יש איש אחד שאמר לדוד בן גוריון מה לעשות, והוא ציית. הוא אפילו הורה לו לעמוד על הראש. קראו לו משה פלדנקרייז, מורה מחונן לתנועה שצבר קהל מעריצים ומטופלים, ובראשם ראש הממשלה הראשון של ישראל. כששאלו אותו כל כמה זמן בן גוריון מתאמן אצלו, הוא ענה: "בכל יום". וכשביקשו לברר "באיזה שעות?", השיב: "זה תלוי. מתי שיש לי פנאי". 

הקשר הראשוני בין משה פלדנקרייז ודוד בן גוריון היה מעט תמוה:

בתחילת שנות ה-50' סבל בן גוריון מלומבגו (מתנת) וכתוצאה מכך מכאבי גב תחתון קשים. בעקבות הדיווחים בעיתונות על סבלו של ראש הממשלה קיבל בן גוריון מכתב מאזרח שטען שיוכל לרפא אותו. רופאיו של הזקן, שראו את המכתב מפלדנקרייז חסר ההכשרה הרשמית, טענו שהוא נוכל. רק ערב מבצע קדש ב-1956, כשבן גוריון סבל שוב מגל של כאבים, ביקר אותו פרופ' אהרון קציר, מבכירי המדענים בישראל, ויעץ לו להיפגש עם חבר שלו פיזיקאי ומומחה לג'ודו, שאמנם לא היה רופא אך היו לו רעיונות מקוריים בתחום רפואת העצמות. הפעם בן גוריון לא סרב להצעה המשונה.

פלדנקרייז הגיע לביתו של בן גוריון שניהל באותה עת את מבצע קדש בעודו מרותק למיטתו, ובדק אותו בדיקה גופנית יסודית. בסיומה הודיע: "תזדקק לשבעים שיעורים". והוסיף: "אם לא הסכמת עם עצמך לבוא לשיעור האחרון, מוטב שלא תתחיל בראשון". בן גוריון הסכים לתנאים הקשוחים שהציב לו פלדנקרייז והטיפול היומיומי של ראש הממשלה החל.

מהיכן שאב משה פלדנקרייז את התעוזה והביטחון לטפל בבריאותו של אחד מהאנשים החשובים ביותר במדינה הצעירה?

משה פלדנקרייז נולד בשנת 1904. כבר בגיל 13, כמתנת בר מצווה, ביקש מהוריו בקשה יוצאת דופן – לעלות מאוקראינה לישראל. עם תרמיל פשוט על גבו הוא יצא לדרך הארוכה ארצה. בארץ עבד בתחילה כפועל בניין, אבל ההתחלה הצנועה של חייו לא רמזה בשום דרך על ההמשך. במאמץ רב השלים פלדנקרייז את בחינות הבגרות, ונסע ללמוד הנדסה ופיזיקה בסורבון שבפריז. שם סיים את הדוקטורט שעשה בפיזיקה שימושית בהצטיינות שלאחריהן עבד כמהנדס ופיזיקאי בתעשיות ביטחוניות.

בצעירותו התעניין בהגנה עצמית וקרא ספר על תורת הג'י-ג'יטסו (עליה גם כתב ב-1930 את הספר הראשון על התורה בשפה העברית). כנער שגדל בתל אביב אהב לשחק בכדור עם חבריו, אבל בשנה האחרונה ללימודיו בתיכון נפצע בברכו וסבל מכאבים שריתקו אותו למיטתו והגבילו את יכולת התנועה שלו. לרופאים באותן שנים לא היה פתרון עבורו והדבר היחיד שיכלו להציע לו היה ניתוח מסוכן שסיכויי ההחלמה בו חלקיים. פלדנקרייז סירב, והתעקש לנסות לפתור את הבעיה בדרכים אחרות.

בעת לימודיו בצרפת פגש את כותב הספר המקורי, ג'יגורו קאנו היפני, שהתפעל מהיהודי החרוץ והסקרן. מלבד הג'י-ג'יטסו עסק קאנו גם בג'ודו ובזמן ששהה בפריז, ניצל פלדנקרייז את זמנו הפנוי כדי ללמוד ממנו. מאוחר יותר כתב פלדנקרייז גם את הספר הראשון שפורסם בעברית על תורת הגו'דו. במכתב מ-1935 ששמור בארכיוני הספרייה הלאומית, מספר פלדנקרייז שקאנו התרשם מאוד מהספר: "זהו הספר המשובח ביותר שנכתב על נושא זה בשפה שאינה יפנית". קאנו הסכים לכתוב הקדמה לספרו של פלדנקרייז ואף דאג שהספר יתורגם ליפנית.

אבל זו הייתה רק ההתחלה. בהמשך ישתמש פלדנקרייז בכל הידע שצבר ממורו היפני וכן, גם מלימודי הנדסה ופיזיקה, כדי להמציא תורת תנועה חדשה.

"החלטתי לראות מה המעשה שאני עושה שגורם לנקיעת הברך" סיפר בראיון משנת 57'. כשהחל להתבונן בגופו כיחידה שלמה הבין שהוא לא משתמש בו כראוי וכי הרגלים רעים שהשתרשו בחייו מסבים לו נזק. 

במקביל לעבודתו כפיזיקאי בתחום התעשיות הביטחוניות המשיך פלדנקרייז לפתח שיטה ייחודית משלו בתחום התנועה, שמטרתה מניעת כאבים והיכרות עם הגוף. את יכולות החקר המדעי שלו הוא הפנה לניסיונותיו להבין את מצבו הגופני: מדוע יש ימים בהם הברך יותר כואבת מימים אחרים? האם לחץ נפשי משפיע על כך? הוא חקר ולמד את הנושא אך לא הגיע להבנות חדשות.

יום אחד, בעת שקיפץ על רגלו הבריאה, החליק ופצע אותה. מיואש וכאוב, הוא נשכב במיטה ושקע בשינה עמוקה. משהקיץ, גילה כי מצבה של רגלו "הלא טובה" בה נפגע בעבר השתפר פלאים, והוא מסוגל לעמוד עליה בקלות. הוא ניסה להבין מה קרה ומסקנתו הייתה פורצת דרך: כתגובה לפציעתו השנייה, המוח שלו יצר מעגלים עצביים חדשים, וארגן מחדש את תגובת הגוף שלו כמכלול.

בעקבות תובנותיו החדשות פיתח פלדנקרייז יכולת התבוננות בתופעות גופניות והיה רגיש לשינויים העדינים ביותר בגופו. הוא יצר סדרת התנסויות חושיות-תנועתיות שהתרחשו לרוב בשכיבה על מזרון והאיר את האופן בו המוח, הגוף והנפש פועלים מתוך יחסי גומלין, כיחידה אחת.

בעקבות תגליותיו דגל פלדנקרייז בריפוי עצמי, ואט אט שיפר את תפקודו עד כדי כך שלא נזקק עוד לניתוח. הוא אף לימד את עצמו ללכת בדרך חדשה וחיננית, שהיוותה את הבסיס לשיטת ההתעמלות שפיתח, הקרויה על שמו – פלדנקרייז. עקרונותיו הוכחו כיעילים לא רק בפתרון בעיות גופניות נפוצות אלא גם בסיוע למי שסבלו מבעיות בהתפתחות ומפגיעות נויורולוגיות.

השימוש בדרכים לא פולשניות כדי להשפיע לטובה על מערכת העצבים ופיתוח מודעות של האדם כיצד להשתמש נכון בגופו, היו בין עקרונות השיטה החדשה שצברה פופולריות ועברה מפה לאוזן בין מנהיגי האומה הצעירה.

נחזור למטופל החשוב ביותר של פלדנקרייז: לבקשת בן גוריון, נשמרו פגישותיו הטיפוליות עם פלדנקרייז בסוד אך באחד המפגשים ביניהם פלט ראש הממשלה כי בתור ילד אפילו על הראש לא יכול היה לעמוד. פלדנקרייז, שקשר קשר בל ינתק בין גוף לנפש הבין כי למרות המפגשים היומיומיים ביניהם, עדיין היה לבן גוריון "דימוי גוף של נעבעך (מסכן ביידיש)". 

לפלדנקרייז הייתה הגדרה משלו למושג בריאות: "ההגדרה הראשונית שלי לאדם בריא הוא מישהו המסוגל לממש את חלומותיו הבלתי מוצהרים". אם החלומות נזנחו או הודחקו, הוא הסביר, הם ימשיכו לאמלל את בעליהם.  

הוא לא יכול היה להתעלם מפליטת הפה של בן גוריון ויצר תכנית פעולה, שבסופה יתרחש הבלתי יאמן (מבחינתו של בן גוריון) והזקן יעמוד על ראשו. במשך החודש שלאחר מכן התמקדו השניים בחיזוק גופו של בן גוריון בן השבעים ולימוד התנועות לקראת עמידת ראש הפכו להיות מרכז העבודה המשותפת שלהם. עוד לאותו  נופש מפורסם בחוף הרצליה שהונצח במצלמתו של פאול גולדמן ב-1957. אותו פריים מפורסם של ראש המשלה בבגד ים, כשהוא עומד בגאון ובנונשלטיות על ראשו, הפך לאיקוני. 

לא רק בן גוריון הגיע ללמוד אצל פלדנקרייז אלא גם נגן הכינור הידוע יהודי מנוחין, נחום גולדמן (נשיא הקונגרס הציוני), מאיר ויסגל (נשיא מכון ויצמן), לוי אשכול (שר האוצר), פנחס ספיר (שר המסחר והתעשייה), משה דיין (הרמטכ"ל) ועוד רבים. 

בנוסף, הוא כתב שמונה ספרים שתורגמו לשפות שונות ותלמידיו מלמדים את שיטתו עד היום ברחבי העולם.

פלדנקרייז הלך לעולמו לפני 40 שנה. האדם המרתק שהקדיש את כל חייו לשיפור איכות חייהם של אחרים, השאיר אחריו מורשת מפוארת של תלמידים שמרבים טוב בעולם. 

***

בהכנת הכתבה נעזרנו בכתבה מעיתון מעריב מה-20 לספטמבר 1957 ("המורה של ב.ג"), וכן בכתבה מעיתון הארץ מיום ה-1 בנובמבר 1957 ("משה פלדנקרייז ותרבות הגוף"), שתיהן נמצאות בארכיון העיתונות של הספרייה הלאומית.

כמו כן נעזרנו בספרו של משה כהן-גיל "הישראלים שביקשו לרפא את העולם – פלדנקרייז/פאולה/נצח/הופה".