כך הפך מעוז צור מפיוט אשכנזי לשיר ישראלי

הקלטה ישנה של ג'ו עמר בבית הנשיא שלחה אותנו למסע בעקבות ה-שיר של חנוכה

מסיבת חנוכה של צה"ל, אוסף אדי הירשביין

בואו לקרוא ולשתף סיפורים, תמונות ומוזיקה מהעולם והמורשת היהודית. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק החדשה שלנו "יהודים ונהנים"

 

מאת: ד"ר עמליה קדם

 

באוסף הקלטות השידור של קול ישראל בספרייה מצאנו "הדלקת נרות ומעוז צור" שהוקלטו בבית הנשיא בשנת 1957. ההעתקה על התקליט נעשתה בינואר 1958:

 

 

המבצעים הם הזמר ג'ו עמר ומקהלת "שיר מזמור" בניצוח יוסף בן ישראל. את הזמרים מלווים אקורדיון, תוף וכלי פריטה שנשמע כמנדולינה. כלי זה פותח את ההקלטה באלתור חופשי בסגנון נגינת העוּד ואז נכנס קולו הבהיר והמוכר של ג'ו עמר ושר ומסלסל את שתי הברכות "להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים לאבותינו". בתום שתי הברכות עונה המקהלה יחדיו "אמן" ופוצחת בשירת "הנרות הללו". את ההקלטה מסיימת שירת "מעוז צור" בלחנו הידוע ביותר בארץ.

על התקליט מצוין באופן כללי "נעימה מזרחית – עבוד, בן ישראל" אך אין מידע נוסף על מקור המנגינות. עם זאת, מן המידע הרשום על המדבקה העגולה שעל התקליט ומן ההקלטה עצמה אפשר ללמוד לא מעט. ראשית, סגנון שירתו של ג'ו עמר, שעלה ממרוקו רק שנה או שנתיים קודם לכן, הוא טיפוסי לשירה האנדלוסית. עשיר, מסולסל, מלודי ורך. אפשר שליוסף בן ישראל הייתה יד בעיבוד. אחרי הכל, רק שנים אחדות קודם לכן הוא הקים בקול ישראל את המדור לפולקלור ומוסיקה מזרחית ופעל נמרצות לקידום מוזיקאים מזרחיים צעירים – ביניהם הזמר הצעיר ג'ו עמר – אך נוסח הברכות בבסיסו מתאים למסורת השירה המרוקאית וכנראה היה הנוסח המוכר לעמר מהבית.

את מנגינת השיר "הנרות הללו" לא מצאנו עד כה במקורות אחרים, וייתכן שהוא הלחנה של בן ישראל או עיבוד שלו ללחן שהכיר מן המסורת הבוכרית שממנה בא. הטקסט, מימי הגאונים – שאמירתו אחרי הדלקת נרות חנוכה התקבלה בכל קהילות ישראל – הוא פרוזאי, כלומר אין בו כל חריזה או משקל או מבנה פואטי. ובכל זאת, בלחן הזה יש שני משפטים מוסיקליים (א' וב') שנשמעים כבית ופזמון ומושרים לסירוגין בפי המקהלה והסולן:

מקהלה
א – הנרות הללו אנו מדליקין
א – הנרות הללו אנו מדליקין
ב – על הנסים ועל הפורקן
ב – ועל הגבורות ועל התשועות
א – ועל הנפלאות ועל הנחמות

סולן
ב – שעשית לאבותינו
ב – בימים ההם בזמן הזה

מקהלה
א – הנרות הללו אנו מדליקין
א – הנרות הללו אנו מדליקין

סולן
ב – על ידי כהניך הקדושים
ב – וכל שמונת ימי החנוכה

מקהלה
א – הנרות הללו קודש הם
א – ואין לנו רשות להשתמש בהם

סולן
ב – אלא לראותם בלבד
ב – כדי להודות לשמך על ניסך

מקהלה
א – הנרות הללו אנו מדליקין
א – הנרות הללו אנו מדליקין

סולן ומקהלה יחד
ב – על נפלאותיך ועל ישועותיך

מיד אחרי סיום השיר הזה, שרה המקהלה את הפיוט המקובל "מעוז צור" בלחנו המפורסם והמוכר ביותר בארץ, ובהאזנה זהירה ניתן לשמוע גם את ג'ו עמר משתתף, אם כי בשירה בקול נמוך ולא בולט.

לכאורה, אין שום דבר משונה. מה מוכר ומקובל וצפוי יותר מלסיים הדלקת נרות בשירת מעוז צור בלחן הידוע? זאת ועוד, שיטוט קל בין הקלטות קול ישראל שבספרייה מעלה שקיימות לא מעט הקלטות כאלה, באותה תקופה ומאוחר יותר, עם חזנים וזמרים אחרים כמו יגאל בן חיים או אורי שבח, שבהן שרים הדלקת נרות בסגנון ספרדי או מזרחי עם מקהלה ואף תזמורת ומסיימים ב"מעוז צור".

אלא שהפיוט "מעוז צור", הוא פיוט אשכנזי. מקורו באשכנז, כלומר גרמניה וסביבתה. מילותיו, המתוארכות לתקופת מסעי הצלב (המחצית השנייה של המאה ה-12, ככל הנראה) מתארות פרקים בתולדות העם היהודי, מיציאת מצרים, עבור בגלות בבל ועד ימי החשמונאים ומביעות תפילה ותקווה לגאולה ולהשבת בית המקדש על כנו. צורת הפיוט – הבתים, השורות והחריזה – מעידה על שילוב של יסודות פייטניים אשכנזיים וספרדיים, כתוצאה מן ההשפעה של שירת ספרד באותה תקופה על הפיוט האשכנזי. על אופן כתיבת הפיוט ותארוכו אפשר לקרוא במאמרו של אברהם פרנקל "הזמר על הצלת וורמייזא וזמן חיבורו של מעוז צור" (המעיין, טבת תשע"ד, עמ' 9 – 21).

פיוטים רבים נכתבו בימי הביניים אך ברוב המקרים איננו יודעים באיזה לחן שרו אותם. לעתים ניתן לשחזר לחן שיש לו גרסאות רבות, על סמך תפוצתו בקהילות שונות שיצאו מאותה מסורת והמשיכו אותה. במקרה של "מעוז צור" נעשו מחקרים משווים שאיתרו את מקור הלחן במנגינות עממיות או דתיות מגרמניה ובוהמיה של המאה ה-16, אולי אפילו ה-15. יש טוענים שתחילת הלחן לקוחה ממזמור מהכנסייה הלותרנית, והמשכו משני שירים עממיים. ניתן לקרוא על כך ביתר פירוט במאמרו של חנוך אבנארי "נעימת "מעוז צור" – חידושים בתולדותיה" (כתב העת תצליל מס' 7, תשכ"ז) וגם בבלוג של דוד אסף גלגולו של ניגון: מה למרטין לותר ול'מעוז צור' ("עונג שבת" 29 בנובמבר 2013).

זאת ועוד. בכתביהם של חזנים אשכנזים מן המאה ה-19 אנו מוצאים עדויות מובהקות לכך שהיה מקובל לשלב את מנגינת מעוז צור בתוך התפילה בימי החנוכה: במלים "הודו לה' כי טוב" או "אנא ה' הושיעה נא" בתוך תפילת ההלל הנאמרת בכל יום מימי החג, בברכת כהנים, בפיוט לכה דודי בשבת חנוכה, ועוד ועוד.

דוגמה 1 – מתוך הספר "שירי בית ה'" של החזן הירש ויינטראוב מלייפציג, 1859:

 

 

דוגמה 2: מתוך הספר החשוב והפופולרי "בעל תפלה" של החזן אברהם בר מברלין, 1877:

 

 

הליטורגיה האשכנזית משופעת במנגינות שהן ייחודיות לתאריכים, לתקופות ולאירועים בלוח השנה העברי. מנגינות ייחודיות אלה מתפקדות כמסמנים מובהקים, וכך ברגע שמצטטים אותן, משתמשים בהן בתוך תפילות שונות, מסמנים לקהילה שהחודש או החג או האירוע המסוימים קרבים ובאים, או כבר הגיעו. כך, למשל, מקובל לשיר את ברכת החודש, בשבת שלפני ראש חודש, במנגינה המתאימה לאותו חודש: בלחן של הקינה "אלי ציון" לפני חודש אב, בלחן של הפיוט לפסח "אדיר הוא" לפני חודש ניסן ובלחן של "מעוז צור" לפני חודש כסלו.

החזן וחוקר המוזיקה היהודית אברהם צבי אידלסון מציג את המנגינות התקופתיות האלה בספרו "Jewish Music – Its Historical Development" מ-1929 כחלק חשוב במבנה הליטורגיה האשכנזית:

 

 

קוראי התווים שביניכם יוכלו להבחין שהסיום של נעימת "מעוז צור" בדוגמה של אידלסון, שונה מעט מן הסיום המוכר לרובנו היום בארץ. אפשר לשמוע את הגרסה הזאת, שהיא כנראה הגרסה שהייתה מקובלת אצל יהודי דרום גרמניה, מפיו של ההיסטוריון והמומחה ליהדות פרנקפורט, מרדכי ברויאר, בהקלטה מראיון שנערך איתו בארכיון הצליל בשנת 2003:

 

בשירון Songs of My People מ-1937 מציג הרי קופרסמית גרסה נוספת להדלקת נרות ושירת מעוז צור, שגם היא שונה אך במעט בסיום הפיוט:

 

 

יש בידינו הקלטות מאותה תקופה בארה"ב שבה שרים ילדים את הגרסה הזאת בדיוק, לאחר שכנראה למדו בגן או בבית הספר בהשראת השירון הזה.

 

כעת, משביססנו את מקורו וזהותו האשכנזיים של הפיוט מעוז צור, עלינו לחזור אל ג'ו עמר והמקהלה המזרחית "מזמור שיר" ולשאול – מה עושה פיוט אשכנזי כל כך בביצוע של זמר ומקהלה מזרחיים? האם העובדה שמדובר בהדלקת נרות בבית הנשיא (שהיה אז יצחק בן צבי) השפיעה על הבחירה לשלב מסורות ספרדיות ואשכנזיות?

המשך השיטוטים באוסף ההקלטות של ארכיון הצליל מראה שלא מעט משפחות ספרדיות, ממוצאים שונים, שרות גם הן, בבית, את "מעוז צור" האשכנזי הזה.

הנה לדוגמה משפחת רקנטי, מסלוניקי, יוון, בהקלטה ביתית בירושלים ב-1968:

 

או משפחת מיוסט, ממרוקו, בהקלטה ביתית בירושלים ב-1978:

איך הגיע מעוז צור האשכנזי למשפחות מצפון אפריקה? האם הם הכירו אותו כבר שם, אולי בהשפעת בתי הספר של אליאנס, שמוריהם באו מאירופה? אולי שליחים לבתי כנסת או לתנועות נוער? זהו נושא מרתק שראוי למאמר נפרד.

מה שבוודאי ידוע לנו הוא, שבמהלך תקופת היישוב וגם לאחר קום המדינה, הייתה מגמה להפיץ ניגונים, ישנים וחדשים, שיוכלו לשמש במוסדות החינוך ובתנועות הנוער ולהנחיל אותם באופן פעיל לציבור. יש מקום לשער ששירת "מעוז צור" בניגון האשכנזי המוכר, בהדלקת נרות ייצוגית בבית הנשיא בירושלים, המשודרת לציבור בישראל ברשת הרדיו היחידה – קול ישראל – השפיעה על תפוצתו של הלחן הזה בקרב תושבי המדינה הקטנה והמתפתחת והפכה אותו במידה רבה מ"אשכנזי" ל"כלל יהודי" או אפילו ל"ישראלי".

ואפשר גם שהלחן הזה הוא בפשטות מוצלח מאוד, פשוט וקליט ועובדה היא שלא קמו לו מתחרים עד היום שאיימו על בכורתו ובלעדיותו.

במאמרו על כתיבת הפיוט "מעוז צור" כותב אברהם פרנקל:

"[שהפיוט נקרא] גם 'זמר' (ולא סתם 'פיוט'), כלומר הם נועדו מעת חיבורם להיות מושרים במסגרת משפחתית, בדומה לשירי השבת, הנקראים גם הם 'זמירות של שבת'. מתקבל על הדעת שלכל שירי ה'זמר' היו גם מנגינות ידועות. שלא כפיוטי בית הכנסת, ששירתם מיועדת לחזנים ו'בעלי תפילה' מקצועיים, מיועדים פיוטים אלה לקהל הרחב. זאת הסיבה שכל פיוטי הזמירות שהזכרנו אינם מופיעים בדרך כלל בכתבי יד של סידורים ומחזורים המיועדים לחזני בית הכנסת, אלא הועתקו בדרך כלל בקונטרסים קטנים המיועדים לשימוש ביתי בשעת הסעודה או אחריה, וכן לאחר ההבדלה.

[הפיוט משקף] את השלבים הראשונים של אימוץ נורמות הפייטנות הספרדית אל תוך המרחב האשכנזי. תהליך אימוץ זה, שעיקרו חל במחצית השנייה של המאה השתים עשרה, נעשה בתחילתו בכבדות, תוך שמירה חלקית על סגנון, שפה, תבניות פיוט ולחנים אשכנזיים."

באימוצו של הלחן האשכנזי ל"מעוז צור" על ידי בני הקהילות הספרדיות השונות, מפרס ועירק ועד מרוקו, אפשר לראות מעין סגירת מעגל שתחילתו באימוץ נורמות הפייטנות הספרדית על ידי האשכנזים, אי אז במאה ה-12, וסופו בספיגתו המוחלטת של הלחן האשכנזי אל המרחב הרב-עדתי הישראלי.

 

* ד"ר עמליה קדם היא מוזיקולוגית העוסקת בהתפתחות המוזיקה של בית הכנסת האשכנזי ושל קהילות אשכנזיות בישראל. היא עובדת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל, שם היא אחראית על הנגשת אוספי ההקלטות הדיגיטליים.

 

בואו לקרוא ולשתף סיפורים, תמונות ומוזיקה מהעולם והמורשת היהודית. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק החדשה שלנו "יהודים ונהנים"

 

כתבות נוספות

נס גדול היה איפה? כך נולד הסביבון

בימים ההם בזמן הזה: שירי החנוכה ששרו הילדים בזמן השואה

לביבה, סופגנין וראשו של הלופרנס




מחלקת המוזיקה - הספרייה הלאומית

מחלקת המוזיקה עוסקת באיסוף, קטלוג והנגשה של חומרי מוזיקה הן בכתב ודפוס והן בהקלטות. במחלקה אוספים מיוחדים של מוזיקה יהודית וישראלית וכן ארכיונים אישיים של מלחינים, מבצעים ומוסדות מוזיקה. בצוות המחלקה מוזיקולוגים וכן טכנאי קול העוסק בהקלטות ובשימור הקלטות. זהו אוסף המוזיקה היהודית והישראלית הגדול ביותר מסוגו בעולם.

לכתבות נוספות של מחלקת המוזיקה - הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו