.
חמישה שירים מאת איימי לואל
מאנגלית: אורית נוימאיר פוטשניק
.
תשישות
אֶת הוֹלֵם לְבָבִי הָאֵט לְקֶצֶב הַשִּׁגְרָה.
אֱטֹם שְׁמוּרוֹת עֵינַי שֶׁלֹּא אֶשָּׂא אֶת הַמַּבָּט
רַסֵּן אֶת שְׁתֵּי רַגְלַי לִצְעֹד בִּמְתִינוּת סְדוּרָה.
הַרְכֵּן רֹאשִׁי לְבַל אֶרְאֶה כּוֹכָב זוֹהֵר נִצָּת.
.
מָלֵא יָמַי בָּעֲבוֹדָה – חוֹבוֹת הֶכְרֵחִיּוֹת
בְּלִי פְּנַאי לְהִרְהוּרִים, בְּלִי לְטַפֵּחַ שׁוּם תִּקְווֹת.
אֱסֹר אֶת מַחְשַׁבְתִּי לִנְסִבּוֹת אַפְרוּרִיּוֹת,
לַמַּמָּשׁוּת הַבִּלְעָדִית שֶׁל יֹבֶשׁ הָעוֹבְדוֹת
.
נְסֹךְ שֵׁנָה בְּלִי חֲלוֹמוֹת, בַּלַּיְלָה הֶעָרִיץ
אֱטֹם אֶת שְׁתֵּי אָזְנַי לָרְעָשִׁים הַסּוֹאֲנִים
נְסֹךְ עָלַי נִמְנוּם שֶׁאֵין בּוֹ כּוֹחַ לְהַמְרִיץ
שֶׁלֹּא יֵעוֹר הַטֶּבַע וְיִשְׁאַף לִחְיוֹת שֵׁנִית.
.
תֵּן לַיָּמִים לַחְלֹף מְסֻדָּרִים, מְלֵאֵי תּוֹעֶלֶת,
לֹא מוּאָרִים בַּשֶּׁמֶשׁ וּשְׁקֵטִים מִסְּעָרָה.
בִּלְבוּשׁ שֶׁל אַלְמָנָה, בְּלִי לְהִיטוּת חַסְרַת תּוֹחֶלֶת,
בִּפְנֵי הַחֹק הַדַּיְקָנִי וְהַיָּשָׁר אֶכְרַע.
.
ניו יורק בלילה
הָאֹפֶק כֹּה קָרוֹב. קוֹצִים מְשֻׁנָּנִים
חוֹתְכִים בְּאַלִּימוּת אֶת הַשְּׁחָקִים.
מִתּוֹךְ גּוּשֵׁי עוֹפֶרֶת מִזְדַּקְּרִים מִבְנִים.
צִירֵי הָאֲרֻבּוֹת עוֹלִים וּמְזַנְּקִים
מְכֹעָרִים וְנִתְעָבִים, נוֹשְׁפִים, חוֹרְקִים
בְּמִתְאָרָם הַגַּס, עַל רֶקַע עֲנָנִים
אֲפַרְפָּרִים. וּבְאָזְנַי קוֹלוֹת דַּקִּים:
אַנְחַת הָעִיר הַמְּתוּחָה. כָּל הַיָּמִים
כָּל לַיְלָה, לְלֹא הֶרֶף, כְּאֵבֶיהָ פּוֹעֲמִים.
.
הָרְחוֹבוֹת חַדְגּוֹנִיִּים וִישָׁרִים
וְנִמְתָּחִים מֵהַצָּפוֹן עַד הַדָּרוֹם.
מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב הֵם מְאִירִים.
מֵעֲלֵיהֶם מִגְדָּל אֶחָד נִשָּׂא לָרוֹם,
אוֹחֵז עֲבוּר בְּנֵי הָאָדָם אֶת הַחֲלוֹם
סִימָן לְעַצְבוּתוֹ שֶׁל זְמַן אֲשֶׁר נֵחְמַס,
בְּתוֹךְ מִרְדַּף הַבֶּצַע וּבְשֹׁד הַתֹּם,
בַּשֹּׁד שֶׁל טוּב הָאָרֶץ. הָעִקָּרוֹן הַגַּס
נִצְרָב לוֹהֵב אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה, שִׁלְטוֹנוֹ נֶחְרַץ.
.
הוֹ לַיְלָה, הַמֵּבִיא אִתּוֹ לְאַט בְּשֶׁקֶט
אֶת רֹגַע זְרִיחָתָם שֶׁל כּוֹכָבִים קְטַנִּים.
הוֹ לַיְלָה, גְּלִימָתוֹ הַחֲשׁוּכָה נִצְמֶדֶת
קְרוֹבָה כָּל כָּךְ וְהַפְּצָעִים נֶעֱלָמִים
וְנֶחְבָּאִים מֵהַמַּבָּט. כְּמוֹ קַבְּצָנִים
בַּיּוֹם, עָשְׁרֵנוּ הוּא הַלַּיְלָה הַמַּבְעִיר,
זוֹבֵחַ נְשָׁמוֹת. יָרֵחַ עוּל יָמִים
מֵצִיץ בֵּין הָעֵצִים וְאוֹר עָמוּם מֵאִיר
נוֹגֵהַּ מִיָּפְיוֹ הַמִּסְתּוֹרִי וְהַבָּהִיר.
.
אֵין שָׁלוֹם כָּאן וְאַתָּה מַסְתִּיר פָּנִים.
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ.
הַאִם הַמְּהוּמָה תִּשְׂרֹר לָעוֹלָמִים?
הַאִם שָׁכַחְתָּ אֶת הַחֲסִידִים שֶׁלְּךָ?
יְצִיר אָדָם כָּזֶה דִּינוֹ לַהַזְנָחָה
וְלִשְׁמָמָה, נִרְקֶבֶת מַעֲלָה מֻגְלָה
וּלְשָׁעוֹת שֶׁמִּתְאָרְכוֹת לְלֹא שִׂיחָה
בְּלִי נֶחָמָה, לְלֹא סִכּוּי לַהַצָּלָה
וּמִתַּחְתַּי הָעִיר צְפוּפָה, גּוֹנַחַת וְחוֹלָה.
.
רחוב לונדוני שתיים לפנות בוקר
הֵם שָׁטְפוּ אֶת הָרְחוֹב,
הוּא נוֹצֵץ בְּזֹהַר פָּנָסִים,
פָּנָסִים קָרִים וּלְבָנִים
שָׂרוּעַ,
כְּמוֹ נָהָר זוֹרֵם לְאַט.
בֵּין שְׁתֵּי גָּדוֹת כְּסוּפוֹת שְׁחֹרוֹת
הַמּוֹנִיּוֹת עוֹבְרוֹת.
אַחַת,
וְעוֹד אַחַת
וּבֵין לְבֵין קוֹלוֹת רַגְלַיִם טוֹפְפוֹת.
נַוָּדִים מְנַמְנְמִים עַל אַדְנֵי הַחַלּוֹנוֹת.
מְשׁוֹטְטֵי הַלַּיְלָה חוֹלְפִים בַּמִּדְרָכוֹת.
הָעִיר חוֹרֶשֶׁת רַע וּמְטֻנֶּפֶת
וּרְחוֹב כָּסוּף חוֹצֶה אֶת מֶרְכָּזָהּ,
נָע לְאַט,
נָהָר שֶׁלֹּא מוֹבִיל לְשׁוּם מָקוֹם.
.
בְּחַלּוֹנִי,
הַלְּבָנָה בּוֹקַעַת
קְמוּרָה וּבְהִירָה
מִבַּעַד לַשָּׁמַיִם הַסְּגֻלִּים כֵּהִים.
הִיא לֹא תָּאִיר אֶת שְׁמֵי הָעִיר:
הֵם בְּהִירִים מִדַּי.
אוֹרוֹתֵיהֶם הַלְּבָנִים
בּוֹהֲקִים בַּבְּקֹר.
.
אֲנִי עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן וְצוֹפָה בַּלְּבָנָה.
הִיא צְנוּמָה, חַסְרַת בָּרָק,
אֲבָל אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ.
אֲנִי מַכִּירָה אֶת הַלְּבָנָה
וְזוֹהִי עִיר זָרָה וְנָכְרִיָּה.
.
המונית
כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת מִמֵּךְ,
הֹלֵם הָעוֹלָם גּוֹוֵעַ,
כְּמוֹ תֹּף בָּלוּי.
אֲנִי קוֹרֵאת לָךְ אֶל מוּל פְּנֵי הַכּוֹכָבִים
וְצוֹעֶקֶת מוּל רִכְסֵי הָרוּחַ.
הָרְחוֹבוֹת בָּאִים מַהֵר,
זֶה אַחַר זֶה,
נִדְחָסִים בֵּינֵךְ לְבֵינִי
וְאוֹרוֹת הָעִיר דּוֹקְרִים אֶת עֵינַי,
עַד שֶׁאֵינִי יְכוֹלָה עוֹד לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ.
לָמָּה אֲנִי עוֹזֶבֶת אוֹתָךְ,
כְּדֵי לְהִפָּצַע מִקְּצוֹתָיו הַחַדִּים שֶׁל הַלַּיְלָה?
.
טיפשה
צְפוּיִים לִי עוֹד יָמִים רַבִּים, רַבִּים חַסְרֵי צוּרָה.
כְּמוֹ אָטוֹמִים בִּלְתִּי נִפְרָדִים, אֲנִי חַיֶּבֶת
לִבְרֹר אוֹתָם, לִחְיוֹת. הָעֲרֵמָה הַמְּגֻבֶּבֶת
מְכֻסָּה אָבָק וְאֵין אַרְכָּה וְאֵין בְּרֵרָה.
כְּמוֹ נָזִיר הַמִּתְפַּלֵּל, דָּבֵק עַד שֶׁנִּקְרַע
הַחוּט שֶׁל מַחְרֹזֶת הַתְּפִלָּה, אֲנִי הוֹדֶפֶת
הַצִּדָּה עוֹד חֶלְקִיק טָפֵל וְשׁוּב רוֹדֶפֶת
עוֹד מְשִׂימָה וְעוֹד אַחַת שֶׁבָּאָה בִּמְהֵרָה.
יָדַעְתִּי חֹם הַרְבֵּה שְׁמָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת וּתְהִלָּה
כְּשֶׁהַיָּמִים שָׁטְפוּ בְּהוֹלֵם עֹנֶג וּבָאֵשׁ
גָּמַעְתִּי אֶת הַיַּיִן בִּגְבִיעֵי תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה
הִרְגַּשְׁתִּי דָּם מַצְלִיף בְּתוֹךְ עוֹרְקִי, צוֹחֵק, גּוֹעֵשׁ.
הַשִּׁכָּרוֹן עָזַב וּגְבִיעַ הַתְּשׁוּקָה נִשְׁבַּר
כְּשֶׁהִשְׁלַכְתִּיו בְּיָד פְּזִיזָה, בְּלִי לְהָבִין דָּבָר.
.
איימי לואל (Amy Lowell) נולדה ב־1874 למשפחה משכילה ומיוחסת מברוקליין, מסצ'וסטס, אולם לא זכתה להשכלה גבוהה פורמלית כי במשפחתה סברו שאין זה יאה לנערות. החלה לפרסם שירה בשנת 1910, וב־1912 יצא לאור קובץ שיריה הראשון, A Dome of Many-Coloured Glass. לואל כתבה סונטות חושניות ועדינות – ובד בבד הייתה מראשוני החסידים של השירה החופשית, ועם הזמן הייתה לאחת הדמויות המובילות בתנועה האימג'יסטית. פרסמה מחקרים ספרותיים ותרגמה לאנגלית (דרך תרגומי עזר מילוליים) שירה סינית עתיקה ושירת הייקו יפנית. חלקה את חייה עם אהובתה עדה ראסל, ורבים משיריה הוקדשו לה. לואל מתה משבץ בגיל חמישים ואחת. שנה לאחר מותה הוענק לה פרס פוליצר לשירה. שירים נוספים פרי עטה בתרגומה של אורית נוימאיר פוטשניק ובצירוף אחרית דבר פורסמו בגיליון 26 של המוסך.
.
אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973, משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים, הליקון והמוסך. ספר שיריה הראשון, "עינה של האורקל", ראה אור ב־2019 בהוצאת פרדס. לאחרונה ראה אור בעריכתה הספר "אַתְּ כל הרצון: מבחר שירה לסבית עברית עכשווית", בהוצאת אפרסמון. מפרסמת בקביעות ביקורת ספרות ושירה במוסך.
.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: "משוגע" מאת המשורר הרוסי אַפְּוּחְטין, בתרגומו של מקסים אוסצקי־פלדמן
.
Amy Lowell
Fatigue
Stupefy my heart to every day's monotony,
Seal up my eyes, I would not look so far,
Chasten my steps to peaceful regularity,
Bow down my head lest I behold a star.
.
Fill my days with work, a thousand calm necessities
Leaving no moment to consecrate to hope,
Girdle my thoughts within the dull circumferences
Of facts which form the actual in one short hour's scope.
.
Give me dreamless sleep, and loose night's power over me,
Shut my ears to sounds only tumultuous then,
Bid Fancy slumber, and steal away its potency,
Or Nature wakes and strives to live again.
.
Let each day pass, well ordered in its usefulness,
Unlit by sunshine, unscarred by storm;
Dower me with strength and curb all foolish eagerness —
The law exacts obedience. Instruct, I will conform.
.
.
New York at Night
A near horizon whose sharp jags
Cut brutally into a sky
Of leaden heaviness, and crags
Of houses lift their masonry
Ugly and foul, and chimneys lie
And snort, outlined against the gray
Of lowhung cloud. I hear the sigh
The goaded city gives, not day
Nor night can ease her heart, her anguished labours stay.
.
Below, straight streets, monotonous,
From north and south, from east and west,
Stretch glittering; and luminous
Above, one tower tops the rest
And holds aloft man's constant quest:
Time! Joyless emblem of the greed
Of millions, robber of the best
Which earth can give, the vulgar creed
Has seared upon the night its flaming ruthless screed.
.
O Night! Whose soothing presence brings
The quiet shining of the stars.
O Night! Whose cloak of darkness clings
So intimately close that scars
Are hid from our own eyes. Beggars
By day, our wealth is having night
To burn our souls before altars
Dim and tree-shadowed, where the light
Is shed from a young moon, mysteriously bright.
.
Where art thou hiding, where thy peace?
This is the hour, but thou art not.
Will waking tumult never cease?
Hast thou thy votary forgot?
Nature forsakes this man-begot
And festering wilderness, and now
The long still hours are here, no jot
Of dear communing do I know;
Instead the glaring, man-filled city groans below!
.
.
A London Thoroughfare. 2 A.M.
They have watered the street,
It shines in the glare of lamps,
Cold, white lamps,
And lies
Like a slow-moving river,
Barred with silver and black.
Cabs go down it,
One,
And then another.
Between them I hear the shuffling of feet.
Tramps doze on the window-ledges,
Night-walkers pass along the sidewalks.
The city is squalid and sinister,
With the silver-barred street in the midst,
Slow-moving,
A river leading nowhere.
.
Opposite my window,
The moon cuts,
Clear and round,
Through the plum-coloured night.
She cannot light the city;
It is too bright.
It has white lamps,
And glitters coldly.
.
I stand in the window and watch the moon.
She is thin and lustreless,
But I love her.
I know the moon,
And this is an alien city.
.
.
The Taxi
When I go away from you
The world beats dead
Like a slackened drum.
I call out for you against the jutted stars
And shout into the ridges of the wind.
Streets coming fast,
One after the other,
Wedge you away from me,
And the lamps of the city prick my eyes
So that I can no longer see your face.
Why should I leave you,
To wound myself upon the sharp edges of the night?
.
.
A Blockhead
Before me lies a mass of shapeless days,
Unseparated atoms, and I must
Sort them apart and live them. Sifted dust
Covers the formless heap. Reprieves, delays,
There are none, ever. As a monk who prays
The sliding beads asunder, so I thrust
Each tasteless particle aside, and just
Begin again the task which never stays.
And I have known a glory of great suns,
When days flashed by, pulsing with joy and fire!
Drunk bubbled wine in goblets of desire,
And felt the whipped blood laughing as it runs!
Spilt is that liquor, my too hasty hand
Threw down the cup, and did not understand.
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
