עלה לרשת: העיתון שחשף את יהודי מצרים לעולם

סיפורו של העיתון שלא חשש להסתכסך עם איש: "הבה נהרוס כדי לבנות מחדש: כולנו נחנקים באותה אווירה חשוכה של קהילה הנתונה כולה בידי רודפי בצע ותאוות ממון."

1

חגיגות יום הניצחון על גרמניה הנאצית בבית כנסת באלכסנדריה, מצרים. צילום: רודי גולדשטיין, מתוך אוספי ביתמונה

הכיבוש הבריטי של מצרים שהחל בשנת 1882 נחשב לתור הזהב של מצרים מהטעמים הבאים: חדרו למצרים הלכי רוח מודרניים והישגים טכנולוגיים משמעותיים והגיעו למצרים מהגרים זרים ובמיוחד יהודים.

עם תום מלחמת העולם הראשונה החל גם תור הזהב של העיתונות המצרית ועמו, גם של העיתונות היהודית המצרית. היהודים הוציאו יותר כתבי עת בהשוואה למיעוטים האחרים במצרים: 90 כתבי עת, כששני שליש מהם פנו ליהודים בדרך כלל בצרפתית, ולעיתים על פי עדותיהם ובשפתם: ערבית-יהודית, יידיש ולדינו. שליש מכתבי העת שהיו בבעלות יהודית, פנו לציבור הרחב.

דפדפו בגיליונות העיתון באתר עיתונות יהודית היסטורית

אחד מהעיתונים היהודיים החשובים במצרים היה L'AURORE (השחר). בעליו ועורכו הראשון היה לוסיאן שיוטו  LUCIEN SCIUTO (סלוניקי 1886- אלכסנדריה 1947). שיוטו, עיתונאי סופר ומחנך, ייסד את L'AURORE בקונסטנטינופול שבתורכיה. סכסוכים עם ראשי הקהילה היהודית במקום הביאו לסגירת השבועון. שיוטו היגר למצרים בשנת  1919 וייסד את  L'AURORE, שבועון בצרפתית שהופיע בקהיר בין השנים 1924–1941.

השבועון התאפיין בזיקה ציונית ויהודית אופיינית, וכיסה תחומי עניין רבים: הקהילה הדתית וראשי הקהילה, הקשר עם היהדות בעולם ובארץ ישראל, קשרי הגומלין עם המשטר המצרי, תרגום של מאמרים בעיקר מארץ ישראל וגם נושאים קלילים יותר כבידור וספורט. בשנת 1938 צירף העיתון גם דף בשפה האיטלקית.

L'AURORE נחשב לעיתון ביקורתי ופרובוקטיבי שלא חשש לבקר את ראשי הרבנות וראשי הקהילה היהודית במצרים. הוא אף היה העיתון הראשון, מבין העיתונות היהודית במצרים, לשלוח כתבים לשטח, להפעיל מקורות ולבצע תחקירים כדי לחשוף בפני הקורא ליקויים בקרב המנהיגות היהודית.

חודשים מספר אחרי שהחל לצאת לאור, טען העיתון:

את מנהיגות הקהילה צריכים לנהל אנשים היכולים לתת מזמנם יותר מאשר מכספם. מה הטעם בנשיא שאינו ממלא את תפקידו ונעדר תקופות ארוכות? לפני שנדאג לזהותו של הנשיא, יש לדאוג שמועצת קהילה תורכב מאנשים פעילים, מכובדים ומעורים בחיי הקהילה, שיירתמו מיד לביצוע הרפורמות הנדרשות במנגנון המנהלי, שאינו מתפקד."

(L'AURORE, גיליון 14, 23 במאי 1924, עמ' 2).

 

1
L'AURORE, גיליון 14, 23 במאי 1924. לגיליון המלא לחצו על התמונה

 

שיוטו פעל במלוא המרץ, האופייני כל כך עם אישיותו, והחל להיאבק למען התעוררות והתחדשות לאומית של הציבור היהודי והגנה על זכויותיו. בכותרת העיתון בחר לכתוב:

"הבה נהרוס כדי לבנות מחדש: כולנו נחנקים באותה אווירה חשוכה של קהילה הנתונה כולה בידי רודפי בצע ותאוות ממון. בואו הצטרפו אלינו ונשתלט על המבצר הזה ואבן אחר אבן, נהרוס אותו כדי לבנות את הבית היהודי שחלונותיו פתוחים לרווחה אל הקדמה."
(L'AURORE, גיליון 22, 18 ביולי 1924, עמ' 1).

 

1
L'AURORE, גיליון 22, 18 ביולי 1924. לגיליון המלא לחצו על התמונה

 

שיוטו הרבה לתקוף את ראשי הקהילה היהודית ומשך אליו אש מצד הממסד הקהילתי שהחרים את העיתון והתנפל על שיוטו בהיותו כביכול "מחפש בעיות".

בשנת 1931 שיוטו החליט לפרוש מניהול העיתון ולהעבירו למנהל שיעבירו לפסים שקולים וכלכליים. הוא מינה לעורך העיתון את ז'אק מאלח, יליד קהיר, משכיל ובנקאי, לעורך העיתון. מאלח הפיח חיים בעיתון על-ידי שיפור ניהולו הפיננסי ושיקום תדמיתו. הוא הצליח לרקום יחסים תקינים עם ראשי הקהילה היהודית וגייס אישים בכירים מארגון "בני-ברית".

עם  עליית היטלר לשלטון בינואר 1933 ותחילת הרדיפות נגד היהודים בגרמניה פתחו יהודי מצרים במערכת ציבורית נגד האנטישמיות הגרמנית. הם הקימו ארגון-גג: "הליגה למאבק נגד האנטישמיות", שבראשה עמד לאון קסטרו (איזמיר/תורכיה 1883 – קהיר 1948). קסטרו, עורך דין, עיתונאי ואיש ציבור מראשי הפדרציה הציונית בקהיר, רכש חלק מהבעלות על L'AURORE, נטל חלק בעריכתו והפך את העיתון לשופרה של "הליגה".

לדוגמה, במכתב גלוי לממלא מקום ראש ממשלת מצרים, טען העיתון:

"ההיטלריזם  במצרים:  גילוי זה הכשיר את הקרקע לאזהרה שאם לא יגייסו יהודי העולם את כל משאביהם כדי לדכא את האנטישמיות בעודה באיבה היא תתפשט כמו מגפה"
(L'AURORE, גיליון 50, 16 בפברואר 1933, עמ' 1).

 

1
L'AURORE, גיליון 50, 16 בפברואר 1933. לגיליון המלא לחצו על התמונה

 

המערכת התעמולתית של יהודי מצרים והחרם הטוטלי מצידם על מוצרים גרמניים הביאו לאיום מצד הגרמנים להטיל חרם נגדי על יבוא הכותנה המצרית. חוגים לאומיים במצרים הזהירו את היהודים שאם ימשיכו בחרם על גרמניה ועל יבוא מוצריה אזי תסייע מצרים לערביי פלשתינה במאבקם נגד היישוב היהודי.

על אף המכשולים והמשברים הצליח L'AURORE לשרוד שנים רבות, אולם ההשלכות הכלכליות של מלחמת העולם השנייה הכריעו את גורלו של השבועון והביאו לסגירתו בשנת 1941.

בחודש דצמבר 2018 הועלו גליונות העיתון לאתר עיתונות יהודית היסטורית מבית הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב, ובסיוע התאחדויות עולי מצרים בישראל, בריטניה וצרפת.

 

מקורות ביבליוגרפים

  1. L'AURORE, 1924- 1941.
  2. הגר, הלל/ "ישראל" בקהיר, עיתון ציוני במצרים הלאומית 1920 – 1939, תל אביב: המכון לחקר הציונית ע"ש חיים וייצמן, אוניברסיטת תל-אביב, הוצאת עם עובד, תשס"ה.
  3. מצרים, עורך: נחם אילן. מסדרת "קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים", ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, התשס"ח.
  4. קמחי, רות/ ציונות בצל הפירמידות, התנועה הציונית במצרים 1918 – 1948, עם עובד, תשס"ט.

 

כתבות נוספות

העיתון שעדכן את יהודי מרוקו ב"חדשות על אחינו בארץ ובגולה"

"שם, בעיראק, יודע כל יהודי שהוא יושב על הר געש"

הסיפור מאחורי השיר "הבלדה על יואל משה סלומון"ההוגה היהודי-מרוקני שקרא להקמתה של ממשלה עולמית אחת

כך חמסה האנטישמיות את כתרה של מלכת היופי היהודיה של אירופה

חרף התהילה שידעה מולדתה בזכותה, נאלצה ארז'בט סימון להתמודד עם אנטישמיות חריפה

Erzsébet (Elisabeth) “Böske” Simon

אֶרְזֶ'בֶּט סימון. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

עם תום מלחמת העולם הראשונה וחתימת חוזה טריאנון חוותה הונגריה תקופה של אי-יציבות קיצונית ושל אי-נחת פוליטית.

התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית והולדתה-מחדש של הונגריה כרפובליקה עצמאית הובילו לתהפוכות אדירות. המדינה התקשתה – פוליטית, כלכלית ותרבותית – לכונן מחדש את מקומה בקרב שכנותיה ולשוב ולזכות במעמדה ביניהן. בשנת 1929, אחרי שנים של שינויים דרמטיים, נהנתה סוף סוף הונגריה מטעמה של הנורמליות, כאשר קיימה בפעם הראשונה בתולדותיה את תחרות מלכת היופי ההונגריה בתקווה שאחרי שנים של אי-נחת פוליטית מכוערת, תוכל האומה לשוב ליופיה מפעם.

עם פתיחת התחרות, ביום 6 בינואר 1929, היה האוויר טעון תחושת התרגשות. מאתיים ושמונה-עשרה מועמדות התייצבו להתחרות זו בזו בתחרות היופי הלאומית הראשונה שהתקיימה במדינה אי פעם. עם חבורת מלכות היופי נמנתה גם ארז'בט (אליזבת) "בּוֹזְ'קֶה" סימון, צעירה יהודיה ילידת 1909, בתו של שאנדוֹר סימון, אדם חשוב והרופא הראשי של העיירה הקטנה בה התגוררו, קֶסְטְהֵיי (Keszthely). בוז'קה עלתה לבמה ומיד לכדה את אור הזרקורים, כשהתבלטה בין המתחרות האחרות בשל יופיה הקלאסי, על עיניה הכחולות והבורקות ושיערה הבלונדיני המרשים. עד מהרה דורגה בראש טבלת המתחרות ושבתה את לב הקהל והשופטים. ארז'בט סימון הוכתרה למלכת היופי של הונגריה וזכתה בתואר הנערה היפה ביותר במדינה כולה.

הזכייה במקום הראשון במולדתה-שלה זיכתה את ארז'בט בתהילה ובכבוד, אך גם בכרטיס כניסה לתחרות מלכת היופי של אירופה. היא נסעה מהונגריה לפריז, שם התמודדה ביום 18 בפברואר 1929 מול שש-עשרה מלכות יופי אחרות מרחבי היבשת. כנגד כל הסיכויים הוכתרה הנערה היפה ביותר בהונגריה לנערה היפה ביותר באירופה כולה. בוז'קה זיכתה את מדינתה בכבוד גדול והשיבה את הונגריה למרכז הבמה. אצולת החברה הצרפתית בירכה אותה על בחירתה, ונשיא הרפובליקה הצרפתית, אמנים, מפורסמים ודיפלומטים הרעיפו עליה כולם שבחים.

 

: ארז'בט (אליזבת) "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית
ארז'בט (אליזבת) "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית

 

חודש לאחר שהוכרזה כמלכת היופי של אירופה, שבה סוף סוף סימון לביתה מפריז. קהל של אלפים קיבל אותה בתשואות וחגג את ניצחונה בשם הונגריה. היא זכתה לקבלת פנים מראש העיר של בודפשט, שהודה לה על כך שחלקה את יופיה עם מולדתה והשיבה לאומה את תהילתה מידי יריביה במלחמה הגדולה.

לרוע מזלה של בוז'קה, לא הכול שמחו בניצחונה. עד מהרה גילתה סימון, ששום הצלחה, גדולה ככל שתהיה, לא תחבב אותה על האנטישמים. במהלך קבלת הפנים לכבודה בתחנת הרכבת קראו לעברה כמה אנשים בקהל קריאות גנאי ובהן "מלכת היופי של פלשתינה" ו"יהודיה מלוכלכת", הגם שרוב הקהל התעלם מקריאותיהם.

 

ארז'בט "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית
ארז'בט "בוז'קה" סימון. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון בספרייה הלאומית

 

סימון בחרה להימנע מקיום אירועים פומביים מרובים ותחת זאת החליטה לקיים אירוע חתימות יחידי, שתוכנן ליום 17 במרס, 1929 – אירוע שהופרע גם הוא בידי מפגינים אנטישמים רבים שהגיעו למקום על מנת להביע מחאה. הקהל תקף אותה, לעג לה, קרא לעברה קריאות בוז וכינה אותה "יהודיה מכוערת" כמו גם "הונגריה מזויפת". מאוחר יותר באותו היום הפגינה קבוצת סטודנטים לאומנים מחוץ לדירתה של בוז'קה, תוך הטחת עלבונות אנטישמית וקולנית, נגדה ונגד היהודים ככלל.

התואר "מלכת היופי של אירופה" זיכה את בוז'קה בהשתתפות בתחרות מיס עולם, שאמורה היתה להתקיים באותה שנה בטקסס. בשל לחצים פוליטיים והתמשכות התופעות האנטישמיות נגדה, ויתרה בוז'קה על מקומה בתחרות כמו גם על מספר הצעות עבודה במשחק שהגיעו אליה מארצות הברית. האנטישמיות החריפה שחוותה הניעה את ארז'בט סימון לפרוש מהחיים הציבוריים, תוך ויתור על הבטחה לעתיד עתיר תהילה ועושר.

