שירה | כמו להרוג אחת או עשר

.

אילה גליק מגיד

נוע תנוע

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נָפַלְתְּ לִמַּדְתִּי עַל תְּנוּעָה מַעְגָּלִית

כַּדּוּר הָאָרֶץ נָע בְּסִבוּבוֹ הַצֶּנְטְרִיפֵּטָלִי

וְלֹא עָצַר.

טֶכְנָאִית הָאוּלְטְרָסָאוּנְד אָמְרָה שֶׁהִיא מִצְטַעֶרֶת

שֶׁזֶּה בֶּטַח קָשֶׁה

כַּדּוּר הָאָרֶץ מִסְתּוֹבֵב, גַּם כּוֹחַ הַכְּבִידָה

עוֹבֵד כְּסִדְרוֹ.

רָצִיתִי לִצְעֹק לָךְ שֶׁתָּקוּמִי

שֶׁאַסְלָה אֵינָהּ קֶבֶר רָאוּי

שֶׁבָּהִיתִי בְּעֵינַיִךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת

וְאַף עַל פִּי כֵן

.

ילד

אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי יֶלֶד

כְּאִלּוּ הָיָה קוֹרְקִינֶט בְּמֵאָה שִׁשִּׁים וְתִשְׁעָה שְׁקָלִים

אַחֲרֵי הֲנָחָה. אֲנִי נִזְכֶּרֶת אֵיךְ הָיִינוּ אוֹגְרִים

אֶת דְּמֵי חֲנֻכָּה, אֲפִיקוֹמָן וּמַתְּנוֹת יוֹם הַהֻלֶּדֶת

מִכָּל הַסָּבִים וְהַסָּבְתוֹת,

וְהוֹלְכִים לַהִיפֶּרְטוֹי, לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה טוֹיְס־אָר־אָס,

לִבְחֹר אֶת מַתְּנַת הַמַּתָּנוֹת.

גַּם כְּשֶׁאוּכַל לִקְנוֹת

אֶת כָּל הַקּוֹרְקִינֵטִים שֶׁבָּעוֹלָם

זֶה לֹא יְשַׁנֶּה אֶת הַבְּחִילוֹת, הַהֲקָאוֹת, מִשְׁאֲלוֹת הַמָּוֶת, הַפְּחָדִים

וְהוֹדָעַת הָרוֹפֵא.

הַדֹּפֶק הִפְסִיק

.

תל"מ

מָחָר אַתְּ נוֹלֶדֶת

בְּקוֹל אֱלֹהִים מְחוֹלֵל אַיָּלוֹת

בִּנְשִׁיכַת נָחָשׁ

צִירִים גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים.

מָחָר אַתְּ נוֹלֶדֶת

מְחַפֵּשׂ עוֹרִי אֶת עוֹרֵךְ

פִּטְמָתִי אֶת פִּיךְ

וְאֵין לָהּ מֵשִׁיב

.

מָחָר אַתְּ נוֹלֶדֶת

חָלָל פָּעוּר מִתּוֹךְ רַחְמִי.

אֲהוּבִי אוֹחֵז בִּזְרוֹעִי לְבַל אֶפֹּל

אִתָּךְ, אוֹקְסִיטוֹצִין מְטַפְטֵף אֶל זְרוֹעִי

אוּפוֹרְיָה שַׁקְרָנִית. בַּחֲדַר הַלֵּדָה מְבַקְּשִׁים שֶׁאַמְתִּין

כִירוּרְג יָבוֹא לִתְפֹּר

כְּמוֹ אֶפְשָׁר לִסְגֹּר צְרָחָה

בְּחוּט מְנַתְּחִים

.

חָלָל הוֹפֵךְ כְּבָרָה, גּוּפִי

נְקָבִים נְקָבִים

חֲלָלִים חֲלָלִים

.

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת חִפַּשְׂתִּיךְ שֶׁאִבְּדָה נַפְשִׁי

בְּחֶלְקַת הַנְּפָלִים שֶׁל עֵין כָּרֶם

טְמוּנָה כַּף רַגְלֵךְ הַשְּׂמָאלִית

וְאֵין לָךְ אֶבֶן

וְאֵין לָךְ שֵׁם

וְלֹא מְצָאתִיךְ

.

אילה גליק מגיד היא דוקטורנטית לפיזיקה באוניברסיטה העברית. חוקרת דעיכות גרעיניות בחיפוש אחר עדויות לפיזיקה חדשה. שיריה זכו בפרס רחל נגב ובפרס זולטן ארניי, והתפרסמו במוספי ספרות ובכתבי עת שונים.

.

.

איה סומך

שיר רגיל

הַלַּיְלָה אֶחֱלֹם עַל

מַאֲפֵרוֹת גְּדוּשׁוֹת מִדַּי

בְּדָלִים וְאֵפֶר

.

אַתְּ תְּחַבְּקִי אוֹתִי

אֲנִי אֵאָחֵז בָּךְ

.

תַּגִּידִי לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה

לְהַבְחִין בִּרְמִיָּה, רַק בִּגְלַל

שֶׁהָיָה לָךְ קַר מִדַּי, רַק בִּגְלַל

שֶׁקִּבַּלְתְּ מִמֶּנּוּ אַהֲבָה

.

גְּדוּשָׁה כְּמוֹ מַאֲפֵרָה

שֶׁל זוֹ שֶׁאֵין לָהּ אַף אֶחָד

.

גְּדוּשָׁה כְּמוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל

זוֹ שֶׁאֵין לָהּ אַף אַחַת

.

הַלַּיְלָה אֶחֱלֹם עָלַיִךְ

בֵּין מַאֲפֵרָה גְּדוּשָׁה מִדַּי

לְפֶה שֶׁעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

.

בֵּין כָּל מָה שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנִּי

לְכָל מָה שֶׁעוֹד אֶפְשָׁר לָקַחַת

.

מִין וְעוֹד.

.

כל כך הרבה זמן להגיד לי

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לְהַגִּיד לִי: לֹא תּוּכְלִי

לְנַקּוֹת. אִי אֶפְשָׁר לְנַקּוֹת.

.

וְחָמְרֵי הַנִּקּוּי לֹא עוֹבְדִים. הֵם לֹא יַעַבְדוּ כָּאן

לְעוֹלָם. וְאַתְּ לֹא תִּלְבְּשִׁי לָבָן.

.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לוֹמַר לִי: אֲנַחְנוּ נְקִיִּים

מִמֵּךְ. וְהַלִּכְלוּךְ מִתְפַּשֵּׁט. מִדַּבֵּק. כְּמוֹ וִירוּס.

.

וְכָל הוֹדָעָה עַל אַנְטִי וִירוּס שֶׁמֵּגֵן (לִכְאוֹרָה

מֵגֵן) עַל הַמַּחְשֵׁב הִיא הוֹדָעָה שֶׁנִּשְׁלְחָה

בַּזְּמַן. וְהִתְכַּוְּנָה לְכַנּוֹת אֶת בְּנוֹת מִינֵךְ בְּשֵׁם.

.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לוֹמַר לִי: אַתְּ קִלְקַלְתְּ.

וְקִלְקַלְתֶּם אוֹתִי. לֹא רַק אוֹתִי. קִלְקַלְתֶּן אֶת

כֻּלָּן.

.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן לוֹמַר לִי: אֲנַחְנוּ מְטַפְּלִים

טוֹב יוֹתֵר. כְּשֶׁלֹּא נִשְׁאַר כָּאן שׁוּם שָׂדֶה פּוֹרֵחַ.

שׁוּם שְׁתִיל שֶׁיִּגְדַּל.

.

רָצִיתִי לְהַגִּיד: תְּנוּ לִי לִדְאֹג לַדְּבָרִים.

כְּשֶׁעָבַדְתִּי הַכֹּל עָבַד, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, מֵאֵלָיו.

וְכָל מִי שֶׁעָבַר דַּרְכִּי גָּדַל וְהִתְרַחֵב. נִפְתַּח כְּמוֹ

עֲלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל פֶּרַח, בְּסִרְטוֹן שֶׁמְּתַעֵד פְרֵיְם

פְרֵיְם, בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, וּמֵאִיץ.

.

רָצִיתִי לְהַגִּיד: לַהֲרֹג אִשָּׁה בַּת שְׁלוֹשִׁים

וְשֶׁבַע, אוֹ שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע, אוֹ אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ,

כָּל הַגִּילִים שֶׁבָּהֶם כְּבָר הָיִיתִי, זֶה כְּמוֹ

לַהֲרֹג יַלְדָּה קְטַנָּה. אוֹתוֹ דָּבָר בְּדִיּוּק. כְּמוֹ

לַהֲרֹג אַחַת אוֹ עֶשֶׂר. צָרִיךְ הָיָה לְהַצִּיל אֶת

כֻּלָּן.

.

איה דבורה סומך היא משוררת, כותבת סיפורים קצרים ומסות, תסריטאית ובמאית. הייתה ממקימי כתב העת לשירה "משיב הרוח", ערכה וביימה סרטים וסדרות לטלוויזיה. סרטה הקצר "שאלות של פועל מת" זכה בפרס השלישי בתחרות ה־Cinéfondation במסגרת פסטיבל קאן, וסרטה הקצר "אווה עוזבת" זכה בפרס הראשון בקטגוריית הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל Cinemed במונפלייה.

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת אהוד הוכרמן ואסף דבורי

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן