שירים מאת הדר בר נוי ואליעז כהן
אסונות
פַּעַם הָיָה אֲסוֹנֵנוּ עוֹלֶה מִן הַמִּדְבָּר,
מֵעֵין הַצָּמָא בַּחוֹלוֹת,
מֵהַשְּׂמִיכָה הַצָּרָה מִדַּי לִשְׁנֵינוּ,
מִקֵּץ נְדִיבוּתָהּ בַּקְּצָווֹת
מִשְּׁאֵרִית הֶחָלָב בְּתַחְתִּית הַבַּקְבּוּקִים,
מֵרִפְיוֹן סוֹפֵי הַחִבּוּקִים.
אַךְ לֹא הַיּוֹם, שֶׁבְּכָל הַיָּמִים אֵינֶנּוּ נִפְגָּשִׁים
אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת
אָמַרְנוּ אֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁנַּגְשִׁים,
שֶׁנִּתְפֹּר אֶת קְצוֹת הָאַשְׁמוּרוֹת
בְּמַחַט בְּכִי הַתִּינוֹקוֹת
.
וּמָה שֶׁנִּשְׁתַּנָּה בּוֹ הַלַּיְלָה הַזֶּה
שֶׁמֵּגִיחַ מִתְּעָלַת הַלֵּדָה שֶׁל הַפְּחָדִים,
מֵהָאֶמְצַע בַּמְּקוֹמוֹת הַמּוּעָדִים
מֵהַצָּהֳרַיִם דַּוְקָא, מִתּוֹכֵי הַתּוֹכִים
מִתֵּבוֹת הַדֹּאַר שֶׁלֹּא נֶאֱסַף, מִכּוּר הַבַּרְזֶל
מִמִּצְרַיִם וּמִמֵּרוֹצֵי הַשְּׁלִיחִים
בֵּין מְזוּזוֹת הַבַּיִת לְלֵב הַגּוּפִים
בְּלֵילוֹת שִׁמּוּרִים מוֹעֲדִים וְחַגִּים
.
בראשית הימים
בְּרֵאשִׁית הַיָּמִים הָיָה זְמַן הַחֲלוֹמוֹת
(שְׁגִיאוֹת הִתְרַחֲשׁוּ בַּלֵּילוֹת).
בַּיָּמִים הָהֵם הָיִינוּ מַלְכָּה וּמֶלֶךְ
וְעָשִׂינוּ רַק אֶת הַיָּשָׁר
וּמָה שֶׁהִתְפַּתֵּל מֵהַדֶּרֶךְ –
אֲבָנִים שֶׁלֹּא נִגַּפְנוּ בָּהֶן נִשְׁאֲרוּ עַל עָמְדָּן.
חוּטֵי בַּרְזֶל שֶׁשָּׁזַרְנוּ אֶל הַקֵּן
בְּטָעוּת, בְּחֹם פִּתְאוֹם
לֹא הֶחֱלִידוּ בַּיָּמִים הָהֵם,
תְּמוּנוֹת נִנְעֲצוּ בְּקִירוֹת
וְלָרִיק לֹא הָיָה מָקוֹם
כְּשֶׁכָּבַשְׁנוּ אָנָאפּוּרְנָה, לְבָנוֹן וְהֵרָיוֹן.
אֲבָל מָה שֶׁנּוֹלָד עַכְשָׁו, נוֹלָד
אֶל זְמַן חַמְדָן מְאֹד
וְאֶל כָּל מָה שֶׁשָּׁתַת כְּשֶׁאָחַזְנוּ
כְּשֶׁשָּׁכַחְנוּ כְּשֶׁכָּל הָאֲהָבוֹת
.
.
.
שירים מלפנות־הבוקר
*
כּוֹכְבֵי בֹּקֶר רַנִּים מֵעָלַי.
אֲנִי נִמְתָּח בִּנְשִׁימָה אֲלֵיהֶם
מִתְגַּמֵּשׁ כֶּחָתוּל שֶׁהָיִיתִי לִשְׁלֹחַ צִפֹּרֶן
לִנְעֹץ בְּכוֹכָב.
