.

מתוקף הדברים שבפנים

תמר פלדברג

.

…וְכַאֲשֶׁר הַהֹוֶה נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר
נוֹפֵל אִתּוֹ הֶעָבָר –

זלדה

.

מִתֹּקֶף הַדְּבָרִים

שֶׁבִּפְנִים

גֻּלְגַּלְתִּי לְכָאן

עַל מִטָּה

שֶׁאֵינָהּ מִטָּתִי

.

הֻפְתַּעְתִּי לְגַלּוֹת:

יוֹם ג'

הַשָּׁעָה 8

קוֹמָה 6

מִטָּה 16

חַלּוֹן נִפְרָשׂ לְרֹחַב

שָׁמַיִם זָרִים

.

*

מְגֻלְגֶּלֶת כִּפְקַעַת חֲבָלִים

בֵּין הַמְּעִי לִקְצֵה הַטַּבּוּר

נְשִׁימָה מְחַפֶּשֶׂת

עוֹד לֹא אֲבוּדָה

.
*

עַל כִּסֵּא צַר יוֹשֶׁבֶת אִשָּׁה עִם בֶּטֶן גְּדוֹלָה כְּמוֹ בָּלְעָה סוֹד.

מִבַּעַד לְמֶבָּטָהּ הַשּׁוֹאֵף, הַמַּבְרִיק, מְשֻׂרְטָטִים פַּסֵּי צֵל,

מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו אִשָּׁה מְבֹהֶלֶת.

.

*

הָאָחוֹת יוֹצֵאת

וּמְסִיטָה וִילוֹן

גּוּפִי

גְּלִימָה מִתְפָּרֶשֶׂת:

שָׁדַיִם שְׁקוּפִים

בֶּטֶן מֵעַל

מֵעַיִם

אַגָּן נוֹטֶה

מַטָּה

שְׂפָתַיִם

חֲתוּמוֹת

.

*

לָרוֹפֵא הַמְנַתֵּחַ,

.

אֲנִי מַפְקִידָה

אוֹתִי בְּיָדֶיךָ

אָנָּא זְכֹר:

.

הֲכִי חֲשׁוּבָה

.

לְצַד הַסַּכִּינִים

וְאֵבְרֵי

הַפְּנִים הַקְּרוֹבִים

לִשְׂפַת הָעוֹר

(עוֹרִי)

.

לָשׁוֹן רַכָּה

.

טריפטיך

סֻמַּנְתִּי

בִּשְׁלשָׁה חֲרִיצִים:

אֶחָד מִשְּׂמֹאל

שֵׁנִי מֵעַל הַפֹּת

וּבַטַּבּוּר אֶחָד

.

אָ

רֹ

ךְ

.

הוֹצִיאוּ

חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים דַּק

חֲמִשָּׁה עָשָׂר סֶנְטִימֶטְרִים גַּס

גְּדָעִים שָׁוִים

.

חִבְּרוּ

צִנּוֹר קָטָן לְצִנּוֹר גָּדוֹל

בְּקָו הַחִתּוּךְ

.

בִּי

.

נשל

לִפְנֵי זֶה גּוּפִי

לִפְנֵי זֶה שְׁקִיעָה

לִפְנֵי זֶה עַפְעַפַּיִם כְּבֵדִים

לִפְנֵי זֶה בְּשֶׁקֶט דִּבְּרוּ

לִפְנֵי זֶה הָיִיתִי שׁוֹמַעַת

לִפְנֵי זֶה קוֹלוֹת

            נְשִׁיפָה

            שָׁאַפְתִּי:

.

הַלְוַאי וְאֶמְצָא רָצוֹן

לְהִתְעוֹרֵר

.

בְּתוֹךְ אוֹר

חַם

בְּתוֹךְ

עוֹרִי

.

*

בֵּין וִילוֹנוֹת

חֲרִיץ שָׁמַיִם

מִתְמַלֵּא

.

Our Lady Health of the Sick

מָדוֹנָה מַצִּיגָה אֶת עַצְמָהּ: "I'm the nurse ward",

שֶׁתִּרְגּוּמוֹ: "אֲנִי מַחְלֶקֶת הָאָחוֹת".

מַחְלֶקֶת הָאָחוֹת מָדוֹנָה מַחְדִּירָה מַחַט לְגַב

הַיָּד וּמִתְבּוֹנֶנֶת הַצִּדָּה

אֶל עֵבֶר הַחַלּוֹן, אֲנִי רוֹאָה

קַרְנֵי אוֹר

מִתְפָּרְצוֹת מִמִּנְסָרָה

שֶׁנִּתְלְתָה מִזְּמַן עַל הַחַלּוֹן

רְאִי

אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לָהּ

אֲבָל דּוֹקֵר לִי בַּלָּשׁוֹן

.

מדונה מחלקת תרופות נגד

אֲנַחְנוּ לוֹחֲשׁוֹת:

אֲחוֹתֵנוּ מָדוֹנָה

גְּבִרְתֵּנוּ בְּרִיאוּת שֶׁל חוֹלִים

גְּבִרְתֵּנוּ שֶׁל אַחֲרֵי נִתּוּחִים

גְּבִרְתֵּנוּ שֶׁל מִסְדְּרוֹנוֹת יְרֻקִּים

אִמֵּנוּ שֶׁל הַחַלּוֹן

Thank you for taking such good care of us

.

הִיא מַנִּיחָה כַּדּוּר מִתַּחַת לְכָל לָשׁוֹן

וּמוֹזֶגֶת מַיִם לַלֹּעַ, אוֹמֶרֶת:

"I'm giving you something light",

שֶׁתִּרְגּוּמוֹ: "אֲנִי מַעֲנִיקָה לָכֵן מַשֶּׁהוּ אוֹר".

עוֹר פָּנֶיהָ מַזְהִיר

.

*

הַבֹּקֶר טוֹב אָז מָדוֹנָה אוֹמֶרֶת:

If you can tolerate the pill

If you can ingest solid

If you can pass gas

If you can walk the whole ward

.

.

הִיא עוֹקֶבֶת בְּסַבְלָנוּת

אֵיךְ אֲנַחְנוּ:

סוֹבְלוֹת כַּדּוּר

מְעַכְּלוֹת מוּצָק

מוֹסְרוֹת גָּז

הוֹלְכוֹת אֶת כָּל הַמַּחְלָקָה

.

עַל שְׂפַת הַחַלּוֹן

.

*

אֲנִי מַשְׁאִירָה

סִימָן עַל הַחַלּוֹן

אֵד. הֶבֶל

.

וידוי

כָּל בֹּקֶר מְשַׁלְשֶׁלֶת

חֶבֶל אֶל תּוֹךְ הַלֹּעַ

לִמְשׁוֹת אֶת תְּהוֹם תָּמָר

.

מנחה

מָדוֹנָה רוֹכֶנֶת מֵעָלַי לִכְרֹךְ

אֶת מַה שֶּׁנִּדְמֶה כְּשָׂרִיד

חָפוּר וְרִקְמַת עוֹר

פְּרוּמָה

.

אֲנִי מַגִּישָׁה לָהּ אֶת טַבּוּרִי

.

*

מִבַּעַד לַחַלּוֹן

עִיר בּוֹהֶקֶת

תְּלוּיָה עַל בִּנְיָנִים גְּבֹהִים

כְּבִישׁ מִתְפַּתֵּל

אוֹטוֹבּוּס אָדֹם נֶעְצָר

אִשָּׁה מוֹרִידָה כַּף רֶגֶל

אֶל סַף מִדְרָכָה

וּמַמְשִׁיכָה לִצְעֹד בֵּין בְּרִיּוֹת

.

בַּצַּד שֶׁלִּי נָשִׁים מְקַפְּלוֹת

אֶת הַגּוּף לַחֲלָקִים כְּפוּפִים

מֵעַל עוֹר תָּפוּר

מַעֲבִירוֹת לְשׁוֹנוֹת

עַל שָׂפוֹת

חֲרֵבוֹת

.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן

חוֹלוֹת וּבְרִיאוֹת קְלוּעוֹת

זוֹ בָּזוֹ

.

*

בַּחֲלוּק צָחֹר אֲנִי מְרַחֶפֶת

אֶל הַחַלּוֹן

אוֹר פּוֹרֵץ דֶּרֶךְ הַזְּגוּגִית

אֵינִי מִתְנַפֶּצֶת

.

רוֹזִי וְגִ'ין בַּמִּטּוֹת מוֹחֲאוֹת כַּפַּיִם חַלָּשׁ

.

*

הַמֵּעַיִם שׁוֹכְבִים עַל הַצַּד מְכֻרְבָּלִים, קְרוֹבִים לְעַצְמוֹת הָאַגָּן.

בְּלִי הַתְחָלָה אוֹ סוֹף, מְנֻתָּקִים מִשְּׁאָר הָאֵבָרִים וּמִמֶּנִּי. נִרְדְּמוּ.

.

*

גִּ'ין שׁוֹכֶבֶת מוּלִי

מְסַפֶּרֶת עַל נִסְיוֹנוֹת הַטִּפּוּל

הִיא רָזְתָה מְאֹד

אֲפִלּוּ הַנְּכָדִים כְּבֵדִים מִמֶּנָּה

.

גּוּפִי מִתְאַמֵּץ לְהַקְשִׁיב לָהּ

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׂפָתָהּ נָעָה

וְנִזְכֶּרֶת בְּאִמָּא שֶׁלִּי

חוֹלָה

עוֹבֶרֶת מִמֶּנִּי הָלְאָה

.

רֹאשִׁי מְהַנְהֵן לְעֶבְרָהּ בִּכְאֵב

אֲנִי אוֹמֶרֶת :

"Fingers crossed, Jeanne!"

וּמוֹתַחַת אֶת זְרוֹעִי לְעֶבְרָהּ

אַךְ כַּף יָדִי

לֹא מַצְלִיחָה לַחֲצוֹת

.

*

יוֹשֶׁבֶת בְּמִטָּה 16

.

מוֹשִׁיטָה תֵּשַׁע אֶצְבָּעוֹת לְגִ'ין

וּבְאֶצְבַּע אַחַת מַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר

.

רַק לֹא לִרְאוֹת

.

מה עוד, אמא?

בַּסּוֹף

(בְּסוֹפֵךְ)

כַּף יָדֵךְ הָיְתָה בְּיָדִי

גַּם אָז

לֹא מָשַׁכְתְּ

יָדֵךְ מִמֶּנִּי

.

(מתוך שיחה שלא התקיימה עם אמי)

שָׁאַלְתְּ: אֵיךְ הַבֶּטֶן?

הִתְכַּוַּנְתְּ לִשְׁאֹל: הָאֵם הִיא (אַתְּ) כּוֹאֶבֶת?

וְלֹא שָׁאַלְתְּ: הַאִם הִיא (אַתְּ) נְפוּחָה? אוֹ עַל הַחֲתָכִים

שֶׁבָּעוֹר אוֹ הַאִם הַפְּצָעִים כְּבָר הִגְלִידוּ.

יָכֹלְתְּ לִשְׁאֹל: אַתְּ רְעֵבָה?

הַפֶּצַע הַפְּנִימִי עוֹד כּוֹאֵב?

.

גופי

שֶׁל מִי הַפָּנִים, שֶׁבַּבֹּקֶר מַבִּיטוֹת עֲיֵפוֹת בַּמַּרְאָה?

הַשְּׂפָתַיִם שֶׁמִּתְכַּוְּצוֹת וּמִתְרַחֲבוֹת לְפִי קֶצֶב הַיָּרֵחַ אוֹ הַהוֹרְמוֹנִים?

לְמִי שַׁיָּכוֹת הַצַּלָּקוֹת עַל הָעוֹר הַפְּנִימִי?

הַמֵּעַיִם? שֶׁל מִי הַמֵּעַיִם? מִישֶׁהִי רוֹצָה מֵעַיִם?

וְהַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁל מִי?

.

.

תמר פלדברג היא משוררת ואדריכלית. ספרה "בדרך בבית" ראה אור בהוצאת פרדס ב־2020. בשנים האחרונות מנחה ואוצרת מפגשי שירה. מתגוררת עם משפחתה במרלו, אנגליה.

.

הפואמה "מתוקף הדברים שבפנים" פותחת את הספר "טבור", העתיד לראות אור בקרוב בהוצאת אפיק, בעריכת דרור בורשטיין.

.

» במדור ארוכים בגיליון קודם של המוסך: שרון אס במחזור שירים לחברתה, הסופרת רמה לוסקי, שהלכה לעולמה לפני כמה חודשים

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

קטע מתוך "אף אחד לא בא, לא בדרך, לא יבוא" / עודד כרמלי

.

כל לילה הכוכבים מבטיחים לי גדולות ונצורות, משל עורכים לי סיור באחוזה רחבת ידיים, ומראים לי את הטרקלין ואת חדרי ההסבה ואת חדרי השינה ואת חדרי האורחים, וכשהשמש מפציעה פתאום משתנה הנימה, משתנות מחוות הידיים, ואומרים לי: ואתה ישן שם. ושוב מצביעים על כדור הארץ.

.

בינתיים בכדור הארץ אני האיש בגרביים. מי אני? אני האיש בגרביים. אני האיש בגרביים גם בקיץ, שאיש אינו יודע, גם האיש לא, אם הוא נגעל מכפות רגליו או נגעל מהרצפה, אם הוא נגעל מגופו או נגעל מהארץ, נגעל מעצמו או נגעל ממה שהוא לא. ובינתיים הוא מסתובב בגרביים, גם בקיץ, רק שיהיה חיץ, ובלבד שיבסס את עצמו איכשהו כמשהו נפרד, ראוי להתייחסות.

.

אני הלכתי לים בגרביים. גועל נפשי שאני לא גל, גועל נפשי שאני לא גל, אני מרגיש את זה כמו קיא שאי אפשר להקיא, גועל נפשי שאני לא גל, גועל נפשי שאני אפילו לא מסוגל לבהות בשמש.

אור הבוקר הראשון עוד לא הגיע אליי ושוב לילה.

.

אני רוצה לתקשר עם חייזרים, אבל אני לא מצליח לתקשר עם המשפחה שלי.

.

אני רוצה לתקשר עם חייזרים בדיוק משום שאני לא מצליח לתקשר עם המשפחה שלי.

.

אני רוצה לתקשר עם חייזרים בדיוק כדי לא לתקשר עם המשפחה שלי.

.

אבל אני יודע בדיוק מה יהיה:

.

מפגש ראשון עם חייזרים, וזה יהיה אבי. והוא ישאל: זה כסף טוב להיות אסטרונאוט? משהו קבוע?

.

(– משרה לכל החיים.)

.

מפגש שני עם חייזרים, וזאת תהיה אימי. והיא תשאל: אכלת כבר?

.

(– למה שלא אוכל?)

.

מפגש שלישי עם חייזרים, וזאת תהיה סבתא ז"ל. והיא תשאל: לחייזרים כן, אבל להרים טלפון לא היה לך זמן?

.

(– נו די, סבתא. טסתי קרוב למהירות האור. לא היה לי רגע לחושך.)

.

מפגש רביעי עם חייזרים, והם יהיו חייזרים. והם ישאלו: ולא ניסית לדבר איתם פשוט?

.

(– הגעתי עד לספין האלקטרון כדי לתקשר עם הוריי. עברתי איתם על המספרים הטבעיים 1 עד 10. הצגתי להם תרשים גרפי של גוף האדם. הראיתי להם את מערכת השמש. הם לא התרשמו. והם צחקו עליי. שאלו אם אני "מדען עכשיו". כאילו השירה עזרה. או הפוליטיקה. או העיתונות.)

.

הגעתי עד לספין האלקטרון כדי לתקשר עם הוריי, ואני יודע בדיוק מה יהיה. בסוף המסע אגיע סוף־סוף לכוכב מיושב ואפגוש חייזרים. והם ידברו בשפתי. והם קראו בשירתי. והם ישאלו לדעתי.

.

ולהם אני אומַר: ההורים הם חטפו אותי לעצם הבלתי מזוהה כדור הארץ. עשו בי ניסויים בבני אדם. אבל אני לא נכנעתי. אני לא הפכתי לבן אדם.

.

אז אני רושם על דופן חללית הארץ:

.

.

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס

.

.

אני חוזר וחורט על דופן חללית הארץ:

.

.

חללית אם   עולם בית   ואב טיפוס

חללית אם   עולם בית   ואב טיפוס

.

.

אם זהו צופן, הרי הוא חסר משמעות. ואם זה איננו צופן, הרי שאני חסר משמעות.

.

.

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס   וכפר סבא

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס   כפר סבא   ומַ‏פלט כיסא הנדנדה של סבתא ז"ל

.

.

שמשכה בידית והלכה לעולמה.

אני עוד לא שם ואני כבר מאחר.

.

שלחו זבובים. שלחו את אלברט השני, קוף מקוק, וקופים אחרים. שלחו עכברים, שלחו כלבים, שלחו את לייקה המפורסמת, המפורסמת ממני, שלחו ארנבים לבנים ואחד אפור, שלחו ארבעים עכברים, שני עכברושים וחמש עשרה צנצנות מלאות עד אפס מקום בזבובים. שלחו טחב, שלחו שימפנזה, שלחו עכברוש בשם הקטור (בעיניי אתה הנוצץ בכוכבים, הקטור, גדול מביטלג'וז, וכך תהיה לעד!), שלחו צרעות, שלחו חיפושיות, שלחו פטרייה, בקטריה, אמבה. בשלב הזה כבר הייתי בחיים, מועמד טבעי, אבל שלחו קוף סנאי. שלחו צב, שלחו דג, שלחו תולעת נימית, שלחו שני עכבישים בשם ארבלה ואנטיה, שלחו עשרים וארבעה עכברושים לבנים, זכרים, עם נקבה אחת, ועוד קופים, עוד צפרדעים, עוד זבובים, תמיד זבובים. שלחו ארטמיה, שזה סוג של סרטן ירוד, שלחו צרצרים, סלמנדרות, חלזונות, מדוזות, דבורי עץ, ביצי עש, תולעי משי, שלחו דג אורז יפני, שלחו תירס, שלחו גזר גינה, שלחו מקקים. מקקים, אימא, מקקים! היית עושה אותי מקק כבר הייתי אסטרונאוט. אבל את עשית אותי משורר.

אימא, מה עשית?

.

באלוהים אבא החיים יורדים עליי והמתים צוללים. אני צלול עכשיו ורואה לאן זה הולך ואני לא שם: בלילה החלל שׂם ראש על הארץ, ואני עם ובלי כוונה דורך לו על הראש בהליכתי המזדנבת והמחומרת בו־זמנית שירשתי ממך, אבא.

.

ובבוקר אבא החלל מדמם והבנקים זורחים, ואני מאחר לשניהם. כל לילה אני מאחר לחלל וכל בוקר אני מאחר לבנק. ואני מצטער אבא, אבל זאת לא סיבה לייתר אותי מיתרתי, כי בחיים אני לא אוותר על החיטוט בפצע מוח היקום שאיננו אני, אני אפתח ואני אקרקף אותו עד שאדע אבא מה תוכנה של המעטפת הזאת, מה תוכנה של התוכנה שעליה אני כותב הלילה:

.

.

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס   וכפר סבא

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס   וכפר סבא

.

.

(– אני עושה משהו מעצמי, אתה רואה אבא?

אני עושה מעצמי משהו – פרצופים שלא להאמין –

אבל רק משנינו אני יכול באמת לעשות מעצמי צחוק גמור.)

.

מי אני? אני כמו הדודה שלי, רק מתלבש יפה (מילים של אבא.)

הדודה שלי בחולצות יד שנייה מברלין (מילים של אבא.)

אחד לאחד דודה שלי ביד שנייה (מילים של אבא.)

.

אבי, אני לא דודה שלי. הדודה שלי ענייה ואני עני. אבי אני עני, אבל אני לא הדודה שלי, לא דודה שלי, רק לא דודה שלי, לא הדודה שלי שהתחתנה עם הדוד שלי, אני לא, אתה תגיד שאני לא דודה שלי ולא כמו דודה שלי. אבי אתה תגיד שלא, בחייך, אתה תגיד לי בחייך שחיי לא חיי דודה שלי. אבי אני מלא התחלות וחסר אמצעים, אני לא יודע מה אני כן אבל אני יודע מה לא, ואני לא דודה שלי, איך להסביר? מאיפה להתחיל להסביר חיים ומלואם, חיים שמעולם לא הבנת וגם לא ניסית להבין? תגיד שפחדת ושעודך פוחד, אני מבין, בעצמי אני מבועת מעצמי, אבל אל תגיד דודה שלי, אל תגיד לבנך שהוא אחותך, אל תגיד לבנך למי הוא שווה בעיניך, למה הוא שווה בעיניך, כי לא כל דבר בר־המרה לכל דבר אחר, לא כל דבר שווה לכל דבר, יש חיים שלא שווים שום דבר, יש חיים. אבי, אתה מעמד ביניים, אתה לא אלוהים. יש לך כסף, אין לך כס זהב לחסד ולשבט – מי לדודה שלי ומי לא לדודה שלי. דבר כבר! תגיד שאנחנו לא אותו דבר, שלא כל נחשלי העולם אדם אחד, שהוא דודה שלי, שהיא אני. תגיד אבי, תגיד שאני לא דודה שלי, שאני לא שלי, שאני אני, אני אני, דבר, עצם, נפש, שמיים עבירים להפליא ורחוקים להחריד, ולא דודה שלי. דודה שלי לא חיים שלי, דודה שלי לא אהבה שלי, כתיבה שלי, תפילה לא־רצונית שלי, עוצמתית כמו עווית, נביעה הידרותרמית שלי לדעת את כל הדברים, מסיבות שלי וסמים שלי וגובה־תהום לילות שלי, עם חברים חיים שלי ומשוררים מתים שלי בערים רחוקות מדודה שלי, רחוקות מההורים שלי, מהעולם הדודתי כולו.

.

– הוא לא מדבר. אני טס לברלין ופונה לערכאה גבוהה יותר –

אבי שבאבי, תגיד שהשירה העברית תגיד שאני לא דודה שלי.

אבי שבאבי, תגיד שהעברית תגיד שאני לא דודה שלי.

.

.

חללית אם   עולם בית   אב טיפוס   וברלין

.

.

תראה את האומנים בברלין אבא, ממה הם חיים? תראה את כל המזוקנים אבא, נראים כמו חיזבאללה. תראה את הוויטרינה אבא, מלאה בחד־קרנים. טוב זה הזוי אבא, עיר של הזויים. בוא נבוז להם הלילה, אבא, רק אתה ואני וקול ההיגיון שהוא – תראה מה זה אבא – הקול וההיגיון שלך:

.

אתה מצביע על נויקלן ואומר נדל"ן, שאני לא קניתי בזמן.

אתה מצביע על קרויצברג ואומר עסקת חיי, שלא עשיתי.

.

תראה מה זה אבא, אני בברלין ואתה בכפר סבא – ואני עדיין מפסיד. שמור את האצבע בכפר סבא, אבא, אין לך רווח שאין לי בו הפסד. אדם קונה דירה בסין ואני מפסיד. אני סך כל הפסדי העולם אבא וכך, בדרכי, אני אלוהים.

.

ואתה תראה אבא שאני אראה אבא שהייתי צריך לשמוע בקולך. ואתה תראה אבא שאני אראה אבא שאתה צדקת, בדיוק כמו שאמרת אבא שאני אראה אבא שאתה צדקת – וגם בזה צדקת. אבל הלילה אבא אני בברלין ואתה הפרעה נפשית בשם כפר סבא. אני שומע את קולך ומטיל ספק בקיומך. אני חושב שהזיתי אותך בתא שירותים כהכלאה בין רואה חשבון לאלוהים.

.

וכמו אלוהים, מספיק איתך אבא. מאוחר בכפר סבא ואתה צריך לישון. אז ללילה טוב אומר לך אבא את מה שלעולם לא אוכל בעל פה: בכל ברלין אין מספיק קוקאין כדי לסתום לך את הפה.

.

עודד כרמלי, "אף אחד לא בא, לא בדרך, לא יבוא", הבה לאור ואפרסמון ספרים, 2023. עיצוב הכריכה: עידן אפשטיין.

.

.

» למדור מודל 2023 בגיליון הקודם של המוסך: פרק מתוך "אף אחד מאיתנו לא יחזור" מאת שרלוט דלבו, בתרגום רמה איילון

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן