העקירות היא התשתית הנפשית: על ״דגים גדולים״ מאת ראובן נמדר
שירלי סלע לבבי
.
ספרו השלישי של ראובן נמדר דגים גדולים עשוי להיתפס כספר שעוסק בהגירה הישראלית לארצות הברית – כותרת המשנה שלו היא ״סיפורים עבריים־אמריקאיים״, מחברו חי בארצות הברית עם משפחתו זה שנים רבות, וכמה מהסיפורים המקובצים בו אכן מתמקדים במהגרים ישראלים בניו ג'רזי. טבעי אפוא לראות בספר חלק מספרות ההגירה של סופרים ישראלים־אמריקאים שהתפתחה בעשורים האחרונים. אך למעשה מדובר בספר אוניברסלי הרבה יותר: זהו קובץ סיפורים שבהם הן מהגרים ישראלים הן יהודי התפוצות הם חלק ממצב עולמי עמוק שבו בני האדם כולם חיים בתחושה מתמדת של חרדה ושל אל־ביתיות. לפי נמדר, תחושת העקירות היא התשתית הנפשית של כל אדם, מפני שכולנו חיים בעולם שבו האדם מנוכר לטבעו האנושי ולטבע שסביבו. בעולם הזה הניסיון האנושי לכבוש את הטבע, לרכוש בעלות על משאביו ולתרגם אותם לממון ולהנאה חומרית, גרם להרס הסביבה. משכך, הטבע חדל להיות בית מנחם לאדם, ותחת זאת הוא משקף לו איומים מודחקים שונים.
הסיפורים, רובם ככולם, מתרחשים באתר נופש על אי הדייגים, אי בדיוני על חופי מסצ׳וסטס – בחירה שמעמיקה הן את ממד הניכור שבספר הן את אותו ניסיון אנושי להטיל את מרותו של האדם על הטבע. כל הנופשים בספר נמצאים בבית זמני, ולכן כולם מהגרים, במהלך החופשה לפחות. העובדה שחלק מהנופשים הם גם מהגרים במובן המוכר של המילה (שלושה מן הסיפורים אכן עוסקים בישראלים שהיגרו לארצות הברית) רק מעמיקה את תחושת העקירות שלהם, שהופכת כפולה ומורכבת יותר. בו בזמן אתר הנופש הוא גם אבן בוחן להצלחה הכלכלית של הנופשים. הוא מאפשר להם להציג סיפוק של תשוקות חומריות ופסיכולוגיות: המכוניות המפוארות, בתי הנופש המעטירים, בריכות השחייה הפרטיות, חופי הים הפרטיים – כל אלה מתקיימים לצד מסורת הדיג של תושבי האי המקוריים, שהסתפקו במועט, ולכן נדחקו ממנו עם האמרת מחירי הנדל"ן. לבסוף, העמדת הנופש ברקע רוב העלילות מאפשרת מבט ביקורתי על היחס הנצלני של תעשיית התיירות לטבע, המשמש במה לסיפוק צרכים אנושיים.
שלושה מן הסיפורים משלבים אלמנטים מיתולוגיים קבליים בעיסוק בבעיות משפחה: "הכלב", "הנחש" ו"הקונדור". בשניים הראשונים איש ושמו אדם, בן דמותו של אדם הראשון, נופל קורבן לתשוקתו העודפת. הוא אינו מסתפק באשתו היפה איב (שמה האנגלי של חווה), אלא חושק בבת דמותה של לילית, האישה המפתה והמדיחה. בשני המקרים אדם ניצל בנס מעונש כיוון שכלבו, בְּלָק, סופג את העונש במקומו. שמו של הכלב יוצר משחק מילים במפגש בין העברית לאנגלית. הכלב האמריקאי נקרא Black, אך הוא עדיין רומז לבַּלָּק, הכלב העגנוני של יצחק קומר בתמול שלשום, ששמו נבחר בגלל הקשרו המקראי: בספר במדבר כב בלק המלך שולח את בלעם לקלל את ישראל, אולם מזימתו לא צולחת ובלעם יוצא מברך. הזוהר במסכת סנהדרין ממשיל את בלק ואת בלעם לשני כלבים שעושים יד אחת כנגד הזאב, ורואה בפרשת בלק פרשה העוסקת במלחמה ביצר הרע. בסיפור של נמדר נלחם הגיבור, אדם, ביצר הרע שלו בשני מישורים: הוא חושק בנשים אחרות מלבד אשתו, וגם חומד את העושר והמנעמים של חיי המותרות באי. אביו של אדם הוא גיבור הסיפור ״הקונדור". הוא נופל קורבן למשוגות הזיכרון שלו, ובאקט אובדני שמתעלם ממגבלות האנושי, נופל אל מותו לאחר מפגש עם עוף דורס שמופיע באורח פלא בסביבתו העירונית. בכל שלושת הסיפורים הגורל האנושי קשור לדמות חייתית שהופעתה חורגת מהטבע המקומי, הפרעה מנבאת רע שמקורה בניסיון האנושי למרוד בחוקי העולם או בצווי המוסר.
אותו נושא עומד בליבו של הסיפור הארוך "דגים גדולים", שעל שמו נקרא הקובץ. הסיפור מגולל את קורותיו של ג'ארד, אמריקאי העומד להינשא ומתחיל את הקריירה שלו בשוק ההון האמריקאי. כשהוא מגיע עם ארוסתו בפעם הראשונה לאי הדייגים, שם נמצא בית הנופש של הוריה, הזוג המאוהב עד למחזה משונה: לווייתן שמתקרב אל החוף ומפגין את גופו האדיר בסמוך למעבורת נוסעים בדרכה מהיבשת אל האי. בהמשך עוקב הסיפור אחרי עלייתו של ג'ארד בסולם הדרגות של אמריקה התאגידית ובעושר הרב שהוא צובר בד בבד עם העליות והירידות בשוק ההון האמריקאי. הסיפור מציג את שוק ההון במונחים של עולם הדיג. בעולם הזה הדייגים של הדורות הקודמים צדו באופן מידתי, כדי לספק את צורכי משפחותיהם. לעומת זאת דייגי הדור של ג'ארד הופכים את הדיג למופע ראווה. הם דגים דגים גדולים מדי וגרים בבתים ראוותניים מדי. בו בזמן עוקב הסיפור אחרי השינויים האקלימיים שעובר העולם עם התעצמות הקפיטליזם המערבי, שחומס עוד ועוד אוצרות טבע, קרקעות ומשאבי מחיה. גיבוריו של העולם הזה, הגברים הלבנים המערביים, מתחרים זה בזה על שלל, ולכן בסופו של דבר ה"דגים הגדולים" מכלים את כל ה"דגים" הקטנים מהם בשרשרת המזון. כך גם בטבע – לאט לאט מגלים הדייגים שכל הדגים בגודלי הביניים נעלמו משוק הדגה. בסופו של התהליך יחסלו שינויי מזג האוויר גם את הדגים הגדולים הממשיים, וחרחורי גסיסתם ילוו את חרחורי הגסיסה של הגיבור, גבר קפיטליסטי שהושלך לגורלו כשלא יכול עוד להתמודד בשוק ההון עם הדגים הגדולים ממנו. הצריכה הלא מידתית של סחורות ותענוגות מקבילה לדיג הלא מידתי שמפר את האיזון בטבע. התייחסות הסיפור של נמדר למובי דיק מאת הרמן מלוויל, מהרומנים המכוננים של התרבות האמריקאית, היא ברורה ומוסיפה לו רובד מיתולוגי. ההתמודדות עם איתני הטבע היא ה־נושא בה״א הידיעה של הרנסנס האמריקאי, וההתמודדות של קפטן אחאב עם הלווייתן שהותיר אותו גידם, היא אבן יסוד בבניית האידיאל של האינדיווידואל האמריקאי הנלחם על מקומו ביבשת החדשה. ב"דגים גדולים" הרהב של קפטן אחאב מומר ברהב של הנופשים החומדים את משאבי הטבע. במובי דיק הלווייתן הוא מפלצת שעימה מתעמת הגיבור ישירות; לעומת זאת בעולם של "דגים גדולים" הלווייתן הוא מוצר צריכה, והאיום שבו מתגלם בחריגתו ממקום מחייתו הטבעי, ואחר כך בהיעלמותו מהנוף.
בתוך העולם הבדיוני הזה שלושת הסיפורים העוסקים בהגירה של ישראלים לארצות הברית הם המורכבים ביותר, ומאפייניהם מצטלבים במאפייני הסיפורים האחרים. אבי, גיבור "חורשת האקליפטוס" הפותח את הקובץ, הוא ישראלי שעזב לאמריקה למען הקריירה האקדמית שלו. אף שההגירה עזרה לו להגשים את כל מאווייו, הוא נתקף תוגה ונוסטלגיה כשהוא מגיע לחופשה השנתית באי הנופש שבו נהג לבלות עם אשתו הראשונה ועם ילדיו. עכשיו הוא נשוי בשנית, נישואין שמבטאים היטב את התערותו בתרבות החדשה: במקום אישה ישראלית יש לו עכשיו אישה אמריקאית צעירה, ובנו מנישואיו השניים כבר אינו דובר עברית. אבל דווקא ההתערות המוצלחת לכאורה חושפת את תחושת הזרות שהוא חש בארצות הברית, את הנוסטלגיה שלו לעבר ואת החיפוש שלו אחר בית קבוע. מתברר שהוא מתגעגע לחורשת אקליפטוס שהייתה פעם חלק מנוף האי ועתה הוא נחרד לגלות שנעלמה. הציטוט מהשיר "אקליפטוס" של רחל המשוררת, המופיע בראש הסיפור, והכותרת המזכירה את השיר המפורסם והנוסטלגי של נעמי שמר, "חורשת האקליפטוס", ממסגרים את הסיפור מלכתחילה כסיפור געגועים לבית הישראלי. העובדה שהאקליפטוס הוא זן זר שיובא אל נוף האי האמריקאי, וגם אל הנוף הישראלי, כלומר העובדה שמדובר בנוסטלגיה למקור מדומה, מוסיפה לסיפור מורכבות ואירוניה. בהמשך יתברר כי מי שסילקה את חורשת האקליפטוס היא תאוות הבצע והנדל"ן של תושבי האי. ומה שגרם לאבי, הישראלי בעל השם הגנרי, לאבד את ביתו ואת משפחתו הראשונה, הוא תאוותו לכיבושים מיניים נוספים. אותו אבי יהבהב כדמות משנית בסיפור "אבא", גם הפעם בתפקיד הגבר המבקש לטרוף נשים כדי להאדיר את גבריותו. בסיפור האחרון שבספר הוא עורך חשבון נפש מעמיק ונוקב ובו הוא שוקל את כל תאוותיו זו כנגד זו ומגלה שנוסטלגיה לעבר היא חומר מאכל, ושהאמת הבטוחה היחידה שהוא יכול לדבוק בה היא חיי ההווה.
האנטי־גיבור של קובץ הסיפורים הוא גיורא, ששמו כבר רומז על כישלון ההגירה שלו, ועל כך שנשאר מהגר בנשמתו. גיורא הוא היפוכו של אבי – הוא חברו של אבי שהתחיל בלימודים אקדמיים אבל עבר לתעשייה, ובניגוד לאבי, המלא בעצמו, גיורא צנוע וזהיר, ולכן העסק שלו מתקיים בקושי. סיפורו של גיורא ממחיש את העובדה שהגירה היא מצב שממקסם את המחיר שהמהגר משלם על כל החלטה, מצב שהופך כל כישלון לטרגי. העולם מלא אנשים שהעסקים שלהם שורדים ולא מעבר לזה, אבל כשאתה גם מהגר, העולם ישאל אותך אם בשביל זה היגרת. גיורא נמדד על פי הצלחתו כפי שאף אחד אחר לא נמדד. כשהוריו וחבריו הישראלים הקרתנים רואים את הבית צמוד הקרקע שקנה בניו ג'רזי, הם חוזרים על הביטוי המאוס עליו "תפסת אמריקה". גיורא חש אשמה כאילו הטעה אותם לחשוב שאכן הצליח להגשים את החלום האמריקאי. על כך אומר המספר: "חבריו וקרוביו הם אלה שהשליכו עליו את ההנחה הזאת כדי לספק את הפנטזיות שלהם עצמם, ואולי גם כדי להצדיק את עובדת היותו 'יורד'. מבחינתם, זה היה בסדר גמור לעזוב את הארץ ולהיות בחו"ל אם אתה מצליח, אבל איש לא סלח למי שנכשל שם" (עמ' 126).
אבל נוסף על הכישלון כמהגר, נכשל גיורא גם כאב. גם זה כישלון שיכול להיות מנת חלקו של כל אדם, אבל במקרה של גיורא המהגר הכישלון מהדהד את החלטתו לעזוב את המולדת ומעלה את השאלה אם אובדן הדרך של בתו אינו קשור להגירה שבה בחר. בת הזקונים האהובה של גיורא, מירי, יוצאת לתרבות רעה. הטרגדיה מוכפלת כיוון שמירי מאמצת את שיח הנכונות הפוליטית האמריקאי ונעזרת בטכניקת טיפול מפוקפקת בשם "היזכרות רדיקלית". המטפלים בשיטה זו מעודדים אותה לתת אמון בכל זיכרונותיה, גם בזיכרון הניצול המיני שעברה בילדותה בידי אביה. לאביה, שאינו זוכר דבר מכל זה, אין אפשרות להתגונן. כך הוא נקלע למצב שבו אפילו נוסטלגיה לעבר כבר אינה אופציה. העובדתיות של העבר מתערערת מהיסוד בעולם שבו בתך זוכרת דברים איומים שזיכרונך מעולם לא רשם, וכאשר העולם שאחרי תנועת "מי טו" מקבל את דבריה כאמת בלתי מעורערת. כאמור, זה היה יכול לקרות, ואכן קורה בסיפור, גם לאנשים מבוססים בארצם. אבל כשזה קורה לגיורא המהגר, תחושת חוסר הבטחון, העקירות והתלישות הכללית מחריפה את המשבר ומביאה לידי אסון.
סיפוריו של נמדר הם אפלים ופסימיים, אבל כישרון הסיפור שלו הופך אותם למהנים למרות, ואולי אפילו בגלל, האופל שבהם. השילוב של נושא ההגירה (הגירה בכלל והגירה ישראלית בפרט) במצב העולם הפוסט־קפיטליסטי מאיר את שני הצדדים באור מורכב: האם הגירה וניסיון להצליח בגדול במקום אחר הם מלכתחילה ביטוי של היבריס? האם לאודיסאוס המודרני יש נקודת עגינה בעבר אמיתי וקבוע כלשהו? האם הרצון להצליח ולחרוג ממקומך הטבעי מקורו ביצר הרע? האם גן עדן הוא המצב שאליו נולדת או זה שאליו אתה נושא את עיניך? ללא ספק אלה שאלות שראוי להתעכב עליהן והספר דן בהן באופן מרתק.
.
שירלי סלע לבבי סיימה לימודי דוקטורט בספרות יהודית השוואתית באוניברסיטת ראטגרס בניו ג'רזי. מחקרה מתמקד ביצירת ש"י עגנון ובספרות עברית ויהודית מודרנית. מלמדת כתיבה אקדמית ורטוריקה באוניברסיטת PACE במדינת ניו יורק. רשימת ביקורת פרי עטה התפרסמה בגיליון 93 של המוסך.
.
.
.
ראובן נמדר, דגים גדולים, כנרת זמורה דביר, 2023.
.
.
» במדור ביקורת פרוזה בגיליון הקודם של המוסך: יפעת פלד על על הרומן "חתולה ושוֹזוֹ ושתי נשים" מאת ג'וּנְאיצ'ירוּ טניזקי
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
