.
גיא מדרר
מה שהאוֹפֶה אמר
אֲבַק דְּרָכִים. שֵׂכֶל יָשָׁר
אֲדַבֵּר עַל:
הָרוּחַ הַנֶּחְסֶמֶת
בְּגַב הַכָּנָף.
כְּלוֹמַר
הָנַח לְכָךְ. כְּלוֹמַר צְעַד
הָאוֹפֶה אָמַר
הַקְּשׁוֹת אֲבַק דְּרָכִים
הִיא –
הַתַּנּוּר שֵׂכֶל יָשָׁר.
בְּבַיִת אַחֵר:
הַדַּף חִיֵּךְ לָאִישׁ
הַנֵּרוֹת שָׁרוּ שִׁיר
אֵיזֶה רֶגַע
יָפֶה חָלְקוּ
דְּחוּיֵי הָעִיר
– –
עוֹד דָּבָר אֶתְוַדֶּה כָּאן
שֶׁהוּא, בְּעֶצֶם
הַכֹּל לוֹמַר:
אַשְׁרֵי הַהֵלֶךְ
בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ
הַמִּתְרוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וְשָׁר.
.
גיא מדרר, חייל, עוסק בתחומים שונים של אמנות פלסטית, בעיקר במתכת ובעץ, ומתרגם שירה מצרפתית לעברית. זהו פרסום הביכורים שלו בשירה.
.
.
צביה ליטבסקי
עלה צפצפה, ביוגרפיה
נִיחוֹחַ דַּק יִלֵּד אוֹתִי אֶל זְרוֹעוֹת הָרוּחַ.
קֵפֶל חָפוּי נִפְתָּח לְאִטּוֹ,
מְשַׁלֵּחַ בֶּהָרוֹת תּוֹהוֹת שֶׁל אוֹר.
הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַזֹּאת
מִנַּיִן הִיא בּוֹקַעַת –
פְּתָחִים סְמוּיִים
צוֹהֲלִים
עוֹרְקִים פּוֹעֲמִים
כְּנַחֲשֵׁי רְקָק שֶׁזֶּה עַתָּה בָּקְעוּ,
מִשְׁתָּאִים
מָה גָּדוֹל הָעוֹלָם –
זֶה עַתָּה גִּלִּיתִי אֶת הַחֹטֶר,
הֶעָנָף, אֶת עֻבְּרֵי הַיָּרֹק הָרַכִּים הַמַּפְקִיעִים
לְאָרְכּוֹ הַמִּתְמַשֵּׁךְ.
הַגֶּזַע
טַח בְּמַבָּטִי.
מִלִּבּוֹ שֶׁל מִי נִשְׁכַּחְתִּי?
שְׁלוּחַת תְּשׁוּקָתִי הַדַּקָּה
מִשְׁתַּהָה.
קָצֶהָ נָסוֹג.
אֶחָד אֲנִי בֵּין רְבָבוֹת.
מָה נוֹאַלְתִּי לַחֲשֹׁב שֶׁבִּי טְמוּנָה הַשֶּׁמֶשׁ.
הַמֶּרְחָב אֵינוֹ עַרְשִׂי עוֹד.
בְּדִידוּתִי הוּא.
בְּשָׂרִי קֵהֵה-תְּחוּשָׁה, מִתְקַשֵּׁחַ,
חָשׂוּף
לְמַהֲלוּמוֹת הָרוּחַ.
הַהִתְפַּשְּׁטוּת חָדְלָה מִכְּבָר.
רִקְמוֹתַי מִדַּקְּקוֹת
אֶל עוֹרְקִים מִתְעַבִּים, מַצְהִיבִים,
שֶׁאֵינָם פּוֹעֲמִים עוֹד.
תַּק.
נִתַּק
קְנֵה קִיּוּמִי,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נָתַתִּי עָלָיו דַּעְתִּי.
הֶהָפַכְתִּי צִפּוֹר?
הֲשָּׁבָה הָרוּחַ לִהְיוֹת לִי לְאֵם?
חָפוּן רַכּוֹת בְּנוֹעַ-חֲלָלֶיהָ,
אַט
נִשְׁמָט
מִכַּף יָד אֶל כַּף יָד.
מִדְרָכָה.
כַּף רֶגֶל יְחֵפָה, קְטַנָּה, דָּרְכָה עָלַי בִּמְרוּצָתָהּ.
כָּךְ נוֹדְעָה לִי הִתְמַסְּרוּת לָרִאשׁוֹנָה.
תָּאֵי הָאַיִן הַסּוּמִים מִתְפַּשְּׁטִים אֶל תַּרְדֵּמָה גְּדוֹלָה.
נִיצוֹצוֹת צָהֳלָה אַחֲרוֹנִים
כּוֹסְסִים בִּקְצוֹתֵיהֶם.
וּבְעוֹד אֲנִי נָפוֹג אֶל פְּנִים,
מַשִּׁיר הַמֶּרְחָב
מַטָּה מַטָּה
אֶת גַּגּוֹת הַבָּתִּים, גּוֹאֶה מְלֹא
שְׁקִיפוּתוֹ.
.
צביה ליטבסקי, זמרת קלאסית בעברה, מרצה לספרות במכללת דוד ילין, מבקרת ספרות במוסך. הוציאה לאור עד כה שבעה ספרי שירה. האחרון שבהם, "ערוגות האינסוף" (הקיבוץ המאוחד, 2017), זכה בפרס אקו"ם לכתב יד בעילום־שם. פרסמה שני ספר מסות: "הכֹל מלא אלים" (רסלינג, 2013), ו"מגופו של עולם" (כרמל, 2019). ספר שיריה השמיני, "עין הדומיה", עתיד לראות לאור בהוצאת כרמל. שירים פרי עטה פורסמו בגיליון 46 של המוסך.
.
.
דן אלבו
הנביא האחרון מת מזמן
I.
דָּבָר וְעוֹד דָּבָר,
לֹא עֲשׂוּיִים בְּהֶכְרֵחַ מֵאוֹתוֹ דָּבָר.
לַאֲנָשִׁים חַדֵּי עַיִן אֵין צֹרֶךְ לִרְאוֹת דָּבָר וְלֹא חֲצִי דָּבָר
כִּי בְּהִתְלַקֵּחַ הָאֵשׁ בִּשְׂדוֹת הַקָּמָה
מִפִּיהֶם נִמְלֶטֶת תָּמִיד הַצְּעָקָה הָרִאשׁוֹנָה.
II.
לָרֹעַ דְּפוּסֵי פְּעֻלָּה הֶגְיוֹנִיִּים לְגַמְרֵי,
כְּפִי שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹכְחִית יָצְאָה מֵרַחְמָהּ שֶׁל זוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ,
הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה תֵּצֵא מֵרַחְמָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַנּוֹכְחִית.
כְּאָז גַּם עַתָּה, יְרִי צַלָּפִים וְהִתְפּוֹצְצוּיוֹת פִּגְזֵי אַרְטִילֶרְיָה בְּכָל עֵבֶר
גְּוִיּוֹת וּפְגָרִים, מִיתָה וְעוֹד מִיתָה,
בִּשְׂדוֹת הַקֶּטֶל הָאֵלֶּה
גַּם הַשֶּׁמֶשׁ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וּמֵתָה לְאִטָּהּ לְאִטָּהּ
III.
הַנָּבִיא הָאַחֲרוֹן מֵת מִזְּמַן, וְזֶה
שֶׁאָמוּר הָיָה לָבוֹא אַחֲרָיו מֵת עוֹד לְפָנָיו,
הַגְּאֻלָּה טֶרֶם בָּאָה וְאִם תִּקְרַב, תִּפְחַד לָבוֹא יֵשׁ לְהָנִיחַ.
VI.
הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים
בִּירוּשָׁלַיִם, מִשְׁתַּגְּעִים בְּסוֹף אוֹגוּסְט,
בְּהַגִּיעְךָ לְפִתְחָהּ, אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ לְשֵׁם מָה בָּאתָ,
מִכָּל עֵבֶר אַתָּה שׁוֹמֵעַ "עִם הַזְּמַן זֶה יַעֲבֹר",
"הַזְּמַן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ", "יוֹם אֶחָד זֶה יִגָּמֵר",
"לָבֶטַח הוּא יַגִּיעַ"
וְאֶת הַיּוֹם הַזֶּה תָּחֵל לְחַפֵּשׂ עַל הַצּוּקִים הַקֵּרְחִים,
עַל הָעֵצִים וּבֵין הֶעָלִים הַמִּשְׁתַּעֲלִים בַּחֲשֵׁכָה.
דן אלבו הוא משורר, חוקר תרבות ודוקטור להיסטוריה. פרסם עד כה שבעה ספרי שירה. בתחילת שנות התשעים ייסד וערך את כתב העת "שלם" עם המשוררת גבריאלה אלישע. ערך את האנתולוגיה הביוגרפית "שירת מרים" על שירת מירי בן־שמחון (כרמל, 2010) והיה תסריטאי־שותף בהפקת סרט תיעודי על חייה. שיריו תורגמו לשפות שונות. שירים פרי עטו הופיעו בגיליונות 13 ו־65 של המוסך.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: אסופת שירי קיץ מאת עמוס נוי, מאיה ויינברג, הדר לוטן, ענת לוין, יונתן קונדה, מירלה משה אלבו, שחר ברם וצילה זן־בר צור
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
