שירים מאת עמית שמרת, אלחנן מילר ורות קרא־איוונוב קניאל
0.333
| מְכַנֶּה | מוֹנֶה | קַו שֶבֶר |
| אָבִי בְּסֵרוּבוֹ
הַמִּתְעַקֵּשׁ לְהִמָּשׁוֹת בִּקֵּשׁ לָאֳנִיּוֹת לְהֵעָשׂוֹת שֶׁאִבַּדְתִּי וְלוֹמַר לָהֶן: קְחוּ, יֵשׁ לִי יָדַיִם עִם הֲמוֹן חֲבָלִים וְטַבָּעוֹת וְלוּלָאוֹת, אָז קְחוּ, קְחוּ כְּבָר, קְחוּ – כֶּחָכָם בָּאָדָם. |
כָּל אֵימַת שֶׁיָּצְאָה נַפְשׁוֹ מִשִּׁוְיוֹנָהּ
(אוֹ נַפְשָׁהּ מִשִּׁוְיוֹנוֹ) הָיָה הוֹלֵךְ וְנִשְׁכָּב, וּכְמוֹ הָאֵל הַטּוֹב אֶת כּוֹכָבָיו הָיָה מַעֲבִיר אֲגַף אֶת עֲבָרָיו לְנֶגֶד חַיָּיו, וְקִוָּה כַּנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ, פְּשׁוּט אֵיבָרִים, עַל הַגַּב – אִם אֶפְשָׁר הַדָּבָר – יַעֲבֹר הַשִּׁוְיוֹן הַזֶּה מֵעָלָיו. |
בִּלְוָיַת אָבִי לִכְלַכְתִּי יָדַי
בִּשְׂרָף, מְעַט יוֹתֵר מִכָּךְ בְּיוֹם הַשִּׁבְעָה.
מְעַט פָּחוֹת מִדַּי בַּזְּמַן שֶׁחָלַף.
מִי יִתֵּן וְהָיָה בָּא הוּא וְלֹא שָׂרַף. |
.
.
שיר חורף
נִרְאֶה שֶׁחָלַמְתָּ עַל מָה שֶׁאֵינְךָ,
דִּמְיוֹנְךָ כְּבַד־יָמִים וְנִסְעָר.
נִרְאֶה שֶׁחָמַלְתָּ עַל מָה שֶׁהִנְּךָ,
לֹא הִתְחַלְתָּ, וּכְבָר זֶה נִגְמַר.
אַתָּה, שֶׁאֵינְךָ מְסֻגָּל עוֹד לַחְלֹם,
חַי עַכְשָׁו מִמִּבְזָק לְמִבְזָק.
אַתָּה, הַמְּקַנֵּא, שֶׁנִּזְכַּרְתָּ פִּתְאוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתָּ סִימַן מַאֲבָק.
שְׁכוּנַת יַלְדוּתְךָ עוֹד חוֹלֶמֶת אוֹתְךָ
בְּלֵילוֹת לוֹהֲטִים בְּלִי מַזְגָן
אַרְגַּז הַחוֹל בּוֹ שָׁקְעָה תְּמִימוּתְךָ
כְּבָר מָחָה עִקְבוֹתֶיךָ מִזְּמַן.
צֵא לַמִּרְפֶּסֶת,
כַּבֵּה הַסִּיגַרְיָה,
הַבֵּט בַּעֲלֵי הָרֵיחָן הַקְּמֵלִים.
צֵא לַמִּרְפֶּסֶת,
וְשַׁל נַעֲלֶיךָ,
וְשַׁל אֶת כָּל הַחוֹלְמִים.
.
.
צער חורבן
הַצַּעַר חוֹצֶה אוֹתִי לִפְנַי וְלִפְנִים, אֵיךְ אַסְבִּיר לְךָ,
אֵינְךָ כָּאן, לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת חֲרִיצֵי הַסֵּבֶל,
סַלְעֵי הַיָּם הַשָּׁחֹר בְּעֵינַי, לְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם דָּרַכְתִּי כְּיַלְדָּה,
אֵינְךָ כָּאן, לִקְלֹט צְלִיל שֶׁל יְבָבָה, לְהַמְתִּיק עַל אָזְנִי מִלָּה רַכָּה,
לְגָרֵשׁ אֶת בַּקָּשַׁת הַקֵּץ, לְחַבֵּק וְלוֹמַר אַל תִּדְאֲגִי, אֵינְךָ
(וְאוּלַי לֹא הָיִיתָ כָּאן מֵעוֹדְךָ)
כָּל הָאֲבָנִים שֶׁהִשְׁלַכְתִּי, וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי לְהָסִיר מִלִּבְּךָ.
צַעַר חֻרְבָּן. אֵינִי פּוֹחֶדֶת מֵהַמָּוֶת, רַק מֵחַיִּים שֶׁל בְּחִירָה.
לִמְצֹא חֶלְקִיקֵי אֵפֶר, מִתְקַדְּמִים לְעֶבְרִי בְּקַו יָשָׁר, הֶדֶף מְכֻוַּן מַטָּרָה
לָכֵן אֵינִי נוֹשֶׁמֶת, וּמְעַשֶּׁנֶת אֶת נַפְשִׁי, אוּד אָפֵל וּמְחֹרָר
מִתְחַנֶּנֶת שֶׁיִּבְעַר וְיִתְכַּלֶה,
שׁוֹכַחַת שֶׁאֵין לְהַחְלִיף אֶת הֶעָבָר
מִמֶּרְחַקִּים תָּבוֹא הַבְּהִירוּת, אַחַר הַהַכְחָשָׁה, שִׁסּוּף עַצְמִי, בַּסּוֹף הַנֶּחָמָה
אֵין עוֹד נְשָׁמָה כָּמוֹךָ, וְגַם שֶׁלִּי אַחַת וִיחִידָה
וְכָל דִּבּוּר נִקְצַב בֵּינֵינוּ מִלְּמַעְלָה
כָּל נְשִׁיקָה נֶאֶגְרָה בַּהֵיכָל,
פַּעַם פִּיךָ חֶסֶד וּפִי גְּבוּרָה, פַּעַם שְׁנַיִם אוֹחֲזִין,
עָנָן עָטַף אוֹתָנוּ, הֵגֵן מֵחֶרְפָּה,
גַּם כְּשֶׁנִּמְלַטְנוּ, פַּעַם אֲנִי פַּעַם אַתָּה
הָיִינוּ לְצֹרֶךְ גָּבוֹהַּ
הָיִינוּ חַסְרֵי הֲגָנָה
תּוֹעִים,
מַבְטִיחִים,
רָעַדְנוּ יַחַד
וּבֶאֱמֶת נוֹלַדְנוּ מֵחָדָשׁ,
עַכְשָׁו לִקּוּט הַשְּׁבָרִים, לְגַמְרֵי לְבַד,
אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתִי מֵרֹאשׁ, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי מַעֲדִיפָה אֶת הַמָּוֶת
וּפוֹחֶדֶת לִבְחֹר בַּחַיִּים, אֲבָל בִּמְקוֹם זֹאת שָׁאַלְתָּ אִם אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ, עִמְּךָ,
וְלֹא נִשְׁאַרְתָּ לְקַבֵּל תְשׁוּבָה
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת נעמה יונג, רתם פרגר-וגנר ומיתר מורן
תגובות על כתבה זו