החיים בעיר סואנים ביותר. הרחובות מלאים אדם, רוב החנויות פתוחות. בשווקים מתנהל מסחר ער. חזות פני התושבים שמחה יותר ונראה שהשלימו עם הכיבוש. הם מנסים לבוא בדברים עם חיילים ואזרחים ישראליים. במחנות הפליטים מתקבלים אזרחי ישראל בהמולה והם מוקפים מיד המוני ילדים ומבוגרים. חזות פני הפליטים טובה מאוד. המחנות מצטיינים בנקיונם. הזקנים שבין הפליטים מתעניינים לשלום ידידהם בארץ.
(מתוך ידיעה שפורסמה בעיתון "דבר", 29 בנובמבר 1956)
"הלילה יפרצו כוחותינו לרצועת עזה". כך בישרה האיגרת שקיבלו חיילי צה"ל ב-1 בנובמבר 1956. לאחר כמעט עשור של פעולות עוינות מהרצועה, שהביאו למותם של מאות ישראלים, היוזמה עברה לישראל. מלחמת סיני (או בשמה האחר "מבצע קדש"), הייתה מהלך מלחמתי יזום של ישראל, לאחר שפעולות הפדאיון הלכו והתגברו. אחת ולתמיד, קיוותה ישראל לשים קץ לאיום על היישובים הישראלים בקווי הגבול. במהלך המלחמה הצליחה ישראל להשתלט – בסיוע בריטי צרפתית – על שטחים אדירים ובהם חצי האי סיני ורצועת עזה.
את עזה כבש צה"ל בקלות יחסית, ותוך שלושה ימים, עזה, אז בשליטת מצרים, נכנעה.
עדות לחיים בעזה של אז, אפשר לראות בשורה של תצלומים צבעוניים נדירים של הצלם והעיתונאי היהודי-אמריקאי משה (מרלין) לוין שתיעד את חיי היום יום בעיר תחת השלטון הצבאי הישראלי.
האמת, שמדינת ישראל לא ידעה אז בנובמבר 1956 כי תשלוט ברצועה רק לתקופה קצרה. בישראל נכנסו לאופוריה בעקבות הכיבושים, וכיבוש עזה, זכה לשם "שחרור עזה" שם שלא ממש מרמז כי יש כוונה לסגת ממנו. ונזכיר שבמשך שנים רבות בהיסטוריה היהודית הייתה ברצועת עזה התיישבות יהודית שהסתיימה במאורעות תרפ"ט, ככה שעבור רבים החזרה לעזה לא נתפסה ככיבוש של שטח חיצוני, אלא כחזרה למולדת.
עם הכיבוש הונחל ברצועה שלטון צבאי, שעד מיהרה החל בצעדים מעשיים לביסוס שלטוני.
אפשר לראות זאת בשורה של פקודות צבאיות שהפכה את השליטה הצבאית לשלטון. סמכויות המשפט, השלטון והמנהל של העיר הועברו לצבא.
המטבע הישראלי הפך למטבע חוקי ברצועה.
ובנוסף נעשו צעדים להחזיר את "השגרה" לשטח שנכבש. וכך, לצד העוצר שהוטל על תושבי הרצועה בשעות הלילה, במהלך היום קמה פקודה דווקא לפתוח חנויות כדי לאפשר חיי מסחר.
וזוהי תמונה נדירה של ביתו של המושל הצבאי בעזה ועליה מונף דגל ישראל.
כיום אנחנו יודעים שהכיבוש ההוא, של 1956, היה זמני מאוד. ישראל גילתה מהר מאוד כי בעלי הבית האמיתיים של העולם, אינם עוד בריטניה וצרפת, כי אם רוסיה ובעיקר ארצות הברית שהפעילו לחץ על ישראל לסגת. וב-8 במרץ, בסך הכל ארבעה חודשים אחרי אותה כניעה, בטור ארוך של רכבים משוריינים נסגה ישראל מהרצועה, והשליטה ברצועה חזרה למצרים.
עד המלחמה הבאה.
