וּבְעִבְרִית | כמו שדונים משחת

שני שירים מאת מרינה צבטייבה, בתרגומו של מקסים אוסצקי־פלדמן

רחל רבינוביץ, גן התענוגות (פרט), דיו על נייר, 150X150 ס"מ, 2017

.

שני שירים מאת מרינה צְבֶטָיֶבָה

מרוסית: מקסים אוסצקי־פלדמן

.

שיריי מן התקופה שבה עדיין…

שִׁירַי, מִן הַתְּקוּפָה שֶׁבָּה עֲדַיִן
כְּלָל לֹא הִכַּרְתִּי אֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת בִּי,
שֶׁעָפוּ כִּנְתָזִים מִפֶּרֶץ מַיִם,
כְּמוֹ גִּצִּים מִטִּיל,
שֶׁהִתְפָּרְצוּ כְּמוֹ שֵׁדוֹנִים מִשַּׁחַת
אֱלֵי מִקְדָּש רָדוּם, רְווּי קְטוֹרָה,
שִׁירַי עַל נְעוּרִים וְעַל הַמָּוֶת –
שֶׁאִישׁ עוֹד לֹא קָרָא!
מַעֲלִים אֲבָק בַּחֲנֻיּוֹת סְפָרִים הֵם,
שָׁם לֹא קָנוּ וְאֵין קוֹנִים אוֹתָם.
שִׁירַי, כְּמוֹ יַיִן מִיָּמִים יָמִימָה,
יַגּיעַ גַּם תּוֹרָם.

.

Моим стихам, написанным так рано…

Моим стихам, написанным так рано,
Что и не знала я, что я — поэт,
Сорвавшимся, как брызги из фонтана,
Как искры из ракет,

Ворвавшимся, как маленькие черти,
В святилище, где сон и фимиам,
Моим стихам о юности и смерти,
— Нечитанным стихам!

Разбросанным в пыли по магазинам,
Где их никто не брал и не берет,
Моим стихам, как драгоценным винам,
Настанет свой черед.

.

מה טוב שלא אני משאת ליבך…

מָה טוֹב שֶׁלֹּא אֲנִי מַשְׂאַת לִבְּךָ,
מָה טוֹב שֶׁלֹּא אַתָּה מַשְׂאַת חַיַּי,
שֶׁכֹּבֶד הַקַּרְקַע הַבְּטוּחָה
לֹא יְרַחֵף מִתַּחַת לָרַגְלַיִם.
מָה טוֹב לֹא לַחֲשֹׁשׁ לִהְיוֹת לִצְחוֹק,
פְּרוּעָה, לֹא לְכַלְכֵּל מוֹצָא שְׂפָתַיִם,
בִּנְשִׁימָה אוֹבֶדֶת לֹא לִסְמֹק
בְּגַעַת שַׁרְווּלְךָ לְהֶֶרֶף עַיִן.

טוֹב גַּם שֶׁלְּעֵינַי, בְּלֵב שָׁקֵט,
חוֹבְקוֹת אִשָּׁה אַחֶרֶת זְרוֹעוֹתֶיךָ,
מִבְּלִי שֶׁתַּעֲלֵנִי עַל מוֹקֵד
עַל כָּךְ שֶׁאֲנַשֵּׁק לֹא לִשְׂפָתֶיךָ.
שֶׁשְּׁמִי הָרַךְ אֵינוֹ עוֹלֶה בַּלָּאט,
יָקָר שֶׁלִּי, לַשָּׁוא עַל דַּל שְׂפָתֶיךָ,
שֶׁ"הַלְּלוּיָהּ" לֹא תּוּשַׁר לָעַד
בִּכְנֵסִיָּה עָלַי וְעָלֶיךָ.

מִכָּל לִבִּי תּוֹדָה לְךָ שְׁלוּחָה
עַל כִּי – בְּלִי שֶׁיָּדַעְתָּ! – אֲהַבְתָּנִי:
עַל לֵילוֹתַי, לֵילֹות שֶׁל מְנוּחָה,
עַל נְדִירוּת פְּגִישׁוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם,
עַל לֹא־שִׁיטוּט יַחְדָיו עֲדֵי זְרִיחָה,
עַל הַחַמָּה לֹא־לָנוּ בַּשָּׁמַיִם,
עַל שֶׁאֵינִי – מָה צַר! – מַשְׂאַת לִבְּךָ,
עַל שֶׁאֵינְךָ – מָה צַר! –  מַשְׂאַת חַיַּי.

.

Мне нравится, что Вы больны не мной…

Мне нравится, что Вы больны не мной,
Мне нравится, что я больна не Вами,
Что никогда тяжелый шар земной
Не уплывет под нашими ногами.
Мне нравится, что можно быть смешной —
Распущенной — и не играть словами,
И не краснеть удушливой волной,
Слегка соприкоснувшись рукавами.

Мне нравится еще, что Вы при мне
Спокойно обнимаете другую,
Не прочите мне в адовом огне
Гореть за то, что я не Вас целую.
Что имя нежное мое, мой нежный, не
Упоминаете ни днем ни ночью — всуе…
Что никогда в церковной тишине
Не пропоют над нами: аллилуйя!

Спасибо Вам и сердцем и рукой
За то, что Вы меня — не зная сами! —
Так любите: за мой ночной покой,
За редкость встреч закатными часами,
За наши не-гулянья под луной,
За солнце не у нас над головами,
За то, что Вы больны — увы! — не мной,
За то, что я больна — увы! — не Вами.

