מלחמת צרפת-פרוסיה פרצה בקיץ 1870 והסתיימה כחצי שנה לאחר מכן בתבוסתה של צרפת. המלחמה הביאה לידי איחוד המדינות הגרמניות הרבות וייסוד הרייך השני.
זו לא הייתה המלחמה הראשונה שבה לחמו חיילים יהודים. שנים רבות לפני כן גויסו יהודים לצבא האוסטרו-הונגרי ולצבא הצרפתי. גם במלחמת העצמאות של ארצות הברית נלחמו יהודים, ולצבא הרוסי נחטפו ילדים יהודים כבר בשנות העשרים של המאה ה-19 במסגרת גזרת הקנטוניסטים. בשנת 1870 ראו יהודי גרמניה במלחמה מול צרפת הזדמנות להוקיר תודה על שוויון הזכויות שהוענק להם זמן לא רב לפני כן. על רקע זה כ-4,700 יהודים התגייסו ולחמו למען גרמניה מולדתם.
ארמיית הריינוס הצרפתית נסוגה אל מבצרי העיר מץ ב-19 באוגוסט 1870, ועל העיר הוטל מצור פרוסי.
בשמירת המצור השתתפו גם חיילים יהודים-גרמנים, שוודאי קיוו כי הוא יסתיים לפני תקופת החגים. אבל ראש השנה הגיע, והחיילים עדיין נמצאו מחוץ למץ. לחיילים אושר לקיים תפילות במניין, אך לא היו רבנים צבאיים שידאגו להיערכות לתפילות ולטקסים. שונה בנוף היה רב צעיר בשם אייזיק בלומנשטיין, שהגיע למחנה הצבאי ב-30 בספטמבר, לקראת יום כיפור. התפילות שניסה הרב לארגן נועדו להתקיים במפקדת הארמייה הראשונה, שהייתה מוצבת בכפר Sainte-Barbe, כשמונה קילומטרים משדה הקרב.
תחילה הוצע לרב לערוך את תפילות יום הכיפורים בכנסייה קתולית, אך הוא סירב ובמקום זאת ייעד לכך את חדרו האישי וזה של שכנו. שולחן שעליו דלקו שני נרות שימש בימה, ובערך שישים-שבעים חיילים השתתפו בתפילה.
הרב בלומנשטיין תיאר את המעמד יוצא הדופן במאמר פרי עטו שפורסם בעיתונות לאחר החג. חייל שנכח בתפילה פירט במכתב שכתב כמה ימים לאחר מכן כי גם חלק מצוות הפיקוד והקצונה הגיע לאירוע. החייל תיאר את דרשת הרב בלומנשטיין וציין כי ריגשה את הקהל ואף גרמה להזלת דמעות.
הצייר הגרמני הלא-יהודי Hermann Junker צייר שני ציורים המנציחים את תפילת יום כיפור בזמן המצור על העיר מץ ב-1870. הוא עצמו לא נכח בשטח, והציורים הם פרי דמיונו. את הציור הראשון צייר על פי דבריו של הרב בלומנשטיין. בכיתוב המופיע בתחתית גלויה שהונפקה על פי הציור נכתב כי מדובר בתפילת "כל נדרי", הפותחת את תפילות יום הכיפורים. למוחרת התקיימו תפילות נוספות אך מכיוון שלא היה ספר תורה במקום, הרב בלומנשטיין הציג בעל-פה את קריאת התורה וההפטרה.
בשונה מיצירתו הראשונה, בציור השני שבו תיעד Junker את תפילת יום הכיפורים נערכה התפילה בשדה פתוח תחת כיפת השמים. תמונה זו נבדלת מקודמתה גם בדמויות החיילים: בציור נראים עשרות חיילים, רובם עטופים בטליתות ומחזיקים מחזורי תפילה, מרוכזים סביב סלע המשמש בימה, ולידה עומדים שלושה חיילים נוספים העוסקים בקריאת התורה. מסביב מערומי נשקים של החיילים ואף תותח, שכנראה מוכן לשימוש במקרה הצורך. גם מספר אזרחים צוירו בתמונה.
ציור זה מתבסס על תיאור שכתב חייל אנונימי לקראת יום הכיפורים ושהתפרסם בעיתונות היהודית לאחר החג. החייל עדכן שבינתיים 1,174 חיילים יהודים משלזיה ופוזנן מתכננים להגיע לתפילה. לדבריו, בעזרת ה' ובתקווה שמפקד הצבא הצרפתי – כלומר האויב – יאפשר זאת, התפילה תתקיים בשדה הפתוח, והחיילים יחבשו קסדות Pickelhaube (קסדות פרוסיות אופייניות) ויתעטפו בטליתות שלהם. בזמן התפילה חבריהם הלא-יהודיים ישמרו עליהם מרחוק כדי למנוע הפרעות. אולם התוכנית לא מומשה לבסוף שכן זמן קצר לפני כן רוב החיילים נאלצו לצאת למשימה.
ציור התפילה בשדה הקרב הלהיב את כל רואיו. יהודי גרמניה ראו בו הוכחה נחרצת לנאמנותם לעם הגרמני ולכך שלמרות דתם ואמונתם, הם לא נפלו מבני עמם והיו מוכנים להקריב את עצמם למען המולדת.
חשיבות השירות הצבאי של יהודי גרמניה במלחמה מודגשת גם בחוברת שיצאה לאור בתחילת המלחמה. החוברת מכילה דרשה בגרמנית מפי הרב רהמר ממגדבורג, המשלבת ציטוטים בעברית מהמקורות, וכותרתה היא "מלחמת חובה" (מונח הלכתי) ובגרמנית "המלחמה הקדושה".
בשנת 1871, לאחר תום המלחמה, יצא לאור ספר זיכרון עבור החיילים היהודים ששירתו בצבא הפרוסי. בספר תוארו אירועי המלחמה והוצגה רשימה ארוכה של שמות החיילים היהודים שלחמו בה. כמו כן צוינו שמותיהם של כ-70 חיילים יהודים שזכו בעיטור "צלב הברזל" על גבורתם בקרב.
בשונה מהציור הצנוע יותר שהנציח את התפילה בחדרו של הרב בלומנשטיין, ציור השדה הפתוח של Junker שוכפל, שונה והופץ ברחבי גרמניה ומחוצה לה. בהשפעתו צוירו ציורים אחרים המתארים את אותו אירוע, רובם יפים ומפורטים יותר מהמקור של Junker, ובהם בימת הסלע הוחלפה בבימה מרובעת וארון קודש. בחלק מהתמונות אכן נראים חיילים לא-יהודים שומרים בהרים מסביב לשדה המתפללים. תמונה אחת אף הציגה את הקיסר וילהלם, הקנצלר ביסמרק, הרמטכ"ל פון מולטקה ואישים נוספים בהנהגה מבקרים את חייליהם היהודים.
הבדל בולט נוסף בין תמונת המקור של Junker לגרסאות שנוצרו בהשראתה מתבטא בעובדה שמרביתן נצבעו בצבע. כך ניתן להבחין גם במדים השונים של היחידות הלוחמות. בכמה מהתמונות אף נוספו שירים ותפילות בגרמנית ועברית.
על בסיס הציור המקורי הופקה גם תמונת בד אדומה מעוטרת בכיתובים. בראשה מתנוסס הפסוק מספר מלאכי (ב, י): "הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ", המתייחס לתפיסה שכל החיילים הגרמנים הם בני אנוש באופן שווה ללא קשר לדתם.
מלחמת העולם הראשונה פרצה 44 שנים לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה, וממנה נותרו תצלומים רבים של חיילים יהודים המתפללים בשלל מקומות ובחגים שונים. אך המשפחות היהודיות שעל קירות בתיהן עדיין הייתה תלויה תמונתו המפורסמת של Junker שמחו בוודאי לקבל ציור דומה מהמלחמה החדשה. בשנה הראשונה למלחמה צייר אומן הידוע בכינויו Pusch תמונה המושפעת מתמונתו של Junker מ-1870. גם כאן נראית קבוצה גדולה של חיילים, אם כי במקום אחר ובזמן אחר, מתפללים להצלתם ולהצלחתם בשדה הקרב.
