"כל מעשי ידי טבעו בים. נותרתי בלי אשתי ובני, גם בלי כלי ובלי בגד. הדבר היחיד שנותר בידי הוא הסיפור הזה, שעלי לבוראו מן האין, מתוך תולדות משפחתי, ולשטחו לפניכם. אם יישא חן בעיניכם, אולי תצילני מתת ידכם. ואם לאו, יהיה למצבתי אחרַי".

אשת הפיראט היהודי, ע"מ 489

ספר פרוזה שמבוסס על אירועים שהתרחשו במציאות הוא לא דבר יוצא דופן. אינספור ספרים כאלה נכתבו בעולם ורבים מתוכם על קורות העם היהודי, החל מ"האפיפיורית יוהנה" על אישה שהתחזתה לגבר וכיהנה כאפיפיור במאה ה-9, דרך "הבכור לבית אב"י" על תחילת הציונות ועד ספרי שואה רבים מספור.

שלושה רומנים היסטוריים כאלה, שמבוססים על סיפורים אמיתיים של דמויות יהודיות, כתב הסופר, המשורר, והפעיל החברתי אילן שיינפלד. מתוך ההיסטוריה היהודית כולה, על ענפיה המרתקים והמרשימים, בחר שיינפלד להתמקד דווקא בצדדים פחות מחמיאים של העם היהודי. ב"מעשה בטבעת" התמקד בנשים יהודיות שאולצו לעסוק בזנות וב"הנזיר היהודי" הוא כותב על משפחות אנוסים, יהודים שנאלצו להסתיר את דתם. 

הבחירה הלא שגרתית לעסוק בנושאים כאלה לגמרי טבעית עבור שיינפלד: "ליבי הולך מלכתחילה אחר הדמויות שהודחקו, שהודרו מהעם היהודי. אני לא מחפש דמויות חיוביות אלא דמויות מעניינות. ובכלל – אני לא מחפש אותן, הן באות אליי".

בספר "אשת הפיראט היהודי" טווה שיינפלד את סיפור חייו של שמואל פאלאג'י, שהיה אדם יוצא דופן כל כך שקשה להמציא כמותו: שודד ים, סוחר, דיפלומט, מרגל, איש משפחה רב פעלים וגם – יהודי מאמין ומשכיל שעבר הכשרה קפדנית לרבנות. 

שיינפלד מספר שהרעיונות לספרים מגיעים אליו בדרכים מסתוריות, מטאפיזיות כמעט. למעשה, הרעיון ל"הפיראט היהודי" נבט מתוך חלום: "התעוררתי בוקר אחד מחלום, שנשארה לי ממנו תמונה אחת ברורה ומוזרה מאוד: זכרתי פנים מלוכלכות של אישה, עם בנדנה על הראש כמו של שודדי ים, ושן אחת חסרה. אני אף פעם לא מתעלם מדברים שמגיעים אליי. כתבתי בגוגל Jewish pirate, עלתה הביוגרפיה של פיראט יהודי, הזמנתי אותו בשליחות בהולה ומשם הכל התגלגל".  

שיינפלד הצליח לפצח משהו בז'אנר הרומן ההיסטורי – כל שלושת הרומנים ההיסטוריים שכתב הצליחו בצורה יוצאת דופן, הפכו לרבי מכר וזיכו אותו בפרסים ובהכרה לאומית: שיינפלד זכה בפרס ברנר על "הנזיר היהודי" ובפרס היצירה של ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ב-2015.

"הפיראט היהודי" מגולל את סיפורם של שני אחים, שמואל ויוסף – צאצאים למשפחה ממגורשי ספרד שחיה במרוקו, ומתהדרת בשושלת רבנית של כ-600 שנה. למרות שהשניים הוכשרו על ידי אביהם לרבנות, הם הופכים לסוחרים ושודדי ים שפעלו בשירות סולטן מרוקו, ומנווטים לא רק בים הסוער, אלא גם בפוליטיקה האזורית הסבוכה של המאה ה-16. יחסיהם הסוערים של אחד מהם, שמואל, עם אשתו, תוך כדי שהוא יוצא למסעותיו הימיים הם מרכז הסיפור. 

הוא לא היה הראשון שבחר לכתוב ספר המבוסס על קורות חייו המרתקים של הרב והפיראט פאלאג'י (או פאלאצ'ה שבספרו של שיינפלד נקרא פלאח). הקדים אותו דן צלקה שהפך ב-1984 את קורותיו לספר "פרחיה בין שודדי הים". עד כדי כך שבתה דמותו את הדמיון שגם ספרי ילדים ונוער נכתבו עליו: גלילה רון פדר הכניסה אותו לספר מספר 73 בסדרה המצליחה שלה "מנהרת הזמן" ומושיק גולסט כתב ואייר אודותיו את ספר הקומיקס "שודדי המפרש השחור", שיצא ב-2019. 

"הידד לכם, שודדי הים. כעת נצא יחד למסע גדול, שבסופו ממון אין חקר!"

אשת הפיראט היהודי, ע"מ 256

המחקר והכתיבה של הספר "אשת הפיראט היהודי" לקחו כחמש שנים ובמהלכן הגיע שיינפלד עד לג'מייקה, וביקר בקהילה היהודית הקטנה שחיה שם. בספרייה הלאומית של ג'מייקה מצא תיעוד נרחב של העיתונות המקומית מאותה התקופה, שהתייחס לשודדי הים, אבל שודדי ים יהודים היו רק חלק קטן מהם. הוא מצא גם ספרי עיון שונים שנכתבו על פיראטים יהודים, ביניהם ספר על שודדי ים יהודיים בקריביים, בו בחר שיינפלד להתמקד. כותבי הביוגרפיה מצאו כל מסמך בו הופיע שמו, ואלה התפזרו על פני 3 יבשות לפחות. 

שיינפלד חוקר לא רק את ההיסטוריה והביוגרפיה של מי שהוא כותב עליו אלא לומד כל מה שהוא מצליח לשים את ידיו עליו, שקשור לתקופה בה חי גיבור ספרו: הוא צולל לתוך ספרי אמנות, גאוגרפיה, בישול, ארכיטקטורה ועוד: "כל ספר כזה הוא כמו עבודת דוקטורט. לוקח לי בין שלוש לחמש שנות מחקר כדי להרגיש שאני יודע מה שנדרש כדי לכתוב על תקופה מסויימת. יש לי ארגזים על ארגזים מלאים בחומרי מחקר על כל ספר שכתבתי".

למרות המחקר ההיסטורי המעמיק שערך, לב הסיפור מבחינת שיינפלד אינו החלק ההיסטורי שבו. "מבחינתי", הוא מסכם, "הידע והעובדות הן כלי עזר, מסגרת שבתוכה אני יוצק תכני נפש. חשוב לי לדייק במקומות ובתאריכים, אבל אז אני מעביר אל הדמויות שלי את הלכי הנפש שלי, את מה שאני מרגיש באותו היום".

שאלנו את שיינפלד איך ספר על שודד ים יהודי מהמאה ה-16 קשור לימינו אנו?: "בכל ספר אני מגניב רמזים על ההווה, ועל מה שחשוב בעיניי. אני חושב שמדינת ישראל חייבת שינוי, אין לנו ארץ אחרת ואנחנו חייבים לשמור עליה ושהיא תישאר בית ליהודים." אומר שיינפלד. "בעיניי היחס לצאצאי האנוסים בהקשר הזה, של ההגדרה של חוק השבות, של השאלה מי הוא יהודי חייבת להשתנות. זה יכול לשנות את איך שהמדינה נראית. ההיכרות שלי עם אסונות העבר של העם היהודי, הגירוש, הפוגרומים, הזוועות והנדודים גרמו לי להאמין שחייבים לתת למומרים להתחבר מחדש ליהדותם פה במדינה שלנו וזה ישנה לטובה את מצבה התרבותי, הכלכלי והדמוגרפי של ישראל. יש מיליונים של צאצאי יהודים המאוגדים בעמותות בדרום אמריקה וחולמים להגיע לישראל ולחזור לחיק היהדות".

הטיוטה הראשונה של הספר על פאלאג'י נקראה "שודד הים היהודי", אבל אז עורכת הספר, נעה מנהיים, עזרה לשיינפלד להבין שחסר לו משהו חשוב בסיפור – הפיראטית היהודיה, זו שחלם עליה, חסרה בספר. "כדמות היסטורית" מסביר שיינפלד, "פאלאג'י היה דמות מאוד הפכפכה. הוא בגד בכל מי שכרת איתו ברית. בכתיבה שלי אני מנסה לתת פשר להתנהגות הלא יציבה שלו". הוספת דמותה של מאליקה פלאג'י, אישתו של הפיראט, הוסיפה לספר נדבך של עומק, ושיינפלד בחר להפוך אותה, זו שמלבד שמה לא היה ידוע עליה דבר, לדמות מרכזית בספר: "היא זו שמסובבת את בעלה על האצבע". הוא מסביר.

למעשה, מאליקה היא זו שמניעה את העלילה. שיינפלד מספר שבתחילה לא רצה לכתוב אותה, הוא הרגיש שהיא באה אליו בטענות: "למה אתה כותב את הסיפור של בעלי ולא את הסיפור שלי?". שיינפלד ראה אותה כ"אנימה" שלו [מושג מעולם הפסיכולוגיה היונגיאנית, שמשמעו הצד הנשי בתת מודע הקולקטיבי הגברי – י.א]. הוא ראה בה את הצד הנשי שלו עצמו. מאליקה היא אישה עצמאית, משכילה, יצרית ואמיצה, והיא ריתקה את שיינפלד ככותב. 

שיינפלד מבטיח לנו שיש עוד רומנים היסטוריים באמתחתו: "יש לי רעיונות שמנקרים בי כבר שנים, ואחד מהם נמצא כבר בשלב התחקיר", הוא מספר, ומגלה שהרומן ההיסטורי הרביעי שלו יעסוק בשבתאות ונמצא בשלבי כתיבה. "לא אכתוב כאלה ספרים לנצח", הוא אומר, "מי יודע כמה יהיה לי כוח". 

עד אז ממשיך שיינפלד להיות גשר על פני מים סוערים, המחבר הווה ועבר, יהדות וישראליות, היסטוריה ופסיכולוגיה.