.
כּוֹכְבֵי בֹּקֶר רַנִּים מֵעָלַי.
מְחַיְּכִים בִּקְרִיצָה אַחֲרוֹנָה מִן הָאֵד הָעוֹלֶה
מָה אֶעֱשֶׂה וְלִבִּי מִצַּלְעִי יוֹצֵא
לִהְיוֹת כְּכוֹכָב.
.
כּוֹכְבֵי בֹּקֶר רַנִּים מֵעָלַי.
אֶל שִׁירָתָם, עֲדִינָה, מִצְטָרְפִים עֶפְרוֹנִי וְשַׁחֲרוּר
עַכְשָׁו גַּם אֲנִי
.
*
נֵעוֹר עִם הָעוֹלָם
עִם זְקִיפֵי חֲתוּלִים שַׁאֲנַנִּים
בְּאֶמְצַע הַדְּרָכִים מֻנָּחִים
אֵלֵי־מִצְרַיִם קַדְמוֹנִים
.
נֵעוֹר עִם הָעוֹלָם
יָרֵחַ נוֹטֶה עַל צִדּוֹ סוֹבֵב אִתִּי
וְנֹגַהּ לְיָדוֹ. פָּנָיו מְשִׁיבִים לִי שָׁלוֹם
לִפְנֵי הַתְּהוֹם
.
נֵעוֹר עִם הָעוֹלָם
כְּשֶׁאֵד גָּדוֹל בָּא מִמַּעֲרָב
מַנִּיחַ מִנְחַת הַטַּל בְּכָל עָלֶה
בִּקְצוֹת שְׂפַם הַחֲתוּלִים
וְעַל הַלֵּב
.
*
שָׁב וּפוֹסֵעַ בְּדַרְכֵי שׁוּעָלִים
נִזְהָר שֶׁלֹּא לִדְרֹךְ בָּעֲקֵבוֹת שֶׁלָּהֶם
רוֹאֶה: כָּאן מֻנָּח הָיָה זָנָב, וְכָאן גְּלָלִים
וּבְהֶמְשֵׁךְ הַשְּׁבִיל הֵקִיא שׁוּעָל אֶת נִשְׁמָתוֹ
. . כִּי הָיָה בֵּין הַזּוֹלְלִים.
.
גָּדֵר מְחֻשְׁמֶלֶת מַפְרִידָה עַכְשָׁו
בֵּינֵיהֶם וּבֵינִי
. . וּבֵין הַכְּרָמִים.
.
*
הַתַּנִּים מִתְעוֹרְרִים רִאשׁוֹנִים
פּוֹשְׁטִים צַוָּאר, מְיַלְּלִים אֶל הַשְּׁחוֹר
אַחֲרֵיהֶם נוֹבְחִים כְּלָבִים. וְעוֹד רָחוֹק הָאוֹר
רַק אָז שִׁירַת הַצִּפּוֹרִים תֵּעוֹר
. . הָעוֹרְבָנִי, הַשַּׁחֲרוּר, הַדְּרוֹר.
וּבֵינֵיהֶם קוֹלוֹת הַמּוּאַזִּינִים מְעוֹרְרִים מַאֲמִינִים לַחְתֹּר
נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה הַזּוֹ
(עֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת שֶׁהוּבְסָה)
קוֹרְאִים לְאַלְלָה הַגָּדוֹל לַחְזֹר
.
אַחַר־כָּךְ זִכְרֵי תַּרְנְגוֹלִים
אַחַר־כָּךְ נַאֲקַת הַחֲתוּלִים
אַחַר־כָּךְ אֵיבְרֵי הָאַהֲבָה
. . שֶׁלָּךְ וְשֶׁלִּי
.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת יורם ניסינוביץ, דיתי רונן ואלון ארד
» לסדרת הדפסי הציאנוטייפ של האמנית אפרת פלג, שליוותה את גיליון 66 של המוסך
.
תגובות על כתבה זו