.
מָרִינָה צְבֶטָיֶיבה (1892–1941), סופרת, מסאית, מתרגמת ומשוררת רוסייה, מנציגיה הבולטים של התקופה, המכונה גם "תור הכסף של השירה הרוסית". את גישתה אל הכתיבה ביטאה צבטייבה באחת המסות שלה כך: "אני כותבת לא בשביל מיליונים, לא בשביל יחיד, לא בשבילי. אני כותבת בשביל היצירה עצמה." בסגנון שירתה בולטות בין היתר מוזיקליות התחביר ובחירות מפתיעות בסמלים לשוניים, אשר משַווים ליצירותיה הבעה עזה, חדה וסוערת, ומעצבים את ייחודן הפיוטי. השיר "מה טוב שלא אני משאת ליבך…" נודע בקרב הקהל הרוסי כסמל איקוני של יצירתה בזכות הלחנתו ושילובו בסרט הפופולרי "צחוק הגורל" בביצועה של אַלָּה פּוּגָצ'וֹבָה. בימים אלה רואה אור אסופה משיריה של מרינה צבטייבה, 'הכפפה של יד שמאל' בתרגום סיון בסקין וריטה קוגן (הוצאת ה-21 ואפרסמון).

.

מקסים אוסצקי־פלדמן, מורה לעברית, מתרגם שירה ופרוזה רוסית וחוקר ממשקים בין בלשנות לספרות. תרגומיו הופיעו בגיליונות המוסך מיום 5.8.21 ומיום 14.4.22.

.

» שירה מתורגמת במדור "ובעברית" בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת אלכס אוורבוך בתרגום עצמי מאוקראינית

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

"יהודים יורים ביהודים": האלטלנה והמצור על תל אביב

פרשת האלטלנה המפורסמת הייתה ועודנה אחד הסיפורים השנויים ביותר במחלוקת בהיסטוריה של מדינת ישראל | למרות שהטבעת אלטלנה נותרה השלב הזכור ביותר, לפני הירי עברו על הארץ כמה ימים דרמטיים ביותר | בחינה מעמיקה של השתלשלות האירועים מאפשרת הבנת תמונה מורכבת של האירוע | תמונות חדשות של המצור שהוטל על תל אביב נחשפות

חיילים ואזרחים צופים באלטלנה בוערת על חוף תל אביב. צילום: לע"מ

"על אוניית נשק שהגיעה לחופי הארץ השתלטו כוחות אצ"ל. ממשלת מדינת ישראל החליטה פה אחד וציוותה לצבא ההגנה לישראל לנקוט בכל האמצעים להעברת הנשק לרשות הממשלה". כך נכתב בכרוז שהופץ בתל-אביב עם בחודש יוני 1948, שבועות ספורים אחרי הקמת המדינה. הספינה "אלטלנה", שנשאה על סיפונה עולים, לוחמי אצ"ל ואמצעי לחימה רבים, עגנה מול חופי תל-אביב. סופה המר מוכר לכל: לאחר שלא הצליחו להגיע להבנות בין הצדדים, הוטבעה האלטלנה, ויש שיגידו שהפצעים פתוחים עד היום. אולם מהגעת האלטלנה ועד טביעתה, עברו כמה ימים דרמטיים המאירים את מדינת ישראל הצעירה באור חדש.

האלטלנה בוערת. אחד הפגזים שנורו מהחוף פגע במחסן שעל הספינה, והביא להתלקחותו בתוך שניות. דרך נדב מן, ביתמונה. מאוסף יצחק שדה. מקור האוסף: יורם שדה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
האלטלנה בוערת. אחד הפגזים שנורו מהחוף פגע במחסן שעל הספינה, והביא להתלקחותו תוך שניות. האש עברה במהירות ליתר הספינה והנוסעים נאלצו לנטוש אותה

תל אביב תחילה?

אלטלנה יצאה לישראל בעיכוב גדול, מבלי להודיע למפקד האצ"ל בארץ, מנחם בגין. תאריך ההפלגה המקורי היה במאי, לפני חתימת האצ"ל על התפרקות מנשקו ובטרם הפסקת האש והאמברגו הבינלאומי על הכנסת נשק לאזור, כפי שקבע האו"ם. כשבגין גילה אודות הפלגת הספינה ולאחר שלא הצליח לעצור אותה, לקח על עצמו את תפקיד המתווך, ללא הצלחה יתרה. בן גוריון וממשלת ישראל הורו לאלטלנה לפנות ולעגון בחוף כפר ויתקין השומם, ולמסור את הנשק. העימות הראשון התרחש בכפר ויתקין. אנשי הספינה החלו בפריקת ציוד, נוסעים ולוחמים, בעוד כוחות של צבא ההגנה לישראל כיתרו את החוף. זמן קצר לאחר מכן כוחות אצ"ל ניסו לפרוץ את מחסומי הצבא שהוצבו מסביב, ובקרב נהרגו ארבעה אנשי אצ"ל ושני חיילי צה"ל.

אוניית ה"אלטלנה" בדרכה לישראל, עמוסה בלוחמים, עולים לארץ וניצולי שואה, תחמושת וציוד. רוב העולים ירדו בכפר ויתקין, ויחד איתם נפרק חלק מהציוד. צילום: ארכיון המדינה
אוניית ה"אלטלנה" בדרכה לישראל, עמוסה בלוחמים, עולים לארץ וניצולי שואה, תחמושת וציוד. רוב העולים ירדו בכפר ויתקין, ויחד איתם נפרק חלק מהציוד. צילום: ארכיון המדינה

לאחר הקרב, עלו רבים מאנשי האצ"ל (בהם בגין) חזרה לאלטלנה, שנמלטה לים. במקביל, בבית דגן התרחש קרב נוסף, בין כוחות צה"ל לאנשי אצ"ל בעבר ובהווה, חלקם מגויסים כבר לצה"ל, שערקו והגיעו לעזור לחבריהם לאחר שפשטה השמועה בדבר האונייה והקרבות. לאחר שברחה ללב ים, הוחלט על סיפון האלטלנה לפנות לעבר תל-אביב, יעד ההפלגה המקורי. הבחירה לא הייתה מקרית: העיר הצעירה נחשבה למוקד אוהד לאצ"ל (בניגוד לתדמיתה כיום), והנחתת אוניית נשק עברית בעיר הגדולה והמרכזית בישראל הייתה מזכה את האצ"ל בתהילה ותמיכת הציבור. גם במקרה של עימות נוסף קיוו באלטלנה לתמיכה ציבורית. האצ"ל תכנן לשלוח חלק מהנשק ללחימה ושחרור ירושלים הנצורה, ולזכות בתהילת כיבוש עיר הקודש והר הבית.

לוחמי אצ"ל, יושבים על משוריין של הארגון הצבאי הלאומי וצופים במצור על תל-אביב. ניתן לראות את הסימון "רק כך" לצד ציור של רובה ומפת ארץ ישראל השלמה-מקראית, סמלו של האצ"ל. צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
לוחמי אצ"ל, יושבים על משוריין של הארגון הצבאי הלאומי וצופים במצור על תל-אביב. ניתן לראות את הסימון "רק כך" לצד ציור של רובה ומפת ארץ ישראל השלמה-מקראית, סמלו של האצ"ל. צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

חיל־הים הישראלי שלח שתי משחתות שיעצרו בעד האלטלנה להגיע לחופי תל אביב, אך הקברניט מונרו (עמנואל) פיין הצליח להתחמק, תוך חילופי אש שלא הסבו הרבה נזק. פיין היה בעברו מפקד אוניה בצי האמריקאי, וניסיונו היווה גורם מכריע בהגעה לתל אביב. בהמשך, הוחלט להעלות את האלטלנה על שרטון, כ-100 מטרים מהחוף כדי להעביר מסר ברור: אונייה שעלתה על שרטון לא מתעסקת במרידות. אולם, מהצד השני ראו את הדברים אחרת. מפקדת הפלמ"ח שכנה במלון "ריץ" על חוף הים, והאלטלנה עגנה בדיוק מולה; מפקיד הכוחות הישראלים חששו מכוחות האצ"ל שרצו לתמוך באנשי הספינה כפי שעשו בכפר ויתקין ובבית דגן; ונוכח חוסר התקשורת וההבנה בין צה"ל לבין האצ"ל, בן גוריון האמין כי מדובר בניסיון הפיכה של ממש, הקמת כוח צבאי מתחרה בצה"ל ופגיעה במרותה של המדינה.

אברהם סטבסקי (בחולצה הלבנה) עומד על סיפון האלטלנה. סטבסקי היה אחד מהשניים שהואשמו ברצח ארלוזרוב, והוא זוכה במשפט שנערך לאחר מכן. סטבסקי נהרג על סיפון האלטלנה מפגיעת אש שנורתה מהחוף. לצדו של סטבסקי עומד אליהו לנקין (מרכיב משקפיים), מפקד הספינה. צילום: ארכיון המדינה
אברהם סטבסקי (בחולצה הלבנה) עומד על סיפון האלטלנה. סטבסקי היה אחד מהשניים שהואשמו ברצח ארלוזרוב, והוא זוכה במשפט שנערך לאחר מכן. סטבסקי נהרג על סיפון האלטלנה מפגיעת אש שנורתה מהחוף. לצדו של סטבסקי עומד אליהו לנקין (מרכיב משקפיים), מפקד הספינה. צילום: ארכיון המדינה

 

האלטלנה עלתה על שרטון מול חופי תל אביב בכוונת תחילה, כדי להעביר מסר שאינה מתכננת להגיע לחוף בכל מחיר. על אותו שרטון עלו בעבר שתי אוניות מעפילים אחרות, שתיהן בשנת 1939. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
האלטלנה עלתה על שרטון מול חופי תל אביב בכוונת תחילה, כדי להעביר מסר שאינה מתכננת להגיע לחוף בכל מחיר. על אותו שרטון עלו בעבר שתי אוניות מעפילים אחרות, שתיהן בשנת 1939. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

המצור על תל אביב: חטיבת קרייתי סוגרת את העיר העברית הראשונה

עם הגעת האלטלנה לתל אביב נערכה ישיבת ממשלה דחופה וסוערת והוטל עוצר על העיר. כוחות של חטיבת קרייתי הציבו מחסומים ברחובות ואזרחים פונו מכל השטחים הקרובים לחוף. בתי הקפה נסגרו בצו צבאי. מפקד חטיבת קרייתי, מיכאל בן גל (רבינוביץ') הוציא צו גיוס כללי ופקודת המבצע הורתה על גיוס מיידי של "כל הכוחות שבמרחב ההגנה של תל אביב… במגמה לחסום בדרכים ידועות כל תנועה, חוץ מנושאי תעודות ש.ב. [שירות ביטחון], מכוניות אספקה ויחידות צבא שלנו". בתל אביב שכנו מוסדות הממשלה האזרחיים ומפקדות צבאיות, ובממשלה חששו שיהוו מטרות. יצחק רבין, שהגיע למקום במקרה, לקח על עצמו את הפיקוד. סירה קטנה שיצאה מהאונייה הגיעה לחוף בניסיון שוב לקדם משא ומתן, אולם ההידברות לא צלחה.

חיילים חמושים אוכפים את העוצר ברחובות תל אביב בסמוך לחוף בו נמצאה האלטלנה. העיר הצעירה נחשבה אוהדת ותומכת בארגון, שרצה מראש להביא את האלטלנה לחופי תל אביב מסיבה זו. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
חיילים חמושים אוכפים את העוצר ברחובות תל אביב בסמוך לחוף בו נמצאה האלטלנה. העיר הצעירה נחשבה אוהדת ותומכת בארגון, שרצה מראש להביא את האלטלנה לחופי תל אביב מסיבה זו. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

עדיין נאחזים בתקווה לפרוק את הנשק בחופי תל אביב, החליטו באלטלנה לשלוח סירה נוספת, עם לוחמים ונשק, כדי ליצור לחץ על ההנהגה בישראל. תוך כדי, אנשי אצ"ל רבים הגיעו לחופי תל אביב והצליחו לתפוס חלק מרצועת החוף הסמוכה, ואף השתלטו על מפקדת חיל-הים במלון סן רמו. במקביל, בישראל הסמיך בן גוריון את מפקדיו לנקוט באמצעים קשים ואף ולפתוח באש במקרה הצורך. סירת הנשק של האצ"ל הצליחה להגיע לחוף ועליה נשק קל, מקלעים ומטול אנטי-טנקי מסוג "פיאט". לאחר מכן יצאה לסיבוב נוסף, חזרה עם כוחות נוספים ופרקה אותם כ-300 מטרים מצפון לאונייה, תחת אש. עם הגעת הכוחות, התמקמו חלק מלוחמי האצ"ל בקפה "פנורמה" וברחוב הירקון, והטילו מצור על מטה הפלמ"ח.

עמדת מקלעים של צה"ל שהוקמה בקפה "פנורמה" בחוף הים, מכוונת לעבר האלטלנה וכל מי שינסה לרדת ממנה. צילום: בנו רוטנברג, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
עמדת מקלעים של צה"ל שהוקמה בקפה "פנורמה" בחוף הים, מכוונת לעבר האלטלנה וכל מי שינסה לרדת ממנה. צילום: בנו רוטנברג, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

יהודים יורים ביהודים

את השעות הבאות תיאר רבין בזכרונותיו בביטוי שהפך מזוהה עם הפרשה כולה: "יהודים יורים ביהודים". חילופי אש כבדים התנהלו בין הכוחות בחוף, ואנשי האלטלנה פתחו גם הם באש מתוך האונייה וספגו פגיעות. לאחר שכוחות האצ"ל ירו פגז "פיאט" על מפקדת הפלמ"ח, החליטו המפקדים – ורבין בראשם – לעשות מעשה לפני שהמפקדה תיפרץ, והשליכו מהגג רימונים לעבר כוחות האצ"ל, שנפגעו קשות. שעה קלה לאחר מכן יצאו הכוחות להפוגה ופינוי פצועים, ונערכו מחדש. תושבי תל אביב יצאו לרחובות בתקווה כי הקרבות נגמרו; אולם המערכה טרם הסתיימה. יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, הגיע למקום והקים מפקדה במחנה יונה (כיום גן מלון הילטון). לאחר שחיילים רבים סירבו לשתף פעולה עם המבצע עליו פיקד אלון, שקיבל את השם "טיהור", הוזעקו כוחות של חטיבות כרמלי, הנגב ויפתח לגיבוי ולאכיפת העוצר. במקביל המשיכו חילופי האש על החוף מול אנשי האצ"ל שהגיעו לתמוך בחבריהם מהאלטלנה.

חיילי פלמ"ח שהשתלבו בצה"ל אוכפים את העוצר ברחובות תל-אביב. ניתן להבחין כי המשוריין שלהם היה בעבר שייך לפלמ"ח. צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
חיילי פלמ"ח שהשתלבו בצה"ל אוכפים את העוצר ברחובות תל-אביב. ניתן להבחין כי המשוריין שלהם היה בעבר שייך לפלמ"ח. צילום: בוריס כרמי, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

אלון הציב אולטימטום לספינה, ודרש שוב כניעה ללא תנאי. לאחר פקיעת האולטימטום הורה בן גוריון לאלון לבצע ירי פגזים. הפגז השני פגע במחסן באונייה שהתלקח באופן מיידי, והאלטלנה החלה לבעור. כוחות הפלמ"ח ואנשי ההגנה לשעבר שהיו בחוף פתחו באש כבדה לעבר הספינה. שנים רבות של מתיחות, כעס ותחרות בין הארגון הצבאי הלאומי לבין ההגנה והפלמ"ח היו ברקע. מפקדי הכוחות, ובהם רבין, העידו כי ניסו למנוע את הירי ללא הצלחה. רבים מאנשי האצ"ל קפצו מהספינה בעודה בוערת. רק לקראת ערב הצליח הפלמ"ח וכוחות צה"ל להשתלט סופית על החוף. במבצע "טיהור" נעצרו מאות אנשי אצ"ל שהגיעו לתמוך באנשי האלטלנה, והתנגדותם נשברה עת ראו את הספינה עולה באש. כ-19 איש נהרגו ורבים נפצעו, והאירוע נחרט כצלקת עמוקה במדינת ישראל הצעירה.

האלטלנה בוערת לנגד עיניהם של מפקדי צה"ל והממשלה בחוף תל אביב. יגאל אלון העיד כי ביקש את הפקודה לירות פגזים בכתב, ורק לאחר שקיבל זאת הורה על פתיחה באש. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה
האלטלנה בוערת לנגד עיניהם של מפקדי צה"ל והממשלה בחוף תל אביב. יגאל אלון העיד כי ביקש את הפקודה לירות פגזים בכתב, ורק לאחר שקיבל זאת הורה על פתיחה באש. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה

אחרית דבר

בחינה של סיפור המצור על תל אביב, לצד הקרבות בכפר ויתקין ובית דגן, מאפשרת נקודת מבט מורכבת יותר על פרשת אלטלנה. האמביוולנטיות של הכוחות, חוסר התקשורת, הבהלה בתל אביב וסגירת העיר מספרות על מדינה צעירה שנתקלה בבעיה שנגעה בכל עצביה החשופים, בעודה שרויה במלחמה גדולה יותר; התנהלות האלטלנה לאורך הימים בהם הייתה בחופי ישראל ובחוף תל-אביב מציגה את הארגון הצבאי הלאומי כמנסה ללא הצלחה לשמור על כוחו במציאות משתנה, בה פתאום הפך לכוח זר בתוך מדינה שהוקמה זה מכבר. בעוד ההגנה והפלמ"ח הצליחו לשמור על נשקן בטרם חתמו על הסכמים, עיכוב היציאה של האלטלנה מנע זאת מהאצ"ל.

הבאת האלטלנה לחופי תל אביב, לאחר שהצליחה להתחמק ממשחתות חיל הים שניסו לעצור אותה, אפשרה לאנשי האצ"ל לקבל את האפקט הפומבי שרצו, שבא לבסוף לידי ביטוי בכך שהמונים ראו את הספינה עולה באש. גם נוכח העוצר, העשן היתמר למרחקים. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
הבאת האלטלנה לחופי תל אביב, לאחר שהצליחה להתחמק ממשחתות חיל הים שניסו לעצור אותה, אפשרה לאנשי האצ"ל לקבל את האפקט הפומבי שרצו, שבא לבסוף לידי ביטוי בכך שהמונים ראו את הספינה עולה באש. גם נוכח העוצר, העשן היתמר למרחקים. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

במבט לאחור, ניתן להעריך כי את האצ"ל הניע רצון לשמור על יוקרתו וכוחו בתוך תהליך ההשתלבות בצה"ל. כל השתלשלות הפרשה, החל מהיציאה המאוחרת וכלה בחוסר התיאום בין בגין לאנשיו בחו"ל ועל הספינה, הובילה את הממשלה בישראל לחשוש מפני מרד. הממשלה ובן גוריון מצידם סרבו להתפשר על מה שתפסו כפגיעה בריבונות מדינת ישראל, וחשש זה הוביל אותם לנקוט ביד קשה. אין לדעת מה היה קורה אם אנשי האצ"ל היו בוחרים לקבל את דרישות הממשלה ולהתפרק מנשקם, כמו שלא ניתן להעריך מה היה קורה אם המדינה הייתה מאשרת לאצ"ל לפרוק את נשקו ולצייד בו את אנשיו בתוך צה"ל ובירושלים.

האלטלנה השרופה עמדה מול חופי תל אביב למשך שנה, מפוחמת ומעלה חלודה, כאנדרטה שותקת. לבסוף הטיל בן גוריון על חיל-הים לפנות אותה. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
האלטלנה השרופה עמדה מול חופי תל אביב למשך שנה, מפוחמת ומעלה חלודה, כאנדרטה שותקת. לבסוף הטיל בן גוריון על חיל-הים לפנות אותה. צילום: בנו רוטנברג, ארכיון המדינה, אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

עוֹמְדִים אָנוּ בַּמִשְׁמֶרֶת

העם היהודי בין נגינת כליזמר לבין אחיזה בנשק. 80 שנה למות מרדכי גבירטיג בגטו קרקוב

לוח זיכרון המוקדש למרדכי גבירטיג

בשנות השבעים הוקלטה בקול ישראל תוכנית מוזיקלית מיוחדת "משירי ארץ ישראל הישנה". קובצו שם שירים שהושרו בארץ בתקופת המנדט ובראשית המדינה. לאחר התוכנית גם יצא אלבום באותו השם. השיר הפותח את האלבום היה שירו של אברהם שלונסקי "עומדים אנו במשמרת".

עוֹמְדִים אָנוּ בַּמִשְׁמֶרֶת
מֵעַל רֹאשֵׁנוּ כּוֹכָבִים
שׁוֹמֵר חָבֵר, חֲבֵרָה שׁוֹמֶרֶת
וּבְיָדֵינוּ הָרוֹבִים

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ מוּל מַחְתֶּרֶת
זוֹחֵל וּמִתְקָרֵב אוֹיֵב
חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ בַּמִשְׁמֶרֶת
לוֹטֵשׁ כְּלֵי זַיִן הָאוֹיֵב

רוֹטֵט הַלֵּב, מַה בֶּצַע פַּחַד?
גּוֹרָל יָחִיד – גּוֹרָל הַכְּלָל
לָאֵשׁ נִכּוֹן כֻּלָּנוּ יַחַד
נָגֵן עַל נֶפֶשׁ וְעָמָל

כעשור לאחר מכן, בשנת 1986, קובצה חבורת "לְמָרוּסְיָה באהבה" ששרה את "השירים הרוסיים היפים של תנועות הנוער", וגם אל האלבום הזה הצטרף "עומדים אנו במשמרת" בשירתה של רוחמה רז.

ברור שהמלים נכתבו בארץ ישראל על ידי אברהם שלונסקי, או שהותאמו על ידו מנוסח רוסי עלום. אך האם גם המנגינה היא רוסית? לאחר שנים רבות מצא קובי לוריא שכנראה לא. הוא מצא התאמה של הלחן לשיר שבא הישר מלב העולם היהודי הישן של פולין.

ב-4 ביוני 1942, י"ט סיון תש"ב, נרצח בגטו קרקוב אחד מגדולי הזמר העממי היהודי, משורר היידיש והמלחין מרדכי גבירטיג. גבירטיג כתב והלחין שירים רבים שנפוצו בכל העולם היהודי דובר היידיש, למשל "קינדער-יאָרן" או "העיירה בוערת" ("ס'ברענט!").

דיוקן גבירטיג מתוך ספרו "מיינע לידער"

אופן מותו של גבירטיג היה סמלי. הגרמנים ריכזו את יהודי קרקוב למשלוח אל מחנה ההשמדה בלז'ץ. חייל צעיר גרמני, חרוץ במיוחד, ראה את המשורר בן ה-65 בדרכו לשם, וירה בו ברחוב, עוד לפני שיזכה לעלות לרכבת אל ההשמדה. רגע המפגש הזה הוא עוד סמל למפגש שהשואה זימנה בין הרצחנות הברברית ביותר לבין התום והאנושיות הטהורים ביותר.

נתן גרוס, בספרו "גבירטיג, אגדה של משורר נגר", מצא שלפני 100 שנה, בשלהי שנת 1922, גבירטיג כתב את השיר "הי כליזמרים" (או לפחות הגיש אותו אז לאישור הצנזורה). זהו שיר יידי המתאר את הכליזמרים שמנגנים מנגינות שמחות כדי להשכיח את הצרות, ובתמורה פושטים יד למטבע כדי שלהם יהיה מה לאכול. "הי כליזמרים" היה השיר שפתח את ספר שיריו המקיף של גבירטיג "מיינע לידער", שיצא לאור בקרקוב בשנת 1936.

וזו פתיחת "הי כליזמרים" בתרגום לעברית (ע"י אפרים דרור (טרוכה), המובא באתר "זמרשת"):

הוֹ, שִׁמְעוּ אַחִים כְּלֵי זֶמֶר!
הֵא מַטְבֵּעַ לִשְׁתִיָּה
הָבוּ לִי נִגּוּן שָׂמֵחַ
זֶה יַשְׁכִּיחַ לִי תּוּגָה.

חלפו כ-15 שנה, ובארץ ישראל כתב אברהם שלונסקי את "עומדים אנו במשמרת" לפי הלחן של גבירטיג ל"הי כליזמרים". היו אלה ימי המאורעות – גל טרור קשה ורצחני בן 3 שנים. אז רק החלו לקום כוחות המגן המגויסים של היישוב, כדברי השיר: שׁוֹמֵר חָבֵר, חֲבֵרָה שׁוֹמֶרֶת וּבְיָדֵינוּ הָרוֹבִים. ביישוב החלה לחלחל ההכרה שאין ברירה, ולנוכח האפשרות המסתמנת להקמת מדינה עצמאית לא יהיה מנוס ממלחמה עליה: גּוֹרָל יָחִיד – גּוֹרָל הַכְּלָל, לָאֵשׁ נִכּוֹן כֻּלָּנוּ יַחַד, נָגֵן עַל נֶפֶשׁ וְעָמָל.

כמה שנים נוספות חלפו, ושיר נוסף נכתב לאותו לחן, הפעם בליטא. גם זה היה לפני 80 שנה, ארבעה ימים לאחר שמרדכי גבירטיג נרצח בקרקוב: משורר היידיש הירש גליק כתב את "המנון לפרטיזנית" על פעולת חבלה אמיצה של הפרטיזנית ויטקה קובנר בגטו וילנה ביום 8 ביוני 1942.

כאן השיר בתרגום לעברית בפי ליאור ייני:

שלושת השירים הללו: "הי כליזמרים", "עומדים אנו במשמרת", ו"המנון לפרטיזנית", מספרים לנו סיפור מאלף על תמורה מעמיקה וקיצונית בחיי העם היהודי תוך פחות מעשרים שנה בלבד. על פי נתן גרוס, מרדכי גבירטיג היה כל חייו סוציאליסט פציפיסט. אפילו בתוך הגטו הוא המשיך לראות בכלי נשק כתם על נפש האדם. ב"הי כליזמרים", כמו ביצירתו בכלל, הוא כתב על חיי העוני בעולם הישן ועל פערים חברתיים. עברו 15-16 שנים, ובארץ ישראל קיבלה המנגינה שלו מלים המשבחות את האחיזה בנשק ואת העמידה על המשמר.

השיר נכתב לכל המאוחר בקיץ 1938, כמו שמעיד סיפורו של שומר במושבה דרומית על שמירה בליל תשעה באב תרצ"ח (התפרסם בעיתון הארץ, 12.8.1938):

גם אברהם שלונסקי היה עד למאורעות תרצ"ו-תרצ"ט פציפיסט במידה רבה. לביטוי "עמידה במשמרת" נודעה בארץ משמעות של משמרות הפגנתיות למען עבודה עברית, תוצרת הארץ, או נגד שבירת שביתות. רק כמה שנים לפני כן, בשנת 1934, כתב שלונסקי עצמו את "שיר המשמרת" שהתייחס בדיוק לכך: מִשְׁמֶרֶת אִלֶּמֶת מוּל יָד מְנַשֶּׁלֶת, כִּ"מְנֵא-מְנֵא-וּתְקֵל" פֹּה הוֹקִיעָה הַשֶּׁלֶט, וְהוּא כָּאן הַפֶּה הַזּוֹעֵק הַיְחִידִי: "אַל יְנֻשַּׁל הַפּוֹעֵל הַיְהוּדִי!". והנה מגיע גל של מעשי רצח ביישוב ומסתבר שאין ברירה ויהודים צריכים להילחם, ואף לשיר על כך שירים.

4-5 שנים נוספות חלפו, והלחן הופיע שוב במזרח אירופה, והפעם לשיר שמהלל את המרד המזוין נגד הגרמנים. גם בווילנה אלה היו אותם חוגים יהודים שעד לכיבוש הגרמני בכלל לא העלו על דעתם שהם יאחזו בנשק.

וככה אנחנו מגיעים במנגינה אחת מגבירטיג ששר על חיי העוני היהודיים במזרח אירופה, שהמרחק מהם לרובים ופצצות הוא שמים וארץ, אל יהודים בארץ ישראל שמתחילים להקים את מה שיהפוך לצה"ל, ואל יהודים באירופה שכמעט בידיים חשופות נאבקים מול מכונת המלחמה והרשע הגדולה בתולדות האנושות. ומרדכי גבירטיג שנרצח השבוע לפני 80 שנה יכול לסמל עבורנו את השינוי הזה.

רון לשם: יצירה עם קול מיוחד זו יצירה שהרבה אנשים לא רצו אותה

עבור רון לשם סירוב אינו תופעה יוצאת דופן, אלא חלק בלתי נפרד מהחיים - ובעיניו זה בכלל לא שלילי. מי שהחל כעיתונאי והגיע עד לטלוויזיה נזכר בכל הפעמים ששמע "לא" בדרך להצלחה המטאורית של "אם יש גן עדן". וזה עוד כלום לעומת שנות המאבק על "אופוריה" או העשור שלקח להפיק את "שעת נעילה"

1

צילום: רייצ'ל טיין. עיצוב עטיפה: אמרי זרטל

רון לשם הוא אחד מהסופרים והיוצרים הישראליים הכי מוכרים בעולם. ובכל זאת, כששואלים אותו על סירובים שספג, הוא מיד צוחק ואומר ש"'לא' היא אחת המילים שאני שומע הכי הרבה". קורות החיים שלו מפוארים. הוא היה עיתונאי ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" והחזיק בתפקיד סמנכ"ל שידורי קשת. הספר הראשון שכתב בחייו, "אם יש גן עדן", זכה מיד בפרס ספיר והפך מהר מאוד לסרט "בופור" – שבתורו זכה בפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. מהקולנוע והספרות אל הטלוויזיה: הוא יוצרן של סדרות כמו "תא גורדין", "אופוריה" ו"שעת נעילה", שזכו כולן לגרסאות בינלאומיות. הייתם חושבים שאדם כזה לא שמע "לא" מימיו, רק שזה ממש לא הסיפור שהוא מספר לנו הפעם, במסגרת פרויקט מיוחד של הספרייה הלאומית לרגל חודש הקריאה.

"'אם יש גן עדן' קיבל את כל הסירובים האפשריים", מגלה לשם. "מכיוון שזה היה הספר הראשון שלי, הייתי מוכן לזה מצד אחד אבל מצד שני זה גם הציף אותי. בזמנו חשבתי שזה היה קשה, אבל היצירות הבאות הוכיחו לי בדיעבד שזה דווקא לא היה כזה סיפור".

איזה תשובות קיבלת בהתחלה בהוצאות לאור?
"ב'כתר', למשל, ניתנה חוות דעת של אדם, סופר שאני מאוד מעריך ואוהב, בה נכתב שהטריק מייגע אחרי כמה עמודים ואין לזה שום תכלית. 'עם עובד' אמרו שאפשר לעבוד על זה אבל שזה יצטרך להיכנס לתוכניות עבודה עתידיות ואני הייתי פחות להוט לרעיון. בסופו של דבר ביקורות יכולות לרסק לך את הביטחון העצמי. במיוחד כי הסיפור חשוב לך – אתה חי ומלווה אותו שנים, אתה אוהב את הדמויות ואתה אפילו זקוק לחיים האלה איתן. אתה בוודאי רוצה שגם אחרים יתאהבו בהן".

איך הצלחת להתמודד עם התגובות האלה?
"מה שעזר לי היה שעוד בשלב כתב היד, יוסף סידר, הבמאי, אהב מאוד את הסיפור והדמויות וכבר רצה לעבד את זה לסרט. היה בזה סוג של ביטחון כי יוצר אחר האמין בזה. זה הוכיח לי שבכל זאת יש בספר משהו, גם אם מישהו, שאני מאוד מעריך, בהוצאה, שאני מאוד מעריך, חושב שזו יצירה של טריק אחד. כשאני חושב על זה יותר, בסירובים היה עוד יתרון, הם העניקו לי יותר זמן לחיות עם יצירה שהיה לי טוב לחיות בתוכה. מצאתי את עצמי בוכה ומחייך תוך כדי כתיבה, מתאהב בדמויות שכבר היו להן חיים משלהן".

1
רון לשם. צילום: רייצ'ל טיין

עם כל זה הסירובים המשיכו להגיע, ואתה המשכת להאמין?
"צריך לקחת בחשבון שסירוב ודחייה הם מה שקורה לרוב כתבי היד, זה מתהפך כשמגיע ה"כן" הנכון. אצלי זה היה כשנעה מנהיים ודב אלפון מהוצאת 'כנרת זמורה-ביתן דביר' לקחו את ההימור. בסופו של דבר הספר לא סתם הצליח בארץ, הוא הפך לרב מכר ונמכר בעוד 22 מדינות נוספות, כמו סין, ברזיל, קוריאה ופולין – לא רק במקומות הטבעיים, הקלאסיים לספרות ישראלית. טסתי לפגוש קוראים שלו בסין ובמקסיקו ובמקומות שלא הייתי מעלה על הדעת".

יש לביקורת ולחוויות הסירוב גם השפעה חיובית לתחושתך?
"אני כבר עובד כעשרים שנה בתחום של סיפור סיפורים ורוב הזמן החיים במקצוע הזה סובבים סביב הדחייה. זה לא שאני לא נפגע מזה או מתאכזב, הביטחון העצמי מעורער כל הזמן, אבל היום אני מודע יותר לעובדה שזה עניין סובייקטיבי של טעם. מפתיע לגלות שבהרבה מקרים, כשהיצירה בעלת משקל ייחודי וקול מובחן, זו יצירה שהרבה אנשים לא רצו אותה. כשאתה מביא משהו שהקול שלו הוא אחר, אם זה בסגנון הסיפורי או בטון שלו, טבעי שיביטו עליו ככזה. יצירות שקיבלו הרבה סירובים, הן לרוב גם כאלה שיבלטו, כי הקול שלהם יהיה חריג בנוף הכללי".

1
במבצר הבופור. צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

כשאומרים לך שזה מבריק או מהמם – סביר להניח שלא תשמע מהם לעולם

"אם יש גן עדן" ראה אור בשנת 2005. מאז ההצלחה המסחררת של אותו ספר ראשון לשם הפך ליוצר בולט גם בתחום הטלוויזיה. על החגורה שלו יש להיטים שעוררו הרבה באז כמו "שעת נעילה", וגם דרמת הנעורים "אופוריה", שהפכה ב-2019 ללהיט אמריקני בכיכובה של השחקנית המצליחה זנדאיה.

"מתחום הטלוויזיה למדתי שדווקא כשמישהו אומר 'מבריק', 'מהמם', 'מעולה', או 'זה הדבר הכי טוב שקראתי השנה' – רוב הסיכויים שלא תשמע ממנו שוב לעולם", מספר לשם. "לעומת זאת, מי שיושב ומבקר אותך, מקשה עליך, ואפילו אומר שיש עוד עבודה קשה, אז הוא כנראה רציני. אם הוא יכול לתת על העבודה שלך הערות, תובנות וניתוח, זה אומר שהוא השקיע בזה זמן וכדאי להיות קשוב. כותב טוב נמדד במידה רבה לא רק בתשוקה להגן על מה שכתב, אלא גם בגמישות וביכולת לקבל הערות ולפתוח את הדברים".

1
זנדאיה בטקס פרסי MTV 2018. צילום: Nicole Alexander

הגמישות הזו היא הדרך לשרוד את הדרך אל ההוצאה לאור, או אל העלייה למסך?
"כן, כל המסעות האלה הם מסעות מאוד ארוכים. אתה לא בוחר סיפור כי נדמה לך שיהיו לו קוראים, או כי נראה לך שיהיה מגניב, עכשווי או מסחרי. צריך לבחור סיפור מתוך הבנה שאתה הולך לחיות עם הדמויות האלה שנים. רוב הסדרות והספרים שלי, גם אלה שהכי הצליחו אחר כך, היו כאלה שנלחמתי עליהן שנים כדי שיראו אור. לכן, אתה צריך להיות בתשוקה אל הדמויות ולחקור את הקולות שלהן, המעשים והמחשבות שלהן. עד כדי כך שכשהעורך יודיע שזה יורד לדפוס, יישבר לך הלב, כי אתה רוצה להמשיך לעבוד איתן ולא רוצה שהסיפור ייגמר".

אז רגע ההוצאה לאור בכלל לא משמח?
"ממרחק השנים, אני מרגיש שרגע יציאה לאור של ספר, או סדרה, הוא לא הרגע השמח שלי, אלא רגע מעיק מאוד. אני סובל מהזרקור הזה, שמחטט ומבקר, אבל מאוד אוהב את המסע שבכתיבה. לכן, היום אני הרבה יותר שלו לנוכח העובדה שדברים לוקחים זמן". 

ואחרי שזכית להצלחה, הסירובים שקיבלת לאורך השנים המשיכו ללכת איתך?
"בעשור אחרי ש'אם יש גן עדן' הצליח הייתי הרבה יותר רגיש לביקורות שליליות או פרצופים חמוצים. חוץ מזה, תמיד הייתי אאוטסיידר. בקהילת הסופרים המקומיים לא ראו בי שייך, או בעצם לא נתנו לי הזדמנות משום שבאתי מתחום העיתונות והטלוויזיה. זה טומן גרעין של חוסר בטחון, למרות אהבת הקהל. יש בזה פגיעות, אבל זה המקצוע. אנחנו עוברים אודישן יומיומי עוד יותר משחקנים ושומעים 'לא' הרבה יותר מהם".

1
צילום: רייצ'ל טיין

ממה חששת בתקופה הזו מיד אחרי ההצלחה הגדולה?
"הפחד שלי היה שמאותו רגע כולם מצפים ממני שאכתוב את אותו הדבר בדיוק. אבל אני רוצה להשתמש בכתיבה כדי לחיות חיים רבים, לעבור מדמות לדמות, אני רוצה להיות האלטר-אגו שלי ולחיות בעולם אחר שלא ניתנה לי הזדמנות לחיות בו. לא רציתי לחזור שוב לבופור, או לחיות שוב בסיטואציה קרבית. כשהבאתי כתב יד שהוא משהו אחר הרימו על זה גבה. הרגשתי שלא מבינים למה אני מנסה לצאת מהמשבצת שלי".

זה גרם לך לפקפק בעצמך או לחזור לכתב היד ולבחון אם יש משהו בביקורת?
"אני כל הזמן מטיל ספק. אני יודע שכשאנחנו נחושים באמונה מלאה ומבטלים את הביקורת בתואנה שהיא לא עניינית, זה גורם לנו לא לראות נכון ולא להסתכל מעוד כיוונים על היצירה. בעיניי, הביקורת היא בגדר תמרור אזהרה. אם העורך מצביע על משהו שצריך להיות אחרת, לא כדאי להינעל, כי הביקורת מלמדת שמשהו לא עבד. לא בטוח שהפתרון שהעורך מציע נכון, אבל הנקודה שהוא העלה כן חשובה. גם אם ההערה לא נאמרה באופן מיטבי, צריך להבין את המהות שלה ולהעריך שיש פה אמת. עורך טוב ידע לתת לך הערה ולהשאיר לך מקום למצוא את הדרך שלך להיות שלם איתה ועם השינוי שהיא יצרה. הוא ייתן את הכלים לחפור ולמצוא את הפתרון הנכון בתוך כל מצלמות הרנטגן ותהומות הנפש שמביאה העריכה. עריכה היא תהליך קשה, אבל אדיר".

והיה לך עורך מהסוג הזה?
"היה לי מזל שנעה מנהיים, שהיא לא רק עורכת אלא גם שותפה, לא רק האמינה ב'אם יש גן עדן' אלא גם פתחה לי דלת ל'זמורה ביתן'. הם הפכו ל'בית' שלי, נתנו לי אורך נשימה והאמינו בי ובספרים הבאים שלי. זה נתן לי המון ביטחון, גם כלכלי וגם אומנותי".

הכתבה הזו מתפרסמת במסגרת הפרויקט המיוחד שלנו "חבלי כתיבה": סופרים וסופרות מצליחים מספרים לספרייה הלאומית על הרגעים הקשים ביותר בדרך לרשימת רבי המכר. לכל הכתבות בפרויקט