ישראל נטע
.
נחמן
מָה שְׁלוֹמְךָ יִשְׂרָאִיל. בְּמִלְּרַע, בְּמִבְטָא נַבְּלוּסִי. אֲנִי, נִהְיְתָה לִי אֵיזוֹ תְּאוּנָה
אִידְיוֹטִית, עַכְשָׁו יוֹתֵר טוֹב כְּבָר, תּוֹדָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִשְׂרָאִיל הָעִקָּר בְּרִיאוּת. עָבַד
אִתִּי בַּפַּרְדֵּס. וְהוּא, כָּל הַחַיִּים שֶׁלּוֹ זֶה פֶּצַע. מֶטֶר וְתִשְׁעִים קֻבִּיּוֹת בַּבֶּטֶן, וְכַפּוֹת
הַיָּדַיִם שֶׁלּוֹ: הָיָה יָכוֹל לְטַפֵּל בָּנוּ, אוֹ בָּאָחוֹת שֶׁלּוֹ Bare handed. מְמַלֵּא וּמֵזִיז
מְכַל לִימוֹנִים כְּאִלּוּ זֶה הָיָה אֵיזֶה נִינְטֶנְדוֹ אוֹ מַשֶּׁהוּ. בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִשְׂרָאִיל הָעִקָּר בְּרִיאוּת. סִדְּרוּ לוֹ שֵׁם, נַחְמָן, וְדִירָה בָּעֲיָרָה הַסְּמוּכָה. כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן.
וְהַבֵּלָרוּסִית שֶׁלּוֹ, וְהַפְּרִיצַת דִּסְקוּס. הִגִּישָׁה נֶגְדּוֹ תְּלוּנָה. כּוּסְשֶׁלָאִמָּאשֶׁלָּהּ.
מַזָּל שֶׁהַבּוֹס הוֹצִיא אוֹתוֹ בְּעַרְבוּת. בַּטֵּלֵפוֹן, מֵאוּמָן. (נַעֲשָׂה דּוֹס, הַבּוֹס,
הוּא אוֹמֵר לִי, מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדוֹנָי) בָּרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל בְּסֵדֶר עַכְשָׁו.
אֲנִי מִתְחַבֵּר לָאֲנָקָה, בְּחַיַּי, דְּמָעוֹת בָּעֵינַיִם אֲנִי מִתְחַבֵּר. הַשֵּׁם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
כָּל הַיְּקוּם הָיָה עֵד לִשְׁנֵי הַסְּדָקִים שֶׁלִּי בָּאַגָּן. אֵיזוֹ הִתְרַסְּקוּת אִידְיוֹטִית.
אֲפִלּוּ כֶּלֶב לֹא עָבַר, וְכָל פַּרְפָּרֵי הַיְּקוּם הֵקִימוּ אוֹתִי עַל הָרַגְלַיִם. בָּרוּךְ הַשֵּׁם.
זֶה הָעֲקִיבָאִי? בְּצֶלֶם הָאָדָם? וְאִם לְסוּסִים הָיָה אֵל בִּדְמוּת שֶׁל סוּס הָיָה
מוֹפִיעַ. הָעִקָּר בְּרִיאוּת יִשְׂרָאִיל, בְּמִבְטָא נַבְּלוּסִי. בָּרוּךְ הַשֵּׁם. אֶנְקָתוֹ שֶׁל נַחְמָן.
.
סיכום הטיול לירוחם
הַכְּבִישׁ מְנֻמְנָם. אֵי פֹּה אֵי שָׁם אֵיזֶה רוֹכֵב אוֹפַנַּיִם צִבְעוֹנִי עַל רֶקַע גִּבְעוֹת
הֶחָקִי. בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָרוֹכֵב לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים.
נַיֶּדֶת מִשְׁטָרָה אוֹרֶבֶת לְנַהָגֵי הַשַּׁבָּת, גָּמָל אָזוּק לְתַחֲנַת אוֹטוֹבּוּס.
יְרֹחָם.
עֲזוּבַת מֶרְחַקִּים, מוֹדָה לָאֵל הַטּוֹב עַל הַשֶּׁקֶט.
אִישׁ עֲטוּי טַלִּית חוֹצֶה אֶת הָרְחוֹב הָרָאשִׁי, מַבִּיט בִּי, בְּלֹא חִיּוּךְ.
אֲנַחְנוּ רוֹכְבִים אֶל תּוֹךְ הַמַּכְתֵּשׁ. דֶה גְרֵיְט מַכְתֵּשׁ גָּדוֹל אוֹמֵר הַשֶּׁלֶט הַמְּנֻקָּב.
יֹפִי עוֹצֵר נְשִׁימָה, 25 מִילְיוֹן שָׁנָה נֶעֱצֶרֶת הַנְּשִׁימָה מִנִּפְלְאוֹת הַשֶּׁבֶר
הַסּוּרִי, אֵיךְ שֶׁהַכְּאֵב עוֹד אָחוּז בַּצּוּקִים. וְצִיּוֹן: אֶת הָרַב אַמְנוֹן
אֲנִי יָבִיא לָכֶם עִם הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מִילְיוֹן שָׁנָה שֶׁלָּכֶם. יְרַחֵם הַשֵּׁם עַל הָאַשְׁכְּנַזִּים.
שִׁכְבוֹת הַצֹּר מִתְפַּתְּלוֹת לְאֹרֶךְ הַמָּצוּק. סַרְגֵּל פַּסֵּי הָרַכֶּבֶת שֶׁל הַמִּפְעָלִים
חוֹצֶה אֶת הַוָּאדִי, סְפִינָה לְבָנָה, יוֹדַעַת כֹּל, תָּשׁוּט בָּאַטְמוֹסְפֵרָה.
יְרֹחָם אֲהוּבָתִי.
בַּלּוֹבִּי שֶׁל הַמָּלוֹן חֲבוּרַת אוֹרְחִים מְשׂוֹחֲחִים בְּשָׂפָה נְעִימָה: זִכְרוֹנוֹת מֵהַבַּיִת,
מֵהַשְּׁכוּנָה הַמְּעֹרֶבֶת. כַּמָּה מֵהַגְּבָרִים חוֹזְרִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת – נְשִׁיקָה לָאִשָּׁה,
כְּאִלּוּ לֹא הִתְרָאוּ חָדְשַׁיִם. חִבּוּק לַחֲבֵרִים. מָסֹרֶת מָרוֹקוֹ טְהוֹרָה,
הוּא אוֹמֵר, מְקַפֵּל אֶת הַטַּלִּית בִּקְפִידָה. רוֹכֵב כְּבִישׁ בּוֹדֵד יַעֲבֹר מִמּוּל.
וְעוֹד אֶחָד. בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶם.
יְרֹחָם שְׁקֵטָה.
.
ישראל נטע, יליד אלף תשע מאות חמישים ושש, בייבי בומר, לייט בלומר, להורים פליטי המאה העשרים הסוערת: אמא ממאפלת הישוב הישן בעיר העתיקה בירושלים, אבא מאירופה של טרום החורבן. כמעט נולדתי בקיבוץ בארי, וכאן אני עד היום הזה, בצפון מערב הנגב. ילדים בוגרים ארבעה, ונכדים כן ירבו: שתילי זיתים סביב שולחן החיים. ארבעה ספרי שירה על המדף, ועדיין אוהב את כולם. ועם זאת, עמוק במגירה כבר שירים מסוג חדש: מעין דיווחים משוט בארץ. כן ירבו. גאה להשתייך למועדון של משוררי הדשא הגדול. משוררים בני קיבוץ, רבים כבר לא איתנו, כולם חוו מפגש משמעותי עם המקורות, מהמקרא וצפונה. אצל כולם הטבע הוא חוויה פנימית, טבעית, איש איש והשפה שלו איש איש והאקליפטוס שלו, אכן, ובכל זאת, מועדון.
.
מרב קינן
.
ציפור אני אומרת מלחמה
צִפּוֹר אֲנִי אוֹמֶרֶת מִלְחָמָה הִיא לֹא שׁוֹמַעַת
שׁוֹשַׁנָּה הִיא עַל פְּנֵי מַיִם מְלוּחִים אוֹמֶרֶת יָם
.
יוֹנָה יֵשׁ מִלְחָמָה סְמוּקָה צוֹבַעַת אֶת הָאֹרֶן
לֹא שׁוֹמַעַת הִיא רוֹחֶצֶת אֶת הַבֹּקֶר לְעוֹרוֹ
פְּלוּמָה וְגֶזַע לְעוֹלָם
.
צְרָצַר יֵשׁ מִלְחָמָה צְרָצַר שִׁכּוֹר הָיָה לוֹ לַיְלָה
גַּם הַיּוֹם יָבוֹא לוֹ לַיְלָה יִשְׁתַּכֵּר וִיצַרְצֵר
.
מִן הַמִּרְפֶּסֶת הֶחָתוּל יֵשׁ מִלְחָמָה אֲנִי לוֹחֶשֶׁת
הוּא יוֹדֵעַ כָּל דְּרָכִים הֵן לְעוֹרוֹ פְּרָצוֹת
.
צוצלת
הַיּוֹם אֲנִי צוֹצֶלֶת שֶׁל שְׁתִיקָה לְךָ
אֵינֶנִּי צָהֳרַיִם בִּכְסוּת שֶׁל מִפְגָּשִׁים
לֵאוּת עַל לֶכְתְּךָ אֲנִי
וְרוּחַ שֶׁל פְּרָחִים בּוֹדְדִים
.
הַיּוֹם אֲנִי צוֹצֶלֶת שֶׁל עָשָׁן
בִּקְרֹא חָתוּל שָׁחֹר עָלֶה פִּתְאוֹם נוֹשֵׁר
צוֹצֶלֶת שֶׁל מַהוּת בְּסַף הַדֶּרֶךְ אֲנִי
לֹא יַשִּׂיאוּהָ חוֹלוֹת לְהִנָּגֵר
.
הַיּוֹם אֲנִי צוֹצֶלֶת שֶׁל הַקֹּשִׁי
לְגֶזַע נֶאֱנֶקֶת נוֹדְדִים לֹא יַשְׁגִּיחוּהָ
אֵי דְּרָכַיִךְ מְעוֹנֵךְ קְלִפּוֹת
בְּשַׁחַר מְאֻחָר אֶרְאֵךְ וְאַחַר אֲנִי רָעָב
.
הַיּוֹם אֲנִי צוֹצֶלֶת שֶׁל שִׁיטוּט
אוֹתוֹת בָּאֲדָנִים אֵינִי זוֹכֶרֶת תְּבִיעָתָם
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֵינִי שׁוֹמַעַת אֶת הַיָּם
אֵפוֹא לָמוּת
.
מרב קינן היא משוררת, עובדת סוציאלית ומספרת סיפורים. אמא לחמישה ילדים. בוגרת מסלול השירה של הליקון ותלמידת תואר שני לספרות באוני' בן־גוריון. שיריה ראו אור בכתבי עת ומוספים שונים לרבות בגיליונות מרץ 2022, אוקטובר 2022 ואוגוסט 2024 של המוסך. ספר שיריה הראשון, "טבת", ראה אור ביולי 2024, בהוצאת הליקון. השירים כאן הם מתוך ספר שירה שני, בכתובים.
.
יורם ניסינוביץ
.
הַחִטָּה חוֹתֶרֶת בַּחֹשֶׁךְ
בְּצַד הַכְּבִישׁ
מִתְהַפֶּכֶת כַּאֲדָמָה
.
גְּלוּמָה דַּקָּה חוֹפָה
עַל גַּרְעִין
הַתְּמוּרָה
.
חִטָּה מָרָה
מִתְמַתֶּקֶת
.
אֲפִילָה
אַחֲרֵי הַגֶּשֶׁם
זוֹרָה עֶפְרוֹנִי בַּשָּׂדֶה
.
שִׁבֹּלֶת
מוּל יָרֵחַ בַּלַּיְלָה
בְּאֶמְצַע הָהָר
צְלָלִית דְּבַשׁ
.
תְּנוּעַת הָרוּחַ
תּוֹפַחַת
.
הַחִטָּה
נִבְקַעַת
.
אחר צהריים בעמק המצלבה
1
עָדִין וְדוּמָם
הַשָּׂפָה הֶעָלִים מִתְרַחֵב
הָאֶבֶן מִתְגּוֹלֶלֶת
דּוּ פְּסִיגִי
צוֹמֵחַ
.
2
עָלֶה רָטֹב מִתְבַּיֵּשׁ
בָּעֵמֶק עִקְבוֹת אָדָם
.
3
חָרוּב צָעִיר מִתְהוֹלֵל
כְּשֶׁהַזַּיִת שׁוֹפֵךְ מְרֵרָתוֹ לַיָּם
סִתְוָ
נִיּוֹת
מִתְקוֹמְמוֹת
.
4
לְיַד חָרוּב בָּנוּי
.
יורם ניסינוביץ הוא משורר. ספרו האחרון "חטבנו את החושך המוטל בתוכנו כחלום" יצא בהוצאת כרמל ב־2022 וזכה בפרס לתרבות יהודית בתחום השירה ובפרס ראש הממשלה לסופרים. עורך ומנחה קבוצות כתיבה מגוונות. מייסד כתב העת משיב הרוח.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת מיכאל קגזנוב, מיכל כהן וצוריאל אסף
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
