רמי סערי
אֵיכוּת הַזִּקְנָה
לאמא, לנימה ולתרצה
זֶה שָׁנִים אֵינֵךְ חוֹשֶׁבֶת עוֹד
עַל טִיב הָאֲרֶשֶׁת הַמְנֻמֶּשֶׁת
שֶׁל חֲתוּלֵי הַחֻרְשָׁה שֶׁבֶֶּחָצֵר,
רַק מְקַבֶּלֶת בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהוּא
אֶת הַמִּצְמוּץ שֶׁל עֵינֵי הַכְּלָבִים.
זֶה שָׁנִים לֹא בָּא בְּאַפֵּךְ
שֶׁאֵינֶנּוּ בְּעַל כָּרְחֵךְ תַּתְרָן
רֵיחַ כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם, הַגַּרְבַּיִם
אוֹ הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁל כָּל הָעוֹלָם
וְאֶחָיו, כּוֹבֶסֶת, עַל שׁוּם הַר
אֵינֵךְ מְטַפֶּסֶת עוֹד, שֶׁהֲרֵי
כָּל הֶהָרִים כֻּלָּם זֶה מִכְּבָר
כְּמוֹתָם כִּילָדִים בְּעֵינַיִךְ.
וּבַהֲרִימֵךְ כּוֹסִית לְחַיַּיִךְ
מִתְחַיְּכוֹת לְחָיַיִךְ
עַד קְצוֹת שִׂפְתוֹתַיִךְ,
כִּי מִזְּמַן כְּבָר הִשְׂכַּלְתְּ
לְהַשְׁלִים עִם הַחַיִּים,
עִם הַמֵּתִים וְעִם הַמָּוֶת –
לְלֹא הֶנֵּד אַף אַף.
.
גְּדוּד הָעֲבוֹדָה בִּרְאִי הַשָּׁנִים
כְּנַעַר בְּתִיכוֹן בְּרֶנֶר שֶׁבְּפֶתַח תִּקְוָה
הִתְוַדֵּעַ תַּחַת שַׁרְבִיטָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר שְׁטְרַיְט-ווּרְצֶל
לְאַרְכִיפֵּלָג גוּלָג שֶׁכָּתַב סוֹלְזֵ'נִיצִין, וּבְמַקְבִּיל
לַעֲלִיַּת בֵּגִין לַשִּׁלְטוֹן שָׁמַע הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב דִּבּוּרִים
בִּגְנוּת בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת וּמַה נּוֹרָאָה הִיא הַהַלְאָמָה.
בְּאַרְבָּעִים הַשָּׁנִים שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן חָוָה עַל בְּשָׂרוֹ
וְרָאָה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת מִגְוַן הַתַּעֲנוּגוֹת הַמְיֻחְצָנִים
וְאֶת שֶׁפַע הַמִּפְגָּעִים הַמְתֻקְשָׁרִים שֶׁבַּקָּפִּיטָלִיזְם,
אֲבִי הַנֵּאוֹ-לִיבֵּרָלִיזְם, וְהַגֶּזֶל הַפִּרְאִי הַמִּתְמַשֵּׁךְ בַּשּׁוּק
הַ"חָפְשִׁי" גַּם הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתֶיהָ הַבִּלְתִּי-מֻגְבָּלִים
שֶׁל אֶרֶץ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת "הַבִּלְתִּי-מֻגְבָּלוֹת"
הוֹרָה לוֹ בְּלִבַּת הַגְּלוֹבָּלִיזַצְיָה
מַה נּוֹרָאָה הִיא הַהַפְרָטָה.
כַּיּוֹם מְגַלֶּה לוֹ מַבָּט מְפֻכָּח
בִּרְאִי הַזִּקְנָה הַמְמַשְׁמֶשֶת וּבָאָה
שֶׁהַהַלְאָמָה וְהַהַפְרָטָה הֵן שְׁתֵּי פָּנִים מְכֹעָרוֹת
שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ עַצְמוֹ, וּמִשֶּׁנָּקְעָה נַפְשׁוֹ כָּלִיל
מֵהַפְּרוּטוֹת הַמְשַׁמְּשׁוֹת לְמִשְׁטוּר הָאָדָם וּלְנִצּוּלוֹ,
בְּפָנִים שֶׁעוֹדָן תְּקֵפוֹת, אִם כִּי הֵן כְּבָר עֲיֵפוֹת,
חַף מִמַּצָּע פּוֹלִיטִי וְלֹא יַקִּיר שֶׁל שׁוּם מִמְסָד,
עוֹדוֹ מִתְמַסֵּר בְּחֶדְוָה לְחִפּוּשׂ אַחַר פָּנִים יָפוֹת.
.
הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים
עַד שֶׁלֹּא תִּרְגַּמְתִּי אֶת "אַגָּדַת פֶּנְדְרָגוֹן" מֵאֵת אַנְטָל סֶרְבּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם – חָתִיךְ מְהַמֵּם וְהוֹמוֹפוֹבּ לָטֶנְטִי – מַמָּשׁ כְּמוֹ לָאֲצִילָה הַקֶּלְטִית הַקְּסוּמָה וְהַבּוּרָה, גַּם לִי מֵעוֹלָם לֹא נִזְדַּמֵּן לִתְהוֹת מַדּוּעַ "אֶקְס-לָה-שָׁפֵּל" נִקְרֵאת בְּגֶרְמָנִית "אָאָכֶן". אָמְנָם כֵּן, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לֹא חָכַכְתִּי בְּדַעְתִּי מַהוּ טִיב הַקִּרְבָה בֵּין דֶּגֶל הוּנְגַרְיָה לְבֵין דִּגְלָהּ שֶׁל נוֹרְדְרַיְן-וֶסְטְפַלְיָה, וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן לֹא נִדְרַשְׁתִּי לְבָרֵר לָמָּה וּמַדּוּעַ טָרַח וִיקִיפֵּדִיסְט כָּלְשֶׁהוּ לְהַקְדִּישׁ עֵרֶךְ שָׁלֵם פון וויקיפעדיע לְנאָרד ריין-וועסטפאליע. יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, גַּם אַחֲרֵי הָעֹנֶג, הַטִּרְחָה וְהַתְּהִיּוֹת, נָהִיר שֶׁגַּם לְהַבָּא יִתְקַיְּמוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא יִתְבָּרְרוּ לִי, לְדֻגְמָה מָה הִיא הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁאוֹתָהּ הָעִיר, שֶׁבָּהּ לֹא בִּקַּרְתִּי וְגַם לֹא אֲבַקֵּר, קְרוּיָה בְּפּוֹלָנִית "אַקְפִיזְגְרָן". אַךְ בְּנִגּוּד לְטַעַם הַיַּיִן וּלְרֵיחַ כְּלֵי הַזַּיִן, יֵשׁ קֶסֶם אִטִּי וּמְרַפְרֵף בַּדִּשְׁדּוּשׁ בְּמֵי הָאַפְסַיִם, כַּאֲשֶׁר בּוּרוּתוֹ שֶׁל הַכְּלָל בְּמֶרְחַב הַשְּׁמָמָה נִטַּעַת, וְהִיא בְּלִי מֵשִׂים מוֹלִיכָה אֶת הָרֹב אֶל מִפְתַּן עֲרִיצוּת הַדַּעַת.
.
רמי סערי הוא משורר, מתרגם ודוקטור לבלשנות. השירים שלעיל הם מספרו "על מפתן אינסוף הזמן", שעומד לראות אור בהוצאת רימונים בסוף אוגוסט 2024. כתב 14 ספרים, תרגם לעברית 102 ספרים וערך 21 ספרים.
.
אלון ארד
זה לא שיר על חתול (אני אלרגי)
בְּבֵית הַקָּפֶה עוֹמֵד יַעַר רַגְלַיִם
וְחָתוּל בֵּינֵיהֶן, מְפַלֵּס אֵלַי שְׁבִיל.
הִבְחַנְתִּי בּוֹ מִמֶּרְחַקִּים
כִּמְשִׁיכָה בִּשְׂפָמוֹ
כְּמוֹ בְּחַכָּה, כְּמוֹ בְּמִגְדַּל פַּעֲמוֹנִים.
אֶצְלִי בַּגָּרוֹן מִתְאַסֵּף כַּדּוּר פַּרְוָה
אֲבָל בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת קְטִיפָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ כָּל זֶה מִסְתַּיֵּם.
עִנְבַּל פַּרְוָה נוֹקֵשׁ בְּדָפְנוֹת הַגָּרוֹן
אֲבָל חָתוּל הֵקִים אָהֳלוֹ בְּחֵיקִי
וּבִקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת קְטִיפָה.
רַעַשׁ פַּעֲמוֹנִים מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם,
מַשֶּׁהוּ בַּגָּרוֹן.
.
אלון ארד הוא משורר, עורך ספרות ומחנך. עורך מגזין השירה "שורות". ספר שיריו הראשון, "יתרון הביתיות", ראה אור בשנת 2022 בהוצאת "קתרזיס". השיר שלעיל הוא מספרו החדש, "ואתה קורא לעצמך משורר", העתיד לראות אור גם הוא בהוצאת "קתרזיס".
.
אבישי דדון־רווה
לחזור אל הגן
לָרֶדֶת בַּשְּׁבִיל הַמְּחֻצָּץ
לִפְתֹּחַ פִּשְׁפָּשׁ חָבוּי בַּחוֹמָה
וְלִדְחֹק עַצְמָהּ בַּעֲדוֹ
לְדַלֵּג מֵעָנָף לְעָנָף
בְּעוֹדָהּ יוֹרֶדֶת מֵעֵץ הָאַל־גַּעַת
מְפַלֶּסֶת דַּרְכָּהּ בְּשִׂיחֵי שִׁכְחָה
מוֹרֶטֶת עֲלֵי עִזָּבוֹן
שֶׁרֵיחָם דָּבֵק בָּהּ
רוֹאָה רְמָשִׂים חוֹכְכֵי גָּחוֹן
הַחוֹמְקִים לְמַרְאֶהָ בָּעֵשֶׂב
שֶׁהִיא מְלַחֶכֶת
בְּמוֹצְאָהּ מְנוּחָה
בַּמֶּטְרָאז' הַמֵּנִיב.
.
אבישי דדון־רווה הוא משורר ומורה. פרסם שירים בכתבי עת שונים מאז שנות השמונים. ספר שיריו "בדרכי לפיגוע דקירה" יצא לאור ב־2023 בהוצאת "משיב הרוח". עובד כעת על ספר שיריו השני.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת שני סמאי־מוסקוביץ', רעיה ג'קסון זלקינד וג'ודי עדיני
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
