאור בשנה הקרובה בהוצאת "לוקוס."

.

>> במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מודי רוטנברג, צפנת בן דוד וגפן צבי

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן