.
קשתות בענן לצד אלימות וקושי: על "ספר תום" בעריכת מרית בן ישראל ועדה ורדי
עדן ספיבק
.
על כריכת הבד הצהובה של ספר תום מוטבע ציור של דמות: ספק ילד, ספק ילדה הנושאת שק ענק על שכמה. הדימוי לקוח מאחד הספרים שאיירה תום זיידמן־פרויד, דוד בעל החלומות (1922). במקור, באיור נושא דוד שק גדוש בזרעים למאכל. תום חזרה על אותה הדמות גם בראש רשימת האיורים של אותו הספר, והפעם הוסיפה על גבי השק את הכיתוב "THE PICTURES", ובכך הקבילה בין איור לבין מזון (או בין חוש הטעם לחוש הראייה, כפי שמפרשת מרית בן ישראל באחד ממאמרי הספר). בבחירתן באיור זה לכריכת הספר, כמו אפשרו העורכות מרית בן ישראל ועדה ורדי לתום לשאת את מרכולת איוריה בגאון בראש הספר המוקדש ליצירתה. במקביל, הן גם מהדהדות את הקשר בין יצירתה האמנותית לבין כוחה הממלא והמזין.
.
כמה מתאימה כריכה זו לספר אשר צולל אל תוך חייה ויצירתה של תום זיידמן־פרויד, מאיירת יהודייה ילידת אוסטריה שפעלה בברלין בשנות העשרים של המאה שעברה. ספר תום מתחקה אחר יצירתה, מקורות ההשראה המגוונים שהשפיעו עליה, הסמלים המאפיינים את עבודותיה וסיפור חייה המורכב, וזאת דרך מאמרים מאת שבעה כותבים שונים, לצד איורים מעזבונה של תום ורפרנסים חזותיים נוספים.
תום זיידמן־פרויד פרסמה 14 ספרים בשפת איור אוונגרדית המתאפיינת בהפשטה גיאומטרית ובהשטחה. למרות האיכויות האמנותיות ופורצות הדרך בעבודתה, היא כמעט נשתכחה מהנוף האיורי.
קל היה לכתוב על תום בגון רכילותי. היותה אחייניתו של הפסיכואנליטיקאי הנודע זיגמונד פרויד הוא רק אלמנט אחד בניימדרופינג הגברי המלווה את דמותה וכולל שיתופי פעולה עם חיים נחמן ביאליק, ש"י עגנון וזלמן שוקן. אם לא די בכך, בעלה, המוציא לאור יעקב זיידמן, התאבד לאחר שנקלע לחובות כבדים, ותום עצמה מתה מדיכאון חודשים ספורים לאחר מכן. הסיפורים סביב תום אכן רבים, אך גם אם הם אכן רלוונטיים להבנת יצירתה, אפשר להניח כי יש להיותה אישה חלק בנפח הנכבד כל כך שתפסו בהיכרות עימה. ספר תום לא מתעלם מכל אלו, אבל מצליח לדון בסיפורה של תום מהזווית המעניינת יותר – זו של יצירתה.
.
.
כמו בכריכה, כך גם לאורך הספר כולו, בן ישראל וורדי מפגינות חוכמה ודייקנות, היכרות עמוקה עם תום ועם גוף עבודתה, ובעיקר – הערכה רבה ליצירתה. התוצאה היא ספר מחקר וספר אמן שהוא מחווה אוהבת לתום, לאיור ולספרות.
עיצוב הספר ניחן גם הוא באותה רגישות לתוכן. כך למשל, באמצעות פעולה עיצובית פשוטה אך מבריקה יצרה עדה ורדי, מבכירות מעצבות הספרים בארץ, תחושה של דפדוף בארכיון מוזיאלי של כפולות מתוך ספריה המקוריים של תום. הכפולות נבדלות משאר הספר בזכות צבע הדף השחור שבו הן ממוסגרות. כל אחת מהן מוצגת בדיוק בגודל המקורי שלה, כתמי הזמן שניתנו בדפים נשמרו ולא הועלמו דיגיטלית, ואפילו סימני עיפרון או חתיכות מצהיבות של נייר דבק נראים פה ושם. קו הקיפול שבאמצע הכפולה מונח בדיוק באמצע הכפולה של ספר תום עצמו, כך שהקורא מדפדף במקביל בספר שבו הוא אוחז אך גם בספר המקורי, מראשית המאה העשרים. לבסוף, הבחירה להציג את האיור ככפולה שלמה הכוללת גם עימוד וטקסט, ולא רק איורים בודדים המנותקים מהספר שבתוכו הודפסו לראשונה, מעגנת את ספריה כמכלול יצירתי שלם. עיצוב זה משקף נאמנה את תפיסת "הספר כאובייקט" שתום הייתה שותפה לה, מתוך ראייה של עיצוב הספר כחלק בלתי נפרד מעבודתה כמאיירת. ורדי כותבת כי התעקשותה של תום על אופני ההפקה של ספריה וירידתה לפרטים טכניים עד רמת סוג הנייר שעליו יודפסו, מכילה למעשה "חופש יצירתי המכיר בכל רכיבי הספר, מנצל את הכוח הטמון בו לא רק מבחינת הטקסט והדימוי אלא גם מצד תכונותיו של החומר ורואה בו יצירה שלמה המאגדת תוכן וצורה" (עמ׳ 203).
.
.
.
.
הקריאה בספר מעלה תהיות לגבי המעמד המצומצם של תום לאחר מותה, חרף החדשנות והאיכות של יצירתה. הספר מתחקה אחר פתלתולי עבודתה עם ביאליק ועגנון – על הוצאת "אופיר" שהקימה בשיתוף עם ביאליק ובעלה, יעקב זיידמן, עד לסגירתה במפח נפש, ועל ספר האותיות שעגנון התבקש לכתוב בהשראת איוריה של תום ומעולם לא ראה אור. אף שספר תום לא עוסק בסוגיית מעמדה של תום באופן ישיר, הקריאה בו מזמנת, בעיניי, כמה השערות מדוע לא הפכה למאיירת קנונית בתקופתנו.
ראשית, היותה מאיירת אישה, שזכרון דמותה התעמעם ביחס ליוצרים וההוגים הדומיננטיים שלצידם חיה ועבדה. השאלה המגדרית אינה רק היסטורית, אלא מתבטאת גם ביצירתה של תום. בעבודותיה היא עסקה רבות בנזילות, ערפול והיפוך מגדריים, כפי שניכר בדמותו של דוד החולם ובדמויות אחרות שאגיע אליהן אחר כך. מעיד על כך גם שמה, תום, שם גברי לתקופתו, שהיא בחרה לעצמה בגיל 15 (שם לידתה היה מרתה גרטרוד).
שנית, היחס של תום ליהדות ולישראל אינו מאדיר או מגויס. זיידמן היה מסור לקידום התרבות היהודית, וכך גם רבים מהמעגלים החברתיים שבהם תום הייתה מעורה. גם היא עצמה עסקה בסוגיות יהודיות, כגון איור האל"ף־בי"ת העברי, או איור שירי עם יידישאים בתרגומו של ביאליק. אולם מניעיה היו אמנותיים ולא אידיאולוגיים, ומבחינה סגנונית, היא ערבבה את הזהות היהודית שלה בחופשיות עם השפעות מצריות, גותיות, אוונגרדיות, ועם זרם האובייקטיביות החדשה. איוריה מזכירים דימויים אירופאים יותר משהם דומים לאיור יהודי, ובוודאי שלא לזה הישראלי.
.
.
מרית בן ישראל מתארת בספר כיצד לאחר עבודתו הצמודה מול תום, שפעמים רבות הותירה אותו מתוסכל, פנה ביאליק לבן טיפוחיו נחום גוטמן – שהצליח לתאר יהדות תנ"כית ומקומית יותר מזו שעניינה את תום. בן ישראל משווה בין מתווים של תום לאיור השיר "רועת הכוכבים" מאת ביאליק, לבין האיור שיצר אחריה גוטמן לאותו השיר. תום התמקדה בילד או בילדה (מגדר הדמות אינו ברור) המביטים אל הירח אשר רועה עדר כוכבים, ויצרה הקבלה בין הילד/ה הישובים במיטתם לבין ההתרחשות השמיימית שהם צופים בה כבמחזה מבעד לחלון. איורה של תום מתעמק בנבכי הנפש הילדית ובמעברה אל עולם השינה והחלום, כאשר הירח והכוכבים נדמים כחזיון קסום לעת לילה. לעומת זאת, גוטמן השמיט את הדמות הילדית על עולמה הפנימי, הסתפק בירח ובכוכבים, והעניק לסיטואציה כולה גון תנ"כי־אוריינטליסטי. "הרועה של גוטמן לבוש בשמלה ובסנדלים תנ"כיים ומצויד במטה מסתלסל," כותבת בן ישראל. "יש משהו לא נעים בהלאמתה של ילדת הרועים, בהפקעתה מן האינטימיות של סף השינה לטובת גבר תנ"כי קירח" (עמ׳ 136).
קל לשער, אם כן, כיצד התרבות העברית הצעירה בארץ העדיפה יוצרים שדבקו בחזון הציוני, ומדוע נזנחה לעומתם תום, יוצרת רדיקלית שלא התיישרה לפי אידיאולוגיה או זרם ספציפיים. יתר על כן, ניתן להבין את העניין הישראלי המחודש בתום זיידמן־פרויד, בדמות ספר תום והוצאות מחודשות של כמה מספריה, בתור הצד השני של אותו מטבע. בימינו, כמאה שנה לאחר פועלה של תום, התרבות העברית בארץ כבר אינה בראשיתה. לא רק שאינה מתבדלת באמצעות מראה ישראלי מובהק, אלא שהיא אף מתחמקת ממנו לעיתים, ומחפשת הקשרים בינלאומיים חדשים שיוכלו להעשיר אותה חזותית, קונטקסטואלית והיסטורית.
.
.
.
בהקשר הזה, גם ספר תום עצמו תורם להעשרת ההיסטוריה החזותית של המקום והתרבות שלנו. הספר המרהיב, המוקפד והאיכותי, המתחקה אחר גוף יצירתה של מאיירת יהודייה־אוסטרית מהמאה הקודמת, הוא מאורע ספרותי נדיר ומשמח, אשר מוסיף נדבך בינלאומי ואינדיווידואליסטי להיסטוריית האיור העברי. ביצירתה, תום מעניקה לנו איור עברי־אירופאי אסתטי, פיוטי ועטור סמליות, אשר נותן מקום לכל טווח הרגשות הילדיים – ממשחק ופליאה עד בדידות ועצב. תום מאפשרת לנו הצצה אל ישראל ויהדות אחרות, פוליטיות פחות, ויותר אוניברסליות ורגשיות.
כדוגמה ניתן לחשוב על ספר ילדים עברי עכשווי אחר – לילה בלי ירח מאת שירה גפן ואתגר קרת באיור דוד פולונסקי. הספר שוזר לכל אורכו רפרנסים חזותיים רבים, מגוסטב קלימט האוסטרי ועד ויהי ערב הקיבוצי באיור חיים האוזמן. כמה מרחיב אופקים הוא השילוב הזה בין המקומי ללאומי, וכמה אנו זקוקים להיכרות מעמיקה ובוטחת עם ההיסטוריה שלנו כדי שנוכל להרשות אותו לעצמנו.
.
.
ספר תום תורם תרומה חשובה ליצירת גוף ידע היסטורי של התרבות הספרותית והחזותית שבתוכה אנחנו פועלים. בה בעת, הוא מרחיב במעט את גבולות היצירה העברית מחוץ לישראל ואל אירופה של המאה שעברה. עם עולם חלומי אך גם סוער ורווי סתירות של ארנבים, דגיגונים וקשתות בענן לצד אלימות וקושי, ספר תום חוגג את תרבות הספר העברי לא רק בתוכן שלו אלא גם בעצם היותו. כמו תום, אשר פעלה ללא לאות וכנגד אתגרים רבים למימוש חזונה הספרותי־אמנותי, כך ניכרת גם אמונתן העמוקה, מהבטן, של עורכות הספר בחשיבות הסיפור שהן רצו להעבירו הלאה. ואיזה מזל שכך עשו.
.
עדן ספיבק מאיירת לילדים ולעיתונות. איירה את הספרים "וורקיטו שוברת כלים" (הוצאת אסיה, 2022) ו"מרים ילן שטקליס" (הוצאת צלטנר, 2019). מאיירת לבלוג "לבד ברחבה" של נעה וגנר בעיתון "הארץ", ונמנית עם מקימות עמוד האינסטגרם "מאיירות.ים את הבית". איורים פרי עטה ליוו את פרסום גיליון הסיפור הקצר של המוסך מיום 21.12.22.
.
מרית בן ישראל ועדה ורדי (עורכות), "ספר תום: מסע בעקבות יצירתה של תום זיידמן־פרויד", אסיה, 2022.
.
» במדור ביקורת עיון בגיליון קודם של המוסך: מאיה ויינברג על "האטלס הקצר של מגדלורי סוף העולם" מאת גונסאלס מסיאס
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
