ארוכים | ליתרת חיינו שנינו

בארץ היישׂוּמון 

דר פיקרסקי

.

מִתּוֹךְ הָאַשְׁפָּה הָאַבְנִית ? בֶּן אָדָם, 
לֹא תָּבִין, אַף לֹא תּוּכַל שַׁעֵר, כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה 
רַק צִבּוּר תְּמוּנוֹת שְׁבוּרוֹת, שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה, 
וְהָעֵץ הַמֵּת אֵינוֹ מַעֲנִיק עוֹד מַחֲסֶה, הַצְּרָצַר - רְוָחָה, 
הָאֶבֶן הַיְּבֵשָׁה - צִלְצוּל שֶׁל מַיִם.

מתוך "ארץ הישימון"; מאת ת.ס. אליוט, בתרגום מנחם בראון 
(אל"ף הוצאת ספרים, תשכ"ח).

.

נתח ראשון: צֵיד אדם

יָצָאתִי בִּקְרִיאָה גְּדוֹלָה: בּוֹאוּ עָלַי כָּל אַנְשֵׁי סְדוֹם.  

כְּאִישׁ אֶחָד תִּפְסוּ בִּי, אִישׁ־אִישׁ בְּתוֹרוֹ, אִישׁ־אִישׁ בְּדַרְכּוֹ. 

וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר חָפֵץ בִּי? אַל תָּסוּר מֵרָע,

אַל תִּפְנֶה מִמֶּנִּי – עֲשֵׂה בִּי מַעֲשֶׂה. 

עֲשֵׂה־עֲשֵׂה, עֲשֵׂה־עֲשֵׂה־עֲשֵׂה. 

וּבִדְמָמָה צִיּוֹן עוֹמֶדֶת – אֵינֶנָּה מְשִׁיבָה. 

וְדָמְמוּ הַלּוֹחֲמִים. 

לֹא סִפַּקְתִּי לָהֶם לְפֻרְקָן. 

.

מְסָרִים קְצַרְצָרִים מִהֲרוּ אֵל תְּנוּדוֹת הָרוּחַ: 

מְחַפֵּשׂ? מְצָרֵף? מְמֻקָּם? נַיָּד? דִּיסְקְרֵטִי?

זִיק שֶׁל בְּרִיאָה – הִגַּעְתָּ, נוֹטֵף זֵעַת לֹא-לִי, 

בִּקַּשְׁתָּ לְהָנִיף בִּי יַבְּשׁוֹת הַגּוּף, 

שָׁאַפְתְּ לְגַלּוֹת בִּי גֵּאָיוֹת וּמְצוּקִים – 

כְּמוֹ חוֹקֵר, בִּקַּשְׁתָּ לָטַעַת בִּי דֶּגֶל, 

לְהַכְרִיז: שֶׁלִּי וּבִי.

זְכוּתִי מִן הַטֶּבַע, בְּאוֹצָר שֶׁל זָהָב –  

בּוֹא אֵלַי לָבוּשׁ חֹל וַחֲגוֹר, 

וְאֶהְיֶה לְךָ לְאֶרֶץ עוֹטָה חַג.

שֶׁלִּי וּבִי!

.

נתח שני: מחול צְלמים

הַלַּיְלָה הָיִיתָ אַקְטִיבִי וַאֲנִי נְסִיכָה. הָיָה וַאלְס. 

תְּנוּעוֹת עַפְעַפֶּיךָ בֵּין רִצְפַּת הַגַּבּוֹת לְגִבְעוֹת הַלְּחָיַיִם: 

אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ. חַת־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ… 

רָקַדְנוּ בִּכְלָל בִּתְנוּעָה סְפָרַדִּית, חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע: 

חֶמְדַּת הָאָבוֹת, גָּלוּת הַתְּשׁוּקָה, 

וְלִרְגָעִים – מַתָּ לִי מַמָּשׁ בַּיָּדַיִם, וַאֲנִי 

הִמְשַׁכְתִּי לִמְחוֹל־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ…

לַהֲלֹם־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ 

בַּלְּבָבוֹת הַקְּפוּאִים, בְּיָדַיִם 

קָרוֹת, לְזַמֵּן אֶת אֱלֹהַי, 

וְאַתָּה, קָרָאתָ אֶת אֱלֹהֶיךָ, 

וּשְׁנֵיהֶם נַעֲנוּ-שְׁתַּיִם-שָׁלשׁ… 

נַעֲנוּ־שְׁתַּיִם־שָׁלשׁ…

.

רִחַפְנוּ בִּיקוּמִים שֶׁאֵינָם נִרְקָמִים בֶּאֱמֶת. 

טָבַלְנוּ בַּסֶּלַע וְלֹא הָיוּ מַיִם, טָבַלְנוּ בְּהַקְבָּלוֹת שֶׁל מִפְגָּשׁ: 

אַתָּה הָיִיתָ אַתָּה וַאֲנִי הָיִיתִי אֲנִי – 

וַאֲנִיאַתָּה וְאַתָּהאֲנִי, וְהָרֶגֶל שֶׁלְּךָ (הַנָּאָה!) 

בְּקֶצֶב אַגָּן אֲחוֹרִי וְקִדְמִי, 

הַנִּפְתָּח וְנִסְגָּר, הַנִּפְלָח וְנִפְעָר, 

בְּקֶצֶב הַנְּשִׁימוֹת. וְהַפֶּה שֶׁלִּי 

הִתְיַבֵּשׁ, אַךְ שׁוּב נִמְלַח בִּלְשׁוֹנְךָ, 

וְהָיִינוּ לְבָשָׂראֶחָד, 

וְדָבַקְנוּ לְיַחַדבָּשָׂר – 

מֵיצָג מְפֹאָר 

שֶׁל קִיּוּם מְעֻקָּר.

.

לֹא עָצַרְנוּ לִבְרֹר עֲצָמִים שֶׁצָּפִים, 

אֲפִלּוּ הָרֵיחַ הַמַּר לֹא עָצַר בַּעֲדֵנוּ בִּכְלָל. 

הָיִיתִי שֶׁלְּךָ וְיָדַעְתָּ; הָיִיתִי כְּנִיעָה נִמּוֹחָה, 

הָיִיתִי לְדֶגֶל לָבָן, הָיִיתִי לְכָל שֶׁרָצִיתָ, 

לְכָל שֶׁדִּמְיַנְתָּ מִזְּמַן. בְּמַבָּטְךָ 

רָאִיתִי אַחֵר, בְּמַבָּטִי רָאִיתָ אַחֵר: 

וּשְׁנֵיהֶם רִחֲפוּ שָׁם מֵעַל עַנְנֵי הֶעָבָר,

בְּבָתִּים רְדוּפִים – רְדוּפֵי כְּמִיהוֹתיַחַד. 

נִכְנַסְתָּ אֶל חַיַּי וְשׁוּב נַחַתִּי כָּאן, 

זֶה אַתָּה וַאֲנִי, וְיָצָאתָ –  

וְשׁוּב חֲלוֹמוֹת שֶׁל אֱמֶת, שֶׁל מַגָּע,

וְשׁוּב נִכְנַסְתָּ – 

נַחֲלָאוֹת אֵינָהּ כֹּה שְׁקֵטָה הַלַּיְלָה – 

אָז יָצָאתָ – 

"זֶה מַרְגִּישׁ לִי נָכוֹן…" זֶה זֶה

זֶה נָכוֹן 

זוֹ אֱמֶת 

זֶה הַיַּחַד –  

נִכְנַסְתָּ – לֹא הֶחֱלַפְנוּ שֵׁמוֹת, רַק 

סְטִיּוֹת בַּלָּהוֹת, רַק מַגָּע,

כִּמְעַט לֹא נִשַּׁקְתָּ בִּכְלָל, 

וְיָצָאתָ – וְהַפַּעַם סוֹף סוֹף, 

הַפַּעַם 

סוֹף כָּל סוֹף,   

גַּם גָּמַרְתָּ –

.

נתח שלישי: בר תמותה

הִתְלַבַּשְׁתָּ אַתָּה, אֲנִי נוֹתַרְתִּי בִּפְשׁוּטִי, 

מְלַקֵּט אֶת נִשְׁלִי מִבֵּין קִרְעֵי שְׁאֵרִיּוֹת, 

אֲבָל תְּנוּעַת הַהִתְפַּשְּׁטוּת 

הִיא חַד־פַּעֲמִית. הַסְּעָרָה שֶׁבֵּינֵינוּ – 

לֹא תָּשׁוּב עוֹד לִנְשֹׁב. 

צָחַקְתִּי: זוֹכֵר אֵיךְ רָקַדְנוּ?

לֹא זָכַרְתָּ. לֹא…

לָחַשְׁתִּי: מָצָאתָ, וַאֲנִי אִישׁ חַיִל. 

קָרַעְתִּי אֶת עוֹרִי מֵעָלַי, וְאָבַלְתִּי –  

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בִּשְׁתִיקָה;

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּמִפְגָּשׁ אִלֵּם; 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּזֶרַע; 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בְּגוּףפּוֹגֵשׁגּוּף; 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ בִּתְפִלָּה שֶׁאוּלַי; 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי אֲנִי בִּתְחִנָּה; 

בִּכְמִיהָה; בְּתִקְוָה עֲלוּבָה. 

אֶת מַה שֶּׁגָּלוּי לְעֵינַי – כְּבָר אָמַרְתִּי, 

כְּבָר הִפְצַרְתִּי בְּךָ: לֹא בִּסְקִילָה; 

לֹא בִּשְׂרֵפָה; לֹא בְּהֶרֶג; לֹא בְּחֶנֶק. 

וְאַתָּה הֵגַבְתָּ – בְּדֶלֶת מוּטַחַת. 

.

נתח רביעי: מֶתֶק ביוב

הָזִיתִי קֻרְטוֹב אַהֲבָה בְּאֶרֶץ נֵכָר. 

הִצְמַדְתִּי פָּנַי לְחַפֵּשׂ בֶּן אָדָם – הֵד לֹא נִשְׁמַע. 

קָרָאתִי שׁוּב: בֶּן אָדָם! אֲבָל הֵד לֹא נִשְׁמַע. 

לְךָ אֵל תְּשׁוּקָתִי; בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי;

לְךָ אֲנִי וְשָׁדַי; לְךָ פְּלָחַי וּשְׂפָתַי;

לְךָ עַצְמִי וְעוֹרִי וְזַרְעִי;

לְךָ עֵינַי וּמַבָּטִי; וּמִבְטַחִי; וְתִקְוָתִי;

לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי; כַּשֶּׂה אַקְרִיב לְאֵין אוֹנִי;

לְךָ מַלְכוּת, לְךָ – כָּל תַּאֲוַת בְּשָׂרַי;

אֲבָל הָרֵיחַ הַמַּר חָזַר, חָזַר אֵלַי.

.

מִתּוֹךְ הָאַשְׁפָּה הָאַבְנִית ? חִתּוּלִים נְטוּשִׁים וְדָגִים 

שֶׁחָזְרוּ אֶל הַיָּם, כּוֹסוֹת יַיִן שְׁתוּיוֹת 

בַּנֵּרוֹת הַכְּבוּיִים, רַק צִבּוּר תְּמוּנוֹת שְׁבוּרוֹת

הַעֲלוּ בִּי צְרוֹר מֶתֶק –  

סוֹבְבוּנִי בִּדְרִישָׁה.

.

נתח חמישי: בסער הדם 

וְשׁוּב אֶצְבְּעוֹתַי נָקְשׁוּ: 

מְחַפֵּשׂ קֶשֶׁר, אֲבָל לֹא פּוֹסֵל גַּם סְתָם לֵהָנוֹת 

פָּס' מְחַפֵּשׂ אַק' 

מְמֻקָּם בְּנַיָּד 

שְׁלַח תְּמוּנָה, שְׁלַח תְּמוּנָה 

מָה אוֹהֵב? 

לֹא שְׁמֵנִים, רַק גַּבְרִיִּים 

שְׁלַח תְּמוּנָה…

לֹא מְעֻרְבָּב, לֹא מִתְעַרְבֵּב 

עֶבֶד כָּנוּעַ מְחַפֵּשׂ שׁוֹלְטָן 

הַדֶּלֶת פְּתוּחָה 

אֲחַכֶּה לְךָ עַל אַרְבַּע, תִּכָּנֵס וְתִכָּנֵס

רַק תִּירַק, לֹא צָרִיךְ חֹמֶר סִיכָה

.

נתח שישי: ואני לא כָּלֶה 

הִבַּטְתִּי בַּכָּחֹל־הַכָּחֹל הַמְרַצֵּד. וְעֵינַי נִשְׂרְפוּ. 

הִמְשַׁכְתִּי לִבְהוֹת בַּכָּחֹל, וַאֲנִי לֹא כָּלֶה. 

אֵין פֹּה קֹדֶשׁ, לָחַשְׁתִּי. 

רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ: הַנָּהָר נָע – לֹא עוֹמֵד.

הַתְּרִיס לֹא חָלוּד – הוּא רַק סָגוּר. 

וּבָרוּחַ עוֹד יֵשׁ מַשָּׁבִים. 

אֶפְשָׁר לְלַקֵּט מִשְּׁיָרֵי הַחַיִּים 

לִכְדֵי סְעוּדָה אַחֲרוֹנָה, אוֹ 

מַפְסֶקֶת – אֶפְשָׁר גַּם מַסְפֶּקֶת 

לְיִתְרַת חַיֵּינוּ שְׁנֵינוּ.

פָּרַסְתִּי מָנוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל אֱמֶת 

עַל הַמַּפָּה הַלְּבָנָה, 

סִדַּרְתִּי נֵרוֹת וְלָחַשְׁתִּי: 

הוֹשַׁעְנָא. הוֹשַׁעְנָא.

.

אֲבָל מַבָּטְךָ כְּבָר נִשָּׂא 

אֶל אֵינְסוֹף הַבְּקָרִים, 

וַאֲנִי יָדַעְתִּי – אֵינִי בְּחֶלְקָתְךָ. 

וּבָאוּ אֲחֵרִים, וְשָׁטְפוּ בִּי. 

בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִכּוּ בְּרֹךְ אֶצְבָּעוֹת. 

דּוֹמֶה הָיָה הַמִּפְגָּשׁ לְנִיצוֹץ. 

דּוֹמֶה הָיָה הַלֵּב לְמִתְפַּשֵּׁר. 

דָּמְתָה לִי קִרְבָתָם 

כִּמְעַט 

לְחִבּוּק.

.

נתח שביעי: צא, צא מציון 

לֹא. הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה. 

לֹא סַעַר אֵשָּׁמַיִם, 

לֹא דִּמְמַת הַהֱיוֹת, 

.

רַק שְׁתִיקַת הַצִּיָּה, 

רַק שְׁמַע-עוֹלָם בְּמַסְלוּלוֹ 

הַנּוֹהֵג –  

גַּם מָחָר יָנוּעַ, 

גַּם מָחָר יָנוּעַ,

גַּם מָחָר

.

דר פיקרסקי, בן 29, סטודנט שנה א' לתואר ראשון בבימוי תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. בוגר בית הספר לאמנויות המילה מבית "מקום לשירה" בירושלים. חי עם בן זוגו בגבעתיים.

.

» במדור ארוכים בגיליון הקודם של המוסך: "מטר" – מחזור שירים מאת אילניה קור

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן