להאזנה באפליקציות ההסכתים הפופולריות – לחצו כאן
.
.
דימוי של וויליאם הכובש מלך אנגליה
חיילת נהנית מסופגניה טעימה. ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
דימוי של יהודה המכבי. נוצר באמצעות בינה מלאכותית
הכל התחיל במלחמה בין שתי משפחות שטענו לכתר המלוכה הבריטי באמצע המאה ה-18, או ליתר דיוק, בשנת 1746.
היו אלה בית סטיוארט שנתמך על ידי הסקוטים ובית הנובר שנתמך על ידי האנגלים. הלחץ הלך וגאה ועד שהתפרץ בסדרת קרבות עקובים מדם. האחרון והנורא שבהם היה קרב קלודן, בו ניצח דוכס קמברלנד, הנסיך ויליאם אוגוסטוס, בנו של המלך ג'ורג' השני מבית הנובר האנגלי, את בית סטיוארט (הסקוטי, זוכרים?). העניין היה שבדרכו לניצחון ערך הנסיך טבח נורא באויביו. בקרב קלודן נהרגו 1,250 סקוטים ועוד 450 שבויים נטבחו מאוחר יותר בדם קר.
הקרב הזה הוא לכאורה קרב אחד מיני רבים בהיסטוריה עקובה מדם, אבל דווקא הוא זכה לפרסום מחודש בשנים האחרונות בזכותה של סדרת הספרים "נוכריה" של הסופרת דיאנה גבלדון שעובדה לסדרת הטלוויזיה "זרה" שזכתה להצלחה רבה.
אבל הקרב הזה חשוב לנו לא רק ברטרוספקטיבה, או כעלילה מסעירה ברומן מרתק, הוא גם הוליד, בדרך לא דרך, את אחד משירי החנוכה המרגשים והאהובים ביותר.
הניצחון האנגלי הזה והדרך בה הושג, עוררו ביקורת פנימית עצומה בקרב האנגלים עצמם ונוצר צורך דחוף לשפר את תדמיתו של בית הנובר, ואולי בעיקר להציל את כבודו של דוכס קמברלנד שזכה בינתיים לכינוי "הַקַּצָּב". לצורך כך נערכה סדרת אירועים, שהחלה במצעד ניצחון גדול לכבוד שובו ללונדון. בנוסף, כחלק ממאמצי המיתוג מחדש של "הַקַּצָּב" נכתבה על הדוכס יצירה מוסיקלית גדולה שהועלתה על הבמות בלונדון עם שובו בשנת 1747. היצירה מעלה על נס את גבורתו של הדוכס באמצעות סיפור על גיבור היסטורי אחר, יהודה המכבי, כאשר ברור לעם ולמאזינים שגיבור העבר הינו רק סמל לגיבור האמיתי, הנוכחי, שלהם.
"יהודה המכבי" (Judas Maccabaeus) היא אורטוריה [-יצירה מוזיקלית קלאסית גדולה למקהלה, זמרים סולנים ותזמורת] שאת מילותיה כתב לבריתן בן המאה ה-18 [כך מכונה מי שכותב מילים, "libretto", ליצירות מוסיקליות מסוג אופרה או אורטוריה – ע.ג.] בשם תומס מורל. את המוזיקה עצמה כתב המלחין הגרמני-בריטי, גאורג פרידריך הנדל, שניהם היו מהיוצרים הגדולים ביותר בבריטניה באותה תקופה. אם מישהו חשב בטעות שהקשר בין הדמות ההיסטורית שבסיפור לבין הגיבור המקומי הוא פרי פרשנות או המצאה של תועמלן מבית הנובר, הנה בא התמלילן עצמו וכתב בראש היצירה המקורית הקדשה מפורשת לדוכס קמברלנד: "מצביא חכם לאמיתו, אמיץ ובעל מידות טובות." אתם הבנתם את זה? גם הבריטים הבינו.
אז הייתה יצירה מוזיקלית שהשתמשה בגיבור החנוכה שלנו, יהודה המכבי, כדי להלל מישהו אחר. אבל הדרך לניכוס שלה לעולם העברי עד שיר החנוכה המוכר, עדיין ארוכה.
אם תעיינו בתוים המקוריים של היצירה לא תמצאו בה אף שיר מוכר. זה איננו שם. אז איפה בכל זאת נולד השיר שעבר גיור?
ובכן, פחות משנה לאחר שיצאה לאור האורטוריה "יהודה המכבי", כתבו שני היוצרים אורטוריה אחרת בשם "יהושע", שהביאה את סיפורו של יהושע בן-נון התנ"כי. האורטוריה הזו, בניגוד לאורטוריה שהוקדשה לדוכס המנצח, לא הצליחה במיוחד, אך שיר אחד ממנה, שהוקדש ליהושע, כבש את לב הצופים. וכך, בשנת 1751, ארבע שנים אחרי שעלתה הגרסה הראשונה של האורטוריה "יהודה המכבי" לבמות, צירף אליה הנדל את השיר המצליח שכתב על יהושע.
See, the conquering hero comes
Sound the trumpets, beat the drums
זה לא היה מקרה ייחודי, גם בתרבות הישראלית היו כמה מקרים כאלה. למשל, "שיר ערש" (המתחיל במילים "היכל ועיר נדמו פתע") נכתב על ידי אלתרמן וארגוב להצגה "אסתר המלכה" בשנת 1966. ההצגה נשכחה אך השיר זכה להצלחה ובוצע על ידי רבים (בין השאר חוה אלברשטיין, אריק אינשטיין, מתי כספי וסשה ארגוב). בשנת 2005 צירף אותו הבמאי אילן רונן, לגירסה החדשה שעיבד להצגה, שנכתבה גם היא על ידי אותם יוצרים – אלתרמן וארגוב – "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בניהולו המוסיקלי של יוני רכטר.
דוגמא נוספת היא השיר "רוזה, רוזה" שבעקבות הצלחתו הגדולה כשיר עצמאי, צורף למחזמר "קזבלן" כשזה עובד לקולנוע בשנת 1973.
השיר "יהושע" שהתגלגל לאורטוריה "יהודה המכבי" המשיך לזכות באהדת הקהל, מה שגרם ליוצרים רבים לחזור ו"לטפל" בו. ב-1796 כתב בטהובן שתים-עשרה וריאציות שלו לפסנתר וצ'לו. ב-1884 כתב הסופר השווייצרי אדמונד לואי בודרי מילים חדשות בצרפתית לאותו קטע מקהלה. השיר בצורתו המקורית הוכר גם כנעימה, שניגנו בקביעות תזמורות כלי נשיפה בפתיחת מסילות ברזל ותחנות רכבת חדשות בבריטניה במאה ה-19. השיר אומץ גם כפרק ב"פנטזיה על שירי ים בריטיים" של סר הנרי ווד, המבוצעת בפרומס של שירות השידור הבריטי. ואלה לא הדוגמאות היחידות.
בדרך אלינו עשה השיר שנולד בבריטניה עיקוף קטן, ונחת קודם כל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בארצות הברית של אמריקה. בראשית המאה ה-19, עשרות שנים לפני הרצל והציונות, חי ופעל בארה"ב חוזה מדינת יהודים אחר, בשם עמנואל נח. נח רב החזון רכש את האי גרנד איילנד שליד מפלי הניאגרה מידי האינדיאנים שאכלסו אותו. הוא שילם תמורת האי סכום שהיה אז דמיוני, 1,000 דולר, ונתן לו את השם: "אררט". בהמשך, ערך טקס מרשים להנחת אבן הפינה לבית היהודי החדש, במהלכו עטה גלימה סגולה, והכתיר את עצמו כ"שופט ישראל", כשברקע מתנגנת היצירה המוסיקלית "יהודה המכבי". היוזמה של נח נתקלה בזלזול מצד ראשי הקהילה היהודית, ומשלא הצליח לגייס לפרויקט, לא מימון ולא "אזרחים" למדינה החדשה, התייאש, ומכר את הקרקע לסוחר עצים מקומי. המפעל של עמנואל נוח היה רקע לסיפרה של נאוה סמל ז"ל – "אישראל", ומנוף שהביא אלינו יצירה מארץ רחוקה אל ארץ ישראל.
רק אז, סוף סוף הגיע שיר הניצחון המונומנטלי גם אלינו. תרגום מלא של האורטוריה כולה, נעשה עבור מקהלת "האורטוריה הארץ-ישראלית", בניצוחו של פורדהאוז בן-ציסי, והיצירה בוצעה פעמים רבות בשנים הראשונות לקום המדינה.
את השיר עצמו, (שהיה בעצם על יהושע, זוכרים?), תרגם לראשונה אהרון אשמן ב-1932. השיר בתרגומו בוצע בפתיחת המכביה הראשונה. אם נסתכל בתוכניית המכביה הזו, נראה שבערב הראשון אכן נזכרת "נגינה", אבל לא מצוין האם אכן זה השיר אליו התכוונו.
הנה התרגום של אשמן:
הִנֵּה הוּא בָא עִם צְבָא חֵילוֹ,
בַּשּׁוֹפָר נָרִיעַ לוֹ.
זֵר דַּפְנָה וְשֶׁבַח רַב
לַמְּנַצֵּחַ בַּקְּרָב.
הִנֵּה הוּא בָא נֶאְפָּד כָּבוֹד
בִּתְרוּעָה בְּשֶׁפַע הוֹד.
קצת אחר כך, בשנת 1936, הופיעה גירסה שכתב לוין קיפניס ואיננה בדיוק תרגום של השיר המקורי אלא גרסה חדשה משלו, לאותו לחן. הנה השיר, שאותו ככל הנראה תזהו בקלות:
הָבָה נָרִימָה
נֵס וַאֲבוּקָה
יַחַד פֹּה נָשִׁירָה
שִׁיר הַחֲנֻכָּה
מַכַּבִּים אֲנַחְנוּ
דִּגְלֵנוּ רָם, נָכוֹן
בַּיְּוָנִים נִלְחַמְנוּ
וְלָנוּ הַנִּצָּחוֹן
פֶּרַח אֶל פֶּרַח
זֵר גָּדוֹל נִשְׁזֹר
לְרֹאשׁ הַמְּנַצֵּחַ
מַכַּבִּי גִּבּוֹר
הגרסה הזו, של לוין קיפניס, תפסה. השיר התפרסם וזכה לשלל ביצועים ביניהם של עוזי חיטמן, חני נחמיאס וערן צור. "חג הניצחון" הוא שיר שלא נכתב לחנוכה ולא לכבוד יהודה המכבי, ובכל זאת זכה לנס חנוכה קטן והיה לאחד השירים המזוהים ביותר עם החג ועם גיבורו המרכזי.
קצת כמו כולנו, הוא מורכב מחיבורים שבמציאות היו כמעט לא הגיוניים: גיבור יהודי מהמאה השניה לספירה ומלחמות ירושה בריטיות. כותב יהודי רוסי בן המאה העשרים, ומלחין גרמני-בריטי מתקופת הבארוק. מן קיבוץ גלויות שממנו נולד בסופו של דבר משהו חדש, אחר, שהוא אור בפני עצמו.
***
בהכנת המאמר נעזרתי במקורות היסטוריים וכן בדברי חוקר הזמר אליהו הכהן
