יפו העתיקה בגשם
אברהם סוצקבר
.
מיידיש: יעד בירן
.
הקדמה
הַהִיסְטוֹרְיוֹן הָרוֹמִי פְּלִינִיּוּס דִּבְרֵי אֱמֶת כָּתַב:
הָעִיר עוֹד טֶרֶם הַמַּבּוּל נוֹסְדָה,
וּבְשָׁמֶיהָ כְּכִנּוֹר תָּלָה לָרִאשׁוֹנָה הָאֵל בְּעָב
אֶת שְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת: זֹאת עֻבְדָּה.
.
אֶת הַשּׁוּרוֹת עַל דְּבַר הַקֶּשֶׁת הַתְּלוּיָה הוֹסַפְתִּי בְּעַצְמִי,
הָרוֹמָאִי כְּלָל לֹא הִבְחִין בְּקִיּוּמָהּ.
הָעִיר הָעַתִּיקָה הוֹשִׁיטָה יָד מִתּוֹךְ הָאֶבֶן הַנִּימִית,
בְּעֹמֶק חֹמֶר אֶת הַמַּתָּנָה גִּלְּמָה.
.
אֶת לְשׁוֹנִי צוֹרֵב עוֹד מֶלַח הַמַּבּוּל. מַדּוּעַ?
לְיָפוֹ בָּאתִי כְּשֶׁהוּא כְּבָר נִגְמַר.
וְעוֹד בּוֹכֶה לִבִּי כְּמוֹ מַלָּח שֶׁכָּל צִוְתּוֹ בַּיָּם טָבוּעַ,
בַּיָּם שֶׁלְּמוּלוֹ, שָׁכֵן רוֹגֵז וּמַר.
.
לְחַיִּים, יָם, לְחַיִּים, אֳנִיָּה טְבוּעָה, קְבַרְנִיט,
מֵאָז וְעַד הַיּוֹם לִכְבוֹד גַּלֵּי הַמַּיִם.
מֻכֶּה בְּשׁוֹט מִלִּים אָז אֶת עַצְמִי שׁוֹתֶה אֲנִי,
עִם הַמָּטָר מַשִּׁיק כּוֹסִית: לְחַיִּים!
.
המגדלור
וּלְעֵת לַיְלָה שָׁם, בְּאוֹר הַמִּגְדַּלּוֹר הָעֵרָנִי, הָרַךְ,
אַתָּה יָכוֹל לִמְנוֹת בַּאֲלֻמָּה,
טִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם הַנּוֹשְׁרוֹת כְּמוֹ פְּסוּקִים מֵהַתָּנָ"ךְ,
וְלֶאֱגֹר מֵהֶן מִלִּים שֶׁל נֶחָמָה.
.
הַדַּיָּגִים יוֹצְאִים לַיָּם, הֵם מַפְלִיגִים מִכָּל פִּנָּה,
מֵהָרְחוֹב, מִמַּזָּלוֹת, מִכָּאן,
בִּירִיעוֹת זַרְחָנִיּוֹת וִירֻקּוֹת. וּמַבָּטָהּ שֶׁל אֵם עִם בְּנָהּ
עוֹקֵב אַחֲרֵיהֶם מִמְּרוֹמֵי בִּנְיָן.
.
לְיַד הַסֶּלַע שֶׁאֵלָיו אָז אַנְדְרוֹמֵדָה נִכְבְּלָה,
(פֶּרְסֵאוּס הַגִּבּוֹר שִׁחְרֵר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ,)
גַּם שָׁם עוֹד מְלַוֶּה אוֹתָם מַבָּט מְלֵא חֶמְלָה,
שֶׁל אֵם וּבְנָהּ וְזֵר פִּרְחֵי אַרְצֵנוּ.
.
וּמְלַוָּה אוֹתָם גַּם בִּרְכָתִי עַד קְצֵה הָאֹפֶק, בְּסוּפָה
בָּרָק מַבְרִיק, סִירוֹת פּוֹרְשׂוֹת קוּרִים שֶׁל אוֹר.
וְהַסּוּפָה עוֹד מְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ בַּמְּעַרְבֹּלֶת הַכְּסוּפָה,
כִּמְצַוָּה – תַּרְשִׁישׁ וְגַם נִינְוֵה לִזְכֹּר.
.
כתרים לראש גלים
אַלְמֻגֵּי אַלְמֻגִּים וְדוֹר עַל דּוֹר וְסוֹף עַל סוֹף,
מוּל הַחוֹמוֹת הַמְּיֻחָסוֹת בִּשְׁקִיעָתָן,
נוֹשְׁרִים כְּתָרִים מֵרֹאשׁ גַּלִּים מִסְתַּעֲרִים וּמִתְנַפְּצִים עַל חוֹף,
כְּמוֹ בִּירִיחוֹ עִם חוֹמוֹתֶיהָ בִּשְׁעָתָן.
.
בַּמַּעֲלֶה בּוֹנֶה הַגֶּשֶׁם קֵן לְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ, וּמֵעֵבֶר
הִנֵּה הוּא שָׁם עוֹמֵד נָכוֹן,
בַּמַּגָּפַיִם הַנֻּקְשִׁים, בֵּין חַיָּלָיו מֻכֵּי הַדֶּבֶר,
זֶה הַגַּמָּד הָאַגָּדִי, זֶה נַפּוֹלְיוֹן.
.
כְּמוֹ דָּגִים בַּיַּבָּשָׁה הֵם מַשְׁלִיכִים עַצְמָם בִּטְרַנְס
מַרְשׁ נִצָּחוֹן אֶת בִּינָתָם עוֹשֵׁק
בְּיָד בְּלִי אֶצְבָּעוֹת חַיָּל מַצְדִּיעַ: וִיו לָה פְרַנְס!
אַחֵר בְּפֶה חוֹלֶה אֶת הַמַּגָּף נוֹשֵׁק.
.
וְהוּא נִרְתָּע עִם מַגָּפוֹ מִפְּנֵי הַכֶּתֶם הָאָדֹם
הַמָּוֶת – לַחְדֹּר מִבַּעַד עוֹר יָכוֹל.
אוֹיֵב כָּזֶה הֵן לֹא רוֹאִים בִּשְׂדֵה הַקְּרָב כָּל יוֹם
וְנַפּוֹלְיוֹן הֲרֵי רָאָה יוֹתֵר מִכֹּל.
.
האוצרות שבשוק
יֵשׁ חֶרֶב מִבּוֹמְבֵּי וַחֲגוֹרַת צְנִיעוּת מִמֶּרְחַקֵּי בַּגְדַאד,
וְכָאן סַלַאח אַ־דִין רוֹכֵב לוֹ בְּאוֹפוֹרְיָה.
רֹאשָׁהּ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֶה מִתְבּוֹנֵן בִּי בַּחֲשָׁד.
כֻּלָּם צַעֲצוּעִים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה.
.
צִילִינְדֶּר עִם בִּטְנַת סָטֵן, רְאֵה בְּבַקָּשָׁה,
יָשֵׁן בְּתוֹכְךָ כָּעֵת חָתוּל שְׁחַרְחַר.
זוּג עֲגִילִים, אַתֶּם כְּמוֹ דִּמְעוֹת אִשָּׁה. וְהָאִשָּׁה –
הֵיכָן? הֵיכָן, הוֹ אֱלֹהִים, הוּא הַמָּחָר?
.
צִיּוּר בְּלִי שֵׁם מִשְּׂדוֹת הַכְּפָר הַפְלֵמִי.
בְּנֹסַח רוֹקוֹקוֹ – שֻׁלְחָן, כִּסֵּא, מַדָּף פֹּה.
גֻּלְגֹּלֶת הַשּׁוֹאֶלֶת אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁל הַנָּסִיךְ הַדֵּנִי,
הָאֲרוּגָה בִּבְכִי הַיָּם שֶׁל יָפוֹ.
.
חֲמוֹר דְּמוּי בּוּדְהָה שֶׁעֵינָיו הַצּוֹחֲקוֹת וְרֻדּוֹת
נִגְלָה עִם עֲגָלָה בַּשּׁוּק. מָה יֵשׁ לוֹמַר? וּלְמִי?
נִיחוֹחַ עֵשֶׂב יְרַקְרַק עוֹלֶה בָּאַף שֶׁל "כָּל תּוֹלָדוֹת"
וְהַהִיסְטוֹרְיָה מִתְעַנֶּגֶת עַל הָרֵיחַ הַשְּׁמֵימִי.
.
שקט וסערה
חָרָךְ מוּאָר בְּגֹדֶל בְּלוֹק בִּשְׁעַת חֲצוֹת. אֲנִי עוֹלֶה
(בִּמְקוֹם מִבְּכִי הַיָּם לְהִשְׁתַּגֵּעַ)
כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת צִיּוּרָיו שֶׁל הָאָמָּן אֲשֶׁר בְּמִבְצָרוֹ גּוֹלֶה,
בַּהֲרִיסוֹת גָּרִים כְּמוֹתוֹ עוֹד מֵאָה.
.
"חָבֵר יָקָר, 'גָּשׁוּם בַּלֵּב' – כָּךְ שָׁר וֶרְלֶן. אוּלַי נַזְהִיב
אֶת הַמָּטָר בַּלֵּב, לְיַד הָאֵשׁ בִּשְׁנַיִם."
וְאָז אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁעַל הַקַּנְבָס מְצַיֵּר צִיּוּר מַרְהִיב
צַיָּר עִוֵּר עִם גֶּחָלִים בִּמְקוֹם עֵינַיִם.
.
"לַשָּׁוְא חָבֵר שְׁאֵלָתְךָ אֲשֶׁר עַל קְצֵה לָשׁוֹן.
בְּלֹא מָאוֹר אֵינִי יָכוֹל בַּחֹשֶׁךְ לְצַיֵּר.
גַּם הַצְּבָעִים צְרִיכִים לִרְאוֹת עַצְמָם אֶל הַנָּכוֹן,
בְּלִי צֵל וְאוֹר אֶהְיֶה מְאוֹד עִוֵּר.
.
זֶה כְּמוֹ עַל קַרְקָעִית הַיָּם, שָׁם שֶׁמֶשׁ לֹא זוֹרַחַת,
אַךְ יְצוּרִים מְשַׂגְשְׂגִים בִּזְכוּת אוֹרָהּ.
וּכְשֶׁהִיא בָּאָה בַּחֲלוֹם – שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְנַחַת:
זוֹ חֲתֻנַּת הַשֶּׁקֶט עִם הַסְּעָרָה."
.
הבדחן
"אִם רַק מֵתִים עוֹד מְדַבְּרִים בְּיִידִישׁ כָּאן, וְהַחַיִּים כְּבָר לֹא,
אָז לָמָּה שֶׁאֶחְרֹז פֹּה בַּדְחָנוּת, לְמִי?
אִם יְלָדִים לֹא מְבִינִים לְשׁוֹן אָבוֹת שֶׁמֵּתוּ, לֹא,
אֵיךְ לֹא יְהֵא לִבִּי דּוֹמֵם וְעַגְמוּמִי?"
.
בְּפָּאבּ "יוֹרְדֵי הַיָּם" כָּךְ הִשְׁתַּפֵּךְ מִלֵּב הָרוּס
בַּדְחָן בָּא בַּיָּמִים מִלּוֹדְז'. וּבַשֵּׁכָר
צָרַב אֶת לְשׁוֹנוֹ וְאֶת לֹעוֹ וְאָז קִנֵּחַ בְּחָרוּז:
"שֵׁכָר יָקָר טוֹב לְגָרוֹן נִחָר!"
.
וְעוֹד הוֹסִיף: "תַּגִּיד, זֶה לֹא עַל הַפָּנִים?
לֹא נֵס! מְחוֹל שֵׁדִים שֶׁמִּתְגַּבֵּר,
שֶׁהַחַיִּים בְּמוּזֵאוֹן בֵּיתִי אֵינָם נוֹתְנִים
לִיהוּדִים מֵתִים בְּיִידִישׁ לְדַבֵּר."
.
וּמִתִּיקוֹ שָׁלַף סִפְרוֹן קָדוֹשׁ וּכְבָר הֵחֵל לוֹמַר
"מִזְמוֹר שִׁיר לְדָוִד" וְאֶת בִּכְיוֹ הֶחְנִיק.
"תַּגִּיד," אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת הַתְּזָזִית שֶׁל זֶמֶר וְעָפָר
"אַתָּה בַּדְחָן אוֹ מֵת אוֹ לָמֶד־וָוְנִיק?"
.
הצורף מסלוניקי
אֶל הַצּוֹרֵף מִסָּלוֹנִיקִי שֶׁעֵינַיִם לוֹ שָׁלוֹשׁ,
(זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת עַל מִצְחוֹ שׁוֹכֶנֶת)
נִכְנַסְתִּי בִּבְגָדִים סְפוּגִים, אָשֵׁם הִרְכַּנְתִּי רֹאשׁ:
חֻפַּת מַלְכוּת סְגֻלָּה וּמְסֻגְנֶנֶת.
.
"אוֹהֵב הָאוֹצָרוֹת, אֲנִי הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב
וְרַק לַחֲנוּתְךָ עוֹד לֹא נִכְנַסְתִּי.
גַּלֵּה נָא לִי אֶת הַצְּפוּנוֹת, הַרְאֵה לִי דְּבַר מָה טוֹב
לַאֲהוּבַת לִבִּי אֲשֶׁר אֵרַסְתִּי."
.
שׁוֹלֵף קוּפְסֹנֶת תַּכְשִׁיטִים, וּכְבָר בְּכַף יָדוֹ
בּוֹרְקוֹת אַבְנֵי סַפִּיר, וְצַעֲרָן – כָּחֹל:
"טוֹבוֹת מֵאֵלֶּה אֵין לִי אֲבָנִים־טוֹבוֹת, כְּבוֹדוֹ,
הֵן מְחַפּוֹת גַּם עַל הַפְּגָם שֶׁבַּמִּכְלוֹל.
.
אַךְ אִם לוֹמַר אֶת הָאֱמֶת, אָז לָאִשָּׁה אֲשֶׁר תֹּאהַב
וְשֶׁיָּדֶיהָ מַצְמִיחוֹת לְךָ כְּנָפַיִם –
הוֹלֵם מַתָּת שֶׁל גֶּשֶׁם בְּחִנָּם (טוֹב מִזָּהָב):
חֲרֹז לָהּ מַחֲרֹזֶת מִטִּפּוֹת הַמַּיִם."
.
ריח נעורים
הוֹוֶה כְּמוֹ לֶחֶם וְסַכִּין – הַפַנְטוֹם, לִכְאוֹרָה,
חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים מוּחָשׁ אוֹתִי אוֹפֵף.
נִדְמֶה שֶׁדָּג גָּדוֹל אוֹתִי פָּלַט מִתְּהוֹם שְׁחֹרָה
לִשְׁמֹעַ אֶת רַכּוּת הַגֶּשֶׁם הַמְּטַפְטֵף.
.
שׁוֹמֵעַ. שׁוּב בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה. מָחוֹג סָמוּי
הַנָּע בִּמְסִלָּתוֹ אֶל נְעוּרַי שׁוּב שָׁב.
גּוֹרַל הַזְּמַן בַּחֲזָרָה נִצְחִית אֶל הֶעָבָר תָּלוּי:
בַּגֶּשֶׁם אָז, שְׁנֵינוּ, אוֹמֶרֶת: לֹא עַכְשָׁו.
.
כְּמַשְׁבִּיעָה אֶת הַמַּבּוּל עִם מִטְרִיָּה בַּיָּד אֶל עָל
הַמִּטְרִיָּה – תַּמָּה, אֲדַמְדַּמָּה וּמִתְלַבֶּטֶת.
אֲנִי שִׁכּוֹר מֵרֵיחַ מִסְתּוֹרִי הַמְּמַלֵּא אֶת הֶחָלָל:
רֵיחוֹ שֶׁל גֶּשֶׁם, גּוּף אוֹ אַהֲבָה לוֹהֶטֶת?
.
הוֹ, נַעֲרָה עִם מִטְרִיָּה מֵעַל, אֲנִי מַחְזִיק טוֹבָה
שֶׁאַתְּ לִי שֶׁמֶשׁ גַּם בַּגֶּשֶׁם שֶׁיּוֹרֵד כָּעֵת,
כִּי רַק מִמַּיִם שָׁם גּוֹנַנְתְּ עָלַי, גְּלוּיָה וַחֲטוּבָה,
וְלֹא הִצְלַחְנוּ מֵהָאֵשׁ לְהִמָּלֵט.
.
יורדי ים
יוֹרְדֵי הַיָּם אֲשֶׁר טָבְעוּ מִבְּרֵאשִׁית וְעַד אֶתְמוֹל
קְבוּרִים מוּל רוֹמִי שָׁם מִתַּחַת לַגַּלִּים –
וְהַנִּצּוֹל עוֹדוֹ תּוֹעֶה בֵּינוֹת הַיָּם לַחוֹל,
וּמְחַפֵּשׂ דְּמוּת וּפָנִים בֵּין נַחְשׁוֹלִים.
.
הַנְּעוּרִים הֵם לַשָּׁנָה כְּעֵין עוֹנָה מִסְפַּר חָמֵשׁ,
וְהֵם שִׂמְחַת שְׁרִירִים וְצִפָּרְנַיִם –
אֵיכָה יִמְצָא אֶת הַנְּעָרִים בַּתְּהוֹם, מָשִׁיחַ מִתְבּוֹשֵׁשׁ
כְּשֶׁיֵּרֵד בְּבוֹא הָעֵת מִן הַשָּׁמַיִם?
.
הוֹ, מַלָּחֵי הַשִּׁכּוֹרִים מִן הַמַּשְׁקֶה הַנֶּאֱנָח
הֱיִיתֶם לִפְנִינִים בְּעֹמֶק תְּהוֹם –
דְּמוּת דְּיוֹקַנְכֶם הוֹלֶכֶת וְנִצְרֶבֶת בְּעוֹרִי הָרַךְ
מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק מְלֵא דְּרִישׁוֹת שָׁלוֹם.
.
לָכֶם נָמֵל בַּיָּם הוּא קַרְקָעִית שָׁמַיִם – זֶה פָּשׁוּט.
וְרַק עַל זֹאת אֲנִי חוֹשֵׁב לְמוּל הַיָּם:
אֶל הַנָּמֵל הַזֶּה כֵּיצַד נִתָּן עֲלֵי דִּמְעָה לָשׁוּט?
הַגֶּשֶׁם – הוּא יוֹלִיךְ אוֹתִי לְשָׁם.
.
גלגול
שׁוֹכֵן חַדְרִי בֵּין הַקִּירוֹת הַמְּבֻצָּרִים. הַחֲטָטִים –
חִסּוּן מִפְּנֵי עַצְמוֹ שֶׁל דּוֹקְטוֹר זְמַן.
וְיֵשׁ סוֹרָג עַל הַחַלּוֹן שֶׁהָאוֹרוֹת בּוֹ רוֹטְטִים
בְּהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל פַּחַד דְּהוּי גָּוָן.
.
מִלִּים מְטֻיָּטוֹת מִכְּתַב יָד עֲרָבִי יָשָׁן –
כּוֹתְבִים עָלָיו הַמַּיִם הַנּוֹזְלִים.
עַל נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת מֵעִיד סוֹרָג: רָקְדוּ כְּבָר כָּאן
פִּירָטִים, פִּירוֹמָנִים וְאֵלִים.
.
לוֹטֵשׁ עֵינַיִם שֶׁאֶרְאֶה מִי גָּר כָּאן בַּתְּחִלָּה,
אֵי אָז בֵּין אֲבָנָיו שֶׁל הַמִּבְצָר.
וּמְשׂוֹחֵחַ עִם פָּנִים שֶׁל דַּרְדָּרִים כְּחֻלֵּי הִלָּה
שֶׁשִּׁגְעוֹנָם יָדוּעַ וּמֻכָּר.
.
זוֹקֵף אֶת הָאָזְנַיִם כָּךְ, זוֹקֵף אֶת כָּל חוּשַׁי:
הִנֵּה תּוֹלְדוֹת הַמָּוֶת וְהִנֵּה עֲרִיסָתִי.
נוֹלַדְתִּי פֹּה. וּמַתִּי גַּם. מִכָּל כִּוּוּן סוֹגְרִים עָלַי
סוֹדוֹת וַאֲבָנִים, הוֹ יָפוֹ יָפָתִי.
.
1967
.
אחרית דבר מאת המתרגם
נעוריו של המשורר אברהם סוצקבר עברו עליו בווילנה, היום בירת ליטא ואז חלק מפולין, עיר שכונתה באותן שנים גם "בירת ייִדישלאַנד". בעיר זו הופיע בשנות השלושים כמטאור בעולמה של ספרות יידיש התוססת שבין מלחמות העולם, ושם גם חווה על בשרו את חורבנה. לאחר ייסורים ותלאות הגיע לארץ ישראל בשנת 1947 וקבע את ביתו בתל אביב. סוצקבר חי בעיר העברית הראשונה במשך שישים ושלוש השנים הבאות והיה למשורר ישראלי המגלם בעצם קיומו את הפרדוקס המקומי, את השיבה לעבר הרחוק על חשבון העבר הקרוב, את המחיקה והשכחה המכוונת של מה שהמשיך לחיות למרות הכול על סף המודע של החברה הישראלית הצעירה. בעשורים הראשונים של המדינה יפו העתיקה הייתה גם היא מקום גדוש הדחקות – עיר מחוקה, שבין הריסותיה מצאו פליטים וניצולים מקלט מן המבול האירופי, עיר שסיפורה עתיק כמו ההיסטוריה היהודית, ובכל זאת נדחקה אל שולי העיר העברית הראשונה, מעין נספח מטריד ללבנות של תל אביב, ושבשטח הגדול שלה הסתובבו שיכורים ואנשי העולם התחתון.
סוצקבר מצא מקלט ביפו מפני השאון התל אביבי והתביעות שתבעו ממנו החיים בעיר הגדולה. כמו יונה הנביא ירד גם הוא ליפו כדי להפליג ממנה לתרשיש וגילה שאינו יכול לברוח. את מחזור השירים "אַלט יפֿו אין רעגן" (יפו העתיקה בגשם) חיבר סוצקבר בשנת 1967, והוא ראה אור בספרו "פֿירקאַנטיקע אותיות און מופֿתים" (אותיות מרובעות ומופתים) בשנה שלאחר מכן. מחזור השירים על יפו העתיקה מפגיש את משורר היידיש הישראלי עם יפו הנשכחת, עם העיר שהיא חורבן וחיים חדשים גם יחד. העיר היושבת על החוף מנהלת מערכת יחסים סבוכה עם הים שהוא מקור פרנסתה אך גם תזכורת תמידית לאימת הטביעה בו, וגם המשורר חווה את הסיפיות של העיר על שני פניה – מקלט מן המבול כמו גם מבט הנפקח אל עבר הספינות הטבועות שמעבר לים. סוצקבר מפגין בקיאות בהיסטוריה היפואית, ובמחזור השירים נגלים לעינינו כבקלידוסקופ דמויות ומראות מן העבר ומן ההווה היפואי, כולם מלוטשים כיהלום בשירה השקולה, החרוזה, העשירה והמדויקת של סוצקבר שניסיתי לצקת אל העברית כמיטב יכולתי.
.
יעד בירן הוא סופר, מתרגם וחוקר תרבות יידיש. ספרו "לצחוק עם לטאות" ראה אור ב־2017 בהוצאת כנרת זמורה ביתן. מבחר מערכונים שכתב עבור אסתּרס קאַבאַרעט זמינים לצפייה בערוץ היוטיוב של בית שלום עליכם. תרגומיו לסיפורי יידיש ישראליים ראו אור באסופה "שמים נושקים לים" בהוצאת מאגנס (2023, עורך: שחר פינסקר). בקרוב יראה אור ספרו "מסכת כזבים" בהוצאת פרדס. רשימותיו פורסמו בגליונות המוסך.
.
>> במדור שירה מתורגמת בגיליון קודם של המוסך: חמישה שירים מאת פדריקו גרסייה לורקה בתרגומה של טל ניצן
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
להרשמה לניוזלטר המוסך
לכל גיליונות המוסך לחצו כאן
