שירים מאת גיא מדרר, צביה ליטבסקי ודן אלבו
מה שהאוֹפֶה אמר
אֲבַק דְּרָכִים. שֵׂכֶל יָשָׁר
אֲדַבֵּר עַל:
הָרוּחַ הַנֶּחְסֶמֶת
בְּגַב הַכָּנָף.
כְּלוֹמַר
הָנַח לְכָךְ. כְּלוֹמַר צְעַד
הָאוֹפֶה אָמַר
הַקְּשׁוֹת אֲבַק דְּרָכִים
הִיא –
הַתַּנּוּר שֵׂכֶל יָשָׁר.
בְּבַיִת אַחֵר:
הַדַּף חִיֵּךְ לָאִישׁ
הַנֵּרוֹת שָׁרוּ שִׁיר
אֵיזֶה רֶגַע
יָפֶה חָלְקוּ
דְּחוּיֵי הָעִיר
– –
עוֹד דָּבָר אֶתְוַדֶּה כָּאן
שֶׁהוּא, בְּעֶצֶם
הַכֹּל לוֹמַר:
אַשְׁרֵי הַהֵלֶךְ
בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ
הַמִּתְרוֹנֵן בְּעַצְמוֹ וְשָׁר.
.
.
.
עלה צפצפה, ביוגרפיה
נִיחוֹחַ דַּק יִלֵּד אוֹתִי אֶל זְרוֹעוֹת הָרוּחַ.
קֵפֶל חָפוּי נִפְתָּח לְאִטּוֹ,
מְשַׁלֵּחַ בֶּהָרוֹת תּוֹהוֹת שֶׁל אוֹר.
הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַזֹּאת
מִנַּיִן הִיא בּוֹקַעַת –
פְּתָחִים סְמוּיִים
צוֹהֲלִים
עוֹרְקִים פּוֹעֲמִים
כְּנַחֲשֵׁי רְקָק שֶׁזֶּה עַתָּה בָּקְעוּ,
מִשְׁתָּאִים
מָה גָּדוֹל הָעוֹלָם –
זֶה עַתָּה גִּלִּיתִי אֶת הַחֹטֶר,
הֶעָנָף, אֶת עֻבְּרֵי הַיָּרֹק הָרַכִּים הַמַּפְקִיעִים
לְאָרְכּוֹ הַמִּתְמַשֵּׁךְ.
הַגֶּזַע
טַח בְּמַבָּטִי.
מִלִּבּוֹ שֶׁל מִי נִשְׁכַּחְתִּי?
שְׁלוּחַת תְּשׁוּקָתִי הַדַּקָּה
מִשְׁתַּהָה.
קָצֶהָ נָסוֹג.
אֶחָד אֲנִי בֵּין רְבָבוֹת.
מָה נוֹאַלְתִּי לַחֲשֹׁב שֶׁבִּי טְמוּנָה הַשֶּׁמֶשׁ.
הַמֶּרְחָב אֵינוֹ עַרְשִׂי עוֹד.
בְּדִידוּתִי הוּא.
בְּשָׂרִי קֵהֵה-תְּחוּשָׁה, מִתְקַשֵּׁחַ,
חָשׂוּף
לְמַהֲלוּמוֹת הָרוּחַ.
הַהִתְפַּשְּׁטוּת חָדְלָה מִכְּבָר.
רִקְמוֹתַי מִדַּקְּקוֹת
אֶל עוֹרְקִים מִתְעַבִּים, מַצְהִיבִים,
שֶׁאֵינָם פּוֹעֲמִים עוֹד.
תַּק.
נִתַּק
קְנֵה קִיּוּמִי,
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נָתַתִּי עָלָיו דַּעְתִּי.
הֶהָפַכְתִּי צִפּוֹר?
הֲשָּׁבָה הָרוּחַ לִהְיוֹת לִי לְאֵם?
חָפוּן רַכּוֹת בְּנוֹעַ-חֲלָלֶיהָ,
אַט
נִשְׁמָט
מִכַּף יָד אֶל כַּף יָד.
מִדְרָכָה.
כַּף רֶגֶל יְחֵפָה, קְטַנָּה, דָּרְכָה עָלַי בִּמְרוּצָתָהּ.
כָּךְ נוֹדְעָה לִי הִתְמַסְּרוּת לָרִאשׁוֹנָה.
תָּאֵי הָאַיִן הַסּוּמִים מִתְפַּשְּׁטִים אֶל תַּרְדֵּמָה גְּדוֹלָה.
נִיצוֹצוֹת צָהֳלָה אַחֲרוֹנִים
כּוֹסְסִים בִּקְצוֹתֵיהֶם.
וּבְעוֹד אֲנִי נָפוֹג אֶל פְּנִים,
מַשִּׁיר הַמֶּרְחָב
מַטָּה מַטָּה
אֶת גַּגּוֹת הַבָּתִּים, גּוֹאֶה מְלֹא
שְׁקִיפוּתוֹ.
.
.
.
הנביא האחרון מת מזמן
I.
דָּבָר וְעוֹד דָּבָר,
לֹא עֲשׂוּיִים בְּהֶכְרֵחַ מֵאוֹתוֹ דָּבָר.
לַאֲנָשִׁים חַדֵּי עַיִן אֵין צֹרֶךְ לִרְאוֹת דָּבָר וְלֹא חֲצִי דָּבָר
כִּי בְּהִתְלַקֵּחַ הָאֵשׁ בִּשְׂדוֹת הַקָּמָה
מִפִּיהֶם נִמְלֶטֶת תָּמִיד הַצְּעָקָה הָרִאשׁוֹנָה.
II.
לָרֹעַ דְּפוּסֵי פְּעֻלָּה הֶגְיוֹנִיִּים לְגַמְרֵי,
כְּפִי שֶׁהַמִּלְחָמָה הַנּוֹכְחִית יָצְאָה מֵרַחְמָהּ שֶׁל זוֹ שֶׁקָּדְמָה לָהּ,
הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה תֵּצֵא מֵרַחְמָהּ שֶׁל הַמִּלְחָמָה הַנּוֹכְחִית.
כְּאָז גַּם עַתָּה, יְרִי צַלָּפִים וְהִתְפּוֹצְצוּיוֹת פִּגְזֵי אַרְטִילֶרְיָה בְּכָל עֵבֶר
גְּוִיּוֹת וּפְגָרִים, מִיתָה וְעוֹד מִיתָה,
בִּשְׂדוֹת הַקֶּטֶל הָאֵלֶּה
גַּם הַשֶּׁמֶשׁ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם וּמֵתָה לְאִטָּהּ לְאִטָּהּ
III.
הַנָּבִיא הָאַחֲרוֹן מֵת מִזְּמַן, וְזֶה
שֶׁאָמוּר הָיָה לָבוֹא אַחֲרָיו מֵת עוֹד לְפָנָיו,
הַגְּאֻלָּה טֶרֶם בָּאָה וְאִם תִּקְרַב, תִּפְחַד לָבוֹא יֵשׁ לְהָנִיחַ.
VI.
הַטּוֹבִים בָּאֲנָשִׁים
בִּירוּשָׁלַיִם, מִשְׁתַּגְּעִים בְּסוֹף אוֹגוּסְט,
בְּהַגִּיעְךָ לְפִתְחָהּ, אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ לְשֵׁם מָה בָּאתָ,
מִכָּל עֵבֶר אַתָּה שׁוֹמֵעַ "עִם הַזְּמַן זֶה יַעֲבֹר",
"הַזְּמַן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ", "יוֹם אֶחָד זֶה יִגָּמֵר",
"לָבֶטַח הוּא יַגִּיעַ"
וְאֶת הַיּוֹם הַזֶּה תָּחֵל לְחַפֵּשׂ עַל הַצּוּקִים הַקֵּרְחִים,
עַל הָעֵצִים וּבֵין הֶעָלִים הַמִּשְׁתַּעֲלִים בַּחֲשֵׁכָה.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: אסופת שירי קיץ מאת עמוס נוי, מאיה ויינברג, הדר לוטן, ענת לוין, יונתן קונדה, מירלה משה אלבו, שחר ברם וצילה זן־בר צור
תגובות על כתבה זו