וּבְעִבְרִית | העם כולו בחרני פה אחד למלך

"משוגע" מאת המשורר הרוסי אַפְּוּחְטין, בתרגומו של מקסים אוסצקי־פלדמן

דבורה מורג, המבט, שמן על בד, 80X48 ס"מ, 2014

.

משוגע / אלכסיי ניקוֹלָיֶביץ' אַפּוּחְטִין

מרוסית: מקסים אוסצקי־פלדמן

.

שְׁבוּ, בּוֹאֲכֶם שִׂמְחָה, אַל פַּחַד וְאֵימִים –

תּוּכְלוּ לְהִתְנַהֵג בְּחָפְשִׁיּוּת מֻחְלֶטֶת,

אֲנִי מַרְשֶׁה לָכֶם. לִפְנֵי מִסְפַּר יָמִים

הָעָם כֻּלּוֹ בְּחָרַנִי פֶּה אֶחָד לְמֶלֶךְ.

אַךְ אֵין זֶה מְשַׁנֶּה, אוֹתִי רַק מַסִּיחוֹת

קִדּוֹת, אוֹתוֹת כָּבוֹד וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה…

אֲנִי הוֹגֶה חֻקִּים בְּלִי הֶרֶף

לְמַעַן נְתִינַי, וּמִתְעַיֵּף מְאוֹד.

הַאִם עִיר הַבִּירָה אֶתְכֶם הִרְשִׁימָה?

הֲבָּאתֶם מֵרָחוֹק? בְּעֶצֶם, חָזוּתְכֶם הִזְכִּירָה

לִי תָּוֵי פָּנִים כֹּה מֻכָּרִים, כְּאִלּוּ

כְּבָר פְּגַשְׁתִּיכֶם, עוֹד טֶרֶם דַּעַת שְׁמוֹתֵיכֶם,

לִפְנֵי שָׁנִים, אֵי שָׁם…

מָאשָׁה, הַאִם זוֹ אַתְּ? הוֹ, הַאֻמְנָם?

יַקִּירָתִי, נַפְשִׁי הַתְּאוֹמָה, אֲשֶׁר אָהַבְתִּי!

חַבְּקִי אוֹתִי, אֲנִי כָּל כָּךְ שָֹמֵחַ, מְאֻשָּׁר!

וְקוֹלְיָה… אָח אָהוּב, שָׁלוֹם לְךָ, יָקָר!

כֹּה טוֹב לִי עִמָּכֶם, אֵין לְתָאֵר זֹאת!

כֹּה קַל עַכְשָׁו! אַךְ מָה קָרָה, מָארִי?

כַּמָּה רָזִית… אוֹתָהּ מַחֲלַת עֵינַיִם מְיַסֶּרֶת?

שְׁבִי נָא קָרוֹב יוֹתֵר אֵלַי, סַפְּרִי:

אוֹלְיָה שֶׁלָּנוּ, מָה שְׁלוֹמָהּ? גְּדֵלָה? בְּרִיאָה?

אֵלִי! מָה לֹא נוֹתֵן הָיִיתִי, לוּ אֶפְשָׁר הָיָה

שׁוּב לְנַשְּׁקָהּ וּלְאַמְּצָהּ אֶל זְרוֹעוֹתַי…

הֲתְבִיאִיהָ הֵנָּה? לֹא, לֹא, לֹא כְּדַאי!

הִיא שׁוּב תִּפְרֹץ בִּבְכִי, וַדַּאי לֹא תְּזָהֵנִי,

כְּאָז, הֲתִזְכְּרִי? וְאַתְּ, מַדּוּעַ מְמָרֶרֶת אַתְּ בִּבְכִי?

חִדְלִי! עֵינַיִךְ הָרוֹאוֹת – יִישַׁר כּוֹחִי!

וְהָרוֹפֵא הֲרֵי כְּבָר מְשַׁכְנֵעַ:

זוֹ נְסִיגָה קַלָּה בְּמַצָּבִי,

הִיא תַּחֲלֹף עַד מְהֵרָה, רַק סַבְלָנוּת נִדְרֶשֶׁת.

הוֹ, סַבְלָנוּת לִי יֵשׁ, כֹּה סַבְלָנִי אֲנִי,

אֲבָל עָנְשֵׁנוּ זֶה עַל מָה? עַל אֵיזֶה רֶשַׁע?

אָמְנָם סָבִי הָיָה חוֹלֶה, אָבִי חָלָה,

זוֹ הָאֵימָה נֻבְּאָה גַּם לִי מֵאָז הָיִיתִי יֶלֶד, –

אַךְ מָה בְּכָךְ? הֲרֵי עָלַי סוֹף־סוֹף יָכְלָה

לִפְסֹחַ הַיְּרֻשָּׁה הַמְּקֻלֶּלֶת!

כָּל כָּךְ הַרְבָּה שָׁנִים אַתְּ וַאֲנִי

כְּמוֹ כֵּלִים שְׁלוּבִים חָיִינוּ וְאָהַבְנוּ.

כֵּיצַד הַכֹּל הִתְחִיל? בַּקַּיִץ, בַּחַמְסִין:

לִקַּטְנוּ דַּרְדָּרִים, אוֹ אָז פִּתְאוֹם נִדְמָה לִי…

—————————–

כֵּן, דַּרְדָּרִים, דַּרְדָּרִים

לְמַכְבִּיר בִּצְבְּצוּ בָּאָחוּ.

עַד הַנָּהָר, הֲתִזְכְּרִי?

בִּשְׁבִיל אוֹלְיָה אוֹתָם לִקַּטְנוּ.

אוֹלֶצְ׳קָה פֶּרַח תַּשְׁלִיךְ

לַנָּהָר, אֶת רֹאשָׁהּ תַּטֶּה הִיא:

"אַבָּא, – תִּצְעַק, – דַּרְדָּרִי,

הוּא יָצוּף, לֹא יִטְבַּע? עֲנֵה לִי!"

וְהֵרַמְתִּי אוֹתָהּ עַל יָדַי,

הִתְבּוֹנַנְתִּי בִּתְכוֹל עֵינֶיהָ,

אֶת רַגְלֶיהָ נִשַׁקְּתִּי בְּלִי דַּי

כֹּה רָזוֹת וְחִוְּרוֹת רַגְלֶיהָ…

הַיָּמִים הָהֵם כֹּה רְחוֹקִים…

עַד מָתַי עוֹד אֶשָּׂא בַּסֵּבֶל?

מִסְּבִיבִי דַּרְדָּרִים, דַּרְדָּרִים,

אֲדֻמִּים, צְהֻבִּים – מִכָּל עֵבֶר…

מִן הַקִּיר, אַתְּ רוֹאָה? מִזְדַּקְּרִים,

מִן הַגַּג הֵם יוֹרְדִים, אַתְּ שׁוֹמַעַת?

זוֹחֲלִים לְעֶבְרִי, מִתְקָרְבִים,

מְטַפְּסִים מַעְלָה, מַעְלָה, מַעְלָה…

צוֹחֲקִים הֵם, הֲתִשְׁמְעִי?

עַל שׁוּם מָה נִגְזְרוּ יִסּוּרַי?

גָּרְשִׁי אוֹתָם, מָאשָׁה, הוֹשִׁיעִי אוֹתִי!

אֶחֱזִי בְּחָזְקָה אֶת יָדַי!

מְאֻחָר! נִכְנְסוּ, הִתְפָּרְצוּ!

נֶעֶמְדוּ כְּמוֹ קִיר בֵּינֵינוּ,

בְּלִי רַחֵם בְּרֹאשִׁי נִנְעֲצוּ,

וְדוֹקְרִים וְדוֹקְרִים לְלֹא הֶרֶף!

הֶחָזֶה כְּבָר נִקְרָע לִגְזָרִים,

אֱלֹהִים, אָנָּא, מְצָא מַחֲסֶה לִי!

דַּרְדָּרִים סְבִיבִי, דַּרְדָּרִים!

הָכֵיצַד מְעִזִּים לְצַחְקֵק הֵם?

——————————-

בְּעֶצֶם, מָה יוֹשְׁבִים אַתֶּם מוּלִי,

וּמֵישִׁירִים מַבָּט חָצוּף לְתוֹךְ עֵינַי?!

מְפֻנָּקִים אַתֶּם מִטּוּב לִבִּי!?

אֲנִי הַמֶּלֶךְ! אַשְׁמִידְכֶם אַחַת וּשְׁתַּיִם!

מַסְפִּיק לִכְלֹא אוֹתִי, לְהַחְזִיק בִּשְׁבִי!

רַק לְשֵׁם כָּךְ מַחֲלַת הַנֶּפֶשׁ לִי יִחַסְתֶּם,

אֲבָל אוֹכִיחַ שֶׁצָּלוּל שִׂכְלִי:

אַתְּ – זוּגָתִי, אַתָּה – אָחִיהָ! מָה, הוּבַסְתֶּם?

הָגוּן אֲנִי אֲבָל קַפְדָן – מִיתָה דִּינֵךְ!

אֵינֵךְ אוֹהֶבֶת זֹאת? מַחְוִירָה מִפַּחַד?

מָה לַעֲשׂוֹת, יַקִּירָתִי, בְּשֶׁל קְלוֹנֵךְ

הָעָם מִזְּמַן דּוֹרֵשׁ לִגְזֹר עָלַיִךְ עֹנֶשׁ מָוֶת!

בְּעֶצֶם, יִתָּכֵן, שֶׁאֲרַכֵּךְ עָנְשֵׁךְ

וּבְכָךְ אַדְגִּים לָעָם "וְאָהַבְתָּ לְרֵעַ…"

דִּין מָוֶת – הֲבָלִים, בּוֹ כְּלָל אֵינִי תּוֹמֵךְ.

אֶשְׁקֹל, אֶרְאֶה, אֶחְשֹׁב… אֵינִי יוֹדֵעַ…

הֵי, מִישֶׁהוּ! שׁוֹמְרִים, הָאַבְטָחָה!

סַלְּקוּ אוֹתָם מִיָּד! כִּי רְצוֹנִי הוּא

לִהְיוֹת לְבַד! זִכְרוּ רַק לְהַבָּא:

אִישׁ לֹא נִכְנָס לְכָאן בְּלִי לְהוֹדִיעַ!

.

אָלֶכְּסֵי נִיקוֹלָיֶבִיץ' אָפּוּחְטִין (1840–1893), סופר ומשורר רוסי, נודע ברגישותו האישית, הלשונית והמוזיקלית. רבות מיצירותיו הולחנו בידי מלחינים בעלי שם, כגון צ'ייקובסקי ורחמנינוב, והפכו לנכסי צאן הברזל של התרבות הרוסית. רגישותו יוצאת הדופן של אפוחטין התבטאה היטב הן בשיריו הליריים הן במונולוגים הדרמטיים, כדוגמת "משוגע", הנחשב בקרב הקוראים ומבקרי הספרות הרוסית ל"כרטיס הביקור" של אפוחטין כאומן השירה. מונולוג זה פופולרי עד היום בקרב המועמדים ללימודי התיאטרון ברוסיה, כיצירה המוצגת במבחני הקבלה.

.

מקסים אוסצקי־פלדמן, מורה לעברית, עוסק בתרגום השירה הרוסית וחוקר ממשקים בין בלשנות לספרות. במוסך התפרסמו תרגומים שונים שלו וביניהם תרגום למבחר שירי משוררים ולשיריה של המשוררת מרינה צבטייבה.

.

» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון הקודם של המוסך: שלושה שירים מאת המשורר הברזילאי גיליירמה גונטיז'ו פלורס, בתרגומה של טל ניצן

.

Алексей Апухтин

Сумасшедший

Садитесь, я вам рад. Откиньте всякий страх
И можете держать себя свободно,
Я разрешаю вам. Вы знаете, на днях
Я королем был избран всенародно,
Но это всё равно. Смущают мысль мою
Все эти почести, приветствия, поклоны…
Я день и ночь пишу законы
Для счастья подданных и очень устаю.
Как вам моя понравилась столица?
Вы из далеких стран? А впрочем, ваши лица
Напоминают мне знакомые черты,
Как будто я встречал, имен еще не зная,
Вас где-то, там, давно…
Ах, Маша, это ты?
О милая, родная, дорогая!
Ну, обними меня, как счастлив я, как рад!
И Коля… здравствуй, милый брат!
Вы не поверите, как хорошо мне с вами,
Как мне легко теперь! Но что с тобой, Мари?
Как ты осунулась… страдаешь всё глазами?
Садись ко мне поближе, говори,
Что наша Оля? Всё растет? Здорова?
О, Господи! Что дал бы я, чтоб снова
Расцеловать ее, прижать к моей груди…
Ты приведешь ее?.. Нет, нет, не приводи!
Расплачется, пожалуй, не узнает,
Как, помнишь, было раз… А ты теперь о чем
Рыдаешь? Перестань! Ты видишь, молодцом
Я стал совсем, и доктор уверяет,
Что это легкий рецидив,
Что скоро всё пройдет, что нужно лишь терпенье.
О да, я терпелив, я очень терпелив,
Но всё-таки… за что? В чем наше преступленье?..
Что дед мой болен был, что болен был отец,
Что этим призраком меня пугали с детства, —
Так что ж из этого? Я мог же, наконец,
Не получить проклятого наследства!..
Так много лет прошло, и жили мы с тобой
Так дружно, хорошо, и всё нам улыбалось…
Как это началось? Да, летом, в сильный зной,
Мы рвали васильки, и вдруг мне показалось…
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
Да, васильки, васильки…
Много мелькало их в поле…
Помнишь, до самой реки
Мы их сбирали для Оли.

Олечка бросит цветок
В реку, головку наклонит…
«Папа, — кричит, — василек
Мой поплывет, не утонет?!»

Я ее на руки брал,
В глазки смотрел голубые,
Ножки ее целовал,
Бледные ножки, худые.

Как эти дни далеки…
Долго ль томиться я буду?
Всё васильки, васильки,
Красные, желтые всюду…

Видишь, торчат на стене,
Слышишь, сбегают по крыше,
Вот подползают ко мне,
Лезут всё выше и выше…

Слышишь, смеются они…
Боже, за что эти муки?
Маша, спаси, отгони,
Крепче сожми мои руки!

Поздно! Вошли, ворвались,
Стали стеной между нами,
В голову так и впились,
Колют ее лепестками.

Рвется вся грудь от тоски…
Боже! куда мне деваться?
Всё васильки, васильки…
Как они смеют смеяться?
. . . . . . . . . . . .
Однако что же вы сидите предо мной?
Как смеете смотреть вы дерзкими глазами?
Вы избалованы моею добротой,
Но всё же я король, и я расправлюсь с вами!
Довольно вам держать меня в плену, в тюрьме!
Для этого меня безумным вы признали…
Так я вам докажу, что я в своем уме:
Ты мне жена, а ты — ты брат ее… Что, взяли?
Я справедлив, но строг. Ты будешь казнена.
Что, не понравилось? Бледнеешь от боязни?
Что делать, милая, недаром вся страна
Давно уж требует твоей позорной казни!
Но, впрочем, может быть, смягчу я приговор
И благости пример подам родному краю.
Я не за казни, нет, все эти казни — вздор.
Я взвешу, посмотрю, подумаю… не знаю…
Эй, стража, люди, кто-нибудь!
Гони их в шею всех, мне надо
Быть одному… Вперед же не забудь:
Сюда никто не входит без доклада.

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

 

וַתִּקרא | סדרי העולם אינם אלא תעתוע

"כולנו לעיתים חווים תוהו, אלא שבמצב תקין הוא עומד כניגודו של הסדר, של הפרדת כוחות בראשית ותיחומם." צביה ליטבסקי על מרכיבים של חוויה פוסט־טראומטית בשירים של נורית זרחי ושמעון מרמלשטיין

מיכל גבע, יפו, אקריליק על קנווס, דיפטיך, 213X152 ס"מ, 2018

.

קיר, תקרה ותקומה: על השתקפות חוויה פוסט־טראומטית בשירים מאת זרחי ומרמלשטיין

צביה ליטבסקי

.

לפני שנים מספר שמעתי על סיוט חוזר של הלום קרב, שבו בוקעים בלי הרף סילוני דם מן האדמה. חזיון בלהה זה הוא ריאליזציה למטפורה "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד 10), דברו של ה' אל קין. האמירה הזאת, אפשר לראות בה הדהוד של השלב השני בתהליך הטרגי – הפרת סדרי עולם בעקבות מעשה נורא (ותחילת התהליך של היוודעות עצמית). הדם השפוך, מִשֶפָּרץ את המערכת הסדורה שלו, משבש את סדרי הבריאה. וכך אפשר לקרוא גם את דבריו של מקבת לאחר שרצח את המלך: "כָּל מֵי הָאוֹקְיָנוֹס שֶׁל פּוֹסֵידוֹן / כְּלוּם דַּי בָּהֶם לִמְחוֹת דָּם זֶה כָּלִיל / מֵעַל יָדִי? לֹא; הִיא, יָד זוֹ שֶׁלִּי, / הִיא מַיִם אַדִּירִים תִּצְבַּע שָׁנִי" (שקספיר, מקבת, עם עובד, 1991; תרגם מאיר ויזלטיר; מערכה 3, תמונה 2).

גם ביטויים אחרים של פוסט־טראומה מופיעים בהקשר של יסודות היקום, כמו חוויה של ניתוק מכוח הכבידה, התפרקות ממדי המרחב והזמן וחוויה קיומית של כאוס.

כולנו לעיתים חווים תוהו, אלא שבמצב תקין הוא עומד כניגודו של הסדר, של הפרדת כוחות בראשית ותיחומם. החוויה הפוסט־טראומטית עוקרת את התוהו ממקומו זה ומעמידה אותו כחוויה טוטאלית. היסוד הדיאלקטי כשלעצמו – טוב ורע, אדמה ושמיים, רחוק וקרוב – מתמוטט, הן כחוק פיזיקלי של איזון (השתרשות העץ נוכח צמיחת הצמרת; מתיחת מיתר הקשת לאחור, לשיגורו של החץ קדימה) והן כהתנהלות אתית ורגשית.

בשני השירים שאציג כעת אני מוצאת ביטוי למרכיבים אלה של החוויה הפוסט־טראומטית (ומובן שאין בזה אמירה לגבי הביוגרפיה של מחבריהם), להפרתם של סדרי עולם.

.

*

.

התקרה עפה / נורית זרחי

הַיַּלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת

כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר

זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הָאֵם.

אֲבָל הַתִּקְרָה עָפָה.

לָמָּה בָּאתֶם? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ פְּנִימָה

עִם שׁוּלֵיהֶם הַמְּנֻמָּרִים בְּנֶצַח.

זוּזִי מֵהָאוֹר, אָמְרוּ סוֹרְגֵי הַשָּׁמַיִם, בִּגְלָלֵךְ הִפַּלְנוּ עַיִן בְּבֶגֶד הַבְּדִידוּת,

וְהֵם דָּחֲפוּ אֶת הַיַּלְדָּה לְתוֹךְ פִּי הָאֵין.

אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה תִּקְרָה? שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה אֶת הַסּוּסִים

שֶׁדָּהֲרוּ בִּנְחִירַיִם רְתוּחֵי קֶצֶף.

זוּזִי מֵהַשּׁוּרָה, אַתְּ עוֹצֶרֶת בַּעֲדֵנוּ לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים,

וְהֵם דָּחֲפוּ אוֹתָהּ לְתוֹךְ פִּי הַגֶּשֶׁם, שָׁם עָמְדָה הַתִּקְרָה.

מָה אַתְּ עוֹשָׂה פֹּה? זוֹ הָיְתָה טָעוּת מִצִּדֵּךְ לָעוּף, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים, אָמְרָה הַתִּקְרָה.

טָעוּת מִצִּדֵּךְ לַחְשֹׁב שֶׁיֵּשׁ לָךְ פָּנִים, אָמְרָה הַיַּלְדָּה.

זוֹ גַּם טָעוּת שֶׁיַּלְדָּה תִּרְאֶה שֶׁהַתִּקְרָה עָפָה.

לְגַבֵּי מִי שֶׁשּׂוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יַלְדָּה, אָמְרָה הַיַּלְדָּה,

וְדָחֲפָה אֶת הַתִּקְרָה לְמַטָּה.

בַּבַּיִת אָמְרָה הָאֵם, תַּלְבִּישִׁי אֶת הַתִּקְרָה, סָרַגְתִּי לָהּ סְוֶדֶר.

טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת.

.

(מתוך ספרה התקרה עפה, הליקון, 2001)

.

בשוך הזעזוע הראשוני שקריאת השיר מעוררת עולה תהייה בלתי נמנעת: לאיזו אמירה מצטרפים יסודות אלה, הרחוקים כל כך זה מזה – מעוף תקרה, פעולת סריגה המיוחסת הן לשמיים הן לאם, חור האַיִן ושולי הנצח, סוסים בדהרתם ולבוש המיועד לתקרה נעדרת? התשובה היחידה היוצרת לכידות כלשהי בין יסודות אלה היא העדר כל אפשרות של לכידות. התפרקות המציאות וסדריה היא חוויית היסוד המקנה לשיר את לכידותו ומשמעותו.

התקרה עפה. הבית על מטען משמעויותיו – זהות, משפחה, הגנה וביטחון – נפרץ. אך לא מדובר באחד הקירות, מה שיכול להיראות כאירוע ריאלי. הבית נפער כלפי מעלה, מעוף התקרה מבטל את חוק הכבידה וחדירת השמיים פנימה מבטלת את ההפרדה הדיאלקטית בין אדמה ושמיים, מטה ומעלה. הצירוף "חוֹר הָאַיִן" מבטל את משמעותו של מקום, ו"שׁוּלֵי הַנֶּצַח" של השמיים הפולשים הם ביטוי לשיבושו של מהלך הזמן. סריגתו של "בֶּגֶד הַבְּדִידוּת" מתבררת כמלאכה קוסמית – התנהלות פארודית של סדרי עולם.

הסוסים הדוהרים המופיעים לעיני הילדה מעלים על הדעת את סוסיו של הליוס, אל השמש, שבְּתִיתוֹ לבנו פאתון לנהוג בם את מרכבת השמש גרם לשריפת הארץ כולה. מה גם שנחיריהם "רתוחי הקצף" מעניקים לדהרתם עוצמה הרסנית. לפניית הילדה הם עונים שהיא מפריעה להם "לִפְרֹם אֶת הַמֶּרְחַקִּים", כלומר לערער את תפיסת המציאות.

פרימה זו מתקשרת למלאכת הסריגה בשיר (ושתיהן יחד מזכירות את פנלופה, האורגת ביום ופורמת בלילה כדי לא להכריע בעניין מחזריה), שהיא פעולה נשית־אימהית מובהקת, אלא שהאם אינה נושאת מבט מעלה. היא אינה מודעת להתפרקות הקוסמוס, לאימת הריק, שאינה אלא יתמותה הנפשית של בתה.

לפתע, בעיצומו של הכאוס, הילדה "מוצאת" את התקרה ודוחפת אותה מטה (מכאן משתמע שהיא, הילדה, מרחפת מעליה כפיסת מציאות שפורקה). "הַמְּאֻזָּן הוּא הַעֲמָדַת פָּנִים", אומרת התקרה, ובכך מורה לה את עקרון החיים, שבתור ילדה היא אינה אמורה לדעת: סדרי העולם אינם אלא תעתוע. תשובת הילדה, המפתיעה בבגרותה טרם זמן – "לְגַבֵּי מִי שֶׁשֹוֹנֵא הַעֲמָדַת פָּנִים, אֲנִי לֹא יַלְדָּה" – משקפת אמנם את חסרונה של ילדות.

סריגת סוודר עבור התקרה בידי האם אף היא הופכת את המקובל לטירוף מערכות גרוטסקי. זוהי השתקפותו של העדר תפקוד אימהי. הילדה היא המתבוננת, היודעת אמת מהי, המפענחת את ההתפרקות כחוויית הקיום: "טוֹעֶה מִי שֶׁחוֹשֵׁב, אָמְרָה הַיַּלְדָּה, שֶׁאֶפְשָׁר לְהַלְבִּישׁ אֶת פֶּצַע הַבְּדִידוּת."

.

*

.

קירות / שמעון מרמלשטיין

לִקַּקְתִּי אֶת הַצֵּל

מִתּוֹךְ הַקִּיר.

הוּא הָיָה שֶׁלִּי

רַק בְּלִי הַדָּם וְרֶשֶׁת

הַנִּימִים שֶׁמִּסָּבִיב.

טַעַם סִיד הָיָה לוֹ

וִמַבָּט שֶׁל עֲרָפֶל.

חֲפַרְפֶּרֶת

נִצְמְדָה גַּם הִיא

אֲפֹרָה

מִתְלַחֶשֶׁת עִם הַקִּיר.

אַחַת לְכַמָּה דַּקּוֹת

הִכָּה הַפַּעֲמוֹן.

צָעַדְנוּ. טוּר חַיָּה אָדָם

רֶגֶל, יָד וְרֶגֶל עַל הַקִּיר

שְׁבוּרִים

עִוְּרִים לְמֶחֱצָה

מִתְעַלְּמִים

מִצְּרָחוֹתָיו הַנֶּחְלָשׁוֹת

שֶׁל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה.

 

(מתוך ספרו המסע אל הפניקים, פרדס, 2017)

.

גם מול שיר זה של שמעון מרמלשטיין, שהלם הקרב הוא נושא מרכזי ביצירתו, עולה תהייה: מה פשר עמידתו זו של הדובר נוכח צילו וליקוקו מתוך הקיר? מה טיבו של הניסיון "לטעום" ממנו, להטמיע אותו בתוכו?

התבוננות בצל כארכיטיפ פותחת מרחב של משמעויות. יונג רואה בצל את גילומו של הלא־מודע, של הדחף העיוור, המוכחש, בעולמנו הנפשי, שאין אנו מחילים עליו את מושג האני. לצד זאת, וללא כל סתירה, הצל בתרבות המערבית הוא גם סמל לנשמה: במעשיות  עממיות למשל, מי שמוכר את נשמתו לשטן עבור הצלחה גשמית כלשהי, נלקח ממנו צילו והוא הופך לקניינו של השטן.

ממדים אלה, כך נראה לי, נוכחים בסיטואציה שבשיר. העצמי המנותק, ספוג זוועות המלחמה, ניבט מול הדובר ב"מבט של ערפל". טעם הסיד שחש הדובר בלקקו את צילו מוסיף לכך את סתמיותו האטומה וחסרת החיים של הקיר, כמו גם את העדר ממשותו של הצל. הדובר חסר את עצמו. עם דמות החפרפרת, יצור עיוור החי מתחת לפני האדמה, חש הדובר מעין הזדהות, אלא שבהיותה עיוורת אין החפרפרת זקוקה לבבואתה כהוכחה לקיומה.

צליל הפעמון הנשמע תכופות מוסיף פן ריאלי למתואר (מן הסתם מדובר בכנסייה באזור הקרבות) ופותח מרחב למתרחש בבית האחרון, תוך הדהוד רחוק לטקס של לוויה. כאן הופך האני לכולל־כל, "טוּר חַיָּה אָדָם / רֶגֶל, יָד וְרֶגֶל עַל הַקִּיר / שְׁבוּרִים / עִוְּרִים לְמֶחֱצָה" (עיוורונה המוחלט של החפרפרת עדיף אלף מונים). השיבוש התחבירי המכוון משקף את התפרקות הסדרים: האם קיימת עדיין הבחנה בין אדם לחיה? האם יש בעלים ליד ולרגל? האם מדובר בתנועה של צללים על הקיר, או שמא התהפכו היוצרות וניתן אמנם לצעוד על קיר? אין עוד אפשרות להבחין בדבר, מלבד ב"צְרָחוֹתָיו הַנֶּחְלָשׁוֹת / שֶׁל כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה", תהליך גסיסתו של הסדר הקוסמי.

ואינני יכולה שלא להוסיף בהקשר זה תמונה מצמיתה בפתח שיר אחר מאת מרמלשטיין, מאותו ספר – השיר "על אדן חלון הנפילה":

.

הָעֶפְרוֹנִי נָחַת הַבֹּקֶר

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

עֵינָיו הָיוּ עֲקוּרוֹת

אַךְ מַבָּטוֹ יַצִּיב

.

היש תקומה להתפרקות קיומית זו?

במיתולוגיה הנורדית מתרחש חורבן היקום זמן קצר לאחר בריאתו, והוא מלווה באסונות טבע מחרידים, היעלמות מאורות השמיים, הרעלת מקורות המים, שריפת האדמה, ומה נורא – מות האלים עצמם. העולם נברא מחדש הודות לשני שורדים, והוא טוב מקודמו.

מיתוס זה עורר בי תמיד שאט נפש, גם בגלל הזיקה שסומנה בינו לבין הלכי הרוח בגרמניה שהובילו אל הנאציזם (כגון באופרה דמדומי האלים של ואגנר). הפעם, ולראשונה, מתוך התייחסותי לנושא הנדון, נחשפה לפניי במיתוס זה משמעות אנושית. גם לאחר חורבן הנפש בממדים קוסמיים, ניתן אט־אט לבנות מציאות לחיות בה. הענקת מילים, ועל אחת כמה וכמה מילים של שירה, היא השלב הראשון בתהליך. כפי שבמיתוס המקראי המילים הן ציווי הבריאה ומימושה, כך הן המעניקות לנפש העקורה מקום לעמוד בו.

אלה דבריו של ניל גיימן בפרק המסיים את ספרו מיתולוגיה נורדית (הכורסא, מודן, 2019; מאנגלית: תומר בן אהרון; עמ' 235), ולא מקרית היא בעיני בחירתו בלשון עתיד:

.

ישנו גם מה שיבוא אחרי הסוף.

מהמים האפורים של הים תעלה ותבוא שוב האדמה הירוקה.

השמש נאכלה, אך בתה של השמש תזרח במקום אמה, ואורה של השמש החדשה יהיה עז אף יותר מאור קודמתה. אור צעיר וחדש.

האישה והגבר, חיים והכמיהה לחיים, יצאו מתוך עץ המילה המחבר בין העולמות. הם ייזונו מהטל שעל פני האדמה הירוקה, והם יתנו אהבים, ומאהבתם יבוא לעולם המין האנושי.

.

צביה ליטבסקי, משוררת ומסאית. לימדה ספרות במכללת דוד ילין. פרסמה שני ספרי מסות: "הכֹל מלא אלים" (רסלינג, 2013), ו"מגופו של עולם" (כרמל, 2019). ספר שיריה השמיני, "עין הדומיה", ראה אור בהוצאת כרמל ב־2021. מבקרת ספרות במוסך.

.

» במדור "ותקרא" בגיליון קודם של המוסך: נעמה צפרוני קוראת בסיפור "התרנגולת בעלת שלוש הרגליים", מאת יהושע קנז

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

 

מודל 2022 | דקדוקי השפה

"מה יהא על המסע בין שתי המלחמות שלחמה בכל בוקר, האחת נגמרת בכפר, כשהיא מטפסת במדרגות האוטובוס, והשנייה מתחילה באותן מדרגות, כשהיא יורדת מהן אל העולם האחר." סיפור מקובץ הסיפורים הקצרים "למלחמה יש אף גדול", מאת שיח'ה חליווה

אבירו לילו, כלניות, שמן על בד 50X40 ס"מ, 2020

.

"שיעור בדקדוק", מתוך הספר "למלחמה יש אף גדול" / שיח'ה חליווה

מערבית: רחל פרץ ושיח׳ה חליווה

.

מחשבותיו של הבן תעו ואילו המילים הפכו תחת ידיו לפנים כעורות שהזדחלו מגוף הדף אל שוליו. היא הביטה בחלון. מה משקלו של אוויר? ומה משקלו של האוויר ההולך ומתמעט בנשמתה שלה? היא שבה והביטה בפרצופים המתנחשלים בין האותיות וחיפשה בהם אותות הערכה למסירותה. היא לא מצאה אותם, אבל נאחזה בשולי הדף.

היא חזרה לשנן עימו את המבנים הדקדוקיים, מדקלמת את חוקי השפה הזרה בשליטה ובמומחיות. בינה לבינה ניסתה להיזכר בשפתה האחרת. חלקים מאוצר המילים שלה נעלמו, במיוחד אלה שבהם הייתה משתמשת כדי לבטא את רגשותיה. שניהם בוגדים בי, חשבה. השפה והרגשות.

היא נזכרה במהלכו של הקורס "מות השפה" שלמדה בשנה השלישית באוניברסיטה וסיימה בהצטיינות. "אם פוג'ון מת, הקסאבי מתה," היה המרצה חוזר ואומר, בהתייחסו לשפה קמרונית שנכחדה עם מותו של אחרון דובריה. השפה שלה לא מתה, אבל היא השתיקה רבים מהקולות שהשמיעה. אם הסימן ימות, חשבה, גם המסומן ימות איתו. אלא שהמילים חזרו ורחשו במוחה בכל פעם שהתנגשו בהווייתה הפנימית או כשהאריכה להתבונן במראה. כאילו בְּרוֹקָה קם מקברו והקיש באצבעו על האזור שלו במוחה: היי, אישה, הן כאן, המילים שלך כאן, הנה, הנה.

ששש, היא אומרת לנוירולוג הזקן וחוזרת למקומה שליד השולחן הגדול, משתמשת באזור ברוקה שלה כדי ללמד את בנה בערבית ספרותית רהוטה את חוקיה של השפה הזרה. היא שונאת את השעה הזו. הכללים היבשים מאוסים עליה, כמו גם טינתו של בנה ללימוד כשלעצמו. שוב הוא מקלקל לה את חדוות השחרור ממנו כשהוא מזכיר לה שגם בגיל שש־עשרה הוא עדיין זקוק לאמו. היא מבריחה מהשולחן את הביסקוויטים הפריכים לפני שיטרוף את כולם, כדרכו כשהוא מתוח, והוא מדקלם את המשקלים ואת היוצאים מן הכלל. הקור הפתאומי שחודר לבית מצפון כלשהו מעורר כתמיד את זיכרון האף שלה, שנפרע מתפקודיו הרגילים ונבלם בין שאיפה לנשיפה.

"התנועה הזאת נכונה כאן? מה זאת אומרת הנמכת תנועה וחיטוף תנועה? מה זה המילים המשונות האלה? הערבית יותר יפה ויותר קלה. איזו מין שפה זאת? אני שונא אותה!"

היא הביטה בו. שאלות אחרות דחקו בה. חיטוף? חייה, למשל. הפרפרים המתים במעופם מעל האש. הרי ירושלים שנעלמו. הקור חזר ותקף אותה.

"מגרסה זה שם של מכשיר. אתה יודע מה המשקל שלו, נכון?" שאלה את בנה. "איך הפועל הופך לשם עצם? זה לא קשה."

האם חלומותיי היו גדולים אז? חצאית שחורה צרה שנושקת לברכיים, חולצה לבנה שחושפת את חמוק החזה. נעלי עקב, תיק עור. מעולם לא לבשתי חצאית שחורה.

היא חלמה להיות אימא מודרנית, כזו המכינה לילדיה כריכי בוקר "מערביים", שאיתם תתנשא על כריכי הזעתר הנצחיים. זה מה שסיפק צריף העץ, שלא היו בו לא חשמל ולא מקרר שמגן על גבינות ונקניקים מריקבון. בחלומה הכינה את הכריכים בקפידה, מלווה אותם בירקות חתוכים, מסיעה את שני ילדיה לבית הספר ועושה את דרכה למשרד מפואר. בחזיונותיה לא היה בעל. ואולי רק לא היו לו פנים.

בנה מטיח את העט בשולחן ומתנדנד על כיסאו. היא מביטה בו בזעם וקמה למטבח. "אתה תמיד מוותר," היא אומרת. "את מדברת כאילו אני במלחמה. אני שונא מלחמה," הוא עונה.

ואני שונאת את המלחמות כולן: היפות, הרחוקות ואלה שגונבות את השחר.

5 ביוני 1982. שלוש לפנות בוקר. הכפר — שהתנמנם בחיק הכרמל, מתנשם בנחירות חזירי הבר, זמרור הצרצרים, צווחות התרנגולים שזמנם התבלבל עליהם ונקישת הגשם על גגות הפח — נחרד מרעמים שכמו עלו מבטן האדמה. אנשי הכפר הזה נהגו ללכת לישון כשחלומות כיבו את יומם. מלחמות של אחרים לא הטרידו את שנתם. ועתה התעוררו לנהמות הטנקים, נושאי הטילים ומשאיות צבאיות כהות שזחלו במרחק מה מפתח בתיהם, בשרשרת אינסופית של פלדה. הרחוב הוביל צפונה, אולם שיירות המלחמה המשיכו צפונה ממנו.

היא הייתה אז בת ארבע־עשרה. משכה את עצמה ממיטתה בכבדות ושפשפה את עיניה. דלתות העץ נפתחו והאנשים הציצו מבעדן טרוטי עיניים. צלליהם לא הטרידו את השיירות שאצו לחולל גיהינום אי שם בלבנון. השחר העולה מיסך את מוראם של הגברים והסגיר את אדישותן של הנשים.

בעודה מנסה להבין מה מתרחש לנגד עיניה, נזכרה בבחינה בהיסטוריה שמחכה לה בבית הספר. כל הלילה שיננה את קורותיהן של מלחמות ארוכות ויפות, עד שמנורת הנפט התרוקנה ונאטמה בפיח שחור. אז צנחה אל מזרנה הדק ונרדמה כשבידיה רובה ישן והסכם שביתת נשק. עתה עמדה בפתח והסתכלה לאן שהסתכלו כולם. הכביש הפך לבסיס צבאי מזדחל. כמעט שלא נשאר ממנו זכר מתחת לברזל הנע. היא נשענה על דלת הצריף, כיסתה את אוזניה בידיה, והחלה לשנן מה שזכרה. "איך ספרים יכולים לאכול לך את הראש עד כדי כך?" עלה קולה של אמה, "בוכה על מבחן בבית הספר, וכל העולם על כף ידו של השטן. תחזרי לישון. בעוד שעתיים הכול ייגמר."

היא סבה אל דלת העץ, גבה אל הכביש, וציירה באצבעה את מהלך שתי המלחמות, הראשונה והשנייה. זו שיטה שהיא משתמשת בה כשהיא לומדת חומר חדש; הופכת את המלל לרצף של תחנות ונקודות. "כמה שהשיטה הזאת מסובכת. כמו מתמטיקה," היה בנה אומר.

היא נרדמה בפתח הצריף לפני שהשלימה את הציור. שעתיים אחר כך התעוררה במיטתה, קמה ומיהרה להעיף מבט אל הכביש, שחזר אל שגרת יומו: משאיות עמוסות אבק, בתים שטרם נבנו, אוטובוסים בדרכם לחיפה ולנצרת, ומכוניות של פקידים חרוצים. האם המלחמות התערבבו זו בזו בזמן שישנה? האם צדקה אמה? איזו ילדה בוכה על בחינה בהיסטוריה ואינה מודאגת מרחוב הומה מוות? האוטובוס מדאיג אותה. איך יבקיע את דרכו בין מכונות המלחמה? מה יהא על המסע בין שתי המלחמות שלחמה בכל בוקר, האחת נגמרת בכפר, כשהיא מטפסת במדרגות האוטובוס, והשנייה מתחילה באותן מדרגות, כשהיא יורדת מהן אל העולם האחר. "המלחמה הלכה רחוק מכאן," אמרה אמה. והיא חשבה: המלחמה תהפוך לחומר בספרי הלימוד, והיא תהיה עדה אמיתית להתנהלותה, או לפחות לזחילתה הראשונית.

שנה קודם לכן, כשפסעה בשבילים הסלעיים לעבר בית סבתה, דלק אחריה נחש חנק וקטע את נשימתה. הוא היה קוטע גם את שושלתה העתידית אלמלא קערת האימה שסבתה השקתה אותה ממנה כשצנחה בפתח הצריף. הנחש התנפח והתנפח, כאילו בלע שיירת מתכת, ועם עלות השחר חצה את הכביש.

היא קמה, הדליקה את האור וחזרה למטבח. נס האור, כך קראה לפעולה הזו. לחיצה והאור נשפך. על נס כזה חלמה כשלחצה על קיר הצריף הריק שלה. די היה במתג אחד להפיח חיים בכפר, שמת עם החוטים הראשונים של הערב ונעלם מתחת לכנף הלילה. די היה במתג כזה גם להבריח את השדים בדמות אבירים מימי הביניים, שעמדו בחלונה וקראו לה לעוף איתם. מעולם לא הצליחה לדאות רחוק יותר מאשר קרוב אל פני הקרקע.

"אל תצפי ממני להרבה," אמר לה בנה. "המקצוע הזה קשה והמורה תכשיל אותי בכל מקרה." הוא לחץ על מתג החשמל, והחדר האפיל. היא שבה לחפש את הרי ירושלים. הם לא היו שם.

.

שיח׳ה חליווה, "למלחמה יש אף גדול", לוקוס, 2022. מערבית: רחל פרץ ושיח׳ה חליווה.

..

.

» למדור מודל 2022 בגיליון קודם של המוסך: "היתרונות שבארוטי", הרצאה מתוך הספר "אחות אאוטסיידרית" מאת אודרי לורד

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

כך נשמע פיצוץ הרימון שפצע את בן גוריון בכנסת

אף אחד לא האמין שדבר כזה יכול לקרות, וגם היום קשה להאמין שזה היה כל כך קל. בשנת 1957 נכנס אדם עם רימון בכיסו לבניין הכנסת במרכז העיר ירושלים, ופשוט השליך אותו אל אולם המליאה. ראש הממשלה דוד בן גוריון ועוד שלושה שרים נפצעו. כעת הקלטה שנמצאה בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית חושפת איך נשמע רגע הפיצוץ

“רופא! רופא!" – נשמעו קריאות באולם. "תביאו רופאים! זוזו! אמבולנס!", אמרו מסביב. שניות אחדות לפני כן קול פיצוץ החריד את אולם מליאת הכנסת, שישב אז בבית פרומין שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. בזכות הקלטה שמצאנו בארכיון הצליל של הספרייה הלאומית, הקלטה שמקורה בארכיון הכנסת, אפשר כעת לשמוע את הרגעים האלה ממש.

זה קרה ב-29 באוקטובר 1957. ישראל עוד לא בת 10, והכנסת שוכנת לעת עתה באותו בית שהיה במקורו בית מגורים עם קומת קרקע מסחרית. בבניין נערכו שיפוצים שיאפשרו את עבודת הכנסת במקום – וכך היה. שלא כמו היום, הכנסת שכנה ברחוב ראשי והומה אדם, במרכז העיר, ועל האבטחה הופקדו בסך הכל שני שומרים בכניסה. והם כלל לא היו חמושים.

וכך קרה שמשה הכהן דואק, אז בן 24, נכנס לבניין הכנסת וקיבל את האישור המיוחל לשבת ביציע האורחים של אולם המליאה. בכליו נשא רימון, שאף אחד לא איתר. באותה עת נערך במליאה דיון מדיני-ביטחוני על ענייני השעה. בסביבות השעה שש בערב, במהלך נאומו של חבר הכנסת יצחק רפאל מהמפד"ל השליך דואק את הרימון מהיציע אל האולם. הרימון התפוצץ ואחריו עקבו שניות ארוכות של חרדה, שאפשר כעת להאזין להן בהקלטה.

1
משה דואק מובל למשפטו. צילום: אדגר הירשביין. באדיבות נדב מן, ביתמונה. מקור האוסף: תמר לוי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

הרימון שהשליך דואק התפוצץ בין דוכן הנואמים לשולחן הממשלה. מפגיעת הרימון נפגעו שר הדתות, משה חיים שפירא מהמפד"ל (את השם חיים הוסיף לשמו לאחר שהחלים מהפציעה הקשה) ושר התחבורה משה כרמל ממפלגת אחדות העבודה. ראש הממשלה דוד בן גוריון ושרת החוץ גולדה מאיר, נפגעו שניהם קל מרסיסים.

שר החקלאות עזרא טאפט בנסון מבקר את ראש הממשלה דוד בן גוריון בעת אשפוזו בבית חולים הדסה. 4 בנובמבר, 1957. צילום: דוד גורפינקל, לע"מ

דואק נלכד מיד בידי אנשים שישבו לצידו וראו אותו משליך את הרימון. בחקירתו הראשונית נשמע מבולבל ומבוהל, והביע מיד חרטה על מעשהו. מאוחר יותר התברר שדואק תבע את הסוכנות היהודית בשל נזק שנגרם לו, לטענתו, ותביעתו נדחתה. בעקבות זאת גם איים על נשיא בית המשפט העליון, מעשה שבעטיו אושפז בבית חולים לבריאות הנפש. זה, ככל הנראה, היה גם המניע לניסיון ההתנקשות.

1
משה דואק במסדרונות בית המשפט. צילום: אדגר הירשביין. באדיבות נדב מן, ביתמונה. מקור האוסף: תמר לוי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

מעט לפני השעה תשע באותו ערב חודשה ישיבת הכנסת. יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק עדכן על הנעשה. גם את דבריו אלו אפשר לשמוע בהקלטה שנמצאה בארכיון הצליל. "הנני מתכבד לחדש את ישיבת הכנסת, שנפסקה על­ידי מעשה נבלה של התנקשות בבית הזה", פתח שפרינצק את דבריו. "בשעה שש ורבע הוטל רימון לתוך האולם הזה, שפצע אחדים מחברי הממשלה. המשטרה עצרה את האיש, ששמו משה הכהן דוויק, ויש למשטרה יסוד להניח שהוא אשר הטיל את הרימון. האיש נמצא בחקירה, והמשטרה חוקרת את מניעי הפשע", עדכן את הנוכחים, כך על פי פרוטוקול הישיבה בכנסת. לאחר מכן מסר פרטים על פציעותיהם של ראש הממשלה והשרים.

1
משה דואק על ספסל הנאשמים. צילום: אדגר הירשביין. באדיבות נדב מן, ביתמונה. מקור האוסף: תמר לוי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בסופו של דבר הפצועים כולם החלימו. שהותו של ראש הממשלה בבית החולים הולידה סיפור טראגי משלה, שסופו היה הרבה פחות משמח. על אף שהיו שטענו שהוא אינו שפוי, דואק נמצא כשיר לעמוד לדין ונידון ל-15 שנות מאסר. ב-1988 חזר לתודעה הציבורית לתקופה קצרה, כשהקים מפלגה בשם "תרשיש" שרצה בבחירות באותה שנה. המפלגה, שרצה תחת האותיות "זעמ", קראה לקידום שוויון ליוצאי מדינות ערב אך לא עברה את אחוז החסימה.

גם הכנסת השתנתה בעקבות האירוע. בין יציע האורחים לאולם הותקנה מחיצה משוריינת, והשומרים נדרשו לספק אבטחה הדוקה הרבה יותר, לבדוק בקפדנות את הנכנסים והותר להם אף לחפש בכליהם. כמו כן, האבטחה המדולדלת עובתה והוחלט להקים את משמר הכנסת, שמלווה את הכנסת עד היום.

אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, להעיר, להאיר או לתקן, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.