חמישה שירים משושלת סונג (960–1279)
מסינית: עינת מרבך־בר
.
לִי צִ'ינְג־גָ'אוֹ
.
*
לְעִתִּים אֲנִי נִזְכֶּרֶת בַּסֻּכָּה לְצַד הַנַּחַל, בַּשְּׁקִיעָה,
שִׁכּוֹרִים לֹא יָדַעְנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה
הַהִתְלַהֲבוּת פָּגָה, מְאֻחָר, סוֹבַבְנוּ הַסִּירָה
וְתָעִינוּ לְתוֹךְ פְּרִיחַת הַלּוֹטוּס הַצְּפוּפָה
נֶאֱבַקְנוּ לַחֲצוֹת
נֶאֱבַקְנוּ לַחֲצוֹת
הִבְהַלְנוּ לַהֲקָה שֶׁל שְׁחָפִים וַאֲנָפוֹת.
.
חֶה ג'וּ
.
חצי מעץ הווטונג מת
עָבַרְתִּי שׁוּב בְּשַׁעַר הָעִיר, הַכֹּל שָׁגוּי עַכְשָׁו
יַחַד הִגַּעְנוּ לְכָאן, אֵיךְ אֵינֶנּוּ חוֹזְרִים יַחְדָּו?
חֵצִי מֵעֵץ הַווּטוֹנְג מֵת לְאַחַר הַכְּפוֹר הַכָּבֵד,
בַּרְוַז מַנְדָּרִין שֶׁרֹאשׁוֹ לָבָן עָף לְלֹא זוּגָתוֹ שֶׁאִבֵּד.
.
עַל הַדֶּשֶׁא בַּמִּישׁוֹר, הַטַּל מַתְחִיל לְהִתְיַבֵּשׁ
בַּיִת יָשָׁן וְקֶבֶר חָדָשׁ, מִשְּׁנֵיהֶם קָשֶׁה לְהִפָּרֵד.
שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה הָרֵיקָה, מַקְשִׁיב לַגֶּשֶׁם בַּחַלּוֹן הַדְּרוֹמִי
מִי שׁוּב תְּיַשֵּׁר אֶת פְּתִיל הַמְּנוֹרָה וּתְתַקֵּן בַּלַּיְלָה בְּגָדִים?
.
*עץ הווטונג – פירמיאנה פשוטה, Firmiana simplex
.
שִׁין צִ'י־גִ'י
.
*
בִּצְעִירוּתִי לֹא יָדַעְתִּי אֶת טַעַם הַצַּעַר
אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לַמִּגְדָּל הַגָּבוֹהַּ
אָהַבְתִּי לְטַפֵּס לַמִּגְדָּל הַגָּבוֹהַּ
כְּדֵי לִכְתֹּב שִׁירִים תֵּאַרְתִּי צַעַר בְּכוֹחַ
.
אַךְ כַּיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת טַעַם הַצַּעַר
רוֹצֶה לְתָאֲרוֹ אַךְ עוֹצֵר
רוֹצֶה לְתָאֲרוֹ אַךְ עוֹצֵר
וּבִמְקוֹם זֹאת אוֹמֵר: קְצָת קָרִיר, נָעִים שֶׁהַסְּתָו חוֹזֵר.
.
צִ'ין גְוָאן
.
*
סְנוּנִית שֶׁמִּדָּרוֹם בָּאָה, אֲוָז שֶׁמִּצָּפוֹן חוֹזֵר,
אָנוּ נִפְגָּשִׁים בְּמִקְרֶה
דְּאוּגִים וְאֻמְלָלִים לְמַרְאֶה.
שֵׂעָר שָׁחֹר, פָּנִים סְמוּקוֹת – חָלְפוּ הַיָּמִים,
פְּגִישָׁה מְחֻדֶּשֶׁת שֶׁל שְׁנֵי קְשִׁישִׁים חֲלוּשִׁים.
אַל תִּשְׁאַל מָה אֵרַע מֵאָז הַפְּרֵדָה,
אֵין סְפֹר דְּבָרִים,
נַשְׁאִירֵם בְּלִי מִלִּים.
.
יֵין הָאָבִיב בַּקַּנְקַן נוֹטֵף פְּנִינֵי אַרְגָּמָן
לֹא נְמַהֵר עַכְשָׁו
נְמַלֵּא אֶת גְּבִיעֵי הַזָּהָב
נִשְׁתֶּה וְאָז כִּפְרָחִים נוֹשְׁרִים, כְּמַיִם זוֹרְמִים,
נִפְנֶה מִזְרָח, מַעֲרָב.
הֵיכָן שׁוּב נִפָּגֵשׁ, לֹא אֵדַע.
בַּמֶּרְחַקִּים הָעֲרָפֶל גּוֹאֶה,
עַנְנֵי הָעֶרֶב נֶעֱרָמִים זֶה עַל זֶה.
.
חוּאַנְג טִינְג־גְ'יֵן
.
לאן הלך האביב כשעזב
לְאָן הָלַךְ הָאָבִיב כְּשֶׁעָזַב?
לְבַד לְלֹא שְׁבִיל לַעֲקֹב אַחֲרָיו
אִם יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הֵיכָן הָאָבִיב
קִרְאוּ לוֹ שֶׁיָּשׁוּב, וְנָגוּר יַחְדָּו.
.
אֵין עֲקֵבוֹת לָאָבִיב, וּמִי יֵדַע אוֹתָן?
שְׁאַל אֶת צִפּוֹר הַזַּהֲבָן
מֵאָה שִׁירִים לוֹ שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין
עָף עִם הָרוּחַ מֵעַל פֶּרַח שׁוֹשַׁן.
.
על המשוררים:
לי צ'ינג־ג'אוֺ 1084–1155
לי צ'ינג־ג'או נולדה בשאנדונג למשפחה של מלומדים שעבדו בשירות הציבורי. בגיל 18 כבר היתה ידועה כמשוררת, ונישאה למלומד שהיה פקיד ממשל בתחילת דרכו. לתקופה ידעה לי צ'ינג־ג'או אושר בנישואיה, היא ובעלה אהבו שניהם שירה ואמנות, אהבו לעבור יחדיו על כתבים עתיקים, ולאסוף כלי ברונזה משושלות קדומות. ב־1127, כשהייתה לי צ'ינג־ג'או בת 43, נפלה הבירה קאיפנג בידי הג'ורצ'נים שפשטו על סין וכבשו חלק ממנה. ביתה של לי צ'ינג־ג'או נשרף והיא ובעלה ברחו דרומה לנאנג'ינג. שנתיים לאחר מכן בעלה נפטר ממחלת הטיפוס בדרכו למשרה. אובדן בעלה היה קשה מאד ללי צ'ינג־ג'או. היא המשיכה לחיות עוד שנים רבות אחריו, אך שירתה מתקופה זו מלאה בעצב.
.
חה ג'ו 1125-1052
חה ג'ו, משורר ופקיד ממשל, נולד בג'ה־ג'יאנג. הוא היה נצר למשפחה מיוחסת, ועל כן לא נאלץ לעבור את הבחינות הקיסריות כדי לקבל משרה ממשלתית. בין השאר כיהן חה ג'ו כשופט וכסגן מנהל מחוז. הוא כתב שירה בסגנונות שונים, הן בסגנון שרווח בשושלת סונג והן בסגנונות שקדמו לו. בשנותיו האחרונות פרש לסוגו'או והמשיך לכתוב שירה עד סוף ימיו.
.
שין צ'י־ג'י 1207-1140
שין צ'י-ג'י, משורר, אמן קליגרפיה ומפקד צבאי, נולד בשאנדונג, שהיתה אז תחת שליטת הג'ורצ'נים, עם שכבש את צפון סין בזמן שושלת סונג. שושלת סונג המשיכה להתקיים בדרום. שין צ'י־ג'י גדל אצל סבו, שגידל אותו כפטריוט סיני. בגיל 22 הוביל שין צ'י־ג'י קבוצה צבאית קטנה ונלחם בג'ורצ'נים. הישגיו הצבאיים קנו לו מקום בחצר הקיסרית של שושלת סונג הדרומית, אך לאכזבתו של שין צ'י־ג'י הקיסר תמך במדיניות פייסנית כלפי הג'ורצ'נים, ושין צ'י־ג'י מצא את עצמו מחזיק במשרות פקידותיות שוליות. הוא החל לאמן כוח צבאי, והוכרח להתפטר. הוא עזב לג'יאנג־שי ובמשך עשר שנים ישב שם וכתב שירה. לאחר מכן נקרא לשוב לחצר הקיסרית, קיבל משרה קטנה, ואיבד אותה לאחר ששוב החל לאמן כוח צבאי. כשהג'ורצ'נים החלו ללחוץ על סונג הדרומית והמדיניות הפייסנית קרסה נקרא שין צ'י־ג'י לעזרה, אך הוא נפטר זמן קצר לאחר מכן בגיל 67.
.
צ'ין גוואן 1049-1100
צ'ין גוואן, משורר, אמן קליגרפיה ופקיד ממשל, נולד בג'יאנג־שי. כשהיה בן 22 פגש את המשורר המפורסם בן זמנו סוּ שְה (ידוע גם בשם סו דונג־פו). סו שה התלהב מאד משירתו של צ'ין גוואן ונוצר ביניהם קשר שנמשך לאורך כל חייהם. כשהיה צ'ין גוואן בן 37 הצליח לעבור את הבחינות הקיסריות לאחר כישלונות קודמים, וכיהן בכמה משרות. הקריירה שלו הייתה רצופה עליות ומורדות, מדי פעם בפעם הורד בדרגה ואף נשלח לגלות עקב מאבקים פוליטיים בחצר הקיסרית וקרבתו לסו שה, שביקר את הרפורמות שערך השלטון ועל כן סר חינו בעיני החצר הקיסרית. כשמוקדי הכוח השתנו זומן צ'ין גוואן לשוב וקיבל משרה חדשה, עד לשינוי הפוליטי הבא. צ'ין גוואן וסו שה הוגלו למקומות שונים אך שמרו על קשר מכתבים. כשהיה צ'ין גוואן בן 51 התחלף הקיסר וצ'ין גוואן וסו שה נקראו לשוב מהגלות. צ'ין גוואן וסו שה נפגשו באותה שנה, לאחר זמן רב שלא התראו, ועל פגישתם זו כתב צ'ין גוואן את השיר שמופיע כאן. חודשיים לאחר מכן נפטר צ'ין גוואן.
.
חואנג טינג־גְ'יין 1045-1105
חואנג טינג־ג'יין, משורר, צייר ואמן קליגרפיה, נולד בגי'אנג־שי למשפחה של משוררים ומלומדים. אביו הכיר לו שירים של משוררים מפורסמים מתקופת שושלת טאנג (השושלת שקדמה לשושלת סונג). כשהיה חואנג טינג־ג'יין בן 13 אביו נפטר, והוא עבר לגור עם דודו. בגיל 22 עבר חואנג טינג־ג'יין את הבחינות הקיסריות. הוא כיהן בכמה משרות, ובשנות השלושים שלו הכיר את סו שה (סו דונג־פו) שאהב את שירתו והם הפכו לחברים. החברות עם סו שה גרמה לכך שכשהמאבקים הפוליטיים בחצר הקיסרית נטו לרעתו של סו שה, גם חואנג טינג־ג'יין איבד את משרתו. עם תהפוכות הכח בחצר הקיסרית חואנג טינג־ג'יין קיבל משרות חדשות, ולאחר מכן איבד אותן והוגלה שוב. הגלות האחרונה הייתה לאי־ג'ואו, בדרום סין, אז מקום נידח בקצה הקיסרות, שתנאי החיים בו קשים, וגלות לשם משולה לגזר דין מוות. חואנג טינג־ג'יין לא היה אדם בריא, ונראה שסבל מבריברי, מלריה, ולקראת סוף חייו גם מבעיות לב. הוא נפטר בגלות באי־ג'ואו בגיל 59, רחוק ממשפחתו.
.
כמה מילים על השירה בשושלת סונג
עינת מרבך־בר
השירה תפסה מקום חשוב בתרבות הסינית לכל אורך התקופה הקיסרית ואף הרבה לפניה (כבר מהמאה ה־11 לפנה"ס). מצופה היה מכל מלומד שיקרא ויכתוב שירה. בבחינות הקיסריות שנועדו לקבוע מי יוכל לקבל משרה בשירות הציבורי (הקריירה הנחשקת ביותר בסין הקיסרית) נבחנו המועמדים בין השאר על הידע שלהם בשירה ועל יכולתם לכתוב שירה. חברים היו כותבים שירים זה לזה. בשושלות השונות צמחו צורות שירה שונות, אך לאורך כל שנות הקיסרות (עד נפילתה ב־1911) המשיכו הסינים לכתוב שירה גם במבנים העתיקים, לצד הצורות החדשות שצמחו.
השירים שלפניכם.ן נכתבו בתקופת שושלת סונג (1279-960), שושלת שבה פרח סגנון שירה הקרוי "צֵה" 詞. שירה זו נכתבה למגוון תבניות קבועות. במקורן היו תבניות אלו מנגינות, והמשוררים היו כותבים מילים שונות לאותה המנגינה. עם השנים נשכחו המנגינות עצמן, אך נותרה התבנית של כל מנגינה. תבנית זו קבעה את מספר השורות בכל שיר, מספר ההברות/מילים בכל שורה (בסינית הקלאסית המילים הן בנות הברה אחת, כלומר כל הברה היא מילה), חוקי החריזה בשיר (לרוב סופי השורות הזוגיות מתחרזים), והדפוס הטונאלי. הסינית היא שפה טונאלית, כלומר אותה הברה/מילה יכולה להיות מבוטאת בטונים שונים המשנים את משמעותה. השירה הסינית באותה תקופה חילקה את הטונים השונים לשתי קבוצות, ותבניות השירה הכתיבו באיזה סוג טון תהיה כל הברה והברה בשיר. חלק מרשים זה של השירה הסינית לא ניתן לתרגום למרבה הצער לשפות שאינן טונאליות, דוגמת עברית.
לצד החשיבות של הצליל בשירה הסינית (בחריזה ובדפוס הטונאלי, ולעיתים בחריזה פנימית בתוך השורה), ישנם מאפיינים אסתטיים נוספים, דוגמת תקבולות וניגודים. תקבולות כאלו יכולות להופיע בין שתי שורות עוקבות, או בתוך השורה (למשל "בית ישן וקבר חדש" בשירו של חה ג'ו).
השירים המובאים כאן נכתבו כל אחד לתבנית שירית (במקור "מנגינה") שונה, ומדגימים חלק קטן מהמגוון הצורני שקיים בשירת ה"צה". שירי "צה" נכתבו בנושאים רבים ושונים, אך למקבץ השירים המופיע כאן יש מן המשותף – הם נעים, כל אחד בדרכו, על הציר שבין נוסטלגיה, תוגה ואבל.
.
עינת מרבך־בר, מתרגמת שירה סינית עתיקה. בעלת תואר שני בלימודי מזרח אסיה ובפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב. עבודות המחקר שלה בתארים אלו עסקו בתפיסת החלום בשושלת סונג בסין, ובמודלים של "עצמי" בפסיכולוגיה ובבודהיזם המוקדם. תרגומיה מסינית וכן שירה ופרוזה פרי עטה התפרסמו בבמות שונות, ביניהן הו!, מאזנים, דחק, ננופואטיקה, עתון77, והמוסך בגיליון מתאריך 27.1.22.
.
» במדור שירה מתורגמת בגיליון הקודם של המוסך: חמישה שירים מאת ג'יין הירשפילד בתרגום דפי אגם־סגל
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
