ארוכים | הכאב הגוזר את הגוף לפגישה

.

שירים לרמה

שרון אס

.

                                                          לרמה לוסקי

=

אָמַרְתְּ: זֶה לֹא יִקַּח עוֹד הַרְבֵּה בֶּיְבּ. הִקְשַׁבְתִּי לַמּוּזִיקָה

שֶׁלָּךְ, לֹא לִדְבָרַיִךְ. רָצִיתִי שֶׁשְּׁתֵּינוּ נִצְפֶּה בְּמוֹתֵךְ

וְנַחְזֹר מִמֶּנּוּ מְאוֹשָׁשׁוֹת, כְּמִקְרִיאָה בְּסֵפֶר נָדִיר

הִכַּרְתִּי אוֹתָךְ, זֶה לֹא הָיָה מֻפְרָךְ לַחְשֹׁב שֶׁהַמָּוֶת

יַחְרֹג – הָיוּ לָךְ יְדִיעוֹת וּמַהֲלָכִים בֵּין הָרוּחוֹת

וְהָעוֹרְבִים. דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן צָפִית בְּכָל הָעוֹלָמוֹת

הַמְּקֻבָּלִים וְהַנִּשְׁכָּחִים וּבְעִקָּר בַּכְּלָבִים הַחֲכָמִים

אָמַרְתְּ וּבִמְלַוֵּיהֶם הַטִּפְּשִׁים

נִסִּית לְהַצְפִּין בִּי דְּבָרִים – כָּל כָּךְ דָּאַגְתִּי לָךְ שֶׁאֵינִי זוֹכֶרֶת

מָה אָמַרְתְּ מָה נִסִּית לוֹמַר אֲבָל לַיְלָה אֶחָד רָאִיתִי

צַעֲדַת חֲזִירִים וּבַבֹּקֶר כָּתַבְתְּ עַכְשָׁו זֹהַר הַצָּפוֹן

שָׁפוּךְ עָלַיִךְ – בֶּאֱמֶת יָרַדְתְּ אֶת כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הָאֵלּוּ

לְבַד, לְפָנַי, שֶׁלֶד חַם כָּתַבְתְּ עַל אָהוּב שֶׁל פַּעַם

שֶׁלֶד חַם, יָרַדְתְּ אֶל חֹסֶר הַקַּרְקָעִית, נִשְׁבַּעְתִּי

הָיָה לָךְ מַסְרֵק עַל אַחַת מֵהַמַּדְרֵגוֹת

וְהִסְתָּרַקְתְּ – מָה הִצְפַּנְתְּ בִּי שֶׁכָּכָה אֲנִי

רוֹצָה לָשִׁיר לָךְ? אִישׁ לֹא יִרְאֶה אוֹתָךְ בְּעָנְיֵךְ

.

=

נִמְאַס לִי – הַמָּוֶת גּוֹרֵר

אוֹתִי שׁוּב לַחַיִּים – כֹּה גְּדוֹלִים, גְּבוֹהִים

אוּלַמּוֹת בָּהֶם לְחִישָׁה לֹא אוֹבֶדֶת –

אֶפְשָׁר לְהֵעָלֵם אָבָק אוֹ כֶּתֶם שֶׁמֶשׁ

אוֹ לַחֲלוּפִין – לִשְׁאֹג בֵּין הָעַמּוּדִים

לְהַעֲמִיד פְּנֵי אִשָּׁה־אַרְיֵה

בַּעֲלַת כְּנָפַיִם שֶׁתָּטוּס בְּמִתַּמֵּר

תִּסְפֹּר אֶחָד לְאֶחָד אֶת הַשְּׁבָרִים

וְתֵדַע – רַק בָּאֲדָמָה מֻחְזָק כֹּבֶד

שֶׁיָּכוֹל לַכֹּבֶד שֶׁלָּהּ, הַמִּצְטַבֵּר

בַּתְּעוּפָה

.

=

חָלִיתִי. אֲנִי חוֹלָה.

מַזָּל – אֵין לִי כּוֹחַ –

אָזְלַת יָד מוֹרָה

לָנוּחַ, לַחְזֹר אֶל הַמָּקוֹם

בּוֹ אַתְּ עוֹמֶדֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

עָלֶה אוֹ עָנָן לְרַגְלַיִךְ – מְלֵאַת גֶּחָלִים

וְרוּחַ – בָּא לָךְ עַכְשָׁו לְהַצִּית אֶת

הַבַּיִת

.

=

נֶעֱלַמְתְּ – אֲנִי מְסָרֶבֶת

אֲנִי עוֹצֶמֶת עַיִן אַחַר עַיִן

וּמְמַשֶּׁשֶׁת אֶת דַּרְכֵּךְ – יֵשׁ יוֹם

וְהִיא עֲשׂוּיָה טִינָה לוֹהֶטֶת

אֲדֻמָּה־צְהֻבָּה, וְיֵשׁ יוֹם כְּמוֹ הַיּוֹם –

וְהִגַּעְתְּ אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ צוֹמְחוֹת מַרְגָּלִיּוֹת

עַל הָעֵצִים וְכַדְכּוֹדִים – מָה תֹּאכְלִי?

מָה תִּשְׁתִּי בֵּין הָאֲבָנִים הַזּוֹהֲרוֹת?

.

=

הִשְׁאַרְתְּ לִי בַּעַל יַלְדָּה וְיֶלֶד –

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָם, הֵם פְּצוּעִים.

וְאֵיךְ עָלַי לִדְאֹג וּכְבָר אֲנִי סְחוּטָה

מִדְּאָגָה לַאֲהוּבַי וְשַׂמְתְּ לִי עַל הַמִּפְתָּן

עוֹד אֲהוּבִים לִדְאָגָה –

כַּמָּה, כַּמָּה חָלָב וּמַיִם נִדְמֶה לָךְ

שֶׁיֵּשׁ בָּעֲצָמוֹת?

.

=

אָמַרְתְּ לִי – כְּשֶׁתַּם הַגּוּף

מַתְחִיל הָרָצוֹן. הוֹתַרְתְּ אוֹתִי מֻקֶּפֶת

בָּרוּחַ שֶׁעַכְשָׁו כְּשֶׁחָלַפְתְּ בָּהּ

הִיא עוֹשָׂה כִּרְצוֹנֵךְ – וּמַתְקִיפָה

אוֹתִי – שֶׁלֹּא אֶחְסַר

.

=

21.12.22

אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם? לוֹקֵחַ רֶגַע

לְגַלּוֹת – שָׁבוּעַ מִיּוֹם הַהֻלֶּדֶת

שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת מִמּוֹתֵךְ

כֹּה מְרֻבּוֹת סִפְרוֹת הַ־2

שֶׁהִצְטַבְּרוּ בַּתַּאֲרִיךְ, תִּרְאִי

שַׁיָּרָה שֶׁל צִפּוֹרִים, סְפָרוֹת

שֶׁחָצוּ בְּפַלָּצוּת מֵמַד אַחַר מֵמַד

וְשָׁטוֹת כְּבַרְבּוּרִים, וְיֵשׁ בָּהֶן אַנְקוֹל

וְיֵשׁ מִסְּבִיבָן אֲדָווֹת –

רַק בְּמִדָּה שֶׁאָפִיחַ בָּהֶן חַיִּים הַהֶעְדֵּר שֶׁלָּךְ יִמָּשֵׁךְ

לְמֶשֶׁךְ – זְרָעִים וְגַרְגִּירִים וּמִשְׂחֲקֵי

מַרְאָה – אֲנִי תּוֹחֶבֶת יָד פְּנִימָה

לָאֲוִיר – וְנִפְתַּח הָאוֹר, הָאוֹר הַמְּסַנְוֵר

כְּשֶׁהָלַכְתִּי אִתָּךְ בַּחֲשֵׁכָה יָדַעְתִּי

מָה יָמִין, מָה שְׂמֹאל – הֶעָבָר

פָּסַע בִּפְסִיעָתֵנוּ וְהֶעָתִיד הָיָה גָּבוֹהַּ

וְתָלוּי – וְיָצָאתִי אַחֲרַיִךְ וְהַכֹּל מוּאָר, מוּאָר וְאֵינֵךְ

עוֹנָה כִּי אָבְדוּ הַחִבּוּרִים

בֵּין סִימָנֵי פִּסּוּק לַהֲוָיָה, בֵּין תַּאֲרִיךְ

לַצִּפּוֹרִים – וּפָרַץ אֵלַי הָאוֹר

גָּרוּעַ מֵעִוָּרוֹן, רוֹקֵעַ –

וְאֵינֵךְ מַשְׁמִיעָה קוֹל מִכָּל הָעֲבָרִים

.

=

הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי אֶפְשָׁרִי עַכְשָׁו

כִּי מִמֵּילָא הַלֹּא־מִתְקַבֵּל־עַל־הַדַּעַת

שׁוּב קָרָה. נֶעֱלַמְתְּ מֵאֲחוֹרֵי קוֹרָה בָּרוּחַ

וְאַתְּ חוֹלֶפֶת בֵּין הָרָהִיטִים, מְסָרֶבֶת לְהִתְיַשֵּׁב

וְלוּ לְרֶגַע, שׁוּב עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן, מַבִּיטָה בִּי,

וְרוֹאָה – מָה אַתְּ רוֹאָה? אֵינִי יוֹדַעַת מִי אַתְּ

אֲבָל הִתְקָרַבְתְּ מְאוֹד לְשַׁמֵּשׁ לִי חֶבְרָה

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מִי אֲנִי מְשַׁמֶּשֶׁת

לְעַצְמִי חֶבְרָה, עֵין חָתוּל צְהֻבָּה־יְרֻקָּה

קוֹרֶצֶת – מְלֵאַת חֹם.

עֵין חָתוּל חַמָּה. זֶה שְׁמֵךְ.

.

=

אֲנַסֶּה עוֹד פַּעַם כִּי אִם לֹא אֲנַסֶּה לֹא אֵדַע מָה הִשְׁתַּנָּה: וְעָלַי לִהְיוֹת

גַּם הַגֶּזַע הַמִּתְפַּתֵּל וְגַם הַצִּפּוֹר הַדַּל: הַשִּׁירָה אֵינָהּ מַכָּה כָּעֵת

זוֹ אֲנִי הַדּוֹפֶקֶת עַל מָה שֶׁנִּדְמֶה קְפָלִים: נִדְמֶה: כִּי לַמְרוֹת הַכְּאֵב

צֵל מְבַקֶּשֶׁת מִצְּלָלִים: מַיִם

אֲנִי פּוֹסַעַת לְיַד חֲבֶרְתִּי מִדֵּי בֹּקֶר לְאָרְכּוֹ שֶׁל בֹּקֶר

וְאָרְכּוֹ שֶׁל בֹּקֶר אֵינוֹ קַו יָשָׁר: הוּא עֲשׂוּי צִלְצוּלִים וְאָבָק וְסַבּוֹן

אֲבָל צֵל מֻחְזָק בִּימִינִי חָזָק – וְאֵין בָּנוּ דִּבּוּרִים וְיֵשׁ בָּנוּ קוֹלוֹת

וְאֵין לָנוּ עֵינַיִם וַאֲנַחְנוּ אֲפוּפוֹת מַרְאֶה אַחַר מַרְאֶה

.

וְאֵין לָנוּ וַדָּאוּת אֲבָל יֵשׁ לָנוּ יְדִיעָה – הַהֲלִיכָה הַזּוֹ עַל קֶרֶן אַחַת

שֶׁל מוֹחַ – פְּסִיעָה פְּסִיעָה, הָרַעַד הַזֶּה

הַכְּאֵב הַגּוֹזֵר אֶת הַגּוּף לִפְגִישָׁה – זוֹ אַהֲבָה,

נָכוֹן רָמָה? זוֹ אַהֲבָה?

.

=

חֲבֵרָה שֶׁהֶחְרַמְתְּ, שֶׁלֹּא הִסְכַּמְתְּ

לִרְאוֹת אוֹ לְדַבֵּר אִתָּהּ, חֲבֵרָה שֶׁאַתְּ

אוֹהֶבֶת וְרוּחֵךְ קָצְרָה מִלִּפְגֹּשׁ

אָמְרָה עָלַיִךְ שֶׁהָיִית "אִשָּׁה עוֹמֶדֶת

בַּחַלּוֹן וּמַבִּיטָה"

אֵלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מְגָרְשִׁים מֵהַבַּיִת

אֵלּוּ שֶׁמִּסְתַּדְּרִים יָפֶה בִּלְעָדֵינוּ

אֵלּוּ שֶׁהֶאֱכַלְנוּ מִכַּפּוֹת יָדַיִם –

רוֹאִים אֶת הַתַּבְנִית

.

==

אָמַרְתְּ כַּמָּה פָּחוֹת כָּאן

כַּמָּה דַּל וּמַר וְקָשֶׁה

שָׁם בָּעֵבֶר הַהוּא לֹא יָפֶה וְחָזָק וְגָבוֹהַּ

אֶלָּא רַק פָּנִים, הַרְבֵּה מְאוֹד רוּחוֹת

יְקַבְּלוּ אֶת פָּנַיִךְ בִּפְנֵיהֶן שֶׁאָבְדוּ

יוֹתֵר וְיוֹתֵר תִּהְיִי בַּעֲלַת מַכָּרִים

שָׁם בָּעֵבֶר הַהוּא – לֹא תֵּשְׁבִי לְבַד

יָבוֹאוּ וִישׂוֹחֲחוּ אִתָּךְ הַפַנְטוֹמִים שֶׁנִּסִּית

לַשָּׁוְא לְמַסְמֵר בָּאוֹר אֶל הַקִּיר וְלִבְחֹן

מֵחָדָשׁ

שָׁם שׁוּב, הַנֵּס לֹא יֵדַע שֶׁהוּא נֵס

וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וּשְׁאַר הַכּוֹכָבִים

כְּמוֹ הַחִטָּה בַּשָּׂדֶה הַיְּרֻקָּה זְהֻבָּה

יִהְיֶה בָּהֶם דַּי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם

בְּיָמִים שֶׁנִּתָּן לְהַבְחִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּי

.

הסופרת רמה לוסקי הלכה לעולמה בסוף נובמבר 2022. ימים אחדים לפני מותה ראה אור ספרה "עפיפה" בהוצאת אפיק.

.

שרון אָס היא משוררת. פרסמה שישה ספרי שירה וספר מסהשיר. ספריה זכו בפרסים רבים, בהם פרס ביאליק ופרס עמיחי. ספר שיריה האחרון, "המגרפה" (אפיק, 2021), ראה אור שנה שעברה וזכה בפרס ברנר לשנת 2022. שיר פרי עטה פורסם בגיליון 12 של המוסך, ורשימה פרי עטה פורסמה בגיליון המוסך מיום 28.04.22.

.

» במדור ארוכים בגיליון קודם של המוסך: "מסע חורף" מאת וילהלם מולר, בתרגומו של עידו אריאל