דנה אמיר
עתיק מן העין
אֲנַחְנוּ כָּאן. כּוֹכַב הַצָּפוֹן שֶׁלָּנוּ אֵינֶנּוּ רָחוֹק מֵאִתָּנוּ כְּפִי שֶׁחָשַׁבְנוּ תָּמִיד.
הוּא מְהַבְהֵב, חִוֵּר, מִשְּׂמֹאלֵנוּ. גָּדְלוֹ כְּגֹדֶל יָד קְפוּצָה.
מֶשֶׁךְ שָׁנִים הֵכִינוּ אוֹתָנוּ לָרֶגַע הַזֶּה.
עַכְשָׁו, רְכוּבִים עַל בּוּל עֵץ יָחִיד בְּלֵב מַיִם, מֵעָלֵינוּ רָקִיעַ מְפֻזָּר עֲנָנִים,
אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים לַקֶּשֶׁת הַהִיא, הַשְּׁלֵמָה, שֶׁאֶתְמוֹל חָלַפְנוּ לְיָדָהּ
בְּלִי מֵשִׂים.
מָה תִּהְיֶה בִּרְכַּת הַפְּרֵדָה?
מָה שֶׁגָּבוֹהַּ מֵאִתָּנוּ, עַתִּיק מִן הָעַיִן,
בּוֹכֶה.
.
כשאשוב ואהיה קטנה
הַזְּמַן יִמָּתַח וְיִתְפַּקֵּעַ, לֹא בְּרַעַשׁ, כַּחוֹל הַמְּכַסֶּה אֶת הַלַּיְלָה
שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים.
הַמֶּרְחָק בֵּין הַשֵּׁינָה לִשְׁמוּרוֹת הָעֵינַיִם יָשׁוּב לִהְיוֹת נִצְחִי כַּמֶּרְחָק
בֵּין צַעֲדֵי הַבָּאִים לְמַעֲלֶה הַמַּדְרֵגוֹת, וּמִי שֶׁאָהַבְתִּי,
שֶׁנָּשַׁף אֶת הֶבֶל פִּיו עַל פִּי בְּתוֹךְ הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, שֶׁקָּפָא בְּקִרְבִּי
עַל שְׁלַל צוּרוֹתָיו, יְהַלֵּךְ לְצִדִּי עַל הָאָרֶץ
וְרַגְלָיו לֹא תִּכָּוֶנָּה
.
לֹא אֶחְקֹר בַּיָּפֶה מִמֶּנִּי
לֹא הַכֹּל יִתְרַסֵּק, לֹא הַכֹּל
יֹאבַד
.
דנה אמיר היא משוררת, חוקרת ספרות, פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית, ראש תכנית הדוקטורט בפסיכואנליזה וראש התכנית לביבליותרפיה באוניברסיטת חיפה. הוציאה לאור ארבעה ספרי עיון, שישה ספרי שירה ושני ממוארים בפרוזה. השירים שכאן מתוך ספר בכתובים. שירים פרי עטה פורסמו בגיליונות 12, 42, ו-77 של המוסך.
.
ערן צלגוב
מבוא לשירה
כַּמָּה שָׁקוּף צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשִּׁיר?
כְּמוֹ מַיִם
כְּדֵי לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ אֶת צֶבַע הָאֱלֹהִים,
אֶת פָּנַיִךְ כְּשֶׁאַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לַיָּם וּמִתְגַּעְגַּעַת
גַּלִּים גַּלִּים אוּלַי אֵלַי.
.
כַּמָּה שָׁקוּף צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשִּׁיר?
כְּמוֹ מַיִם
כְּדֵי שֶׁיַּרְווּ אֶת חֲסַר הַבַּיִת,
אֶת הַחַיָּל בַּדֶּרֶךְ לְתַחֲנַת הָאִסּוּף,
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁאִבֵּד אֶת יַד אִמּוֹ,
אֶת הַשִּׂיחַ שֶׁבְּצִלּוֹ מִסְתַּתֵּר הַקִּפּוֹד מֵהַשֶּׁמֶשׁ, מֵהַשּׁוּעָל, מֵהַמַּזְמֵרָה.
.
כַּמָּה שָׁקוּף צָרִיךְ לִהְיוֹת הַשִּׁיר כְּמוֹ מַיִם?
שָׁקוּף אֲבָל שֶׁתִּשְׁתַּקֵּף בּוֹ הַהִיסְטוֹרְיָה
וְאוֹתָם הַפָּנִים שֶׁלֹּא רָאִינוּ מִזְּמַן
שֶׁיַּזְכִּירוּ לָנוּ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ
גַּל אַחַר גַּל אַחַר גַּל
שֶׁהַכֹּל זוֹרֵם כְּדַרְכּוֹ לַיָּם
וּלְעוֹלָם לֹא דַּי
וְתָמִיד הַצָּמֵא מִנֶּגֶד
שָׁקוּף לָנוּ
מִדַּי.
איור: ערן צלגוב
.
לתרגם חזרה
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאִם הָיִינוּ
רוֹצִים הָיִינוּ חוֹזְרִים. אוּלַי זוֹ מִלָּה מְדַיֶּקֶת
מִדַּי: לַחְזֹר.
הֲרֵי לְעוֹלָם לֹא נוּכַל לִקְרֹא פַּעֲמַיִם אֶת אוֹתוֹ הַשִּׁיר,
מְלַמֵּד הֵרַקְלֵיטוֹס הָרָטֹב.
.
אַתְּ הִשְׁתַּנֵּית מֵאָז הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הַהִיא: קַו הַשֶּׁמֶשׁ
שֶׁחָצָה בֵּינֵינוּ כְּבָר לֹא יְחַבֵּר מֵחָדָשׁ. הַבַּיִת נִשְׁאַר
וְהֶעֱלָה עֹבֶשׁ: אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים וַחֲכָמִים
יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיִינוּ אָז. רַגְלֵינוּ לֹא מַתְאִימוֹת
לְמִדּוֹתָיו בְּדִיּוּק: אֲנַחְנוּ מְזַהִים בּוֹ
אֶת הַשְּׁבָרִים שֶׁאָז קָרָאנוּ לָהֶם סְדָקִים.
.
לוּ הָיִינוּ רוֹצִים לַחְזֹר, לְתַרְגֵּם
לַמָּקוֹר, זֶה הָיָה וַדַּאי נִשְׁמַע
אַחֶרֶת. לִפְעָמִים מָה שֶׁאוֹבֵד
בַּדֶּרֶךְ הוּא לֹא הַשִּׁירָה, אֶלָּא הַסִּבָּה
לִכְתֹּב.
.
ערן צלגוב הוא משורר, משרגם ומשרבט, עורך וחבר בהוצאת "רעב". ספרו "הָפוּך עַל עָנָף: שִׁירִים [לִ]קְטָנּים" ראה אור בשנה שעברה בהוצאת עם עובד. שירים פרי עטו פורסמו בגיליונות 20 ו-33, ובגיליון מיום 24.03.22 של המוסך.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת נדיה אייזנר ועמוס נוי
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
