.
גילי חיימוביץ'
.
שירים למאיה אטון
.
לילה
אֵין בְּרֵרָה, עָלַי לִרְדּוֹת פְּנִינִים מֵהַלַּיְלָה כְּדֵי לִשְׂרֹד.
הַאִם תְּזַהֶה אוֹתִי כְּשֶׁאַפְסִיק לְהֵאָבֵק?
אֲנִי שׁוֹפֶתֶת מַיִם בֹּקֶר אַחַר בֹּקֶר בְּנֶאֱמָנוּת יוֹגִית
וְעִם זֹאת שִׂפְתֵי הָעוֹלָם נוֹתָרוֹת חֲתוּמוֹת.
אַף אֶחָד לֹא מַכְנִיס אוֹתִי תַּחַת גַּפְנוֹ,
אֶל תּוֹךְ הַלְּבָבוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנִי מִתְדַּפֶּקֶת
כְּשֶׁגַּאַוְתָנוּתִי אוֹבֶדֶת לִי
וְעֵירֹם בְּדִידוּתִי מַפְשִׁיט אוֹתִי מִכָּל מַלְכוּת,
אֲפִלּוּ מֵאֵלּוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִקְנוֹת בְּמִלִּים.
מַאיָה מֵתָה.
אֵין כְּבָר אֶפְשָׁרוּיוֹת לִמְצֹא תְּשׁוּבָה.
הַלַּיְלָה לֹא מְחַבֵּק יוֹתֵר.
כְּבָר יוֹתֵר מִשְּׁבוּעַיִם שֶׁהִיא מֵתָה
וַאֲנִי לֹא הוֹפֶכֶת לִמְשׁוֹרֶרֶת טוֹבָה יוֹתֵר
אֶלָּא רַק אוֹהֶבֶת אֶת הַבַּעַל וְהַיְּלָדִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר,
כְּלוֹמַר נִצְמֶדֶת
לִפְנֵי שֶׁיִּמּוֹגוּ.
פְּשׁוּטָה,
לֹא מִתּוֹךְ בְּחִירָה
אֶלָּא כְּפִי שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת רַק מִי שֶׁנֶּעֶזְבָה
וְאֵין לָהּ הַמּוֹתָרוֹת לִהְיוֹת לֹא כֵּנָה.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַתֵּל וְלוּ בְּמִלָּה?
מַאיָה מֵתָה.
וַאֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת יָשַׁנְתִּי כְּבָר שָׁנָה.
זֹאת הָאֲנִי הַשְּׁגוּיָה, הַפְּרוּפָה, הַדְּהוּיָה,
נְיַר לַקְמוּס לְכָל שֶׁקָּצַרְתִּי מִלְּהַגִּיעַ.
לֹא קָצַרְתִּי כּוֹכָבִים אוֹ תְּשׂוּאוֹת,
הַלַּיְלָה אֵינוֹ עָמֹק דַּיּוֹ.
אֲנִי מְקוֹשֶׁשֶׁת אֶת הַמֵּזַח הַזֶּה כָּאן
כְּדֵי לְהַנִּיחַ עָלָיו רֶגֶל
אוֹ עַיִן שֶׁקּוֹרְאָה
לְמִי שֶׁכּוֹחוֹתֶיהָ לְהִוָּשַׁע הַלַּיְלָה
לֹא עָמְדוּ לָהּ.
.
מה היה, מאיה?
הִצְטַיַּנְתְּ בַּאֲחֵרוּת
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֻמְצְאָה כִּסְגֻלָּה
כְּשֶׁהֱיוֹת רֹב הָיָה מִבְטָח,
לֹא בְּחִירָה.
מֵעֵבֶר לַגָּדֵר הַזּוֹ הָיִיתִי עֲלוּבָה וְחָפְשִׁיָּה.
לְהִצְטַיֵּן מַשְׁמָעוֹ הָיָה לְהִשָּׁמַע לַמּוֹרָה, לְמוֹרָא הָעֵדֶר.
כְּשֶׁעִרְבַּבְנוּ אֶת הַמַּבְעִית עִם אֲהַבְהַבֵּי נְעוּרִים
וְהֵמַסְנוּ בְּדָם
הֵם הִתְעַלּוּ לְשִׁקּוּי קֶסֶם.
הַשְּׁפִּיץ הַמְּדֻיָּק שֶׁל הַמַּסְקָרָה
שֶׁצִּיַּרְתְּ לָנוּ עַל הָעַפְעַף,
כְּמוֹ חֹד הַסַּכִּין הַיַּפָּנִי שֶׁרִפְרַפְנוּ עַל גּוּפֵינוּ,
חִדֵּד אֶת הַנִּרְאוּת
וְאֶת הָרְאִיָּה.
לֹא עַל מִפְרְקֵי הַיָּדַיִם חָרַטְנוּ,
אֶלָּא עַל חִפּוּי הַלִּינוֹלֵאוּם
שֶׁל הַפַּרְבָּרִים, בְּעֶצֶם שְׁטָחִים כְּבוּשִׁים,
שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הַהֶכְרֵחַ שֶׁלָּנוּ לִפְרֹץ הַחוּצָה
מִדַּעַת וּמִגּוּף.
עָלָיו הִתְרַבּוּ כְּמוֹ בְּצַלַּחַת־פֶּטְרִי, הִתְרַבְרְבוּ בְּשִׂגְשׂוּגָם,
הוֹרִים, אַחִים, הַבָּנִים שֶׁל הַכִּתָּה.
הִצְלַחְנוּ לִגְדֹּל מִבַּעַד לַחֲרִירֵי הַפְּלַסְטִיק
הֲרֵי הוֹשַׁטְנוּ יָדַיִם – כּוֹתְבוֹת, מְצַיְּרוֹת, מְכַיְּרוֹת, חוֹתְכוֹת, טוֹבוֹת, טוֹבְעוֹת,
אַחַת אֶל הַשְּׁנִיָּה.
.
גילי חיימוביץ' משוררת בעברית ואנגלית, מתרגמת ומנחה בכתיבה. פרסמה שישה ספרי שירה בעברית וארבעה באנגלית. כמו כן, תרגמה וערכה שני ספרי שירה אסטוניים: "אבק וצבעים" מאת יאן קפלינסקי ו"והקו הופך לצל" מאת מטורה. שיריה תורגמו ליותר מ־30 שפות ופורסמו, בין היתר, בגיליונות 31 ו־98 של המוסך. השירים שכאן מתוך ספר בכתובים.
.
.
דניאלה סער
סנוי סנסנוי וסמנגלף
לילית
מָה יִקְרֶה לְגוּפוֹ אִם יִרְחַק מִמֶּנִּי? בֶּכִי. אִמָּהוֹת מִתַּחַת לַזֶּרֶם הַקּוֹלֵחַ נִדְרָכוֹת. מָה מְיַלֵּל שָׁם? אֵין דָּבָר, אֵלּוּ רַק רְפָאִים. הַמַּיִם שְׁקוּפִים וְגַם הַקּוֹלוֹת. מֵעוֹלָם לֹא דִּמְיַנְתִּי אֶת בִּכְיוֹ שֶׁל בְּנִי אֲבָל לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּי נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ קֵרַבְתִּי אֶת יַשְׁבָנוֹ וּמִן הַמַּיִם עָלוּ
אֵדִים וּצְוָחָה.
.
מָה נִפְתַּח שָׁם בַּלֵּדָה? שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם וּשְׁאוֹל. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹלְדוֹת מְלַוִּים אוֹתָנוּ מַלְאָכִים וּרְפָאִים. אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ. מַחְוִירוֹת בַּבַּיִת, מִתְהַלְּכוֹת לְאַט. מַחְזִירוֹת אֶת עַצְמֵנוּ אֶל מַמְלֶכֶת הַחַיִּים טֶקֶס אַחַר טֶקֶס. לֹא סִפְּרוּ לִי שֶׁהָאִמָּהוּת פּוֹעֶרֶת
.
הַבַּיִת מִקְלָט וְגַם כֶּלֶא, כָּךְ אוֹ כָּךְ אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת לִשְׁמֹר עָלָיו נָקִי. כְּשֶׁיֵּשׁ הַצָּפָה בְּבִיּוּב הַתּוֹדָעָה שֶׁלִּי אֲסוֹנוֹת דִּמְיוֹנִיִּים מְטַנְּפִים אֶת הַבַּיִת. אֲנִי פּוֹתַחַת בְּטֶקֶס טִהוּר. בְּיָד אַחַת מַרְוָה בּוֹעֶרֶת, בְּיָד שְׁנִיָּה דַיְסוֹן. בְּטִיּוּלֵי שַׁחֲרִית וְעַרְבִית אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּלִילִית, שֶׁבָּרְחָה לְיַם סוּף וּמֵאָז מִזְדַּיֶּנֶת עִם אַשְׁמְדַאי, מַשְׁרִיצָה אֵינְסְפוֹר שֵׁדִים יוֹם יוֹם.
.
גַּם אֲנִי מַשְׁרִיצָה אֵינְסְפוֹר
.
.
היזכרות
א.
אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר לְךָ שֶׁהָרֶכֶב הֶחְלִיק לִי
כְּלוֹמַר בְּעוֹדִי נוֹהֶגֶת הָרֶכֶב הֶחְלִיק לִי
כְּשֶׁאֲנִי אוֹחֶזֶת בַּהֶגֶה הוּא הֶחְלִיק שְׂמֹאלָה
אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי יָשָׁר אָז הֵימַנְתִּי וְהוּא שָׁעַט יָמִינָה
אָז אָמַרְתִּי יָשָׁר הָרֶכֶב אָמַר
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הוּא אָמַר
עַד לְחוֹמַת הַהַפְרָדָה.
הִתְהַפַּכְנוּ
אֲנִי מְנַסָּה לוֹמַר לְךָ שֶׁהָרֶכֶב הִתְהַפֵּךְ
כְּלוֹמַר בְּעוֹדֵנוּ בְּתוֹכוֹ הָרֶכֶב הָפַךְ יֵשׁוּת.
אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לִחְיוֹת הָרֶכֶב בִּקֵּשׁ
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה הוּא בִּקֵּשׁ
עָצַרְנוּ וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי
שֶׁאֲנִי עוֹד קַיֶּמֶת
הִסְתּוֹבַבְתִּי אָחוֹרָה וְרָאִיתִי שֶׁ
.
ב.
בְּנִי גַּם כֵּן חַי
הַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת
הָרֶכֶב עוֹדֶנּוּ מַחְלִיק
אֲנִי עוֹדֶנִּי מְנַסָּה
לְהַצִּיל עוֹדֶנִּי נִכְשֶׁלֶת
הָרֶכֶב עוֹדֶנּוּ מִתְהַפֵּךְ
אֲנִי עוֹדֶנִּי מִתְהַפֶּכֶת
בְּנִי עוֹדֶנּוּ מִתְהַפֵּךְ
הָרֶכֶב עוֹדֶנּוּ נֶעֱצָר
אֲנִי עוֹדֶנִּי קַיֶּמֶת
בְּנִי עוֹדֶנּוּ שׁוֹאֵל
מָה קָרָה לָנוּ
.
דניאלה סער היא מחנכת, מדריכת הנקה ומשוררת. מעורכות "קריאה – עלון לתרבות מחאה". השירים שכאן מתוך ספר בכתובים.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת יצחק כהן והדר בר נוי
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