ארז'בט בחרה לחיות חיים פשוטים ושקטים יותר כאזרחית במדינתה. היא נישאה לעובד טקסטיל בשם פאל בראמר, אך נישואים אילו היו קצרי מועד. מאוחר יותר נישאה פעם נוספת למנהל תיאטרון בשם דניאל ג'וב, והזוג שרד את השואה בבודפשט. הם הצליחו להימנע מהשילוחים למחנות ומהאלימות. יתר בני משפחתם, לעומת זאת, לא זכו לכך ונרצחו.

דניאל ג'וב הלך הלך לעולמו בשנת 1950, ואילו אֶרְזֶ'בֶּט סימון, האישה היפה ביותר באירופה, נפטרה ב-8 באוקטובר 1970 בעקבות סיבוכים רפואיים.

 

עוד בנושא:

The Year of Jewish Beauty Queens

כתבות נוספות

הכירו את מלכת אסתר – מלכת היופי הראשונה של ארץ ישראל

והזוכה בתחרות עקרת הבית לשנת העשור היא…

גם אלף דפים לא יספיקו לתת את דמותה: חנה סנש כותבת לאמא

נס החנוכה של לוין קיפניס

סיפורו של שיר הילדים הראשון שכתב לוין קיפניס לחג החנוכה

8

דורית לבל, חנוכה 1953. אוסף משפחת לבל.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה

"מאה וחמישים ספרים, מעל 1,200 סיפורים, למעלה מ-1,000 שירים, עשרות מחזות וחזיונות, משחקים לימודיים, מאות אגדות, משלים, פתגמים, חידות, ומעשיות שפורסמו במאות כתבי עת בארץ ובתפוצות, קובצו בלמעלה מ-550 ספרים ותורגמו לשפות שונות. כל ילד וילדה שגדלו בארץ הזאת, מכירים את לוין קיפניס. כבר חמישה דורות של ילדים שרים את שיריו, בעיקר את שירי החגים הרבים שלו. הוא המשורר ששיריו המולחנים והמושרים רבים יותר משל כל משורר אחר, בארץ, ואולי גם בעולם. לפעמים אנחנו שרים אותם ולא יודעים שהם שלו. מזמן הם עברו מרשות היחיד לרשות הרבים ונחשבים לשירים של המשורר הפורה מכולם, מר עממי."

(דברי חוקר הזמר העברי אליהו הכהן בערב מיוחד לכבוד קיפניס במלאות 95 שנה להולדתו 19.12.1989 במכללת לוינסקי, תל אביב)

המספר והמשורר לוין קיפניס נחשב לחלוץ ספרות הילדים העברית בארץ. הוא זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, וב-1978 הוענק לו פרס ישראל. חמישה דורות ישראליים כבר גדלו על יצירותיו לילדים והוא מכונה "אבי ספרות הילדים העברית". אך את תחילת עבודת חייו בתחום הוא חב לחג החנוכה, שהצית בו את אור השראה וגילה לו את הנס הגלוי שהוא ייעודו – כתיבה לילדים.

אבל רגע. לפני נס החנוכה של קיפניס, המשורר של חג האור, נחזור רגע לתולדות חייו. לאה נאור, שכתבה על קיפניס ביוגרפיה נהדרת בשם "מלך הילדים", מסכמת כך את קורותיו עד החנוכה ההוא: "הוא לא ידע לדבר עד גיל שלוש, אבל לפני שמלאו לו 13 שנים כבר היה מורה 'מלמד' כמו שקראו לזה אז. בילדותו כבר התנסה בכל תחומי האמנות, ציור, מלאכת יד, כתיבת סיפורים שירים, מחזות, הלחנה, בימוי והפקה בעיירה שלו, אושומיר שברוסיה. כשהחליט לעלות לארץ ישראל, ללמוד ציור בבית הספר לאמנות 'בצלאל' ליוותה אותו העיירה כולה אל תחנת הרכבת. חודש אחד לאחר שעלה לארץ כבר שרו את שיר החגים הראשון שלו בגנים רבים בכל הארץ, בלי אמצעי התקשורת של היום."

8
לוין קיפניס הצעיר

ב-1913 עלה קיפניס ארצה והתחיל ללמוד בירושלים בית הספר לאמנות בצלאל. בשנה הזו גם נוסדו בתי ספר וגני ילדים עבריים. בעקבות "מלחמת השפות" הוקם בבית העם בירושלים סמינר מיוחד לגננות שניהלה חסיה פיינסוד-סוקניק, לצידו נפתח גן ילדים עברי לדוגמה. ליד הגן הזה היה קיפניס עובר בכל בוקר בדרכו ללימודיו בבצלאל. הוא שמע את השירים מעבר לגדר, ואהב לעצור, לעמוד ולשיר את המנגינה, אבל לא תמיד הצליח לתפוס את המילים. הוא היה מציץ בגננות ובילדים עד שהגננות הזמינו אותו להיות אורח בגן ולשיר איתן ועם ילדי הגן. קיפניס מספר:

"עד שפרצה מלחמת השפות והתקרבנו לחנוכה, ואני נכנסתי לשם ושמעתי ששרים שיר כל כך יפה, עם מנגינה כל כך יפה ושאלתי 'מה עם המילים?' מסתבר שזה שיר גרמני של חג המולד, ואת המילים של חג המולד התאימו לחג הנר. תכף נדלקה לי חנוכייה בראש. וכתבתי את השיר 'חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה', והבאתי את זה לגן, לחסיה סוקניק שהייתה המנהלת והיא קראה והתרגשה והיא רצה אל הכיתה, דפקה בדלת, פתחה את הדלת: 'בנות, יש לנו שיר!' והיא קראה את הטקסט בהתרגשות רבה עד שגם הבנות התרגשו. והיא נתנה את השיר לאידלסון, זה כבר היה קרוב לחנוכה, לא היה לו זמן לחבר לחן חדש והוא התאים את זה למעוז צור."

הנה לוין מספר את הסיפור בקולו לפזמונאי דן אלמגור:

זו הייתה היצירה הראשונה שלו לילדים עבריים בארץ, ובעקבותיה יבואו עוד אלפי יצירות לילדים.

קיפניס מצוטט באתר דף-דף: "השיר הזה, 'חנוכייה חנוכייה' שהיה מעין הצגה, נחטף ועבר מפה לאוזן, עד שנתפשט בכל ערי הארץ ומושבותיה, אחריו באו 'גליונות לגננות' שבהם פרסמתי שירים מסוגים שונים, דקלומים, סיפורים ומשחקים לגן הילדים, ובעקבותיהם יצאו לאור הספרים 'מחרוזת', 'אלף בית', ' מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת' ורבים אחרים."

8
אלף : ספר הבית לילדי כתה א’ / מאת לוין קיפניס ; החלק הדידקטי – דבורה קיפניס ; הציורים – איזה. ‬ תל-אביב : קרני, 1967

חוקרת ספרות הילדים זהר שביט סיפרה לרמה מסינגר בתוכנית "זו ילדותי: לוין קיפניס" (חינוכית, 2012): "אי אפשר לגדל ילדים בארץ בלי לוין קיפניס. הוא כתב כל כך הרבה, ערך את עיתון הילדים הראשון, את המקראה 'גן גני', שיצאה ב-47 מהדורות. שהוא תיקן. הוא כתב גם תחת פסבדונים. האיש היה חתום על הרבה יותר יצירות מאשר השם לוין קיפניס. לוין קיפניס כתב שירים שהפכו אחרי חמשדקות לשירי עם… הוא כתב הרבה מאוד שירים שיצרו את התשתית. הוא גם דאג להפיץ אותה. הגיע לגננות. לימד אותן את המילים. ודאג שהשירים יגיעו מהגנים הביתה. היה צריך ליצור משהו חדש לעם העברי החדש שנוצר בארץ ישראל. ולוין קיפניס במידה רבה דאג ליצירה הזו. הוא לימד את הילדים והילדים לימדו את ההורים."

8
לוין קיפניס ובנו שי

לאה נאור מסכמת: "האיש הקטן והצנוע הזה בנה כמעט בעצמו את מסורת החגים בגנים ובבתי הספר בארץ ישראל. לא הייתה שנה לאורך כל המאה העשרים שלא פרסם בה את יצירותיו. הוא יכול להגיע לספר השיאים של גינס גם במספר היצירות שכתב (קרוב לחמשת אלפים) ובמספר השנים שכתב (קרוב לתשעים שנה – משנת 1908, אז התפרסם שירו הראשון בתור ילד, ועד מותו ב-1990). במחקר שערכה עליו הפרופסור לספרות ילדים מירי ברוך, היא מצאה שיש לקיפניס יותר שירים שכל ילד בישראל מכיר אותם מאשר לביאליק וטשרניחובסקי ביחד. אין חגיגה בארץ ישראל עד היום שאינה נפתחת בשירי של לוין קיפניס."

8
חגי, לוין קיפניס. איורים: נחום גוטמן. הוצאת נ. טברסקי, 1949

הדבר נכון במיוחד לחג החנוכה, החג שלכבודו כתב קיפניס את שיר החג הראשון שלו. קיפניס הוא "המשורר של חג האור", אחרי "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" הוא חיבר גם את  "סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב" את "חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ", "הָבָה נָרִימָה נֵס וַאֲבוּקָה", "לְבִיבוֹת" (קֶמַח קֶמַח מִן הַשַּׂק), "שִׂימוּ שֶׁמֶן", "נֵר לִי" ועוד שירים רבים אחרים.

8
שער "חנוכה", מתוך "חגי". איור: נחום גוטמן.

והנה הטקסט המלא של "חנוכייה, חנוכייה, ספרי נא לי מעשייה" לפי הלחן של "מעוז צור":

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
לִפְנֵי רַבּוֹת רַבּוֹת שָׁנִים
לִירוּשָׁלַיִם בָּאוּ יְוָנִים
אֲהָהּ! אֲהָהּ! צָרָה גְּדוֹלָה
צָרָה גְּדוֹלָה הָיְתָה שָׁם.

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שֵׁנִי שֵׁנִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
יְוָנִים הָרְגוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים
אָבוֹת אִמּוֹת וִילָדִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁלִישִׁי שְׁלִישִׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׂמוּ יְוָנִים
פְּסִילִים שֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֲבָנִים.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר רְבִיעִי רְבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
גָּזְרוּ יְוָנִים, אוֹיָה! נוֹרָא:
צָרִיךְ לִשְׂרֹף אֶת הַתּוֹרָה.
אֲהָהּ…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר חֲמִשִּׁי חֲמִשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
קָם מַכַּבִּי עִם חֲמִשָּׁה בָּנִים
וְהֵם גֵּרְשׁוּ אֶת הַיְּוָנִים
הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד, הֵידָד
נֵס גָּדוֹל הָיָה שָׁם!

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שִׁשִּׁי שִׁשִּׁי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
שִׁשָּׁה הָיוּ הַמַּכַּבִּים
וְהֵם הָרְגוּ אֶת הַיְּוָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁבִיעִי שְׁבִיעִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
אֶחָד הָאָב וַחֲמִשָּׁה בָּנִים
שִׁבְּרוּ כָּל פְּסִילֵי הָאֲבָנִים.
הֵידָד…

חֲנֻכִּיָּה חֲנֻכִּיָּה
סַפְּרִי נָא לִי מַעֲשִׂיָּה
אָנֹכִי נֵר שְׁמִינִי שְׁמִינִי
מַעֲשִׂיָּה יוֹדֵעַ:
בִּטְּלוּ אֲזַי כָּל הַגְּזֵרוֹת
עָשׂוּ חַג הִדְלִיקוּ נֵרוֹת.
הֵידָד…

(הטקסט כפי שהופיע ב"ספר השירים – קובץ חדש, לגני ילדים, לבתי ספר עממיים ותיכוניים", יידישר פרלאג, ברלין, תרפ"ב, עמודים 9-8)

 

לקריאה נוספת

לוין קיפניס מלך הילדים, לאה נאור, הוצאת יד בן צבי, 2008

לוין קיפניס ביבליוגרפיה, אליהו הכהן

נס החנוכה באתר זמרשת

לוין קיפניס וחג החנוכה, הפנקס, כתב עת מקוון לספרות ילדים

הצצה לארכיונו של לוין קיפניס באתר "גנזים"

מכתב הבקשה של לוין קיפניס להתקבל ללימודים בבצלאל

 

כתבות נוספות

מי רוצה, רוצה לשמוע מעשה בלפת?

אני הרגתי את השיר הזה בגלל 'סְבִיבוֹן – סֹב סֹב סֹב'

"לכבוד החנוכה"": נתגלה לחן בן מאה שנה לשיר של ביאליק

 

בית הספר שעזר לילדים להחלים מזוועות השואה

בעיתון בית הספר נדפסו חלומות על חיים מהאגדות לצד זיכרונות רעב וכאב. העיתון שהעניק מקום לזיכרונותיהם של הילדים היהודים

ילדים יהודים מהקינדר-טרנספורט מגיעים ללונדון. פברואר, 1939

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, נעשה הצורך של יהודים להימלט מאירופה לדוחק יותר. האלימות וההרס ב"ליל הבדולח" בשנת 1938 המחישו בצורה מיידית יותר את היקף האיום שנשקף להם.

באנגליה פנתה קבוצת ראשי קהילות לממשלה הבריטית בבקשה לסייע ליהודים באירופה. עם הפונים נמנה גם הרב סולומון שונפלד, ראש קהילה ואחד מגיבוריה העלומים של התקופה האפלה ההיא, שהציל בני אדם רבים במהלך השואה ואחריה, תוך נטילת סיכון אישי גדול לחייו-שלו.

אחרי שאישרה הממשלה הבריטית את ה"קינדר-טרנספורט" ("משלוח הילדים" בגרמנית), הורחקו במהירות אלפי ילדים פליטים מן הסכנה, והועלו על רכבות ששמו פעמיהן לאנגליה. הילדים היהודים נשלחו לבתי אומנה מתנדבים בכל רחבי אנגליה. ילדים יהודים אורתודוקסים מצאו עצמם לפתע חיים בבתים לא-אורתודוקסיים ואף בבתים לא-יהודים. מורשתם ותרבותם הפכו אט-אט לזיכרון רחוק.

מתוך דאגה למורשתם של אותם ילדים, לקח על עצמו הרב שונפלד ליצור פתרונות דיור חלופיים לילדים האורתודוקסים – מקומות דיור שבהם יוכלו לשמור על מנהגיהם הדתיים ועל המסורות שלהם.

 

תמונה קבוצתית של תלמידי בית הספר התיכון היהודי בעיר שֶׁפוֹרְד (Shefford), 1941. התמונה לקוחה מתוך הספר “Throw Your Feet Over Your Shoulders- Beyond the Kindertransport” מאת פרידה שטולצברג-קורובקין שראה אור בשנת 2008

 

בעת שבלונדון התכוננו למלחמה, נשלחו ילדים מהעיר אל הכפר, כדי להבטיח את שלומם. הרב שונפלד שלח רבים מילדי ה"קינדר-טרנספורט" לתיכון היהודי (JSS), שעם פרוץ המלחמה העתיק את מקום מושבו לעיירה שפורד, כדי שישמש להם מקום מקלט שבו יהיו מוקפים בחיים יהודיים, בתרבות יהודית ובלימודים יהודיים.

אחרי המלחמה עברו הילדים ובית הספר היהודי ללונדון, ושמו של זה האחרון שונה ל"בית הספר 'אביגדור'". בשלב זה, בשנת 1946, החל הרב שונפלד לסייע לילדים ניצולים במחנות עקורים ברחבי אירופה. לילדים אלה, ששרדו את זוועות הנאצים ונזקקו למקום שבו יוכלו להתחיל מחדש ולפתוח בתהליך החלמה, היה ביה"ס 'אביגדור' לבית.

 

איור של בית הספר 'אביגדור', כפי שהופיע בעיתון בית הספר

 

הצטרפותם של הפליטים הפולנים לבית הספר, שכבר שימש באותה עת בית לילדים בריטים ולילדים פליטים גרמנים, חוללה דינמיקה חדשה בתכלית. פרידה שטולצברג, מילדי ה"קינדר-טרנספורט" שמאוחר יותר פגשה את הרב שונפלד, תיארה את כור ההיתוך שהיה ביה"ס 'אביגדור' אחרי שהגיעו אליו הילדים הפליטים בספר זיכרונותיה, Throw Your Feet Over Your Shoulder:

"אנחנו, הוותיקים, קראנו לחדשים, 'הילדים הפולנים'. חלקם היו פראיים וקשה היה להשתלט עליהם, בגלל החוויות שעברו במלחמה. רבים מהם סבלו מסיוטים, ופעמים רבות נמצאו מתהלכים בשנתם," תיארה.

"התחושות שלנו כלפי הילדים הפולנים היו די אמביוולנטיות… בשלב זה כבר ראינו בעצמנו בריטים וחשנו עליונות על הזרים הללו, שדיברו שפה מכוערת, בחיתוך גרוני. בואם שיבש את האיזון ואת שגרת חיינו, גרם למתחים ועורר טינה."

הצוות החינוכי ומנהלי בית הספר התאמצו להתמודד עם הטראומה שהגיעה למוסד יחד עם הילדים הניצולים. הוחלט, שכאמצעי ריפוי, יוכלו הילדים להביע ולחלוק את חוויותיהם ואת הסיפורים שלהם – לפרוק את הכאב שחשו, בניסיון לפתוח בתהליך החלמה. הילדים לא יושתקו ותחת זאת יעודדו אותם להיזכר, לכתוב, לספר את סיפורם.

 

עיתון בית הספר 'אביגדור', שראה אור לקראת ראש השנה בשנת 1947

 

עיתונו של בית הספר 'אביגדור' הפך למרחב שבו יכלו תלמידים להביע עצמם ולשתף בחוויותיהם. בגיליון שראה אור לקראת ראש השנה, בספטמבר 1947, ניכרים הדיכוטומיה והבדלי החוויות של קבוצות הילדים השונות שהתגוררו ולמדו בצוותא אחרי השואה.

במדור בעיתון שהוקדש לכתבות מקור ולשירים שכתבו תלמידים, נדפס שיר שכתבה אחת הילדות הצעירות על חלומה להפוך לנסיכה, שבו היא סועדת בחברת הנסיך הנועז שלה, ולצדו הופיעו כתבות של ניצולי מלחמה, שסיפרו על פחדיהם ועל החוויות שעברו עליהם. כתבה אחרת, שכתבה פרידה שטולצברג, גוללה את ההצלחה הגדולה שנחלו קבוצות בית הספר ביום הספורט: "יישר כוח, 'אביגדור'! גם השנה זכינו בפרס!" עמודים בודדים לאחר מכן, אנחנו מוצאים עדות שמחברה מזוהה רק בראשי התיבות ג"ס:

"לא יכולנו להישאר יותר באיטליה כי עכשיו, אחרי שהגרמנים פלשו למדינה ויכלו לשלוח אותנו למחנות ריכוז, זה היה לנו מסוכן מאוד… עכשיו אנחנו באנגליה, אבל אני חושב שלעולם לא אשכח את הקשיים שנאלצנו לשאת כמעט שמונה שנים."

 

"הטרגדיה היהודית", קטע מתוך עדות שפורסמה בעיתון בית הספר 'אביגדור'

 

סיפורי הזוועה שחוו הילדים הללו קמו לתחייה בכתיבתם. במאמר שכותרתו "הטרגדיה היהודית" כתב תלמיד אחר על חווית המעבר ממחנה אחד למשנהו בקרונות משא לבהמות.

"לעולם לא אשכח איך בשעת בוקר מוקדמת הגיעו אלינו קצינים גרמנים אל הגטו. הם ציוו עלינו לארוז צרור בגדים… כעבור עשר דקות נלקחנו לתחנת הרכבת והוכנסנו לקרון משא לבהמות, שבתוכו כבר התגודדו 95 איש… שלושה ימים ושלושה לילות לא יכולנו לישון, אפילו לא בעמידה; ילדים בכו כל היום; הם בכו מצמא, מרעב, מחוסר שינה ומפחד, עד שהגענו אל היעד, לאושוויץ, רבים מהאנשים כבר מתו."

 

עמודים 18 ו-19 מתוך עיתון בית הספר 'אביגדור'

באחת הכפולות מופיע שיר פרי עטה של ילדה בשם אדית, שמגולל את אהבתה לחורף הנפלא, ומתוארים בו כדורי שלג ונסיעות במזחלת כמקור לשמחה ולעליזות. בעמוד הנגדי באותה כפולה ממש, מופיע שיר כואב מאת מחבר לא-ידוע, שכותרתו "מותו של ורד", ובו הוא מספר על ורד מלבלב שנקטף באכזריות משיח פורח, ונזנח לנבול ולמות.

"עת מיהר בצעד חיש מהמקום
לאדמה נשמט הוורד מידו
שם הופקר, רמוס, מופשט מכל חינו,
כמהּ-כמהּ לשיח, שבעליזות צימחוֹ
פרח בר, שיד אדם חמסה
באשמתה כעת הוא נם
ולא יעור עוד לעולם
על גל חורבות עצום ומזוהם."

 

הסמיכות הרצופה בין שתי המציאויות הללו – מהתרגשותה של ילדה מימי החורף העליזים הקרבים אל זיכרונותיו המרסקים של ילד אחר, שנותק מכור מחצבתו – ממחישה כיצד שימש עיתון בית הספר מקור פורקן לילדים – יהיו אשר יהיו ההיסטוריה והחוויות שהם נושאים איתם.

העיתון היה לאתר שבו יכלו ילדים ניצולים לחלוק את הזיכרונות שלהם, את החוויות שעברו, את האימה שחוו ובמידה מסוימת – מקום שבו יכלו גם להתחיל ולהחלים. מנהלי בית הספר 'אביגדור' עמלו לכונן אווירה ייחודית ופתוחה של אחווה ושל הבנה, שרתמה ילדים מכל קצוות אירופה למשימת השיקום מהאובדן, מהכאב ומהטראומה, אותם הנחילה להם הטרגדיה האיומה ביותר שחוו יהודי אירופה.

 

למידע נוסף על חוויותיה של פרידה שטולצברג קראו את ספרה Throw Your Feet Over Your Shoulders- Beyond the Kindertransport מאת פרידה שטולצברג-קורובקין.

המאמר נכתב בעזרתו של ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית.

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד