וּבְעִבְרִית | מה תעשה בדם הזה?

.

מבחר שירים מתוך הספר "קול דמי אחיך: אסופת שירה על השואה ועל רצח עם" / מיה ולנטיין (עורכת)

.

רצח העם הארמני

חזיונות נוספים / קֵיית׳ גָרֶבִּיאַן (Կեիտ Գարեբյան)

מאנגלית: מיה ולנטיין

.

חיזיון ראשון

הֵם הָיוּ רְאוּיִים לִקְבוּרָה בַּקֶּרַח אוֹ בַּכָּבוּל:

הָרוּחַ הָיְתָה זוֹכֶרֶת אֶת הַגּוּף בִּשְׁלֵמוּת –

.

אֵיךְ קָרְאָה הָאִשָּׁה לִבְנָהּ בַּפַּעַם הַהִיא

כְּשֶׁמִּלְּאָה עֲלֵי גֶּפֶן בְּאֹרֶז וֶאֱגוֹזִים –

.

אֵיךְ לָטְשָׁה הַנַּעֲרָה עֵינַיִם בַּנַּעַר

(צַוָּארָהּ נֶחְתַּךְ, זְרוֹעוֹ הַיְמָנִית בֻּתְּרָה) –

.

אֵיךְ נָשָׂא תְּפִלָּתוֹ הָאִישׁ הַזָּקֵן

כְּשֶׁלֶּהָבוֹת אוֹכְלוֹת אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמִשְׂרֶפֶת הַכְּנֵסִיָּה –

.

אֵיךְ אֵם זוֹ, וּבְתוֹכָהּ הַפִּגְיוֹן,

הָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת הַתִּינוֹק בְּבִטְנָהּ

.

קוֹרֵאת בִּשְׁמוֹ לַכּוֹכָבִים

רוֹקֶדֶת בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה –

.

אֵיךְ הַיֶּלֶד הַזֶּה, רַךְ בַּשָּׁנִים, מֹחוֹ מְעַטֵּר סֶלַע,

הָיָה אוֹהֵב אֶת בֶּטְהוֹבֶן, מַעֲלֶה בְּרוּחוֹ סוֹנָטַת אוֹר־יָרֵחַ.

.

זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם הָיוּ הוֹפְכִים הִתְגַּלֻּיּוֹת,

תְּשׁוּקוֹתֵיהֶם הָיוּ נוֹתְנוֹת תֹּקֶף לְדִמְיוֹנָם.

.

רְצִיחָתָם הִיא סְטָטִיסְטִיקָה, וְלֹא מֶטָאפוֹרָה בְּשִׁיר.

נִשְׁמוֹתֵיהֶם מֻצְפָּנוֹת בְּזִרְמֵי אֲוִיר וּבְמִשְׁקְעֵי נָהָר.

.

חיזיון שני

שְׁקוּעִים עַד בִּרְכֵּיהֶם בַּמָּוֶת, הָרוֹצְחִים מַמְשִׁיכִים

לַהֲרֹג בִּשְׁאִיפָה עִקֶּשֶׁת לִשְׁלֵמוּת.

.

לְכָל טֶבַח קוֹדֶמֶת תְּפִלָּה –

קַנָּאוּת הִיא דָּת קְדוּמָה.

.

הֵם רוֹאִים אֶת הַדָּם הַמָּתוֹק־מָלוּחַ

זוֹרֵם כָּל הַדֶּרֶךְ לְדַמֶּשֶׂק

.

וְהֵם צוֹחֲקִים בְּשִׁגָּעוֹן

לְנֹכַח תִּלֵּי בָּשָׂר

עַל בּוֹרוֹת מְלֵאִים עֲצָמוֹת.

תַּכְשִׁיטֵיהֶם הָעֲצוּבִים שֶׁל הַמֵּתִים.

.

חיזיון שלישי

בְּמַעֲמַקֵּי נְהַר הַפְּרַת

צְרִיחֵי מִסְגָּד עֲשׂוּיִים גֻּלְגּוֹלוֹת

מְעֻטָּרוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת אַחֲרוֹנוֹת

שֶׁדָּגִים מַחֲלִיקִים לְתוֹכָן.

.

מֵאַנְקָרָה וְעַד תְּקוּמַת זֵיתוּן,

א' עַד ת' שֶׁל הִיסְטוֹרְיָה פִּתְאוֹמִית,

דּוֹרוֹת אוֹבְדִים בַּשְּׁמָמָה

מִתְעַוְּרִים מִכַּנְפֵי אַרְבֶּה.

.

לְאֵלֶּה שֶׁשָּׂרְדוּ

זֶהוּ הַסּוֹף לַיְקוּם

גִּבּוֹרִים מְגֻחָכִים שֶׁנִּצְּלוּ

וּשְׂכָרָם סִיּוּטֵי פַּלָּצוּת

.

עַל הַקַּלּוּת שֶׁבָּהּ נֻצַּחְנוּ,

וְהַפִּקְּחוֹת שֶׁבָּהּ הִשְׁמִידוּ אוֹתָנוּ.

.

אנקרה – עיר מרכזית ברמת אנטוליה, שבה חיו ארמנים אלפי שנים עד לרצח העם. כיום בירתה של טורקיה.

תקומת זייתון – מתייחסת להגנה העצמית של הקהילה הארמנית בזייתון בחורף 1895–1896, בזמן טבח חמידיאן. הארמנים הדפו את הכוחות העות׳מאניים וזכו לשקט יחסי עד לרצח העם.

.

.

רצח העם הרומי (הצוענים)

חיזיון מאושוויץ / רַיְקוֹ ג'וּרִיץ' (Rajko Ðurić)

מצרפתית: צביקה שטרנפלד

.

הַצְּעָקָה־שׁוֹר גָּרְרָה אֶת הָאֶבֶן־פַּחַד

מִבַּעַד לִשְׂדֵה אוֹשְׁוִיץ.

כָּאן הָאֲדָמָה אֵינָהּ אֲדָמָה,

אֲפִלּוּ שְׁמֵי הָאֱלֹהִים אֵינָם שָׁמַיִם.

כָּאן הַמָּוֶת הֻגְלָה.

הַזְּמַן חִדֵּד אֶת הַחֶרֶב.

הָאֵינְסוֹף מְיֻשָּׁב, וְכָךְ אֲפִלּוּ לָרוּחַ

יֵשׁ מִסְפָּר מִשֶּׁלּוֹ, הוּא מַמְתִּין, מַעֲלֶה מֻגְלָה,

מְחַכֶּה לְתוֹרוֹ בַּמִּפְקָד.

צִלְלֵי נַעְלַיִם קְטַנּוֹת,

שֶׁהַדְּמָעוֹת הִרְקִיבוּ,

מְדַלְּגִים מֵעַל בּוֹרוֹת הָאֵפֶר.

הֶעָלִים הִתְעוֹפְפוּ

כִּי כָּאן לְמַטָּה אֵין לָהֶם מָקוֹם.

הָאוֹר נִגְרָר עַל בִּטְנוֹ

מִבַּעַד לְאוֹשְׁוִיץ.

כָּאן הָאֲדָמָה אֵינָהּ אֲדָמָה,

אֲפִלּוּ שְׁמֵי הָאֱלֹהִים אֵינָם שָׁמַיִם

.

.

רצח העם הבנגלי

הדם הזה / אָלִי סארְדאר גַ׳עפְרִי (علی سردار جعفری)

מאנגלית: ירדן בן־צור

.

מַה תַּעֲשֶׂה בַּדָּם הַזֶּה?

הַדָּם הַזֶּה:

חַם כִּנְשִׁיקוֹת, אָדֹם כַּוֶּרֶד,

הַחִיּוּךְ עַל פְּנֵי יֶלֶד זַךְ,

תְּפִלָּה עַל שִׂפְתֵי זָקֵן,

כָּחֹל בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה, חִינָה עַל יָדַיִם רַכּוֹת,

הַבִּיט שֶׁל הַמְתוֹפֵף, שִׁירוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר

שְׁבוּעַת הַדְּבֵקוּת, הָאַהֲבָה בְּטָהֳרָהּ

הַדָּם הַזֶּה אֵינוֹ בִּלְתִּי אָדוּק, לֹא אָתֵיאִיסְט

גַּם מֻסְלְמִי אֵינוֹ: הוּא הַמּוּזִיקָה

שֶׁל הַוֶּדָה וְהַגִּיטָה, גְּוִיל מֵהַסְּפָרִים הַשְּׁמֵימִיִּים,

שִׁירָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַתְּשׁוּקָה,

שִׁירוֹ שֶׁל הַתָּנָ"ךְ הַקָּדוֹשׁ,

רוּחָם שֶׁל הַתּוֹרָה וּתְהִלִּים,

צִמְאוֹן הַחֶרֶב לֹא יִרְוֶה בַּלֶּהָבָה הַזּוֹ.

.

מַה תַּעֲשֶׂה בַּדָּם הַזֶּה

הַדָּם הַזֶּה

חַם, אָדֹם, נַעֲרִי,

אִם יִטֹּף עַל הָאָרֶץ,

יִצְרֹב אֶת רַחְמָהּ.

הַחֶסֶד לֹא יִפֹּל שֵׁנִית מֵהַשָּׁמַיִם!

וְלֹא יִצְמַח כָּאן שׁוּב וְלוּ גַּרְגֵּר אֶחָד!

לְעוֹלָם לֹא יְחַיֵּךְ פֹּה אַף נִצָּן!

רֵיחַ הַפְּרָחִים לֹא יִנָּשֵׂא עוֹד!

.

הַדָּם הַזֶּה:

רֵיחַ הַחַיִּים, מְאוֹר עֵינַיִם.

הַדָּם הַזֶּה:

צֶבַע הַפָּנִים, חֶדְוַת הַלֵּב,

שִׁמְשׁוֹ שֶׁל הַר פָּארָן, הַהוֹד הַשְּׁמֵימִי שֶׁל סִינַי,

לַהֶבֶת עוֹלַם אֱמֶת, מִכְוַת לֵב חֲסַר־מָנוֹחַ,

אוֹר מִלַּת הָאֵל, בָּבוּאָתוֹ

שֶׁל אוֹר נִצְחִי:

הַדָּם הַזֶּה

דָּמִי שֶׁלִּי, דָּמְךָ שֶׁלְּךָ, דָּמֵנוּ כֻּלָּנוּ.

.

.

רצח העם בגואטמלה

איך זה יהיה לעוף בכנפיים שאולות / מַריוֹ אָווילה (Mario Avila)

מספרדית: טל ניצן

.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לָעוּף בִּכְנָפַיִם שְׁאוּלוֹת

בְּעֵינַיִם לֹא־רוֹאוֹת, בְּאָזְנַיִם

לֹא־שׁוֹמְעוֹת.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לָדוּג בְּאֵין נְהָרוֹת

לִזְרֹעַ בְּאֵין אֲדָמָה.

לָרוּץ בְּאֵין דְּרָכִים, לֶאֱהֹב

בְּאֵין אַהֲבָה.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לְנַשֵּׁק יֶלֶד שֶׁטֶּרֶם נוֹלַד

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לִשְׁבֹּר אֶת הַקֶּרַח הֶעָשׂוּי מִפְּלָדָה.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לֶאֱחֹז בְּיָדֵךְ, אַרְצִי, שֶׁכָּעֵת אַתְּ גְּוִיָּה

שֶׁזֶּה עַתָּה הֵחֵל שׁוּב לְצַמֵּחַ

עוֹרֵךְ וְטַעֲמוֹ רֶצַח עַם.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לַחְלֹם עָלַיִךְ מָחָר, לְבוּשָׁה בְּנַהֲרוֹתַיִךְ הַכְּחֻלִּים

וְרַגלְיַךְ הָרִים.

אֵיךְ זֶה יִהְיֶה לְנַשֵּׁק וּלַחֲבֹק שׁוּב

אֶת עוֹרֵךְ וְהוּא עָשׂוּי מִבֹּץ.

.

.

רצח העם בדארפור

נערך בידי מיה ולנטיין מתוך עדותו של אידריס איסמעיל (ɨdrɨ̂s Ismaîl)

.

"מִשְׁפַּחְתִּי הָלְכָה.

הֵם רָצְחוּ אֶת כֻּלָּם"

אוֹ

"הַתִּינוֹק הַזֶּה

שָׁם

הַיָּחִיד שֶׁשָּׂרַד בַּכְּפָר"

אוֹ

"חֲבֵרִי הַטּוֹב,

הָיָה לִי חָבֵר טוֹב

הוּא מֵת"

זֶה כָּל מַה

שֶּׁהָיהָ לךְ לְהַגִּיד

כְּשֶׁרָאִיתָ אָדָם שׁוֹכֵב

לֹא יַדַעְתָּ

הוּא יָשֵׁן?

.

.

רצח העם היזידי

נכתוב / מַהבּאד ח׳ליל (רוּדי ג׳אן) (مهباد خليل [رودي جان])

מערבית: עידן בריר

.

כָּל עוֹד מְבִינִים אָנוּ אֶת מַשְׁמָעוּתָהּ שֶׁל הַכְּתִיבָה

נִכְתֹּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים עַל תְּבוּסָתָם וּבְגִידָתָם.

נִכְתֹּב

בְּקֻלְמוּסֵינוּ הַפְּצוּעִים

נִכְתֹּב בְּדַם חֲֲלָלֵינוּ וּבְדִמְעוֹת הַשְּׁכוֹל.

דְּיוֹ קֻלְמוּסֵינוּ לֹא יִיבַשׁ

כָּל עוֹד אָנוּ חַלָּשִׁים

וְאֵין בְּעֶזְרֵנוּ זוּלַת אֱלֹהִים.

נִשְׁבֹּר אֶת כַּבְלֵי דִּכּוּיֵנוּ

נִכְתֹּב

בִּבְתוּלָיו שֶׁל הָהָר

עַל הָאָסוֹן שֶׁל שִׁינְגַאל

עַל הָעוֹלָל הַיּוֹנֵק

הַמִּזְדַּכֶּה עַל פִּקְדוֹן חַיָּיו

מִתְעַטֵּף בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ

בְּצִלּוֹ שֶׁל עָנָן הַמְפַלֵּחַ אֶת שָׁמָיו הַנִּרְחָבִים שֶׁל הָאֵל

אָנֶה וָאָנָה

וּנְסַפֵּר לִילָדֵינוּ

אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל מוֹלֶדֶת

שֶׁבָּנֶיהָ מְכָרוּנוּ

וֶאֱלֹהִים עֵדֵנוּ.

.

.

שואת העם היהודי

הַשִּׁיר עַל הָעָם הַיְּהוּדִי שֶׁנֶּהֱרַג / יצחק קצנלסון

מיידיש: מנחם זלמן ווֹלְפוֹבְסקי

.

ב. ואנגן

מְנַגֵּן אֲנִי, יָרַדְתִּי, יָשַׁבְתִּי עַל עָפָר,

וָאֲנַגֵּן, וּבְשִׁיר נוּגֶה: אֲהָהּ, עַמִּי, הָעָם!

מִילְיוֹנִים יְהוּדִים עָמְדוּ סְבִיבִי, הִקְשִׁיבוּ אֶל הַשָּׁר,

מִילְיוֹנִים הֲרוּגִים – מַחֲנֶה גָּדוֹל! – עָמְדוּ, הִטּוּ אָזְנָם.

.

מַחֲנֶה גָּדוֹל, עַם רָב הוֹי, הוֹי, מָה רָב! אוֹתָהּ בִּקְעָה, בִּקְעַת הָעֲצָמוֹת

שֶׁל יְחֶזְקֵאל בִּקְצֵה־פִּנָּה יָכְלָה פֹּה הִתְכַּנֵּס –

וְהוּא, יְחֶזְקֵאל עַצְמוֹ, לֹא עוֹד הָיָה מַרְהִיב בּוֹטֵחַ לַעֲמֹד

בְּדַבְּרוֹ אֶל הֲרוּגִים, כָּמוֹנִי אֶת יָדָיו הָיָה פּוֹרֵשׂ.

.

קְצַר־יָד כָּמוֹנִי יַעֲמֹד, כָּמוֹנִי רֹאשׁ יַפְשִׁיל, מַכְבִּיד,

יַבִּיט נָבוֹךְ בִּשְׁמֵי הָאֵפֶר, סָבִיב הַרְחֵק, שְׁמָמָה…

וּמַטָּה יוֹרִידֵהוּ שׁוּב כָּבֵד, יוֹרִיד, יוֹרִיד,

וְשַׁח אִלֵּם, עָמֹק, לָאָרֶץ, כְּאֶבֶן דְּמוּמָה.

.

הוֹי בֶּן בּוּזִי, הוֹי, יְהוּדִי, בְּבִקְעַת כַּשְׂדִּים,

רָאֹה רָאִיתָ אֶת עַצְמוֹת עַמְּךָ, אֶת הַיְבֵשׁוֹת, וַתְּהִי

כְּאִישׁ נִדְהָם… וְהָמוּם, כְּפֶסֶל־עֵץ נִתַּתָּ בְּיַד הָאֱלֹהִים,

אֵלְךָ זֶה, כִּי יַעֲבִיר אוֹתְךָ סָבִיב־סָבִיב שָׁם בַּבִּקְעָה הַהִיא.

.

וְנָתַתָּ אֹזֶן כִּי יִשְׁאַל עוֹד: "הֲתִחְיֶינָה?" הַעוֹד חֲזוֹן

חַיִּים לָעֲצָמוֹת? אֲהָהּ, לֹא הֵן אִם לָאו תֵּדַע –

אִם כֵּן, אֲנִי, מָה עוֹד אֲנִי אַגִּידָה? אוֹי לִי, אוֹיָה לָאָסוֹן!

כִּי מֵעַמִּי, מִן הֶהָרוּג, אַף עֶצֶם לֹא שָׂרְדָה!…

.

אֵין עֶצֶם כִּי יַעֲלֶה בָּשָׂר עָלֶיהָ, כִּי עוֹר יִקְרֹם,

וְאֵין דָּבָר לָפַחַת רוּחַ בּוֹ, כִּי עוֹד יָשׁוּב לִחְיוֹת,

רְאֵה, רְאֵה, פֹּה עָם הָרוּג כֻּלּוֹ, הָעָם, מוּמָת, עוֹמֵד פֹּה דֹּם,

מֶבָּט קָרוּשׁ יִלְטֹש אֵלֵינוּ, צוֹפֶה בָּנוּ בְּעֵינַיִם קְפוּאוֹת.

.

רְאֵה רָאשִׁים פּוֹנִים אֵלֵינוּ, מִילְיוֹנִים, יָדַיִם סְפֹר, הַאִם תּוּכַל!

רְאֵה שְׂפָתַיִם וּפָנִים, הַאִם תְּפִלָּה קָפְאָה בָּהֶם אוֹ זוֹ הִיא זַעֲקָתָם?

גְּשָׁה וְגַע בָּהֶם… אֵין מַשֶּׁהוּ לָגַעַת בּוֹ – חָלָל!

מִלֵּב בָּדִיתִי יְהוּדִים! מִלֵּב בָּדִיתִי עָם!

.

אֵינָם עוֹד! וְלֹא יוֹסִיפוּ פֹּה בָּאָרֶץ עוֹד לִהְיוֹת!

אֲנִי בְּדִמְיוֹנִי צַרְתִּים! וְכֹה יוֹשֵׁב אֲנִי, בּוֹדֶה אוֹתָם, בַּדַּאי! –

וְרַק יִסּוּרֵיהֶם אֱמֶת הֵם, הָעִנּוּיִים אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פֹּה רוֹאוֹת,

זֶה הָעִנּוּי שֶׁל הֵרָצְחָם אָמְנָם גָּדוֹל הוּא וּוַדַּאי…

.

רְאֵה, רְאֵה הָעָם סְבִיבִי, הַרְחֵק, לֹא יִסָּפֵר וְלֹא יִמַּד,

וּרְאֵה כֻּלָּם – בְּשָׂרִי יִסְמֹר וְחִיל בָּעֲצָמוֹת –

בְּעֵינֵי בֶּנְצִיּוֹן'קֶה יַבִּיטוּ, בְּעֵינָיו שֶׁל יוֹמֶק הַנֶּחֱרָד,

הִנֵּה הֵם מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּעֵינֵי אִשְׁתִּי הָעֲגוּמוֹת.

.

בְּעֵינֵי בֶּרְל, זֶה אָחִי, עֵינָיו הֵן, גְּדוֹלוֹת־כְּחֻלּוֹת – אָכֵן:

מִנַּיִן מֶבָּטוֹ לָהֶם? הִנֵּהוּ! הוּא עַצְמוֹ, הֲלֹא!

אֶת יְלָדָיו הוּא מְבַקֵּשׁ וְלֹא יֵדַע כִּי הֵם

בֵּין הַמִּילְיוֹנִים פֹּה… אַךְ לֹא אַגִּיד לוֹ, לֹא…

.

חַנָּה שֶׁלִּי וּשְׁנֵי בָּנֵינוּ – הֵן עִמָּם הִיא נִלְקְחָה!

חַנָּה שֶׁלִּי יוֹדַעַת: יַחַד נִלְכְּדוּ עִמָּהּ בָּנַי –

רַק לֹא תֵּדַע, הֵיכָן הוּא צְבִי? וַאֲנִי הֵיכָן, וְאֵיכָה

אֶת אֲסוֹנִי אֶשָּׂא, הָאָסוֹן אֲשֶׁר עוֹדֶנִּי חַי…

.

וְכֹה תָּרִים אֵלַי עֵינֶיהָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא עֵינַיִם דֹּם

הָעָם כֻּלּוֹ אֵלַי… וּכְמוֹ תַּבִּיט וְאֵינָהּ רוֹאָה –

הוֹי, בּוֹאִי, אַתְּ הַחֲרִישִׁית וְהַדּוֹבֶבֶת כֹּה, קִרְבִי, חַנָּה, הֲלוֹם,

הִתְבּוֹנְנִי, הַטִּי אָזְנֵךְ אֱלֵי קוֹלִי וְהַכִּירִינִי־נָא!

.

שְׁמַע, בֶּנְצִיקְ'ל, הָרַךְ גָּאוֹן שֶׁלִּי, הֲלֹא תָּבִין־תִּשְׁמַע

שְׂפַת יְהוּדִי אַחֲרוֹן־אַחֲרוֹן, קִינַת־אֵיכָה הָאַחֲרוֹנָה –

וְאַתָּה, נְיוֹמֶלֶה שֶׁלִּי, הָאוֹר הַצַּח שֶׁלִּי, הַנֶּחָמָה,

הוֹי, נְיוֹם, הֵיכָן בַּת־צְחוֹק שֶׁלְּךָ? הַסְתֵּר, הַסְתֵּר הַשְּׂחוֹק,

                                                          הוֹי, הַסְתִּירֵהוּ־נָא…

.

יָרֵאתִי, נְיוֹמֶלֶה, אֶת בַּת־הַצְּחוֹק הַזֹּאת, כַּאֲשֶׁר לִפְחֹד צָרִיךְ

מִפְּנֵי חִיּוּךְ שֶׁלִּי גַּם אָנִי… וְעַתָּה לַשִּׁיר הַקְשֵׁב –

הִנֵּה יָדִי כַּלֵּב עֲלֵי נִבְלִי אֶשָּׂא־אַשְׁלִיךְ,

לִסְפּוֹת מַכְאוֹב עַל מַכְאוֹבֵנוּ… כִּי יֶעְצַם וְגַם יֵמַר הַכְּאֵב!…

.

יְחֶזְקֵאל? לֹא הוּא; יִרְמְיָהוּ… לָאו, גַּם הוּא לִי לְמוֹתָר!

אֲנִי שִׁוַּעְתִּי אֲלֵיהֶם: עִזְרוּנִי־נָא, תְּנוּ יָד!

אַךְ לֹא אוֹסִיף חַכּוֹת לָהֶם בְּשִׁירִי, הָאַחֲרוֹן לַשָּׁר –

כִּי הֵם בִּנְבוּאָתָם, וַאֲנִי בְּמַכְאוֹבַי גְּדוֹלִים אֵחַד.

.

15.10.1943

.

מיה ולנטיין (עורכת), "קול דמי אחיך: אסופת שירה על השואה ועל רצח עם", דרור לנפש, 2022.

.

 

 

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן