שירה | ולפעמים, זמן בא לאחור

.

רן שייט

קשר אב־ילד

בֵּין דַּפֵּי הַמִּלּוֹן הֶעָבֶה,

לֹא רָחוֹק מֵהָעֵרֶךְ "אַבָּהוּת",

מֻנָּחִים יְבֵשִׁים

פְּרָגִים דַּקִּים וּשְׁקוּפִים

מִטִּיּוּל אֲבִיבִי רָחוֹק

וְחוֹלֵף.

.

רעש לבן

אֲנִי חוֹשֵׁב

לְהָבִיא לְךָ חֻלְצָה לַחַג

לְבָנָה, מֶדְיוּם אוֹ בְּעֶצֶם לַארְג'.

.

וּמְשַׂחֵק בָּרַעְיוֹן

לִקְנוֹת לְךָ כַּדּוּרֵי טֵנִיס צַמְרִירִיִּים

צָהֹב חִוֵּר.

.

וּמְדַמְיֵן עַצְמִי

מֵכִין לְךָ כְּרִיכִים פַּסְטְרָמָה

–           מָיוֹנֵז.

.

וּמְתַרְגֵּל בָּרֹאשׁ

אֵיךְ לְהַסְבִּיר

בְּקַו בָּהִיר

פִּתְרוֹן שֶׁל שֶׁבֶר מַעֲרִיכִי עוֹלֶה.

.

אֲנִי חוֹבֵק חָזָק בַּלַּיְלָה בַּסָּלוֹן

טֵרַרְיוּם,

דָּפְנוֹת זְכוּכִית קָרָה וַחֲלָבִית,

מְטַפֵּל וּמְגַדֵּל לְלֹא תְּנוּעָה

אֶת בְּנִי הַמֵּת.

.

*

קוּם אַבָּא

קוּם

מִמִּטָּתְךָ.

.

נַעֲלֶה בִּצְעָדִים

רַכִּים

עַל הַדְּיוּנָה מוּל בֵּיתֵנוּ,

נַפְרִיחַ עֲפִיפוֹן נְיָר

קַל,

מַרְעִיד זָנָב לָרוּחַ.

.

נַפְרִיחַ טִיסַן עֵץ בַּלְזָה

בְּרֵיחַ דֶּבֶק אָצֵטוֹן

לָרוֹם,

שֶׁיַּמְרִיא מִכַּף יָדִי

וְלֹא יִנְחַת.

.

נַבְעִיר אֶת הָאֲוִיר הַחַם

בְּתַחְתִּית כַּדּוּר פּוֹרֵחַ

צִבְעוֹנִי וְדַק,

שֶׁיָּעוּף וְיַעֲלֶה

לִנְקֻדָּה זְעִירָה בַּשָּׁמַיִם.

.

קוּם אַבָּא

קוּם,

מִמִּיתָתְךָ.

.

רן שייט הוא רופא, פסל ומשורר. שירים פרי עטו פורסמו בכתבי עת שונים.

.

.

עמנואל פינטו

1.

וַעֲצֵי הַיַּעַר הָיוּ יְרֻקִּים, חֶלְקָם הִצְהִיבוֹ אוֹ הֶאֱדִימוּ, אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר. וְאָבִי הִדְלִיק אֶת נֵר הַהַבְדָּלָה וְהֵבִיא כְּלֵי בְּשָׂמִים לְאַפּוֹ אוֹ הָיָה זֶה אָחִי, אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר. וְשֶׁקֶט הָיָה בְּתוֹךְ הַסִּדּוּרִים וְהַמַּחְזוֹרִים, זֶה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ זֶה שֶׁל כִּפּוּר, אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר. וְהָאֲוִיר הָיָה אֲוִיר וְהַמַּיִם מַיִם, וְהַשָּׁמַיִם בִּגְוָנִים רַכִּים אוֹ אֲיֻמִּים, אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר. וְאָהַבְתִּי, בְּכַמּוּיוֹת שֶׁלֹּא יֵאָמְנוּ, אוֹ אָהֲבוּ אוֹתִי הֲמוֹנֵי אֲחֵרִים, אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר. וְהַלֵּילוֹת הָיוּ לִבְקָרִים וְהַבְּקָרִים לְלֵילוֹת, וַאֲנִי הָיִיתִי פְּעָמִים כָּךְ וּפְעָמִים כָּךְ.

.

2.

אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מֵבִין

צַעַד אֶחָד בְּתוֹךְ הַסָּלוֹן אַתָּה בְּתוֹךְ הַסָּלוֹן

צַעַד אֶחָד בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח אַתָּה בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח

צַעַד צַעַד אָמַרְתִּי לְעַצְמִי

אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶחָד, הַשֵּׁנִי כְּבָר יָבוֹא

בָּאוּ רַעַד גִּמְגּוּם מְבוּכָה

הַבָּשָׂר לֹא הֵבִין, לֹא הָעוֹר לֹא הַשְּׁרִיר וְלֹא הָעֶצֶם

הָרֹאשׁ אָמַר לֵךְ יָשָׁר תַּגִּיעַ יָשָׁר

אֲבָל הַבָּשָׂר נָטָה, הִתְנַחְשֵׁל לַצְּדָדִים

צַעַד אֶחָד בְּתוֹךְ הַסָּלוֹן אַתָּה מַגִּיעַ לַמִּטְבָּח

צַעַד אֶחָד בְּתוֹךְ הַמִּטְבָּח אַתָּה מַגִּיעַ לַסָּלוֹן

אֵין זְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ

זְמַן אֶחָד מַקְדִּים, זְמַן אַחֵר מְאַחֵר

וְלִפְעָמִים, זְמַן בָּא לְאָחוֹר

צַעַד אֶחָד בַּמִּטְבָּח וְאַתָּה רִיק

צַעַד אֶחָד בַּסָּלוֹן וְאַתָּה אַיִן

.

3.

גַּם אֶת אִמִּי אָהַבְתִּי בַּגְּבוּלוֹת שֶׁהִצַּבְנוּ, הִיא מְהַלֶּכֶת לְפָנַי וּמַנִּיחָה אֶבֶן, אֲנִי מוֹעֵד וְרָץ מַהֵר לַחְפֹּר בּוֹר, הִיא נוֹפֶלֶת וּמַתִּיזָה בִּי זֵעַת אַפַּיִם, אֲנִי נִשְׂרָף וּמְמַהֵר לִצְרֹב בְּגוּפָהּ אֶת אַהֲבָתִי לִגְבָרִים.

.

4.

אִמִּי בַּחֲלוֹם אָמְרָה אִם הָיִיתָ מֵת עִמָּדִי בְּאוֹתוֹ זְמַן בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה הָיִינוּ צוֹעֲדִים עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ, יַחַד, הָיִינוּ מְדַבְּרִים עַל צְמִיחָתָהּ שֶׁל הַבּוּשָׁה בַּשָּׂדוֹת.

.

5.

וְאַחַר כָּךְ הַשִּׂנְאָה מִלְּאָה אֶת הָעוֹלָם, מֵרֹב אֵין־מָקוֹם נִדְחֲפָה אֶל בֵּין סִדְקֵי הַהוֹרִים וְהַיְּלָדִים. מֵרֹב שִׂנְאָה הִתְכַּנַּסְנוּ לַבּוּשָׁה, הָעוֹר צָנַח, הַלֵּב צָנַח, הַמָּוֶת בָּא. מֵרֹב בּוּשָׁה אִבַּדְנוּ אֶת אִמֵּנוּ לַאֲחֵרִים. הִיא בְּעַצְמָהּ הָלְכָה אֲלֵיהֶם. מֵרֹב תַּחֲנוּנִים רַק דִּלַּגְנוּ, קָפַצְנוּ כְּמוֹ תְּקָפוּנוּ צְרָעוֹת, מִזֶּה לְזֶה וּמִזֶּה לְזֶה, לֹא נַחְנוּ. לֹא נַחְנוּ. מֵרֹב שִׂנְאָה בָּלַעְנוּ מִלִּים.

.

6.

תִּרְאִי אִמָּא

תִּרְאִי

אֵיךְ הִצְטַמְצַמְנוּ

לִשְׂכַר דִּירָה וְתָכְנִיּוֹת בִּשּׁוּל

נִהְיֵינוּ קְטַנִּים

כָּל הַלַּיְלָה הִנַּחְנוּ נְתָחִים בַּבְּלִילָה

וּבַבֹּקֶר קַמְנוּ

וּבְלִי לְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם הָלַכְנוּ לָעֲבוֹדָה

.

תִּרְאִי אִמָּא

תִּרְאִי

תִּרְאִי אֶת הַדְּרוֹרִים

בֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמְּכוֹנִיּוֹת

הוֹלְכִים לְצַיִד

אֲנַחְנוּ בֶּטַח הָיִינוּ נִדְרָסִים

אוֹ נִשְׁאָרִים רְעֵבִים

.

תִּרְאִי אִמָּא

תִּרְאִי

אֵיךְ הִתְבַּצַּרְנוּ בֵּין קִירוֹת

בֵּין מַדָּפִים

רַק גֹּבַהּ חֲצָאִית וְצֶבַע שֵׂעָר מְעַנְיֵן אוֹתָנוּ

רַק טוֹב וְרַע

רַק שֶׁנִּהְיֶה בְּרִיאִים

.

תִּרְאִי אִמָּא

תִּרְאִי

חָתוּל עוֹקֵב אַחַר צֵל

כֶּלֶב מְרַחְרֵחַ אַיִן

תִּרְאִי

מֵרֹב שֶׁנִּהְיֵינוּ גְּדוֹלִים נִהְיֵינוּ קְטַנִּים

.

(גַּם אוֹתָךְ מַאֲשִׁימִים,

בְּשִׂיחוֹת טֵלֵפוֹן אוֹמְרִים:

עִם כָּל הַכָּבוֹד לְאִמָּא גַּם הִיא.)

.

עמנואל פינטו הוא סופר, מתרגם, מתרגל ומורה ליוגה. זהו לו פרסום ראשון בשירה. 

.

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת איריס רילוב, מרב זקס־פורטל ולילך גליל

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן