שירים מאת אילנה סיון, משה דביר, עינת לביאד וניקולא יוזגוף אורבך
סיבת המוות
סִבַּת הַמָּוֶת: חֶנֶק.
הוּא לֹא בָּלַע חַרְצָן,
וְלֹא שָׁאַף עָשָׁן,
גַּם לֹא תָּלָה עַצְמוֹ
מִמַּשְׁקוֹף הַדֶּלֶת.
סְתָם.
הַחוֹנֵק לֹא סָבַל
אֶת צִבְעוֹ הַשָּׁחוֹר.
*
הַצָּעִיר נוֹרָה מֵאָחוֹר
כְּשֶׁנִּמְלַט מְבֹהָל,
הַלּוֹחֵץ־עַל־הַהֶדֶק
יָדוֹ קַלָּה.
תַּקָּלָה.
לֹא נוֹרָא.
מִמֵּילָא הָיָה עַל הָרֶצֶף.
סִבַּת הַמָּוֶת: שִׁגְרָה.
.
.
עדר
בְּאַמְבַּט קֵרוּר בַּסּוּפֶּר
פָּרוּס עֵדֶר בָּקָר לִנְתָחִים, כְּרוּכִים
בְּנַיְלוֹן נִצְמָד.
מַדְבֵּקוֹת מְשַׁיְּכוֹת פֶּלֶג גּוּף
לְנֵתַח דּוֹמֵם.
כָּתֵף שְׁמוּטָה עַל צְלָעוֹת
וְלָשׁוֹן חֲרוּצָה בִּמְלוֹאָהּ
מִפֶּה, שֶׁלִּחֵךְ מִסְפּוֹא, אוֹ
גָּעָה.
זָקֵן
שֶׁהֶעֱלָה גּוּשׁ בְּיָדוֹ
מִתְקַשֶּׁה לִקְרֹא בַּפְּרָטִים,
אֵיךְ יִשְׁמַע אֶת גְּעִיַּת הַבְּעָתָה
כְּשֶׁמְּבַתֵּר לַהַב
קָנֶה וּוֶשֶׁט.
זמר הקֻפּוֹת
כְּשֶׁאֲנִי פּוֹסֵעַ בִּשְׂדֵרַת הַקִּטְנִיּוֹת
נִשָּׂאִים לְעֶבְרִי צִיּוּצֵי קֻפּוֹת, כִּסְנוּנִיּוֹת
הַמִּתְכַּנְּסוֹת עַל צַמָּרוֹת
לְעֵת עֶרֶב.
אֲנִי הוֹדֵף לְעֶבְרָן עֲגָלָה הֶרְיוֹנִית,
תֶּכֶף אַנִּיחַ אֶת פְּרִי בִּטְנָהּ
עַל לְשׁוֹנָהּ הָרְעַבְתָּנִית שֶׁל אַחַת מֵהֶן,
וְהִיא
תִּפְצַח לִכְבוֹדִי
בְּצִיּוּצִים נִרְגָּשִׁים, כְּשֶׁהַמִּצְרָכִים
יִגְלְשׁוּ לְזֶפֶק הַנִּירוֹסְטָה.
.
.
צולל עם הכרישים
הַדָּם שֶׁלִּי הָלַם
כְּשֶׁאַבָּא נֶעֱלַם
אוֹ אֵיךְ מְתָאֲרִים
אֶת מָה שֶׁמַּרְגִּישִׁים
כְּשֶׁאוֹחֲזִים בְּיָד
מִבַּעַד מַכְשִׁירִים
שֶׁל אַבָּא נֶעֱלָם,
צוֹלֵל עִם הַכְּרִישִׁים.
תגידי
אֵיךְ זֶה שֶׁהֶחָלָל שֶׁהִשְׁאַרְתְּ פֹּה
מָלֵא כְּבָר עַד אֶפֶס מָקוֹם? וְאֵיךְ זֶה
שֶׁהַכְּאֵב הִתְחַלֵּף בְּגַעְגּוּעִים? וּמָה
בֶּאֱמֶת קוֹרֶה לָנוּ אַחֲרֵי שֶׁמֵּתִים?
הַאִם פָּגַשְׁתְּ אֶת אַבָּא? וְאֶת סַבְתָּא? וְאֶת שׁוֹקוֹ?
וְאֶת הַבַּת שֶׁל הַשְּׁכֵנִים? כֵּן, נוּ, זֹאת שֶׁבַּעֲלָהּ
רָצַח אוֹתָהּ כְּשֶׁחָגְגָה אַרְבָּעִים.
וֶאֱלוהִים, תַּגִּידִי, מָה עִם אֱלוהִים?
וְאִם כְּבָר תָּפַסְתִּי אוֹתָךְ לְכַמָּה רְגָעִים,
תַּגִּידִי, מַכְנִיסִים אוֹ לֹא מַכְנִיסִים
נַעְנַע לְפִלְפְּלִים מְמֻלָּאִים?
כך
כְּמוֹ צִלּוּם שֶׁל חַיילִים הַצּוֹבְעִים פְּנֵיהֶם בְּצִבְעֵי־מִלְחָמָה.
כְּמוֹ צִילּוּמֵי הַוִּידֵאוֹ שֶׁל נְעָרִים שִׁכּוֹרִים בִּנְסִיעָה פְּרוּעָה.
כָּךְ, הַתְּמוּנָה שֶׁל כֻּלָּנוּ מְחֻבָּקִים. אַתְּ בָּאֶמְצַע נְטוּעָה,
בְּנַעֲלֵי עֲקֵבִים, עֲגִילֵי חִישּׁוּקִים וְשִׂמְלַת רִימּוֹנִים אֲדֻמָּה.
לִרְחֹץ בְּאוֹר יָרֵחַ
וּבְשׁוּבוֹ
לְעֵת עֵרֶב
לֵאֶה וְכָבוּי מֵעֲמָלוֹ
גִּיֵּס כָּל מָאוֹרוֹ הַקָּלוּשׁ
וְדָלַק לְפָנַי כְּיָרֵחַ שִׁכּוֹר וּמְאֹהָב
וְאַף שֶׁיָּדַע שֶׁאֵין בְּכוֹחוֹ לְהָאִיר אֲפֵלָתִי
נִשְׁאַר לְצִדִּי כָּל לַיְלָה וְחִבֵּק חֲשֵׁכָתִי
עַד נִתְבַּהֲרָה וְהֶעְלְתָה תְּכֵלֶת
אָז, בְּחָמְקוֹ מִמִּטָּתִי, דָּעַךְ וְנָמֹג
לְמַעַן תָּהֶל הַשֶּׁמֶשׁ עָלַי וּתְגוֹנְנֵנִי
וְלֹא יָדַע כִּי בְּלֶכְתּוֹ מִמֶּנִּי
עֵת הִפְצִיעַ שַׁחַר
עֲלָטָה כְּבֵדָה נָפְלָה עָלַי.
اسمعني
אִסְּמַעֵנִי יָא אַבּוּ נָוּוָאַס,
כִּי לָמַדְתִּי לְמַעַנְךָ אֶת שְׂפַת הַסַּהַר
וְהָיִיתִי מַעְיָן בּוֹ נִשְׁתַּקְּפוּ כָּל הַנְּבִיאִים
אֲלֵיהֶם הִתְחַנַּנְתָּ שֶׁיְּשִׁיבוּנִי לְחֵיקְךָ.
אִסְּמַעֵנִי חָבִּיבּ אַלְבִּי,
הִפַּלְתִּי אֶת הַשָּׁמַיִם לְמַעַנְךָ
בְּקוֹרְאִי מִפְּסוּקָיו שֶׁל הַמְּכַשֵּׁף הַקָּדוֹשׁ
שֶׁפָּגַשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ לְמֶכָּה
שֶׁכִּסָּה אֶת עֵינֵינוּ בָּאֲדָמָה שְׁחֹרָה מִקִּבְרוֹת אֲבוֹתֵינוּ
וְטָמַן בָּהּ אֶת דָּמֵנוּ, זַרְעֵנוּ וּפְסוּקִים
בִּלְשׁוֹנוֹת הָרָקִיעַ לְבַל יַפְרִידוּנִי זֵדִים רְשָׁעִים,
לְבַל אֶשְׁכָּחֲךָ אֲהוּבִי וְתָשׁוּב לִנְדוּדֶיךָ,
בְּלֹא שֶׁמָּצְאָה נַפְשֶׁךָ מוֹשָׁב חֶפְצָהּ,
בְּלֹא שֶׁקִּיַּמְנוּ שְׁבוּעָתֵנוּ.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מיכאל קליין, מכי חכם נאמן ואפרת נחמה
תגובות על כתבה זו