קוּמִי
רָמִי לֵאוֹן יוּלְזָרִי
.
א.
כְּשֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל צִדָּהּ וַאֲנִי יוֹשֵׁב
לְצַד גַּבָּהּ, אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּעֵת
וּבְעוֹנָה אַחַת אֶת מַחֲצִית צַוָּארָהּ וְאֶת
מַחֲצִית גְּרוֹנָהּ, אָחוֹרָה וְקָדִימָה,
מִסּוֹף הַלֵּדָה וְעַד תְּחִלַּת הַמָּוֶת.
בֵּינֵיהֶם, מַעְגָּלִים שֶׁל קִפְלֵי עוֹר
צְפוּפִים, חֲרוּצִים עָמֹק פְּנִימָה. כָּל
אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לְסַמֵּן חֶבֶל שֶׁנִּכְרַךְ.
קוּמִי, אֲנִי אוֹמֵר, פִּקְּחִי אֶת עֵינַיִךְ.
קוּמִי.
ב.
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל צִדָּהּ,
הִיא אוֹסֶפֶת אֶת רַגְלֶיהָ אֶל הֶחָזֶה
וְאֶת מִצְחָהּ אֶל בִּרְכֶּיהָ. הִיא נוֹשֶׁמֶת
מִתּוֹכָהּ אֶל תּוֹכָהּ. הִיא מְכַסָּה אֶת
עֵינֶיהָ בְּכַף יָדָהּ וְעָלֶיהָ מֻקְרָן אוֹתוֹ
זִכְרוֹן יַלְדוּת שׁוּב וָשׁוּב: הִיא
מַשְׁכִּיבָה אֶת עַצְמָהּ לִישֹׁן.
ג.
הִיא שׁוֹכֶבֶת עַל צִדָּהּ וְעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת.
הִיא יְשֵׁנָה. פִּיהָ פָּעוּר וּמִמֶּנּוּ נוֹטֵף
לְאִטּוֹ רֹק אֶל יָדִי הַתּוֹמֶכֶת בְּרֹאשָׁהּ.
הַשְּׂעָרוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁעַל גַּב כַּף יָדִי
מְקַבְּלוֹת עֲלֵיהֶן אֶת כֹּבֶד הַנּוֹזֵל
הַסָּמִיךְ, נִדְבָּקוֹת אֶל הָעוֹר. מַבָּטִי
נוֹדֵד אֶל עֹמֶק הַבְּאֵר מִמֶּנָּה נוֹבְעִים
הַמַּיִם הַיּוֹצְאִים מִתּוֹכָהּ עַד לַמָּקוֹם
אֵלָיו אוֹר לֹא מַגִּיעַ.
ד.
הֶבֶל נְשִׁימָתָהּ, חַם וְלַח, מְעַרְפֵּל אֶת
אַמַּת יָדִי, מְצַיֵּר בְּצִבְעֵי מַיִם רַכִּים עַל
עוֹרִי הֶחָשׂוּף.
ה.
מִבַּעַד לְעֵינַי הָעֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה, אֲנִי
רוֹאֶה אֶת תָּוֵי פָּנַיִךְ מְרַצְּדִים. הִבְהוּב
גַּחְלִילִית לְמַרְגְּלוֹת גֶּדֶר אֶבֶן בְּסִמְטָה
צָרָה. צֵל עוֹבֵר. שִׁמְרִי.
ו.
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מְקוֹמָם שֶׁל
הַפַּרְפָּרִים, כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם אֶחָד.
מִתַּחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה מְקוֹמָן שֶׁל
הָרִמּוֹת, יְמֵי חַיֵּיהֶן מִי יִמְנֶה.
ז.
אֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הָרֶגֶשׁ מִתְגַּלֵּם בַּבָּשָׂר
הַגֹּלֶם בְּפַרְפַּר הַפַּרְפַּר בְּרִמָּה הָרִמָּה
בַּבָּשָׂר הַבָּשָׂר נִבְקַע אֵיךְ בִּקַּעְתְּ אֶת
הַבָּשָׂר מִתּוֹכוֹ יוֹצְאִים נוֹזְלִים פְּעִימוֹת
אֵדִים חַמִּים מָה יִהְיֶה
ח.
הִגִּיעַ הַזְּמַן לָלֶכֶת מֵרָחוֹק הֵדֵי שִׁיר
לֶכֶת לֹא צָמֵא לֹא רָעֵב כְּמוֹ גָּמָל עִם
דַּבֶּשֶׁת לֹא קַר לֹא חַם לֹא מֵרֻחָם לֹא
מְנֻחָם בַּשָּׁמַיִם אֵין קֶשֶׁת וּבַתִּקְרָה אֵין
עָנָן
ט.
בְּכָל פַּעַם שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עַל צִדָּהּ,
הִיא מַצְמִידָה אֶת גַּבָּהּ אֵלַי. אֲנִי
מִתְעַגֵּל לִהְיוֹת הַתַּבְנִית אֵלֶיהָ גַּבָּהּ
נוֹצָק, כַּפּוֹת יָדַי הֵן הַשְּׂמִיכָה אֶל
תּוֹכָהּ הִיא מִתְכַּרְבֶּלֶת. אֲנִי רוֹאֶה
נָחָשׁ מַחְלִיק לְיַד צְפַרְדֵּעַ וְלֹא טוֹרֵף
אוֹתָהּ. סִבּוּב הַגַּלְגַּל הִגִּיעַ אֶל קִצּוֹ.
אֹם.
.
רמי לאון יולזרי מטפל בשיאצו ומורה לצ'י קונג. זהו לו פרסום ביכורים.
.
» במדור ארוכים בגיליון קודם של המוסך: ״כעת, כפסע – (מי יבוא)״, פואמה מאת טליה סיידל כהן
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
