שירה | העץ ישוב וישפע אפרסמונים

שירים מאת אורית גידלי, מרב פיטון ואדוה מגל כהן

סימון אג'יאשווילי, Hello Darkness (פרט), אקריליק על קנווס, 225X90 ס"מ, 2019

.

אורית גידלי

יום

1

פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,

הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.

אֲנַחְנוּ נוֹשְׁמִים בְּהַתְאָמָה.
.

זוֹכֵר?

לִפְנוֹת בֹּקֶר רָכַבְנוּ לַחוֹף בְּאוֹפַנַּיִם.

הַשֶּׁלֶט 'הַכְּנִיסָה לְסוּסִים אֲסוּרָה' שִׂמַּח אוֹתָנוּ,

יֵשׁ מִי שֶׁמֵּפֵר אֶת הָאִסּוּר.

הָיְתָה שִׁכְבָה שֶׁל טַל עַל הַיָּם.

נִשַּׁקְתָּ אוֹתִי.
.

חָזַרְנוּ רְעֵבִים.

הַחַשְׁמַל לָחַץ בְּעוֹרְקֵי הַקִּיר,

וּבְכָל זֹאת אָכַלְנוּ לְאַט.

דִּבַּרְנוּ מִלִּים רְווּיוֹת.

כְּאִלּוּ אֲנִי אֵשֶׁת רֶנֶסַנְס וְאַתָּה צַיַּר הַדְּיוֹקְנָאוֹת

שֶׁהֶחְלִיט שֶׁהַבֹּקֶר הוּא לֹא מְצַיֵּר.

.

2

אַחַר כָּךְ לָקַחְנוּ תֵּה מֵהַבַּיִת

אֶל הַסַּפְסָל בַּגִּנָּה.

הָאַהֲבָה הִתְגַּלְּתָה כְּמַתָּן בַּסֵּתֶר,

בַּהַחְלָטוֹת מַה לֹּא לְסַפֵּר.
.

הָעֶרֶב יָרַד.
.

בַּבֶּטֶן הֶהָרָה שֶׁל הָעַפְעַף

בָּעֲטוּ הַמִּשְׁאָלוֹת.
.

סוֹדִי הָיָה גָּלוּי לְפָנֶיךָ.

אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְהִזָּהֵר.

.

3

מָתַי בְּמוֹרַד הַשָּׁנִים

פְּגָמֵינוּ הִשִּׂיגוּ אוֹתָנוּ?

יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ שָׁם תָּמִיד,

סַבְלָנִיִּים כְּעַם גָּזוּל.
.

כָּךְ אוֹ כָּךְ הַלַּיְלָה בָּא בְּאַחַת.

פָּנֵינוּ אֶל הַחַלּוֹן,

הַמִּטָּה בְּגַבֵּנוּ.
.

אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת

הַאִם אַתָּה מַצְחִיק גַּם אוֹתָהּ.

אֲנִי לֹא שׁוֹאֶלֶת הַאִם גַּם הִיא יְשֵׁנָה אִתְּךָ בַּמְּכוֹנִית

רַק לְשֵׁם הַקִּרְבָה.

לִפְעָמִים לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ בַּחשֶׁךְ,

לִפְעָמִים צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת הַחשֶׁךְ.

.

אורית גידלי היא משוררת, סופרת ילדים ומנהלת שותפה של בית הספר לכתיבה 'סדנאות הבית'. פרסמה שלושה ספרי שירה, האחרון שבהם – "ערש" (הקיבוץ המאוחד, 2015) וארבעה ספרי ילדים, שתורגמו לשפות רבות. השיר "יום" הוא השיר הפותח את ספר השירים "התאומים", העתיד לראות אור בחודש הקרוב (מקום לשירה).

.

.

מרב פּיטוּן

מסלולן של החשופיות

עַל הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי שַׁעַר הַבַּיִת

נִפְרַשׂ רֶסֶס סְפִּירָלִי זוֹהֵר,

שְׁבִיל חָלָב דַּק

שֶׁהֵאִיר בִּשְׁנָתֵנוּ אֶת גָּלַקְסִיַּת הַלַּיְלָה.
.

הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה כֻּלָּהּ פַּרְוָה וְכוֹכְבֵי עֵינַיִם,

לַקְּטַנָּה עֲגָלָה וּמַצְפֵּן. חֲתוּלֵי הָרְחוֹב

בְּעָלָיו שֶׁל זָנָב שֶׁהוֹפֵךְ לְקוֹצִים.

לְעוֹרְבֵי הָעֶרֶב כְּנָפַיִם לָנוּס וְגָרוֹן לְהָנִיס.

אֲפִלּוּ לַחֶלְזוֹנוֹת קְלִפָּה שֶׁכָּל כּוֹחָהּ בְּדַקִּיקוּתָהּ.

לָהֶן רַק רִיר.
.

הֵן לֹא נִרְתָּעוֹת בַּחֹשֶׁךְ. לֹא מֵהִתְגַּבְּהוּת

הָעֵשֶׂב בֵּין הַמִּרְצָפוֹת וְלֹא מִנְּקִיקִים פִּתְאוֹמִיִּים

בַּמְּקוֹמוֹת בָּהֶם הַגֶּשֶׁם נָגַס וְהַשְּׁרַבְרַב שָׁבַר וְהַצִּנּוֹר פִּלֵּס.

הֵן לֹא מַשְׁמִיעוֹת קוֹל, אֲפִלּוּ לֹא תַּחַת סֻלְיָה.

אֵין בָּהֶן מָה שֶׁיִּשָּׁבֵר.
.

מְלַקְּקוֹת אֶת הַלֹּא נוֹדָע

בְּעִוָּרוֹן כְּמוֹ זֶה שֶׁלָּנוּ,

בִּדְבֵקוּת בִּלְתִּי מֻסְבֶּרֶת, הֵן רָצוֹת

כְּמוֹ דְּמָעוֹת עַל לֶחְיוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר.
.

.

ליקוט

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לָלֶכֶת יַחַד עַל שְׁבִיל, לְהַנִּיחַ עֵינַיִם

עַל קַוֵּי הַחַיִּים הַמִּסְתַּמְּנִים בַּגִּבְעוֹלִים

כְּשֶׁהֵם זְקוּפִים אוֹ מִתְכּוֹפְפִים בִּגְמִישׁוּת עִם הָרוּחַ,

כְּשֶׁהֵם שׂוֹרְטִים אֶת רַגְלֵינוּ לְשָׁלוֹם.

קוּרֵי אוֹר בִּלְתִּי נִרְאִים נִמְתָּחִים בֵּינֵינוּ

לְבֵין הַיְּלָדוֹת, רַגְלֵיהֶן מְדַלְּגוֹת הָלוֹךְ וָשׁוֹב

אֶת הַמֶּרְחָק וְהֵן קְטֵנוֹת וּמִתְאָרְכוֹת

עַל שְׁעוֹן הַצֵּל.
.

אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ שָׁבִים אֶל הַבַּיִת.

הַנַּעֲלַיִם נֶחְלָצוֹת בְּפִתְחוֹ וּמֻכְרָז הַתּוֹר לַמִּקְלַחַת.

מִי שֶׁלֹּא רוֹצָה וּמִי שֶׁרִאשׁוֹנָה

לְהַחֲלִיף אֶת אַדְמַת הָעוֹר הַמְּאֻבֶּקֶת

בְּכֻתְנַת בַּיִת רַכָּה וְאֶת עֲרוּץ הַזֵּעָה בְּשֹׁבֶל שַׁמְפּוּ.

אֲנִי הָאַחֲרוֹנָה, מוֹשֶׁכֶת עוֹד קְצָת

לִפְנֵי שֶׁמַּיִם חַמִּים יִשְׁטְפוּ אֶת הַיּוֹם הָלְאָה.
.

תֵּיוֹן הַגּוּף מְאַבֵּךְ אֶת הַזֶּרֶם בְּאַקְוָרֵל עָדִין.

מִכְחוֹל הַשֵּׂעָר נִטְבָּל וּמִתְכַּהֶה.

סַלְעֵי בִּרְכַּיִם וּמַרְפֵּק נִרְטָבִים

בַּגֶּשֶׁם הָרוֹעֵשׁ מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹן הַפְּלַסְטִיק.

עָמֹק מֵאֲחוֹרֵי הָעַפְעַפַּיִם

אֲנִי אוֹצֶרֶת אֶת הַצֶּבַע הָאוֹזֵל

בְּדַרְכּוֹ אֶל הַיָּם,

אֶת הָאוֹר שֶׁרָאִינוּ.

.

מרב פיטון היא משוררת, מתרגמת ועורכת. בוגרת החוג לספרות כללית והשוואתית. שירים, תרגומים ורשימות ביקורת שלה פורסמו בכתבי עת שונים ובאנתלוגיות לשירה. שירים פרי עטה פורסמו בגיליון 33 ובגיליון 74 של המוסך.

.

.

אדוה מגל כהן

אחרי צפייה בסדרה התורכית "מוסכמות" בנטפליקס

בְּסִיּוּם הַפֶּרֶק עָלוּ צְלִילֵי הַפְּסַנְתֵּר וְהַזַּמָּר פְרֵדִי אוֹזְבְּגֶ׳ן עַל הַמָּסָךְ,

כְּמוֹ בַּטֵּלֵוִויזְיָה שֶׁל פַּעַם, נָּשָׁא אוֹתִי עִם עַנְנֵי צְלִילָיו הַסְּמִיכִים

לְמוֹעֲדוֹנִים מְעֻשָּׁנִים שֶׁלֹּא הָיִיתִי בָּהֶם מֵעוֹדִי, לִשְׂמָלוֹת צְמוּדוֹת

שֶׁלֹּא לָבַשְׁתִּי, אֶל בְּשָׂמִים מְתַקְתַּקִּים שֶׁלֹּא בִּשְּׂמוּ צַוָּארִי,

אֶל מְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם עִם הַכִּנּוֹרוֹת, עִם הַתֻּפִּים, אֶל הַחִיּוּכִים

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, אֶל הַזֵּעָה. נָשָׂא אוֹתִי אֶל אִיסְטַנְבּוּל, אֶל מַרְיַם,

שֶׁנִּיד רֹאשָׁהּ הַמָּתוֹק בְּ״אִנְשַׁאלְלָה״ הִרְחִיב לִבִּי וְהֶאֱמַנְתִּי:

הַבַּקָּשָׁה תִּתְגַּשֵּׁם, הָאַהֲבָה תִּתְמַמֵּשׁ, שְׁלוֹם הַבַּיִת יִשְׁכֹּן,

הָעֵץ יָשׁוּב וְיִשְׁפַע אֲפַרְסְמוֹנִים. הוֹ, מַרְיַם, לוּ יָכוֹלְתִּי לִטְעֹם

מִמַּאֲפַיִךְ הַנִּסְתָּרִים בַּעֲדִינוּת הַבַּד, מִטְּרִיּוּתֵךְ הַנֶּחֱשֶׁקֶת,

לִבְחֹר כָּמוֹךְ בַּחוֹלְמָנִי מִכֻּלָּם.
.

רָצָה בִּירוּשָׁלַיִם הַגְּשׁוּמָה לְאֹרֶךְ הַחוֹמָה שֶׁל סוּלִימַאן הַמְּפֹאָר

וְחוֹשֶׁבֶת עַל סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי חַנָּה מַפְלִיגָה בַּיָּם הַשָּׁחֹר, עֲטוּיָה

מִטְפַּחַת רֹאשׁ (כְּמוֹ שֶׁלָּךְ, מַרְיַם) עִם גְּרִישָׁה הַקָּטָן. בְּאֳנִיָּה קְטַנָּה

בּוֹרְחִים מִקְּרִים עַד קוּשְׁטָא, הִיא אִיסְטַנְבּוּל, הִיא הַצְּלִיל

אֵלָיו אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת, הִיא שְׁחָפִים בָּאֲוִיר הַפָּתוּחַ לַחֲלוֹמוֹת,

הִיא שִׁירִים בַּצְּבָעִים הַדְּהוּיִים, בְּטֵלֵוִיזְיוֹת קֻפְסָה,

בְּמִרְפָּסוֹת שִׁכּוּנִים בְּעַרְבֵי קַיִץ, בִּרְחוֹב לִיבוֹרְנוֹ

בְּבַת־יָם שֶׁל יַלְדוּתִי.

.

במבוכה תבוא האהבה

הָאוֹר לְעוֹלָם שֻׁתָּף בְּמַעֲשֶׂה הָאַהֲבָה.

סֶדֶק, אֲבוּקָה, חַלּוֹן בּוֹהֵק בַּשֶּׁמֶשׁ.

בְּגָדִים שֶׁהֵסַרְנוּ בַּחֲטָף נֶאֱסָפִים בְּנַחַת,

מַחְשָׁבוֹת בְּהִירוֹת מְמַלְּאוֹת

אֶת שֶׁקֶט הַחֶדֶר

עַל מָה שֶׁלֹּא הָיָה,

עַל מָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
.

אַחַר מַעֲשֵׂה אַתָּה מַבִּיט בְּעֵינַי,

אֲנִי מִתְיַלֶּדֶת וּמִזְדַּקֶּנֶת בְּאַחַת

אוֹגֶרֶת בְּכַפּוֹת יָדַי רֶגַע חוֹלֵף

וּגְבוּלוֹת הַזְּמַן נִמְתָּחִים.
.

נִסִּינוּ לְבַיֵּת אֶת הַזְּמַן

וְהוּא גָּלַשׁ עַל גְּדוֹתֵינוּ,

בּוֹא נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה

בִּמְבוּכָה.

.

אדוה מגל כהן היא בוגרי לימודי קולנוע וטלוויזיה, מרצה ויוצרת קולנוע. שירים פרי עטה פורסמו בבמות שונות וכן בגיליון 93 של המוסך. השירים שכאן לקוחים מתוך ספר ביכורים בכתובים.

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת רוני אלדד, אפרת נסימוב וענת לויט

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן