.
יפתח אלוני / אֵין דֶּרֶךְ
.
מִי בֶּאֱמֶת רוֹאֶה מֵעֵבֶר לַתְּנוּעָה שֶׁלּוֹ-עַצְמוֹ? מִי בֶּאֱמֶת קַשּׁוּב לַבְּלוּז הַגּוֹוֵעַ שֶׁל הָעִיר
בְּלִי לְנַסּוֹת לְהַרְשִׁים, לְהַחְנִיף, לְהַגְשִׁים,
בְּלִי לִמְכֹּר אֶת עַצְמוֹ לַחַיִּים?
מִי בֶּאֱמֶת מְעַרְעֵר עַל כְּלָלֵי הַיְּסוֹד וּמְנַסֶּה לִרְאוֹת דֶּרֶךְ פְּנֵי הַחשֶׁךְ
כָּרוּי לַמִּרְוָח בֵּין הָעַיִן לָאֹזֶן, בְּלִי לִשְׁמֹעַ אֶת חַיּוֹת הַלֶּחֶם הַמְּפַרְפְּרוֹת?
אַתָּה צוֹעֵד בָּרְחוֹבוֹת, אַלְפֵי פְּרָטֵי מֵידָע חוֹלְפִים תַּחַת עֵינְךָ הַבּוֹחֶנֶת, דְּרוּכָה
אֶל מוּל הַמִּתְגַּלֶּה, קַשּׁוּבָה
לַבְּדָיוֹת הַנּוֹשְרוֹת מֵחַלּוֹנוֹת הַבִּנְיָנִים אֶל סֵדֶר אַלִּים,
נוֹפְלוֹת עַל הָעֹרֶף,
וּבְבַת אַחַת הַכֹּל מַתְחִיל לְהִתְמוֹטֵט,
עֲצֵי הַשְּׂדֵרָה נוֹפְלִים עָלֶיךָ, אַחַר כָּךְ הַמִּדְרָכוֹת, הַבָּתִּים הַדְּבוּקִים בְּדֶבֶק הַמִּקְרֶה,
וּלְבַסּוֹף הָעִיר.
אַתָּה צוֹעֵד בָּרְחוֹבוֹת, וְכָל זְמַן
פּוֹחֵת לִכְדֵי סְתָם זְמַן.
"הֵבַנְתָּ הַכֹּל לֹא נָכוֹן. מֵהַהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף", נִכְתַּב בַּפֶּתֶק שֶׁהֻשְׁאַר עבוּרְךָ
אֵצֶל הַקְּיוֹסְקַאי בִּשְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד.
"לְמַזָּלְךָ יֵשׁ עוֹד זְמַן לְתַקֵּן, אַךְ עָלֶיךָ לִפְעֹל בִּמְהִירוּת. הַרְבֵּה
מִלְּבַד חַיֶּיךָ תָּלוּי בְּכָךְ".
לֹא לָקַחְתָּ אֶת זֶה בִּרְצִינוּת אָז. דִּגְלֵי מְלוֹן אֶנְטֶרְפְּרַייז שֶׁתִּכְנַנְתָּ הִתְבַּדְּרוּ כִּכְנָפַיִם
כְּשֶׁהָלַכְתָּ מִשָּׁם, בָּטוּחַ בְּמָה שֶׁבָּחַר זִּכְרוֹנְךָ לְשַׁמֵּר.
"אָז לָמָּה בְּעֶצֶם עָזַבְתָּ אֶת הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה?" שׁוֹאֵל הַמְּרַאְיֵן, וְאַתָּה עוֹנֶה:
"כֵּיצַד יְשַׁכְנֵעַ הַנִּרְצָח אֶת רוֹצְחוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ עָתִיד לְהוֹפִיעַ בְּפָנָיו?"
וְעֵינָיו אוֹמְרוֹת: אַתָּה בַּטְלָן, סַהֲרוּרִי, צִדְפָּה (הַחַיִּים אֵינָם מַעֲרִיכִים גִּישָׁה כָּזוֹ).
אֲנִי מַסְכִּים, אַתָּה עוֹנֶה בְּמַבָּט מִשֶּׁלְּךָ, מֵאָז וּמֵעוֹלָם רָאִיתִי שֶׁמַּעֲדִיפִים אֶת הַפְּעֻלָּה, אֶת הַתָּכְנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת, אֶת הַהִתְלַהֲבוּת: אָדָם שֶׁדָּרוּךְ לְפָנִים,
שֶׁעֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל הָאֹפֶק. אָדָם שֶׁמוֹעִיל.
אֶלָּא שֶׁהַתְּנוּעוֹת כֻּלָּן מִתְחוֹלְלוֹת
בִּתְחוּם שֶׁשּׁוּם מִלָּה לֹא נִכְנֶסֶת אֵלָיו, אַתָּה מְנַסֵּחַ תְּשׁוּבָה וְאֵין דֶּרֶךְ.
אָה, הוּא מְהַנְהֵן: מַבָּט צָלוּל, סַנְטֵר נָחוּשׁ, בֶּטֶן מְתוּחָה.
אַתָּה יוֹצֵא מִשָּׁם, מַנִּיחַ אֶת הַמִּזְוָדָה עַל הַמִּדְרָכָה, מִתְיַשֵּׁב עָלֶיהָ,
מנַגֵּב אֶת הַמֵּצַח.
אָבַד לְךָ קְצֵה הַחוּט. הַזְּמַן שֶׁמַּשְׁגִּיחַ עַל הַכֹּל, שֶׁמַּכִּיר אֶת הַתְּשׁוּבָה,
מַמְשִׁיךְ לַחְלֹף בְּמִשְׂחֲקֵי הָרְאִי,
שֶׁמַּכְפִּילִים סִכּוּיִים וְאֶפְשָׁרוּיוֹת, אוֹ לְפָחוֹת מַרְהִיבִים עוֹלָם
הַמִּצְטַיֵּר כְּאַרְכִיטֶקְטוּרָה שֶׁל הַשָּׁלֵם, בְּעוֹד אַתָּה מוֹצֵא אֶת מוֹתְךָ
בַּמֶקְדוֹנַלְדְס הַבִּינָרִי שֶׁל הַמְּצִיאוּת, אָפוּף רֵיחוֹת צִ'יפְּס, מֻקָּף זְקִיפִים
חֲרִישִׁיִּים.
הָעִקָּרוֹן שֶׁל "כָּל פְּרָט עוֹיֵן אֶת כָּל הָאֲחֵרִים וְחַי עַל חֶשְׁבּוֹנָם"
מֻצְדָּק בְּאֹפֶן לוֹגִי, ובנוגע לָאַרְכִיטֶקְטוּרָה גַּם אֵינוֹ דָּבָר רַע,
אוֹ לֹא אָמוּר לִהְיוֹת, לוּלֵא עִוֵּת אֹפֶן הָאֲמִירָה אֶת הַתּוֹצָאָה הַסּוֹפִית,
מָה שֶׁלָּרֹב קוֹרֶה
כְּשֶׁרוֹצִים לִיצֹר דְּבַר-מָה חָדָשׁ (הוֹ, הֶחָדָשׁ!), אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לִקְרֹא
אֶת הַגְשָׁמָת הַכַּוָּנָה, הַמִּסְתַּבֶּרֶת בְּדִיעֲבַד,
מִתּוֹךְ הַגָּמוּר. וְזֶה בְּסֵדֶר, גַּם אֲנִי מַצְבִּיעַ בְּעַד הַשִּׁכְחָה.
אָז לָמָּה בֶּאֱמֶת עָזַבְתָּ אֶת הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה?
מָה שָׁבַר אֶת יוֹמְךָ? מָה הִקְדִּיר אֶת הָאָסוֹצְיַאצְיוֹת הַפּוֹרִיּוֹת אֲשֶׁר הוֹפִיעוּ עַד
אָז
כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת, וּכְבָר לֹא בָּאוּ, אוֹ בִּנְדִירוּת. צוּרוֹתֵיהֶן פְּחוּתוֹת עָצְמָה,
שְׁטוּפוֹת
גִּשְׁמֵי סְתָו וְרוּחוֹת, פְּגוּמוֹת, מְלֵאוֹת בֹּץ.
אוּלַי זֶה קָרָה ביוֹם ההוא שֶׁצָּעַדְתָּ בָּרְחוֹב וְלֹא שָׁמַעְתָּ אֶת צְעָדֶיךָ, וְחָשַׁדְתָּ שֶׁהָאַרְכִיטֶקְטוּרָה
מְשַׂחֶקֶת בְּךָ, הוֹדֶפֶת אוֹתְךָ לַחֹר הָאָפֵל, מְשַׂחֶקֶת רְאִינוֹעַ עַל גַּבֵּי עַפְעַפֶּיךָ, מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּךָ
בְּתוֹר חַיָּה נְטוּלַת עֵינַיִם, בִּתְשׁוּקוֹתֶיךָ לְעָרִים סְמוּיוֹת.
צָעַדְתָּ בָּרְחוֹב, וּצְעָדֶיךָ הִדְהֲדוּ בִּרְחוֹב אַחֵר.
הֶחְלַקְתָּ מֵעֵבֶר לִטְוַח נְגִיעָה, הַיּוֹם נִהְיָה חֲסַר שׁוּלַיִם, הַתְּנוּעָה
שָׁטְפָה
חַסְרַת קְצָווֹת. לְפֶתַע אוֹר נִתַּז מִגַּגּוֹת הַבָּתִּים כִּשְׁאֵרִיּוֹת שֶׁל בְּרָקִים עַתִּיקִים
שֶׁמְּקַיְּמִים מָחוֹל בֵּין דָּבָר לְהִפּוּכוֹ, וְאַתָּה צָף
בֵּין יָדִית הַדֶּלֶת לְבֵין הַקִּיר.
מִתּוֹךְ מִנְזְרֵי הַמּוֹחַ מָצָאתָ עַצְמְךָ מַשְׁקִיף אֶל הָעִיר
שֶׁנִּשְׁקְפָה אֵלֶיךָ מִתּוֹךְ עינו הַקְּמוּרָה שֶׁל חֶרֶק לֶחֶם מְפַרְפֵּר
עַד שֶׁהֵקֵאתָ אֶת שרידי הָאֱנוֹשִׁיּוּת הָאַחֲרוֹנים. הִשְׁתַּתַּקְתָּ.
נָטַשְׁתָּ
אֶת עַצְמְךָ – וְכִמְעַט יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת תְּחִלַּת הַדֶּרֶךְ שֶׁכְּבָר עָבַרְתָּ,
אֶת הַגּוּף שֶׁהִשְׁאַרְתָּ מֵאָחוֹר.
מַדּוּעַ זֶה נִגְמַר כָּךְ תָּמִיד?
מַדּוּעַ הַפַּחַד כִּי תְּבוּסָה וַחֲלוֹמוֹת חַד הֵם?
בִּמְקוֹם לֶאֱחֹז בַּיָּדִית פָּנִיתָ אֶל הַקִּיר
ומִבַּעַד לעֵינוֹ שֶׁל חֶרֶק הַלֶּחֶם הַקִּיסוֹס עַל הָאֲבָנִים הָפַךְ לָאֲבָנִים עַצְמָן. הָאֲנָשִׁים בָּרְחוֹב
הָפְכוּ לְגַלֵּי שָׂפָה
וְהַשָּׂפָה לְיָם.
כָּל הָרְמָשִׂים נִצּוֹדִים בָּאוֹר, בְּלִי כְּנָפַיִם, תְּשׁוּשִׁים, אֲבָל בַּחַיִּים.
הָפַכְתָּ לְשַׂחְקָן, פִּיךָ חָצוּי, לָבוּשׁ מַשְׁמָעוּת שֶׁאֵינָהּ יוֹצֶרֶת, גַּם לֹא מְשַׁנָּה, אֶלָּא מְפָרֶשֶׁת.
אֶת מָה שֶׁהָיָה סוֹפִי, הָפַכְתָּ לְחוֹלֵף; אֶת שֶׁהָיָה בִּלְתִּי נִמְנָע, לַאֲרָעִי. וּלְפֶתַע צְלִיל גּוֹוֵעַ
נֶאֱסַף בִּגְבִיעַ הָאֹזֶן לָרֶגַע שבּוֹ שָׁמַעְתָּ אֶת הָאֱמֶת
עִם הַמַּמָּשִׁי. פָּנִיתָ מֵהַקִּיר וְאָחַזְתָּ בַּיָּדִית: זֶה כָּךְ כִּי אֲנִי רוֹצֶה
שֶׁיִהְיֶה כָּךְ, שֶׁיִהְיֶה כָּךְ אוֹ שֶׁאֲנִי מֵת. פָּסַעְתָּ הַחוּצָה. צִמַּחְתָּ אַלְפֵי רְבָבוֹת עַפְעַפַּיִם,
הָרְאִינוֹעַ שֶׁל הַמִּקְלָטִים שֶׁבָּנִיתָ הֻקְרַן עַל גַּבֵּיהֶם. אֶלָּא שֶׁתָּמִיד מֵאֲחוֹרֵיהֶם
אוֹתָהּ הָעַיִן. שֶׁרוֹאָה אוֹתְךָ.
שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ נֶעֱצֶמֶת, שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ נִרְדֶּמֶת.
אַתָּה מַבִּיט בְּךָ מַבִּיט בְּךָ. אֵין דֶּרֶךְ אֶל מִחוּץ לְעַצְמְךָ, אוֹ שֶׁכְּבָר לֹא מָצָאתָ דֶּרֶךְ לְהִסְתַּכֵּל בַּנּוֹף
שֶׁמֵּאֵן לִמְסֹר אֶת חֻקָּיו.
אָבַד לְךָ מָה שֶׁהֶחְזַקְתָּ.
וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע הֵחֵלו הָרְתָמוֹת לְהִתְרוֹפֵף. אוֹ שֶׁהָעוֹלָם סְבִיבְךָ הוּא
שֶׁנַּעֲשָׂה מֻרְכָּב. אַתָּה צוֹעֵד בָּרְחוֹב, מִשְׁתַּמֵּט מִשְּׁאֵלוֹת, מִמַּבָּטוֹ שֶׁל מִי
שֶׁהַמִּקְרֶה מְזַמֵּן לְעִתִּים בְּדַרְכְּךָ. אַתָּה מְסָרֵב לְבִּירָה אוֹ קָפֶה שֶׁהוּא מַצִּיעַ.
לֹא מִתְחַשֵּׁק לְךָ
לַעֲסֹק בְּהַבְחָנוֹת. אַתָּה חַי בִּמְחִלַּת הָאַרְנָב שֶׁל הַמּוֹנוֹטוֹנִיּוּת, זוֹחֵל בִּכְלוּב
הַכְּתִיבָה
הֶעָשׂוּי צַלְעוֹת לִוְיָתָן. אַתָּה יוֹנָה:
"וַיְהִי דְּבַר הַשֵּׁם אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתִּי לֵאמֹר: קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ…"
וְכָּמוֹהוּ, אַתָּה בּוֹרֵחַ אֶל גְּבוּל הָעוֹלָם הַמֻּכָּר, קוֹרֵא לְעַצְמְךָ בְּשֵׁם חָדָשׁ,
ג'וֹן, כשְׁמָם שֶׁל כָּל הַנַּוָּדִים, וּמְחַפֵּשׂ דֶּרֶךְ הָלְאָה. וְאֵין.
מָה שֶׁמַּטְרִיד אוֹתְךָ, שֶׁמְּרַגֵּשׁ אוֹתְךָ, שֶׁמַּפְחִיד אוֹתְךָ, אֲבָל
לִפְעָמִים גַּם מְרוֹמֵם אֶת רוּחֲךָ, אינו פִּתְאוֹמִיּוּת הַתְּמוּרָה שֶׁחָלָה בְּךָ,
בְּדִיּוּק לְהֶפֶךְ, הַתְּחוּשָׁה הַמְּעֻרְפֶּלֶת הַכְּבֵדָה שֶׁזּוֹ אֵינֶנָּה תְּמוּרָה כְּלָל, שֶׁדָּבָר
לֹא הִשְׁתַּנָּה,
שֶׁתָּמִיד הָיִיתָ כָּזֶה, גַּם אִם רַק הַיּוֹם זֶה נוֹדַע לְךָ: לֹא פָּנֶיךָ הַחֲדָשׁוֹת נִּשְׁקָפוֹת
בַּמַּרְאָה הַסְּדוּקָה,
אֵלּוּ הַמַּסֵּכוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ.
הִתְחַלְתָּ לִסְחֹט אֶת הָעוֹלָם לְמִלִּים, בְּחִקּוּי טֶבַע-קוֹפִי לִמְצֹא כִּוּוּן
בְּשֶׁטֶף תְּכֵלֶת הָרְחוֹב
שֶׁמְּפָרֵק אֶת הַזְּמַן לָתֵת גְּוָנָיו, וּמָה שֶׁלֹּא הָיָה
לְפֶתַע נִמְצָא, פָּנָיו זוֹחֲלוֹת עַל קִירוֹת הַבָּתִּים הַדְּבוּקִים בְּדֶבֶק הַמִּלִּים.
פְּנֵי זְמַן הַתְחָלָה, פְּנֵי תְּהוֹם, פְּנֵי נֶצַח,
פְּנֵי בְּדָיָה. אַתָּה שׁוֹתֶה בְּצִנּוֹר הַנְּשִׁימָה אֶת הַנִּגְלֶה,
נוֹתֵן לַדְּבָרִים צוּרָה בְּתֹף הַמִּלִּים.
הַדֶּרֶךְ כּוֹתֶבֶת אֶת הַהֲנָחוֹת הַמְּשֻׁנּוֹת עַל גּוֹרָלָהּ. עַל אֵין דֶּרֶךְ.
.